פרשת "כי תבוא":
בס"ד
"וירעו אותנו המצרים"
למילה "וירעו" – אמר רבי יעקב יחיאל מקוזניץ – יש שתי משמעויות" האחת מלשון ריעות וחברות, ומשמעות נוספת מלשון רוע.
במצרים לקו בני ישראל בכפליים. בתחילה "וירעו אותנו המצרים" –התרועעו עמם המצרים כידידים, כדי להשפיע על רוח הטהרה של בני ישראל ולהטמיעם בתרבות מצרים החטאה.
לאחר זמן, כאשר שקעו בני ישראל במ"ט שערי טומאה, נתקיים בהם גם "וירעו אותנו המצרים" – שהפכו אותם שם לרעים וחטאים.
"ולקח הכהן הטנא מידך"
חסיד אחד שהיה עני ואביון הגיע אל רבו הצדיק מליסקא והביא כתשורה זוג פמוטי נחושת ממורטים. הציב הרבי את הפמוטים בבית המדרש והיו מעלים בהם נרות.
היה שם חסיד אחר, עשיר ובעל אמצעים רבים, שראה את שנעשה וכדי לשאת חן בעיני הרבי הביא הוא זוג פמוטים עשויים זהב טהור ובהגישו אותם לרבי אמר: הנה השבת פרשת כי תבוא ובהפטרה כתוב במפורש: "תחת הנחושת אביא זהב"...
עד שאתה מביא לי פסוק מההפטרה – אמר הרבי – בוא ואסביר לך פסוק מהפרשה עצמה...נאמר בפסוק: "ולקח הכהן הטנא מידך", ושנינו במשנה במסכת ביכורים: "העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות שלכסף ושל זהב, והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים והבכורים ניתנין לכהנים".
והנה – המשיך הרבי – אנו מוצאים ברש"י במסכת בבא קמא, שביאר, שהעשירים לא היו נותנין קלתותיהן לכהן. אם כן, רק את סלי הנצרים, שהביאו העניים, נטלו הכוהנים. מדוע נטלו מהם ולא מן העשירים? אלא – אמר הרבי – נדמיין נא לעצמנו. בא עני אל ביתו כשהוא שמח וטוב לב ואומר לבני ביתו: הודו לה'! עץ הזית שלנו נתן פירות! מעתה יהיו לנו מעט זיתים למאכל ושמן למאור! מה טוב חלקינו, שאנו יכולים לבוא אל בית המקדש ולהביא ביכורים.
מכיוון שאין לו כלי ראוי במה להביא ביכורים, הולכת אשתו וקוטפת נצרים של ערבה מהם קולעת היא סל נאה, בו הם מניחים את הזיתים ועימם עולים בשמחה אל בית המקדש.
לעומת זאת – המשיך הרבי – יושב עשיר בביתו המפואר והוא מעיין בחשבונות עסקיו המסועפים, לפתע נכנס משרת אל החדר ומודיע כי הפרדסים נותנים פירות וצריך להביא ביכורים לירושלים.
שוב – נאנח העשיר – והרי לא מזמן הבאתי מעשר ותרומה, מעשר שני ומעשר בהמה...אין לדבר סוף...נו, מילא...
יודע אתה – נזכר לפתע העשיר – בשנה שעברה ראיתי את שכני, שהביא ביכורים בכלי של כסף, השנה אביא אני בכלי של זהב...יראה השכן וידע מי הוא העשיר כאן...
כאשר באים שניהם – העשיר והעני – אל בית המקדש, נוטל הכהן את סל הנצרים "קודש לה'", ואילו בכלי הזהב אין לו כל צורך...
הבין החסיד את אשר מרמז לו הרבי ונטל את פמוטות הזהב שהביא...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"וירעו אותנו המצרים"
למילה "וירעו" – אמר רבי יעקב יחיאל מקוזניץ – יש שתי משמעויות" האחת מלשון ריעות וחברות, ומשמעות נוספת מלשון רוע.
במצרים לקו בני ישראל בכפליים. בתחילה "וירעו אותנו המצרים" –התרועעו עמם המצרים כידידים, כדי להשפיע על רוח הטהרה של בני ישראל ולהטמיעם בתרבות מצרים החטאה.
לאחר זמן, כאשר שקעו בני ישראל במ"ט שערי טומאה, נתקיים בהם גם "וירעו אותנו המצרים" – שהפכו אותם שם לרעים וחטאים.
"ולקח הכהן הטנא מידך"
חסיד אחד שהיה עני ואביון הגיע אל רבו הצדיק מליסקא והביא כתשורה זוג פמוטי נחושת ממורטים. הציב הרבי את הפמוטים בבית המדרש והיו מעלים בהם נרות.
היה שם חסיד אחר, עשיר ובעל אמצעים רבים, שראה את שנעשה וכדי לשאת חן בעיני הרבי הביא הוא זוג פמוטים עשויים זהב טהור ובהגישו אותם לרבי אמר: הנה השבת פרשת כי תבוא ובהפטרה כתוב במפורש: "תחת הנחושת אביא זהב"...
עד שאתה מביא לי פסוק מההפטרה – אמר הרבי – בוא ואסביר לך פסוק מהפרשה עצמה...נאמר בפסוק: "ולקח הכהן הטנא מידך", ושנינו במשנה במסכת ביכורים: "העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות שלכסף ושל זהב, והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים והבכורים ניתנין לכהנים".
והנה – המשיך הרבי – אנו מוצאים ברש"י במסכת בבא קמא, שביאר, שהעשירים לא היו נותנין קלתותיהן לכהן. אם כן, רק את סלי הנצרים, שהביאו העניים, נטלו הכוהנים. מדוע נטלו מהם ולא מן העשירים? אלא – אמר הרבי – נדמיין נא לעצמנו. בא עני אל ביתו כשהוא שמח וטוב לב ואומר לבני ביתו: הודו לה'! עץ הזית שלנו נתן פירות! מעתה יהיו לנו מעט זיתים למאכל ושמן למאור! מה טוב חלקינו, שאנו יכולים לבוא אל בית המקדש ולהביא ביכורים.
מכיוון שאין לו כלי ראוי במה להביא ביכורים, הולכת אשתו וקוטפת נצרים של ערבה מהם קולעת היא סל נאה, בו הם מניחים את הזיתים ועימם עולים בשמחה אל בית המקדש.
לעומת זאת – המשיך הרבי – יושב עשיר בביתו המפואר והוא מעיין בחשבונות עסקיו המסועפים, לפתע נכנס משרת אל החדר ומודיע כי הפרדסים נותנים פירות וצריך להביא ביכורים לירושלים.
שוב – נאנח העשיר – והרי לא מזמן הבאתי מעשר ותרומה, מעשר שני ומעשר בהמה...אין לדבר סוף...נו, מילא...
יודע אתה – נזכר לפתע העשיר – בשנה שעברה ראיתי את שכני, שהביא ביכורים בכלי של כסף, השנה אביא אני בכלי של זהב...יראה השכן וידע מי הוא העשיר כאן...
כאשר באים שניהם – העשיר והעני – אל בית המקדש, נוטל הכהן את סל הנצרים "קודש לה'", ואילו בכלי הזהב אין לו כל צורך...
הבין החסיד את אשר מרמז לו הרבי ונטל את פמוטות הזהב שהביא...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
