פרשת יתרו

[יצחק וולסטר]

פרשת יתרו

פרשת יתרו "וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו.." יתרו בא לפגוש את משה ומביא לו את ציפורה ואת שני בניו גרשום ואליעזר. יש כאן אזכור על הקונפליקט והלבטים של איש ציבור שצריך לבחור בין התפקיד הממלכתי לבין החובה המשפחתית. כאשר הוא משקיע את כל כולו בשליחות הציבורית,הוא מזניח מטבע הדברים את אשתו וילדיו. יתרו מלא הערכה כלפי משה המנהיג, אבל הוא מביא לו גם את האישה והילדים, כדי שלא ישכח את חובתו כאב וכבעל. יתרו רואה עד כמה משה עסוק בטיפול בעם, והוא מציע לו להקל את המעמסה מעל כתפיו ולמנות: " אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת ושנאי בצע.." " ושמת עלהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.." ( רמז עבה לקראת הבחירות) בני ישראל ממשיכים בדרכם ומגיעים למדבר סיני. " ויחן- שם ישראל נגד ההר.." משה עולה להר לקבל את התורה. בני ישראל מוזהרים שלא להתקרב והם מתאספים בתחתית ההר. משה יורד במצות האל ומכריז על עשרת הדברות: " אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא-יהיה לך אלהים אחרים על פני: לא תעשה לך פסל וכל-תמונה אשר בשמים ממעל ובארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי ה' אלהיך. אל קנא פקד עון על בנים ועל- שלשם ועל-רבעם לשנאי: ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי." "לא- תשא את-שם ה' אלהיך לשוא, כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא." "זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבד ועשית כל-מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל-מלאכה. אתה ובנך – ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. כי ששת-ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר-בם וינח ביום השביעי. על-כן ברך ה' את יום השבת ויקדשו." " כבד את-אביך ואת-אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר-ה' נתן לך." " לא תרצח." " לא תנאף." " לא תגנוב." " לא תענה ברעך עד שקר." "לא-תחמד בית רעך." " לא-תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך." משה חוזר אל פסגת ההר וה' מזהיר אותו שוב: " לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב.." " מזבח אדמה תעשו לי.." רק מזבח שיהיה תמיד: נקי משחיתות, נקי מפריצות ונקי ממלחמה. * שבת שלום

 

[הפלאות של עליזה1]

פרשת שבוע יתרו חלק א

פרשת יתרו "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" למה צריך לראות את הקולות ולא מספיק לשמוע? דרשת הרה''ג שלמה לוינשטיין שליט''א ''וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל.. כִּי הוֹצִיא ד' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם'' (שמות יח א) רש''י אומר: 'מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק'. מובא בספר 'פניני קדם' בשם נכד הסמ''ע (ספר מאירת עינים): כתוב בגמרא (סנהדרין צ''ב: שתמנע רצתה להתגייר והיא באה לאברהם אבינו והוא לא קבלה. תמנע החליטה להתעקש ולהדבק בזרעו של אברהם והלכה להיות פילגש לעשו וממנה נולד עמלק שציער לישראל. 'מה שמועה שמע ובא'? הוא פחד שאם יבוא להתגייר יאמרו לו שלא מקבלים גרים, אבל עתה, 'שמע מלחמת עמלק' ואמר לעצמו שודאי ישראל הבינו שלא כדאי לעכב גרים שרוצים לבא ולהתגייר ואם כך ודאי יקבלו גם אותו! * ''וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם.. '' (שמות יח ז') אומר רש''י: ''וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ'' – 'איני יודע מי השתחוה למי? כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש? - זה משה' שנאמר ''וְהָאִישׁ משֶׁה'' (במדבר יב ג) (מכילתא). שואלים ה'פענח רזא' וה'שפתי חכמים': קשה! הרי מצינו שגם יתרו נקרא איש? שנאמר: ''וַיּוֹאֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ'' ?! (שמות ב כא) והם עונים: 'ולי נראה ד''הָאִישׁ'' דגבי משה מיותר' ככתוב: ''כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ'' (שמות לב א) והמלה: ''אִישׁ'' מיותרת. ואילו אצל יתרו כתוב: ''וַיּוֹאֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ'' והמלה ''אִישׁ'' אינה מיותרת. מכאן שהמלה המיותרת מלמדת שמשה הוא שנקרא ''אִישׁ''. ניתן למצא סימוכין לכך גם מזה שמשה היה איש גבוה חז''ל אומרים: 'משה כמה הוה? - עשר אמות' (ברכות נד שהיה גובהו עשר אמות (כששה מטר) ואם היה עליו לנשק אדם בגובה ממוצע ודאי שהוא התכופף... ולכן מתאים לומר עליו: ''וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לו וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם''. * ''וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵא-לֹקִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱ-לֹקִים'' (שמות יח יב) יתרו היה אורח ממדין ובמקום שיארחו אותו - לוקח יתרו ''עֹלָה וּזְבָחִים'' ונותן ''לֶחֶם'' ל''זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל''? כותב הספר 'זכרון ישראל' (בשם הספר 'כנפי ישרים'): יתרו עשה ברית מילה ביום זה והוא עשה סעודת ברית. כי אם היתה זאת סעודה רעים למה כתוב: ''לִפְנֵי הָאֱ-לֹקִים''? משמע שזו היתה סעודת מצוה. * ''וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם..'' (שמות יח יג) לפי רש''י למה הכונה ''וַיְהִי מִמָּחֳרָת''? - ממחרת יום הכפורים ('מוצאי יום הכפורים'). אבל ה'פענח רזא' אומר שהכונה ממחרת הסעודה כי אתמול שתו יין ומשה רבנו לא היה יכול להורות, כי מי ששותה רביעית יין אינו יכול להורות. על רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, מסופר שהיה בליל הסדר מסיים את תפילת מעריב וממהר לביתו לערוך את ליל הסדר בחפזה, הולך לישון כמחצית השעה ומתעורר. כך היה מוכן ומזומן לפסוק הלכה והיה ממהר לעשות כן כדי שיהיה רב בירושלים שיוכל לפסוק בנושאי איסור והיתר של חמץ. * ''.. וַיִּקְרָא אֵלָיו ד' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל'' (שמות יט ג) אומרים חז''ל (מסכת ברכות סא.) 'א''ר נחמן: ''מנוח עם הארץ היה, דכתיב: ''וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ'' (שופטים יג יא). מכאן שאלה על הפסוק: למה הקדים את ''לְבֵית יַעֲקֹב'' - הנשים, ל''לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל'' - הגברים? המדרש רבה אומר: 'כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה' (שמות פרשה כח). המהרש''א אומר: ''כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב'' הואיל והאשה נמצאת רוב הזמן בבית, תפקידה הוא לחנך את הילד. לכן הפסוק אומר ''כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב'' והאשה היא תקיים ''וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל'' שהיא תחנך הילדים ואין הכונה שמשה רבנו יגיד לגברים (סוטה כ''א. מוסיף ה'פרדס יוסף': היום המצב שונה. היום יש אמהות שמחנכות את הילדים לכל דבר פרט לתורה. על זה נאמר באיכה: ''רְאֵה ד' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כּה'' (איכה ב כ) (''כּה'' - ''כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב'') ''יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן'' (איכה ד י) מרב רחמים הן 'מבשלות' את הילדים - האם זה נקרא חנוך?! הבן של הרבנית זילברשטיין ע''ה סיפר בהספד שישבו לידה בני משפחה בעת פטירתה והמילים האחרונות שלה היו: ''למה אתם יושבים כאן? לכו ללמוד''... ועצמה עיניה... * ''וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ד' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם.. '' (שמות יח ח) לא סתם ספורי חולין היו כאן. הלכה ודין הוא לספר ספורי הנסים שעשה ד', שנאמר: ''וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה'' (תהלים קז כב) ועוד נאמר בתהילים: ''שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאתָיו'' (תהילים קח ב). מכאן, אפוא, שישנו חיוב לספר בנפלאות הקב''ה. נפלאות ונסים היו אמנם גם קודם לבואו של יתרו, אלא שלא היתה האפשרות לספר אותם, שהרי כל ישראל ראו עין בעין את ''וְהָאתֹת וְהַמּפְתִים'' (דברים ז יט) ולא היה דבר לחדש להם. ואולם, כשהגיע יתרו, אשר לא ידע מפרטי הניסים ואשר לא חש על בשרו את סדר השתלשלותם, מיהר משה רבינו לקיים דין זה, של ספור נפלאות ד' לפני יתרו.

 

[הפלאות של עליזה1]

חלק ב

בשבת אחר השבע ברכות של אחד מבניו של מרן הגרי''ז, כשהתאספו המנין לקריאת התורה, הבחין הגרי''ז שבנו אינו נמצא ושלח אנשים לביתו לקרוא לו ולראות מה קרה שאינו בא לקריאת התורה. הלכו לביתו ודפקו בדלת ואין עונה ודפקו כמה פעמים ועדין אין עונה. החליטו לשבור את הדלת. כשנכנסו לבית, ראו שהוא וזוגתו ישנים והבית חנוק מעשן תנור החמום שהיה בבית וזה גרם להם להתעלף. כמובן שמיד פתחו החלונות לאוורר הבית, אך עם כל זאת התעוררו מהעלפון רק לאחר כמה שעות ואמר אז הרופא שאם היו נשארים בבית זמן מועט, מסתמא לא היו בין החיים. וכל אותה שבת היה מרן הגרי''ז מספר ושונה ומספר לכל מי שנכנס אצלו את המעשה נס שאירע להם ואמר שלמד דבר זה ממשה רבנו שנאמר: ''וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ד' ''. בשמואל א' (יז לג) נאמר: ''וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָֹא שֶֹה מֵהָעֵדֶר'' והנה הכתיב הוא: 'זה' והקרי הוא: ''שֶֹה''. הלא דבר הוא?!. יש לפרש, על פי המובא במדרש, שכיון שראה דוד שנעשה לו נס על ידי ''שֶֹה'' הזה, שחט אותו והפשיט את עורו ועשה בגד ממנו והיה לבוש בו תמיד, כדי שיזכור הנס תמיד. על כן הקרי: ''שֶֹה'', שאמר לשאול: ''וְנָשָֹא שֶֹה מֵהָעֵדֶר'' כפי האמת. והכתיב הוא: 'זה', לרמוז שהראה דוד לשאול הבגד של עור ואמר ''וְנָשָֹא 'זה' מֵהָעֵדֶר''. * ''וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם..'' (שמות כ טו) פעם נפגש הרב עזריאל הילדסהיימר עם ה'חדושי הרי''ם' ושאל אותו: למה צריכים לראות ''קּוֹלֹת''? מספיק ששומעים ''קּוֹלֹת''? השיב ה'חדושי הרי''ם', כתוב: ''לֹא תִגְנב'' (שמות כ יג) ואם לא היו רואים את ''הַקּוֹלֹת'' היו אומרים שהכונה שאת שלך תשמור ואצל השני תגנוב: ''לו תִגְנב''. לכן היו צריכים לראות את ''הַקּוֹלֹת''! * לגבי הדברה ''לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים..'' (שמות כ ג) מסופר על יהודי שביתו נשרף. עמד היהודי ברחוב וצעק: 'בָּרוּךְ אַתָּה.. שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי'. ''נדו לו אנשים בראשם בחושבם שנשתבשה דעתו מצער האסון... אמר להם היהודי: תארו לכם שהייתי גוי, אז גם האלהים שלי היה נשרף! אבל עכשיו שאני יהודי יש לי ''אֱלֹקִים'' שיעזור לי! לכבד בכל מצב לפעמים נדמה לנו כי הדבר מיותר. גם ההגיון שלנו היה מכתיב ומחייב את ההתנהגות הזאת. ואם כן, לשם מה נכתבה מצות כיבוד אב ואם בתורה? ועוד היא תופסת מקום כבוד, והיא החמישית בין עשרת הדברות, שהפכו לנכסי צאן ברזל של החברה האנושית כולה, ומובן לנו כי אם הדבר אכן נכתב, ובמקום המיוחד הזה, יש כאן משמעות מיוחדת. * * * כאמור, גם אנו במחשבה אנושית רואים חובה לכבד את הורינו, אם מקור וסיבת החובה היא הכרת טובה, שכן הם אשר הביאונו לעולם, וזוהי בודאי סיבה וטעם הגונים. אך יש ונשמע מבנים אשר ילדותם היתה קשה מאד, סיבות שונות ומשונות, שיכולות לגרום לבנים שלא להכיר טובה להוריהם. ואף יותר מכך, האם במצב כזה אין חובת הכבוד? ילדים אלו אמנם חסומים אולי רגשית, אך מעצם הנושא בודאי לא נפתרו, כי המצוה האלוקית של הכבוד היא מוחלטת ובכל מצב, ואין הבדל בין ילד תפנוקים לילד לא רצוי וכו' וכו'. שכן נקודת המוצא היא כי שלושה שותפים יש ביצירת האדם: אביו, אמו והקב"ה. אם כן, גם אם כלפי אחד מהם הוא חש רגש של כעס ורצון נקמה, עדיין השותף הבכיר קיים ולא הסתלק. אם כן, יש את החובה הבסיסית לכבד אותם. וכך אומר הכתוב: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", כלומר, אורך ימים הוא אך ורק ביד נותן החיים, שכן את החלק הגשמי נתנו בו הוריו, והקב"ה נתן בו נשמת חיים ודעת ותבונה. על כן מידה כנגד מידה, כאשר יכבד, יזכה למתת השותף הבכיר – חיים ארוכים. שבת שלום

 

[הפלאות של עליזה1]

חלק ג

"וישמע יתרו" - על שמיעה והבנה כאשר מתבוננים אנו בראשית פרשתינו, בה ניתנות עשרת הדברות, רואים אנו שלא בכדי פותחת התורה בהם, ועל שמם קוראת היא לפרשה בשמה. שהרי בפתיחת פרשתינו מתוארת ביאתו של יתרו חותנו של משה אל חיק עם ישראל. וכבר ידועה שאלת חז"ל "מה שמועה שמע ובא", כפירושו של רש"י ששמע קריאת הים ומלחמת עמלק. וכבר נשאלה על זה השאלה הידועה גם היא והרי לא רק הוא שמע, כפי שכבר ראינו בשירת הים שבפרשת בשלח "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת", כל אומות העולם שמעו שמעה של קריעת הים, אז כיצד ניתן לתלות את ביאתו והתגיירותו של יתרו בכך שהוא שמע דבר שכולם שמעו. אלא שאם שמועה אינה מספיקה, שום דבר אינו אפשרי בלעדיה. וכל בעל מצפון מגיב לשמיעת האמת כשהוא משתדל לחיות לפי עקרונות ולא רק לפי אינטרסים משתנים המטלטלים אותו כבנדנדה. והרי יש גם הבדל בין שמיעת האמת והבנתה. זאת אומרת שיש מצב בו אני משוכנע מעבר לכל אפשרות של ספק ששמעתי דבר אמת, ויחד עם זאת הבנתי של מהות ומשמעות הדבר ששמעתי עדין יכולה להיות לקויה בשל מבנה עולמי ההשכלתי והרוחני. יתרו אינו זר לנו. עד רק לפני שנה ומשהו, משה היה רועה את צאנו. והוא היה שם למשך ארבעים שנה. משה וכהן מדין. יש לשער שהיו להם כמה שיחות מעניינות בנושאים כגון עבדות וחירות, אלקות, גורל האדם בעולם וכדומה. גם יש לשער שיתרו ידע את מעשה הסנה (הלא הר סיני הוא באזור השפעתו והוא כבר ידוע כהר האלקים) ולאיזו מטרה חוזר משה למצרים ושהוא עקב עם קצת יותר עניין מאשר אחרים אחר השמועות הבאות ממצרים. אולי היה גם סקרן לדעת למה מביא משה את ישראל למקום הזה דוקא במקום להביא אותו ישר לארץ ישראל. אם כן, נראה שאת שאלת חז"ל יש להבין כך: היות כל האמור, ברור היה שיתרו יבוא. אבל מכל השמועות, איזו היא המכרעת, הגורמת לו לבוא לידי מעשה? רש"י כדרכו השמיט מפירושו אופציה נוספת המובאת במדרש: מתן תורה, שהרי בתחילת הפרשה התורה טרם נתנה. ואם מתן תורה שמע ובא, עלינו להבין מדוע לא רק שהתורה מספרת זאת שלא כסדר העניינים אך גם נותנים חז"ל את שמו לפרשת מתן תורה (שרוב אותיות המילה נמצאות גם בשמו של יתרו כמו בשמה של רות). נראה קודם כל להבהיר שהתורה מתארת לנו כאן את עצם התהליך הנפשי המביא איש מאומות העולם, שלרוב כבר משתייך מלפנים ל"חסידי אומות העולם", להחליט שאין זה מספיק לו ושהוא רוצה להתגייר. מכאן יכולים אנו לחזור לתחילת דברינו, כשהדגשנו את ההבדל בין השמועה להבנתה. התורה אינה מספרת את תוכן מה שיתרו שמע אלא את פרשנותו של יתרו, משמעות הענין מבחינתו. ולמה זה חשוב לנו? בכדי שגם אנו נבין את סדר הדברים שלרוב נבלע אצלנו במעמקי התודעה בגלל ההרגל. מספרת לנו התורה כיצד שמע והבין יתרו את הדברים: "וישמע יתרו ... את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו" והיא מוסיפה "כי הוציא יהו"ה את ישראל ממצרים". כלומר בשלב זה תולה יתרו את מה שקרה למשה ולישראל בשם אלקים, כלומר, מדובר כביכול בהמהלך טבעי של העניינים בבחינת "הזמן גרם", שהרי שם אלקים מורה עליו כבעל הכחות כולם, דהיינו אותם הכחות המתגלים בטבע. וכאילו אומר יתרו. בכך התגלה שמהלך המאורעות והעניינים בדרך הטבע גורמים לכך שמשחקת להם השעה לישראל. זאת אומרת שעל אף שיש לו טעות תיאולוגית, שהרי לא אלקים אלא ד' פעל כל זאת, לא הפן המוכרח של הטבע אלא ההשגחה הפרטית והחופשית, וזה גם חלק חשוב ממשמעות היציאה מעבדות לחירות, החלטתו אינה מבוססת על היסוד האמוני שעדין זקוק לזיכוך, אלא על היסוד המוסרי, החלטה לשתף את גורלו עם גורלו של עם ישראל, וההשקפות תילמדנה כביכול כפועל יוצא – ולא ההיפך. לכן גם רות תאמר: קודם כל, עמך עמי. ורק אחר כך "אלקיך אלקי". לכן, אחרי שכבר בא, שהתקרב קודם כל אל עם ישראל כעם, יכול משה ללמד אותו שיעור גדול באמונה: "ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה יהו"ה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל". כלומר אומר משה ליתרו, הדברים התרחשו בניגוד גמור לטבע ולמהלך העניינים כפי שהיו צריכים להיות. יד ההשגחה סיבבה את הדברים כך שיתרחשו בניגוד גמור לכל הגיון ולכל מה שהריאליה היתה אומרת שצריך לקרות. אין זה דבר ברור ומובן, אלא יד ד' המשגיחה על עמה ועולמה. גם אנחנו צריכים להבין זאת היטב: ישנו קודם כל עם ישראל בתור זרע האבות. לאותו עם ישראל יש זהות והיסתוריה משלו וההזדהות עם כלל ישראל קודמת להזדהות עם תכנים אמוניים. לא מתן תורה הוא שיוצר את עם ישראל אלא שהתורה אינה יכולה להנתן אלא לעם ישראל, משום תכונותיו הסגוליות שהוכנו על ידי האבות ונמסרו במורשה לקהילת יעקב. והיות וזאת חימדונו יתרו, פרשת מתן תורה נקראת דוקא על שמו. על אף שבפועל הוא בא רק אחרי מתן תורה, סיפורו מובא לפניו כדי שנידע ונבין את הסדר המהותי של הדברים מעבר לסדרם הכרונולוגי הטבעי, בחינת סוף מעשה לעומת מחשבה תחילה. וזהו גם סדר ותהליך הגאולה עצמה כמו יצירת הוולד שהיווצרות הגוף הינה תנאי להמשכת הנשמה בו. שבת שלום לכולם שתהיה לכם שבת ניפלאה מלאה מאכלי מלאכים