פרשת "יתרו":
בס"ד
"זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה "
מהי הלשון "כל מלאכה", הרי ניתן היה לכתוב "לא תעשה מלאכה", בלי "כל"? כך מקשה הגר"א, וכן מוסיף שתי קושיות נוספות (שאמנם מיושבות על פי חז"ל ורש"י כאן בפסוק, אך הגר"א מיישב גם אותן בדרך חידוד כדלהלן): מה הצורך בפסוק "ששת ימים תעבוד", הרי הציווי העיקרי הוא להימנע ממלאכה בשבת, ואם כן די בציווי להימנע ממלאכה בשבת, המופיע לאחר מכן. ועוד, מהו ההמשך "ועשית כל מלאכתך", מהו הדגש על המילה "כל"?
הגר"א (מובא בפנינים משולחן הגר"א) מסביר בדרך חידוד, שבפסוק זה יש רמז לדין המובא במסכת שבת: שם מבואר, שמי ששכח אימתי שבת (ואין לו כיצד לברר, שכן הוא במדבר וכו'), ינהג כך- יספור ששה ימים, ואת היום השביעי יעשה שבת. ומבואר שם שכל זה לעניין קידוש והבדלה, אך לעניין מלאכה, הואיל ואינו יודע באיזה יום שבת, בכל יום ישבות לגמרי ממלאכה חוץ מהמינימום ההכרחי הנדרש לכדי חייו באותו יום (ובתחילה מעלה הגמרא אפשרות שביום השישי יעבוד בכמות כפולה וביום השביעי ישבות לגמרי, אך הגמרא דוחה אפשרות זו, כי שמא היום השישי הוא שבת, ונמצא עובר איסור מלאכה בשבת. ולכן המסקנה היא שכל יום עושה כדי חייו, לא פחות ולא יותר).
על פי זה, כוונת הפסוק לרמוז כך: "זכור את יום השבת לקדשו"- אם תזכור את יום השבת ולא תשכח אימתי הוא, תוצאות הזכירה תהיינה כדלהלן: ראשית, "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", דהיינו, לא תצטרך להגביל את עצמך כדרך השוכח, הרשאי לעבוד רק כדי המיעוט ההכרחי לכדי חייו לאותו יום וכו'(כפי שהוסבר לעיל), אלא תוכל לעשות "כל מלאכתך"; שנית, "ויום השביעי שבת... לא תעשה כל מלאכה", ביום השביעי תוכל לשבות לגמרי ממלאכה, ולא כדרך השוכח, שאינו יכול בשום יום להימנע ממלאכה לגמרי (כי אם יימנע היום, יצטרך לעבוד ביום אחר בכמות כפולה, והדבר אסור כפי שבואר לעיל).
"וכל העם ראים את הקולות"
כבר בילדותו ניכר בו, בצדיק רבי יצחק מאיר מגור, בעל חידושי הרי"ם, שנועד הוא לגדולות. מתמיד וחריף היה, ולמדני עירו אהבו מאד להשתעשע עמו בלימוד.
אמור נא לי – שאל פעם אחד הלמדנים - מדוע נאמר במתן תורה "וכל העם ראים את הקולות", וכי לא היה די אם ישמעו את הקולות? מה צורך יש בראייה?
תאר לעצמך – ענה הילד – אם לא היו רואים את הקולות, היו טוענים כל הגנבים, כי הקדוש ברוך הוא אמר: "לו תגנוב", ב-ו' במקום: " לא תגנוב", ואם כן אין איסור גניבה כלל... משום כך עשה הקדוש ברוך הוא נס, וכל העם – גם שמעו וגם ראו את הקולות, ומעכשיו אין לשום אדם טענות ומענות.
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה "
מהי הלשון "כל מלאכה", הרי ניתן היה לכתוב "לא תעשה מלאכה", בלי "כל"? כך מקשה הגר"א, וכן מוסיף שתי קושיות נוספות (שאמנם מיושבות על פי חז"ל ורש"י כאן בפסוק, אך הגר"א מיישב גם אותן בדרך חידוד כדלהלן): מה הצורך בפסוק "ששת ימים תעבוד", הרי הציווי העיקרי הוא להימנע ממלאכה בשבת, ואם כן די בציווי להימנע ממלאכה בשבת, המופיע לאחר מכן. ועוד, מהו ההמשך "ועשית כל מלאכתך", מהו הדגש על המילה "כל"?
הגר"א (מובא בפנינים משולחן הגר"א) מסביר בדרך חידוד, שבפסוק זה יש רמז לדין המובא במסכת שבת: שם מבואר, שמי ששכח אימתי שבת (ואין לו כיצד לברר, שכן הוא במדבר וכו'), ינהג כך- יספור ששה ימים, ואת היום השביעי יעשה שבת. ומבואר שם שכל זה לעניין קידוש והבדלה, אך לעניין מלאכה, הואיל ואינו יודע באיזה יום שבת, בכל יום ישבות לגמרי ממלאכה חוץ מהמינימום ההכרחי הנדרש לכדי חייו באותו יום (ובתחילה מעלה הגמרא אפשרות שביום השישי יעבוד בכמות כפולה וביום השביעי ישבות לגמרי, אך הגמרא דוחה אפשרות זו, כי שמא היום השישי הוא שבת, ונמצא עובר איסור מלאכה בשבת. ולכן המסקנה היא שכל יום עושה כדי חייו, לא פחות ולא יותר).
על פי זה, כוונת הפסוק לרמוז כך: "זכור את יום השבת לקדשו"- אם תזכור את יום השבת ולא תשכח אימתי הוא, תוצאות הזכירה תהיינה כדלהלן: ראשית, "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", דהיינו, לא תצטרך להגביל את עצמך כדרך השוכח, הרשאי לעבוד רק כדי המיעוט ההכרחי לכדי חייו לאותו יום וכו'(כפי שהוסבר לעיל), אלא תוכל לעשות "כל מלאכתך"; שנית, "ויום השביעי שבת... לא תעשה כל מלאכה", ביום השביעי תוכל לשבות לגמרי ממלאכה, ולא כדרך השוכח, שאינו יכול בשום יום להימנע ממלאכה לגמרי (כי אם יימנע היום, יצטרך לעבוד ביום אחר בכמות כפולה, והדבר אסור כפי שבואר לעיל).
"וכל העם ראים את הקולות"
כבר בילדותו ניכר בו, בצדיק רבי יצחק מאיר מגור, בעל חידושי הרי"ם, שנועד הוא לגדולות. מתמיד וחריף היה, ולמדני עירו אהבו מאד להשתעשע עמו בלימוד.
אמור נא לי – שאל פעם אחד הלמדנים - מדוע נאמר במתן תורה "וכל העם ראים את הקולות", וכי לא היה די אם ישמעו את הקולות? מה צורך יש בראייה?
תאר לעצמך – ענה הילד – אם לא היו רואים את הקולות, היו טוענים כל הגנבים, כי הקדוש ברוך הוא אמר: "לו תגנוב", ב-ו' במקום: " לא תגנוב", ואם כן אין איסור גניבה כלל... משום כך עשה הקדוש ברוך הוא נס, וכל העם – גם שמעו וגם ראו את הקולות, ומעכשיו אין לשום אדם טענות ומענות.
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
