פרשת ויקרא

[יצחק וולסטר]

פרשת ויקרא

פרשת ויקרא בשעה טובה סיימנו את ספר שמות והפרשה הבאה פותחת את ספר ויקרא. בספר בראשית דובר על תולדות המשפחה, אברהם יצחק ויעקב. בספר שמות כבר מדובר על העם, בני ישראל. יציאת מצרים, קריעת ים סוף והמדבר. לפי הסדר הקרונולוגי הספר הבא היה צריך להיות במדבר, אבל התורה בחרה לקדם את ספר ויקרא כהמשך להקמת המשכן ומתן תורה. הספר ויקרא עוסק בקורבנות. את העם במיוחד לאחר פרשת העגל, יש ללמד התנהגות נאותה. מקובל לחשוב על פולחן הקורבנות כמעשה אכזרי ודוחה. למרבה האירוניה אנחנו עד היום מנפנפים מנגל, חוגגים עם סטייק עסיסי ואוכלים שניצל בחתונות. ד"א : מה משותף לברית מילה ותקציב המדינה? מקצצים לקטנים והגדולים אוכלים בשר. ( זה בלי קשר) לקורבנות יש שלוש מטרות: א) לקיים את המנגנון הציבורי. ב) לקרב את העם ולשתף אותו באחריות ג) לאפשר לחוטאים לכפר ולחזור אל החברה. הפרשה מדברת על כמה סוגי קורבן: קורבן מנחה שהוא קורבן מתנה. המתנדבים בעם יכולים להביא לפי יכולתם הכלכלית, בקר, כבש או עוף, אפילו קצת סולת בלולה בשמן. ההתנדבות היא תכונה ברוכה ודרושה בכל חברה. העזרה לזולת והאחריות הקולקטיבית מעשירה את החיים ומשבחת את החברה. זבח שלמים או ביכורים חגים ומועדים אך אי אפשר לסמוך רק על ההתנדבות, לכן יש גם קורבן חובה. צריך לזכור שבימים ההם עובדי הציבור הכהנים והלויים לא קיבלו משכורת. ( בלי קשר למה שנעשה היום ברשויות ) והם התפרנסו מן הקורבנות. קורבן אשם " מי שכיחש בעמיתו, בפקדון או- בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו. מצא אבדה וכחש בה, נשבע על- שקר" אדם שפגע בזולתו חייב לפני הכול לפצות את הנפגע ולרצות אותו, אחר כך יוכל להקריב קורבן ולקבל מחילה. שבת שלום

 

[עמליה3]

ערב טוב ושבת שלום../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

תודה ליצחק על הארת עינינו..מנסה לחזור לשיגרה. זה קשה קצת לרדת מההר הגבוה לחיי היום יום. אחרי הביקור ביפן הנקיה והיפה להפליא , ללכת ברחובות ולראות ליכלוך בכל מקום. לבוא חזרה ולקבל הזמנה ללוית של חבר טוב , זה קשה. אבל נתגבר ונחזור לקרוא ולענות. שבת שלום לכל חברי .לא אוכל להצטרף אליכם. מקווה בפעם הבאה. איזה יום יפה מחכה לכם חברי מחר. שבת שלום ומבורך.

 

[הפלאות של עליזה1]

שבת שלום לכולם ומעט על פרשה

בס"ד פרשת ויקרא תשס"ו כוונתך רצויה, אז מעשך הינו רצוי אנו פותחים השבת בספר ויקרא, הנקרא גם תורת כהנים, מפני המקום הנרחב שיש בו לכל ענייני הקרבנות ועבודת הכהנים בבהמ"ק. ואולם כאשר אנו מתבוננים במכלול ספרי התנ"ך, לא רק בחמישה חומשי תורה, אלא גם בנביאים, עולה לכאורה תמונה של יחס דואלי להקרבת הקרבנות. בעוד התורה נראית כמדברת בצורה חיובית על הקרבת הקרבנות, וכל סיפורי התורה שזורים באישים שהקריבו קרבנות, החל מקין והבל המקריבים קרבנות מעצמם, עבור בנוח שמקריב קרבנות להביע את הכרתו בכך שהצילו הקב"ה, וכתוצאה מכך מבטיח הקב"ה שלא יביא עוד מבול על הארץ, דרך האבות שמקריבים קרבנות שונים ועד לבני ישראל במצרים המצטווים מצוה ראשונה להקריב קרבן פסח ובעת קבלת התורה מעלים עולות ושלמים, ואז מצטווים על בניית המשכן שהנושא העיקרי בעבודתו הוא הקרבת הקרבנות. כפי שכבר אמרנו גם מוקדש ספר שלם, תורת כהנים, המתייחס לסוגי הקרבנות השונים המוקרבים במשכן ובמקדש, קרבנות יחיד וקרבנות ציבור, קרבנות חובה ורשות, וכך נוצר הרושם כי הקרבת הקרבנות היא אבן השתיה, עליה מושתתת כל עבודת האל, עד כי אין מבלעדיה כלום. מצד שני יחסם של הנביאים להקרבת הקרבנות הינה נראית הפוכה לגמרי. שמואל בשעת תוכחתו לשאול שלא עשה כמצווה עליו ולא הרג את כל העמלקי צאנו ובקרו אומר: "החפץ לד' בעולות וזבחים כשמוע קול ד'? הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים". גם בתפלתו של שלמה בשעת חנוכת הבית הראשון, ובה הוא מונה את תפקידי בהמ"ק וייעודיו ומדבר על שירה ותפלה, אך אינו מזכיר את עבודת הקרבנות, למרות שכאמור רוב עבודת המקדש קשורה בהם. גם שאר הנביאים מראים יחס שנראה כשלילי כלפי הקרבנות, אפילו בצורה חריפה עוד יותר.ישעיהו מוכיח את העם ואומר: "למה לי רוב זבחיכם יאמר ד' שבעתי עולות אילים וחלב מראים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי". ירמיהו מחרה אחריו ואומר: "למה לי זה לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי". הושע מדגיש: "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות". עמוס טוען: "שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרותיכם" ומיכה שואל: "הירצה ד' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן?". אולם, היות וידוע שאין נביא רשאי לשנות אפילו אות בתורה, אין להבין שנביאים אלו באו לגרוע מערכם של הקורבנות המצווים בתורה והסתירה והדואליות הזו, הינה רק לכאורה, וטעונה הסבר. שוב אנו רואים כי בקריאה סתמית של הכתוב, אנו עלולים להוליך את עצמנו שולל, אחרי הבנה מוטעית שנובעת מחוסר קריאה של מה שהתורה אומרת לנו, אלא מהשלכה של מחשבות ותפיסות עולם עכשוויות שמשפיעות על קריאתנו בתורה. שהרי אף אחד מאותם הנביאים שהבאנו, לא שלל את עצם הקרבת הקרבנות, אלא את יחס המביאים את הקרבנות בשעת הקרבתם. הם יצאו חוצץ כנגד מחשבה כאילו הקרבן לכשעצמו יכול לעשות בשביל המקריב את העבודה לבדו. כאילו מספיק להקריב קרבן בלי שום עבודה עצמית, ובלי שום כוונה ורצון לשינוי מהותי בעצמות מביא הקרבן. כפי שאומר ירמיהו בצורה מפורשת: "הגנב רצוח ונאור והשבע לשקר וקטר לבעל … ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה, אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה? המערת פריצים היה הבית הזה?" כלומר, הקרבן לכשעצמו הינו דבר חיובי, אם הוא משרת את המטרה המיועדת לו. כאמצעי לקרבה בין האדם לבוראו. אך לא בהיותו מטרה בפני עצמה בעבודת ד'. הקרבן מיועד לכך שהמקריב ישפוך שיחו לפני קונו, בלב נשבר ונדכא. שיחשוב על מעשיו וברצותו להקריב עצמו לפני ד', מביא תחליף תחתיו. כפי שאומרים לנו חז"ל על הפס' אדם כי יקריב מכם. זאת ועוד, כוונתו של המקריב היא הקובעת את ערך הקרבן אותו הוא מקריב. יש והאדם מקריב תוך ציפיה להגשמה מידית של בקשותיו (כפי שגם עם תחליף הקרבן מתרחש פעמים רבות שאנו מצפים לכך שסיימנו להתפלל על משהו ולכן אוטומטית הוא יקרה כפי שרצינו), ומקריב כיוצא ידי חובה בלבד, ואולם הקרבן יכול גם לבטא הכנעה בפני האל, והבנה והפנמה היותנו עבדא דקודשא בריך הוא. קרבן שכזה בא לא רק משום חובה, אלא כי נפשו של המקריב רוצה בכך. הבדל זה אנו יכולים למצא בין קרבנו של הבל לבין קרבנו של קין. ולכן כתוב בספר בראשית "וישע ד' אל הבל ואל מנחתו", ראשית אל הבל ורק אח"כ אל מנחתו. הבל הקריב בלב שלם ובכוונה רצויה ולכן הביא "מבכורות צאנו ומחלביהן", דהיינו ראשית עמלו למי שהוא הראשון..לעומתו קין, הקריב "מקץ ימים", מה שנשאר ומיותר למי שהוא רואה כנספח לעולם שהוא, קין, הבעלים עליו. הוא ציפה לקבל תמורה מיידית, אך בראותו כי אין ד' שועה אליו ואל קרבנו (וגם כאן ואל קין ואל מנחתו לא שעה, קודם כל לקין ולגישתו להקרבת הקרבן ואח"כ ממילא גם לקרבנו עצמו), הרי שהוא שובר את הכלים. את מה שאנו צריכים להרגיש ולעשות בעבודת הקרבנות מביע נעים זמירות ישראל במזמור נ"א: "זבחי אלוהים – רוח נשברה, לב נשבר ונדכה – אלוהים לא תבזה", הקרבן אינו בא במקום עבודת האדם על עצמו, וכאשר בא כקרבן חטאת ככפרה על חטאו, לא בא במקום חזרה בתשובה המלווה את הקרבת הקרבן. לכן מדגישה התורה "אדם כי יקריב מכם קרבן לד'", ללמדנו שהעקר בהקרבת הקרבן היא ההקרבה העצמית: "אדם כי יקריב", צריך להיות "מכם", ואז ירצה כ"קרבן לד'". שבת שלום ושנשמע ונתבשר בשורות טובות אמן.

 

[אדזה]

יצחק,עליזה

מהנה לקרוא את התיחסותכם לפרשות השבוע.תודה

 

[yaely2]

על פרשת השבוע ../images/Emo80.gif

שלום יצחק, שלום עליזה, שלום כולם, אתם גדולים מהחיים, נהניתי מכל מילה שלכם. גם הבדיחה על הקיצוץ בקטן וההנאה לגדול. הרמבם טוען שהקורבנות נועדו כדי שהעם לא יעשה זאת בלא רשות, ברגע שהעם יראה שכולם מקריבים קורבנות ורק הוא לא, הוא יתחיל לחקות את השכנים לכן נצטוו על הקורבנות, אך למעשה התורה לא רואה זאת בתור דבר כל כך חיובי.

 

[יצחק וולסטר]

"עבר זמנו - בטל קורבנו".

כתבו לי כתגובה על פרשת השבוע. אני לא ממש מסכים לאמרה הזאת. יש חוק בפיזיקה האומר: " שום דבר לא נעלם, רק משנה את צורתו ואת מקומו". גם בעניין הקורבנות אנו ממשיכים לנפנף מנגל על האש כל חג וכל הזדמנות. אבל יש לעניין הזה גם הבט אחר: הרבנים מסבירים שקורבן עלה אסור שיבוא מן הגזל. קורבן כזה לא יתקבל. אם הכהנים בכל זאת מקריבים, אז כל האשמה תיפול עליהם, כי לא בדקו מספיק, ומביא הקורבן נקי. כנראה על בסיס הפסוק: " הגונב מן הגנב פטור". אנחנו עדים היום שכל מיני מיליונרים שמקור הונם מפוקפק תורמים בנדיבות למוסדות שונים, והכהנים, מנהיגי הציבור רצים להצטלם אתם כדי לתת להם הכשר ויחסי ציבור. אני חושב שקורבן כזה לא צריך להתקבל. לא בתור עלה, שהרי הוא בא מן הגזל, ולא בתור חטאת, כי אין כאן חרטה והבטחה לתיקון הדרך, וגם לא בתור מנחה, כי מנחה זו מתנה שנותנים בלי לצפות בתמורה עקיפה. ה" יידישה מאמא" חלמה כל הזמן שבנה יהיה רופא או עורך דין, אבל ה " אמריקנישה מאמא ", שהיא היום עבורנו הדוגמה והמופת, חולמת שבנה יהיה מיליארדר, כי רק כך יוכל להיות סנטור או נשיא. לכן השאלה המרכזית של ספר הקורבנות היא: " אם מציון תצא תורה או שמה מושינגטון?"

 

[erika6]

יצחק - תודה

|הדגשמותר לחוטאים לכפר ולחזור אל אהחברה רוח ההתנדבות בעם יביא גם יביא הבראה לעם החולה. במעשים שלא היו כמותם במימדים של היום. ככל שיהיו יותר מתנדבים לעזור לזולת, אולי יבינו יושבים בכסאות החוטאים במעשיהם לחלשים, שתם עידן השחיתות והגיע זמן הגאולה. אינני מסכימה עם המשפט, מותר לחוטאים לכפר, אין להם מקום בהנהגת המדינה