פרשת "ואתחנן":
בס"ד
השבת שלאחר תשעה באב נקראת, כיידוע, "שבת נחמו", הסביר זאת המגיד מקוזניץ', שעל פי ההלכה אסור ללמוד בתשעה באב תורה, למעט איכה, ומדרשי חורבן, כיוון שהתורה משמחת ליבו של אדם – "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", וביום החורבן כמובן שאין לשמוח. לכן, מיד לאחר תשעה באב, בשבת הסמוכה לו, אנו קוראים את פרשת ואתחנן ובה סיפור קבלת התורה על מנת להדגיש שכיוון שפסקנו, אנו מתחילים שוב בלימוד התורה ומקבלים עול שמיים. (עבודת ישראל)
(מתוך "קוראים תורה")
"לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו "
החידוש בציווי "לא תוסיפו" מובן היטב, שכן היינו עשויים לחשוב שכל המוסיף הרי זה משובח, ומשמיעה לנו התורה שאין זה כך. אך לעומת זאת האיסור "לא תגרעו" נראה כמיותר, כי ברור שאם ניתנה מצווה מסוימת, אין לגרוע ממנה, והיכן כאן החידוש?
כך מקשה הכלי יקר (ובלשונו: "בשלמא לא תוסיפו, שפיר קאמר, כי סלקא דעתך אמינא שיש בכלל מאתים מנה, אבל לא תגרעו למה לי, כי הגורע אחת מכל מצוות ה', כבר הוא מצווה ועומד שלא לגרוע..."), והוא מיישב, שהמילים "לא תגרעו" אינן ציווי בפני עצמו אלא תוצאה של הציווי לא תוסיפו, וכך אומר הכתוב: לא תוסיפו, כי אם תבואו לשנות ולהוסיף, תבואו גם לגרוע.
בספורנו מבואר, שחידוש הכתוב הוא שאין לגרוע מהמצווה גם במקרים שנראה לאדם שהוא רשאי לגרוע מהמצווה, כיוון שלדעתו טעם המצווה אינו חל במקרה שלו (כמו שלמה המלך, שמבואר לגביו במסכת סנהדרין, שנכשל באיסור להרבות נשים, כי חשב שטעם האיסור אינו חל עליו). לכן משמיע הכתוב, שלעולם אין לגרוע.
איסור זה שלא להוסיף ולא לגרוע נשנה גם בפרשת "ראה" ["לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו"].
ביאור לכפילות כותב ר' יחזקאל אברמסקי, בעל חזון יחזקאל, בחידושיו לתוספתא זבחים. לדבריו, פסוק אחד מתייחס למקרה שבו אדם מוסיף עוד מצווה על תרי"ג המצוות, ואילו פסוק אחר מתייחס למקרה שאדם מוסיף הוספות ופרטים בתוך המצווה עצמה [הוא מוסיף, שלפי זה מובן מדוע הציווי בפרשת "ואתחנן" הוא בלשון רבים והשני, בפרשת "ראה", ביחיד, כי בדרך כלל מי שמוסיף מצוות על התרי"ג הוא אדם מסוג נביאי שקר וכד', המשמיעים חוות דעתם ברבים, ולכן נאמר הפסוק בלשון רבים].
על פי רש"ר הירש, הציווי כאן בפרשת "ואתחנן" מופנה לאומה בכללותה, שלא תוסיף מצווה על תרי"ג המצוות, ואילו הציווי בפרשת "ראה" מופנה לכל יחיד ויחיד, ולכן בפרשת "ואתחנן"הציווי מנוסח בלשון רבים ובפרשת "ראה" בלשון יחיד.
"ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"
פעם אחת עמד הצדיק בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ לנסוע ברכבת ועמו שמשו הנאמן ר' משולם, שנשא את מזוודותיו.
הגיעו הרבי ומשמשו אל תחנת הרכבת חמש דקות לפני מועד צאתה של הרכבת. הביט הרבי בשעונו ואמר:
משולם! לפניך שלוש אפשרויות: או שתפתח את המזוודה ותוציא מש את הגמרא, או שתביא לפניי יהודי הזקוק לעזרה כדי שאשמע את מצוקתו ואסייע לו ככל יכולתי, או שתלמד אותי איך מבטלים חמש דקות...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
אורה נוסרת (NOOSRAT) בת שרה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
ט"ו באב שמח!!!
בס"ד
השבת שלאחר תשעה באב נקראת, כיידוע, "שבת נחמו", הסביר זאת המגיד מקוזניץ', שעל פי ההלכה אסור ללמוד בתשעה באב תורה, למעט איכה, ומדרשי חורבן, כיוון שהתורה משמחת ליבו של אדם – "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", וביום החורבן כמובן שאין לשמוח. לכן, מיד לאחר תשעה באב, בשבת הסמוכה לו, אנו קוראים את פרשת ואתחנן ובה סיפור קבלת התורה על מנת להדגיש שכיוון שפסקנו, אנו מתחילים שוב בלימוד התורה ומקבלים עול שמיים. (עבודת ישראל)
(מתוך "קוראים תורה")
"לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו "
החידוש בציווי "לא תוסיפו" מובן היטב, שכן היינו עשויים לחשוב שכל המוסיף הרי זה משובח, ומשמיעה לנו התורה שאין זה כך. אך לעומת זאת האיסור "לא תגרעו" נראה כמיותר, כי ברור שאם ניתנה מצווה מסוימת, אין לגרוע ממנה, והיכן כאן החידוש?
כך מקשה הכלי יקר (ובלשונו: "בשלמא לא תוסיפו, שפיר קאמר, כי סלקא דעתך אמינא שיש בכלל מאתים מנה, אבל לא תגרעו למה לי, כי הגורע אחת מכל מצוות ה', כבר הוא מצווה ועומד שלא לגרוע..."), והוא מיישב, שהמילים "לא תגרעו" אינן ציווי בפני עצמו אלא תוצאה של הציווי לא תוסיפו, וכך אומר הכתוב: לא תוסיפו, כי אם תבואו לשנות ולהוסיף, תבואו גם לגרוע.
בספורנו מבואר, שחידוש הכתוב הוא שאין לגרוע מהמצווה גם במקרים שנראה לאדם שהוא רשאי לגרוע מהמצווה, כיוון שלדעתו טעם המצווה אינו חל במקרה שלו (כמו שלמה המלך, שמבואר לגביו במסכת סנהדרין, שנכשל באיסור להרבות נשים, כי חשב שטעם האיסור אינו חל עליו). לכן משמיע הכתוב, שלעולם אין לגרוע.
איסור זה שלא להוסיף ולא לגרוע נשנה גם בפרשת "ראה" ["לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו"].
ביאור לכפילות כותב ר' יחזקאל אברמסקי, בעל חזון יחזקאל, בחידושיו לתוספתא זבחים. לדבריו, פסוק אחד מתייחס למקרה שבו אדם מוסיף עוד מצווה על תרי"ג המצוות, ואילו פסוק אחר מתייחס למקרה שאדם מוסיף הוספות ופרטים בתוך המצווה עצמה [הוא מוסיף, שלפי זה מובן מדוע הציווי בפרשת "ואתחנן" הוא בלשון רבים והשני, בפרשת "ראה", ביחיד, כי בדרך כלל מי שמוסיף מצוות על התרי"ג הוא אדם מסוג נביאי שקר וכד', המשמיעים חוות דעתם ברבים, ולכן נאמר הפסוק בלשון רבים].
על פי רש"ר הירש, הציווי כאן בפרשת "ואתחנן" מופנה לאומה בכללותה, שלא תוסיף מצווה על תרי"ג המצוות, ואילו הציווי בפרשת "ראה" מופנה לכל יחיד ויחיד, ולכן בפרשת "ואתחנן"הציווי מנוסח בלשון רבים ובפרשת "ראה" בלשון יחיד.
"ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"
פעם אחת עמד הצדיק בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ לנסוע ברכבת ועמו שמשו הנאמן ר' משולם, שנשא את מזוודותיו.
הגיעו הרבי ומשמשו אל תחנת הרכבת חמש דקות לפני מועד צאתה של הרכבת. הביט הרבי בשעונו ואמר:
משולם! לפניך שלוש אפשרויות: או שתפתח את המזוודה ותוציא מש את הגמרא, או שתביא לפניי יהודי הזקוק לעזרה כדי שאשמע את מצוקתו ואסייע לו ככל יכולתי, או שתלמד אותי איך מבטלים חמש דקות...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
אורה נוסרת (NOOSRAT) בת שרה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
ט"ו באב שמח!!!
