עוד יוסף פנדריך
Member
פרשת השופטת רסלר
לאחרונה נתן ביהמ"ש העליון פסק דין בענין כב' השופטת רסלר. תמצית הפרשה היא כדלקמן- השופטת הנכבדה דחתה תביעה של אדם נגד בנק דיסקונט. בזמן שהתנהל המשפט, התנהלו הליכי הוצלפ נגד אביה של השופטת, עו"ד רסלר, כשהנושה הוא בנק דיסקונט. התובע שהפסיד במשפט טען שהשופטת פסקה לטובת הבנק כדי שילך לקראת אביה.
התובע טען את הטענה לראשונה בערעור, משום שהיא נודעה לו רק לאחר שהשופטת דחתה את התביעה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור וקבע שפסק הדין פסול בגלל הפגיעה במראית פני הצדק. על פסק הדין הוגש ערעור לביהמ"ש העליון שהתקבל. ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט רובינשטיין, קבע שמראית פני הצדק לא נפגעה ברמה כזאת שתצדיק פסילת השופטת.
פסק הדין שגוי מהיסוד ויותר מכך הוא עצמו פוגע במראית פני הצדק.
הנחת היסוד של ביהמ"ש העליון היתה שהשופטת לא ידעה על ההליכים נגד אביה, בזמן שנתנה את פסק הדין. השופטת הסבירה שאביה התבייש לספר לה על ההסתבכות עם הבנק. 2 הערכאות- המחוזי והעליון קיבלו את ההסבר כנתון עובדתי שאינו שנוי במחלוקת ועל פיו ביססו את החלטותיהן.
עם כל הכבוד, לא ניתן לקבל את ההסבר של השופטת. אני לא אומר שהיא כן ידעה. אי אפשר לדעת מהי האמת, אבל אי אפשר לקבל את ההסבר של השופטת ללא עוררין. לשופטת הנכבדה, כמו לכל שופט במעמדה היה ענין אישי לא לומר את האמת. אם היתה מודה שידעה על ההסתבכות של אביה ולא פסלה עצמה, רוב הסיכויים שהיתה נאלצת לפרוש מתפקידה או לכל הפחות היתה נגרמת לה אי נעימות עצומה ופגיעה בלתי הפיכה בתדמיתה הציבורית.
במצב זה שלשופט יש מניע אישי להגן על עצמו גם במחיר האמת, אי אפשר לקבל את גירסתו המנקה את עצמו ללא ראיות נוספות.. אם עד רגיל היה מעיד לטובת עצמו, שעה שתלויות ועומדות נגדו האשמות חמורות, לא היה ביהמ"ש מסתפק בהסברו, אלא דורש ראיות נוספות אובייקטיביות. מדוע לנהוג אחרת כאן?
לפיכך תשובתה של השופטת הנכבדה, הגם שאין ראיות שהיא כוזבת לא צריכה להתקבל כאמת שאין בלתה. היא בעייתית והפגיעה במראית פני הצדק קשה עד מאוד. היא כל כך קשה שצריך היה לפסול את פסק הדין ולדחות את הערעור.
[URL]http://elyon1.court.gov.il/files/15/390/055/t03/15055390.t03.pdf[/URL]
לאחרונה נתן ביהמ"ש העליון פסק דין בענין כב' השופטת רסלר. תמצית הפרשה היא כדלקמן- השופטת הנכבדה דחתה תביעה של אדם נגד בנק דיסקונט. בזמן שהתנהל המשפט, התנהלו הליכי הוצלפ נגד אביה של השופטת, עו"ד רסלר, כשהנושה הוא בנק דיסקונט. התובע שהפסיד במשפט טען שהשופטת פסקה לטובת הבנק כדי שילך לקראת אביה.
התובע טען את הטענה לראשונה בערעור, משום שהיא נודעה לו רק לאחר שהשופטת דחתה את התביעה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור וקבע שפסק הדין פסול בגלל הפגיעה במראית פני הצדק. על פסק הדין הוגש ערעור לביהמ"ש העליון שהתקבל. ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט רובינשטיין, קבע שמראית פני הצדק לא נפגעה ברמה כזאת שתצדיק פסילת השופטת.
פסק הדין שגוי מהיסוד ויותר מכך הוא עצמו פוגע במראית פני הצדק.
הנחת היסוד של ביהמ"ש העליון היתה שהשופטת לא ידעה על ההליכים נגד אביה, בזמן שנתנה את פסק הדין. השופטת הסבירה שאביה התבייש לספר לה על ההסתבכות עם הבנק. 2 הערכאות- המחוזי והעליון קיבלו את ההסבר כנתון עובדתי שאינו שנוי במחלוקת ועל פיו ביססו את החלטותיהן.
עם כל הכבוד, לא ניתן לקבל את ההסבר של השופטת. אני לא אומר שהיא כן ידעה. אי אפשר לדעת מהי האמת, אבל אי אפשר לקבל את ההסבר של השופטת ללא עוררין. לשופטת הנכבדה, כמו לכל שופט במעמדה היה ענין אישי לא לומר את האמת. אם היתה מודה שידעה על ההסתבכות של אביה ולא פסלה עצמה, רוב הסיכויים שהיתה נאלצת לפרוש מתפקידה או לכל הפחות היתה נגרמת לה אי נעימות עצומה ופגיעה בלתי הפיכה בתדמיתה הציבורית.
במצב זה שלשופט יש מניע אישי להגן על עצמו גם במחיר האמת, אי אפשר לקבל את גירסתו המנקה את עצמו ללא ראיות נוספות.. אם עד רגיל היה מעיד לטובת עצמו, שעה שתלויות ועומדות נגדו האשמות חמורות, לא היה ביהמ"ש מסתפק בהסברו, אלא דורש ראיות נוספות אובייקטיביות. מדוע לנהוג אחרת כאן?
לפיכך תשובתה של השופטת הנכבדה, הגם שאין ראיות שהיא כוזבת לא צריכה להתקבל כאמת שאין בלתה. היא בעייתית והפגיעה במראית פני הצדק קשה עד מאוד. היא כל כך קשה שצריך היה לפסול את פסק הדין ולדחות את הערעור.
[URL]http://elyon1.court.gov.il/files/15/390/055/t03/15055390.t03.pdf[/URL]