מישהו אחד שהיה שם
New member
פרשת השבוע
שבוע שעבר זה התחיל וזה יכול להיות בהחלט נחמד, קצת על פרשת השבוע ביום שישי.. כמה הערות לפרשת וישלח: *די דוחה כל סיפור ההתרפסות בפני האח האלים.. קשה להתחמק מהפרשנות החזלית מעשי אבות סימן לבנים. סיפור שבא להצדיק את הצורך להיכנע לפעמים בפני הרשע (עשיו, אדום) תוך נכלוליות ומתן שוחד ולחכות עד יעבור זעם.. כנראה שהמסר אכן הוכיח את עצמו יפה לאחר מכן בשנות הגלות הרבות. *כשרוצים לשקר טוב צריך להפנים את השקר גם לקרובים: "כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדך יעקב"... (בראשית ל' ד') המסר כנראה לא עבר מספיק טוב: "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשיו".. (בראשית ל' ו') כנראה שבפני העבדים - בניגוד למלאכים השליחים, יותר קשה להשפיל את עצמך: "כי יפגשך עשיו אחי.. ואמרת לעבדך יעקב". (ומכאן שלוחה ... נוספת... ואידך זיל גמור). *אמת במובן של צדק, וצדק ככל הנראה במובן של צדקה (יותר ממה שמגיע): "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (בראשית לב' י'), ראה גם "ועשית עמדי חסד ואמת על נא תקברני במצרים" (בראשית מז' כט'). או במובן של קיום הבטחה כפי שנאמר למעלה מכך "יהוה האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך.. קטנתי.." (בראשית לב' ט'). *העבד והשפחה מאוחרים לצאן ולבקר: "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" (בראשית לב, ה'). אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. *גם הדוסים המוקדמים התקשו בזכר ובנקבה: ויחץ את העם.. לשני (?) מחנות... אם יבוא עשיו אל המחנה האחת (?) והכהו (?)". *חמור קטן יכול לזיין אתון גדולה: "אתונות עשרים ועיירים עשרה" חמורים לא ניתנו במתנה. *הגזענות בין שבטי יה ואמותיהן מוקדמת ביותר. עדיין מתייחסים לבלהה וזילפה כשפחות לא בעלות מעמד שווה: "ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבור את מעבר יבוק" (יבוק כנראה על שם המאבק). *הסיפור על המאבק עם המלאך (?) מוזר מעט וסימבולי גם לא מעט: מעניין שהמתאבק (אכן מלשון מעלה אבק?) האלמוני נקרא גם איש "ויאבק איש עמו" וכן "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים" יעקב מצידו קורא לו כבר אלוהים כי "ראיתי אלוהים פנים אל פנים". מעניין שבמקרא, בעיקר הספרים המוקדמים, מוזכרים מלאכים כעניין של מה בכך. בנביא הם נעלמו לחלוטין.. המונותיאיזם הלך והשתלט ולא השאיר עוד מקום לסיפורים מיתולוגיים מסוג המלאכים / בני האלוהים. אכן, אין עוד מלבדו אפס זולתו. יעקב נאבק עם מלאכים / בני אלוהים ואף מנצח וסוחט ברכה (אמונה מיסטית מרתקת בדבר כח הברכה, גם אם היא נסחטת בכח) אבל נשאר צולע. המלאכים והשדים מופיעים בלילה יחד עם כל חיתו יער אבל נמוגים עם עלות השחר ("ויאמר שלחני כי עלה השחר"). *"עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". אמנות השקרים משתכללת ומוכיחה את עצמה. גם אם שיחקה לך השעה. שמור מרחק מהאח השונא - אוהב. * ותצא דינה בת לאה, ראה פוסט השבוע הקודם *3 פעמים נקרא מזבח/ מקום בשם דומה: "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (בראשית לג כ). "ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלוהים בברחו מפני אחיו" - אפרופו המאבק עם המלאך (בראשית לה ז). "ויצב יעקב מצבה במקום אשר דיבר איתו... ויקרא יעקב את שם המקום אשר דיבר איתו שם אלוהים בית אל" (בראשית לב, יד-טו). אולי אכן מקורות שונים שחוברו להם יחדיו. על כל פנים אין ספק בדבר קדושתו של מקום הפולחן הקדום "בית אל" אשר המקרא טורח לחזור ולהזכיר ולא רק בפרשתנו אולם שם העיר לוז לראשונה. *מעניין להשוות בין שינוי השם על ידי המלאך "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים"(בראשית לב כח)... לבין "וירא אלוהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם... ויאמר לו אלוהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יקרא שמך" (בראשית לב, ט-י). שיחליטו, זה אלוהים או המלאך? ומה זה שינויי השמות אברם = אברהם. שרי = שרה. יעקב = ישראל. האמנם שינויי גירסאות בדבר אבות האומה ואיחודם באמצעות סיפור שינויי השם ומדוע רק יצחק לא שינה את שמו? * מוטיב ההטמנה תחת העץ. מעניין להשוות בין "ויתנו אל יעקב את כל אלוהי הנכר אשק בקרבם... ויטמון אותם יעקב תחת האלה" (בראשית לה, ה) וכמה פסוקים לאחר מכן "ותמת שם דבורה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות" (בראשית לה, ח) - אלון מול אלה... ("מתחת" לבית אל... האמנם שכנה בית אל על גבעה (?)) * הסיפור עם ראובן בלתי ייאמן "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר". קשה להשתחרר מפרשנות החזלית לכתוב שלמרות שעשה מה שעשה לא הוצא מכלל שבטי יה, או שהפרשנות אף חריפה יותר, כלומר, למרות מעשה הזנות אין שחר ללשונות רעות היכולות לצוץ כי אחד מהשבטים הינו בן זנונים לראובן ובלהה אלא ויהיו בני "יעקב" דייקא שנים עשר. אכן לפי הסיפור מוצדקת ועוד איך נטילת הבכורה מראובן, אולי זו גם מטרת הסיפור המזוויע. סחה על האומץ של כותב התנ"ך ולא רק במקרה זה. מעניין שראובן העיז לעשות מה שעשה רק לאחר פטירת רחל אדונית בלהה שמתה עם לידת בנימין (בן אוני), האמנם סבר שעם מות האדונית פקעו קידושי יעקב
. בברכת השומר שבת הבן עם הבת (לו יהי) לאל ירצו כמנחה על מחב"ת
שבוע שעבר זה התחיל וזה יכול להיות בהחלט נחמד, קצת על פרשת השבוע ביום שישי.. כמה הערות לפרשת וישלח: *די דוחה כל סיפור ההתרפסות בפני האח האלים.. קשה להתחמק מהפרשנות החזלית מעשי אבות סימן לבנים. סיפור שבא להצדיק את הצורך להיכנע לפעמים בפני הרשע (עשיו, אדום) תוך נכלוליות ומתן שוחד ולחכות עד יעבור זעם.. כנראה שהמסר אכן הוכיח את עצמו יפה לאחר מכן בשנות הגלות הרבות. *כשרוצים לשקר טוב צריך להפנים את השקר גם לקרובים: "כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדך יעקב"... (בראשית ל' ד') המסר כנראה לא עבר מספיק טוב: "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשיו".. (בראשית ל' ו') כנראה שבפני העבדים - בניגוד למלאכים השליחים, יותר קשה להשפיל את עצמך: "כי יפגשך עשיו אחי.. ואמרת לעבדך יעקב". (ומכאן שלוחה ... נוספת... ואידך זיל גמור). *אמת במובן של צדק, וצדק ככל הנראה במובן של צדקה (יותר ממה שמגיע): "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (בראשית לב' י'), ראה גם "ועשית עמדי חסד ואמת על נא תקברני במצרים" (בראשית מז' כט'). או במובן של קיום הבטחה כפי שנאמר למעלה מכך "יהוה האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך.. קטנתי.." (בראשית לב' ט'). *העבד והשפחה מאוחרים לצאן ולבקר: "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" (בראשית לב, ה'). אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. *גם הדוסים המוקדמים התקשו בזכר ובנקבה: ויחץ את העם.. לשני (?) מחנות... אם יבוא עשיו אל המחנה האחת (?) והכהו (?)". *חמור קטן יכול לזיין אתון גדולה: "אתונות עשרים ועיירים עשרה" חמורים לא ניתנו במתנה. *הגזענות בין שבטי יה ואמותיהן מוקדמת ביותר. עדיין מתייחסים לבלהה וזילפה כשפחות לא בעלות מעמד שווה: "ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבור את מעבר יבוק" (יבוק כנראה על שם המאבק). *הסיפור על המאבק עם המלאך (?) מוזר מעט וסימבולי גם לא מעט: מעניין שהמתאבק (אכן מלשון מעלה אבק?) האלמוני נקרא גם איש "ויאבק איש עמו" וכן "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים" יעקב מצידו קורא לו כבר אלוהים כי "ראיתי אלוהים פנים אל פנים". מעניין שבמקרא, בעיקר הספרים המוקדמים, מוזכרים מלאכים כעניין של מה בכך. בנביא הם נעלמו לחלוטין.. המונותיאיזם הלך והשתלט ולא השאיר עוד מקום לסיפורים מיתולוגיים מסוג המלאכים / בני האלוהים. אכן, אין עוד מלבדו אפס זולתו. יעקב נאבק עם מלאכים / בני אלוהים ואף מנצח וסוחט ברכה (אמונה מיסטית מרתקת בדבר כח הברכה, גם אם היא נסחטת בכח) אבל נשאר צולע. המלאכים והשדים מופיעים בלילה יחד עם כל חיתו יער אבל נמוגים עם עלות השחר ("ויאמר שלחני כי עלה השחר"). *"עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". אמנות השקרים משתכללת ומוכיחה את עצמה. גם אם שיחקה לך השעה. שמור מרחק מהאח השונא - אוהב. * ותצא דינה בת לאה, ראה פוסט השבוע הקודם *3 פעמים נקרא מזבח/ מקום בשם דומה: "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (בראשית לג כ). "ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלוהים בברחו מפני אחיו" - אפרופו המאבק עם המלאך (בראשית לה ז). "ויצב יעקב מצבה במקום אשר דיבר איתו... ויקרא יעקב את שם המקום אשר דיבר איתו שם אלוהים בית אל" (בראשית לב, יד-טו). אולי אכן מקורות שונים שחוברו להם יחדיו. על כל פנים אין ספק בדבר קדושתו של מקום הפולחן הקדום "בית אל" אשר המקרא טורח לחזור ולהזכיר ולא רק בפרשתנו אולם שם העיר לוז לראשונה. *מעניין להשוות בין שינוי השם על ידי המלאך "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים"(בראשית לב כח)... לבין "וירא אלוהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם... ויאמר לו אלוהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יקרא שמך" (בראשית לב, ט-י). שיחליטו, זה אלוהים או המלאך? ומה זה שינויי השמות אברם = אברהם. שרי = שרה. יעקב = ישראל. האמנם שינויי גירסאות בדבר אבות האומה ואיחודם באמצעות סיפור שינויי השם ומדוע רק יצחק לא שינה את שמו? * מוטיב ההטמנה תחת העץ. מעניין להשוות בין "ויתנו אל יעקב את כל אלוהי הנכר אשק בקרבם... ויטמון אותם יעקב תחת האלה" (בראשית לה, ה) וכמה פסוקים לאחר מכן "ותמת שם דבורה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות" (בראשית לה, ח) - אלון מול אלה... ("מתחת" לבית אל... האמנם שכנה בית אל על גבעה (?)) * הסיפור עם ראובן בלתי ייאמן "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר". קשה להשתחרר מפרשנות החזלית לכתוב שלמרות שעשה מה שעשה לא הוצא מכלל שבטי יה, או שהפרשנות אף חריפה יותר, כלומר, למרות מעשה הזנות אין שחר ללשונות רעות היכולות לצוץ כי אחד מהשבטים הינו בן זנונים לראובן ובלהה אלא ויהיו בני "יעקב" דייקא שנים עשר. אכן לפי הסיפור מוצדקת ועוד איך נטילת הבכורה מראובן, אולי זו גם מטרת הסיפור המזוויע. סחה על האומץ של כותב התנ"ך ולא רק במקרה זה. מעניין שראובן העיז לעשות מה שעשה רק לאחר פטירת רחל אדונית בלהה שמתה עם לידת בנימין (בן אוני), האמנם סבר שעם מות האדונית פקעו קידושי יעקב