אש שלהבתיה
New member
פרשת השבוע!
ויבז עשו את הבכורה" (ליקו"מ ח"א, א) אמר רבי נחמן: כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר השכל שיש בכל דבר להתקרב אל השם יתברך, כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו", וזה בחינת יעקב, כי יעקב זכה לבכורה שהיא ראשית, בחינת חכמה. אולם: "ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כז) שזה בחינת עשו שביזה את הבכורה ולא קישר את עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, על זה נאמר (משלי יח): "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו", שהיא מלכות הרשעה – יצר הרע שנקרא מלך זקן וכסיל שאינו חפץ בחכמה ושכל. על כן, צריך כל אחד לתת בכל כוחו למלכות הקדושה להתגבר על מלכות הרשעה. איך? אמרו חז"ל (ברכות ה): "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע" – על ידי שילמד ויעסוק בתורה, והוסיפו חז"ל באומרם (קידושין ל
: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק" (ליקו"מ ח"א, ח) רוח חיים מקבלים מהצדיק והרב שבדור, ועיקר רוח החיים הוא בתורה מצד הקדושה, וכשאדם מקושר לצדיק הוא מאריך רוחו, ועל כן נקרא הצדיק: איש אשר רוח בו, שממשיך את עיקר הרוח וממלא את הלב, ובכך ממלא את החסרון שעיקרו בלב, והצדיק יודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד. אולם רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאווה ובוז, מאין מקבלים הם את הרוח להשלים חסרון זה בליבם? דע, כי יש רב מצד הטומאה של הקליפה, שהוא בחינת עשו, כמו שכתוב (בראשית לג): "יש לי רב" והוא בחינת (בראשית לו): "אלופי עשו". ותרגם אונקלוס: רברבי עשו, בחינת רב דקליפה זו, שממנו מקבלים הרשעים רוח ומשלימים את חסרונם, והוא רוח הטומאה, בחינת רוח סערה כמו שנאמר: "הן עשו אחי איש שעיר" – כי הרוח שלם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו. אולם, "כל צורריו יפיח בהם" (תהלים י) – על ידי שמתגבר עליהם על ידי רוח פיו, דהיינו הדיבור ותפילה זוכה להאריך רוחו. וכשנקראים "ישראל עניה סערה" (ישעיה נד) – הם בחינת תחת ממשלת עשו איש שעיר, שהוא רוח הסערה. אך מי שדבוק בצדיק מקבל רוח חיים וזוכה לשלמות החסרון מצד הקדושה. "הקול קול יעקב" (ליקו"מ ח"א, כא) כשאדם לומד תורה ואין מבין בה שום חידוש, זה בגלל שהמוחין והשכל של התורה והלימוד שלו הם בבחינת עיבור, וזה נקרא בשם יעקב, כי יעקב הוא בחינת עיבור: "בבטן עקב את אחיו" (הושע יב). מצב זה הוא מצב שהשפע האלוקי נמצא בבחינת העלמה, ואז יפה צעקה לאדם – הן בתפילה והן בלימוד התורה. וצעקה זו היא בחינת: "והקול קול יעקב" – כדי להוציא את המוחין ולהביאו לבחינת לידה. אדם שנמצא במצב שתורתו היא בלא הבנה ואין בה שום חידוש, אין לו לדרוש אותה ברבים, אף על פי שהקב"ה מתענג ממנה, כי אין לדרוש אלא דברים מבוררים ומבוארים לרבים. "ויביא לו יין וישת" (ליקו"מ ח"א, מא) בספר עץ החיים (דף כב) כתוב: הברכיים, היינו הרגליים הם נצח והוד, והם עוקבין. עקב בגימטריא = שתי פעמים אלוקים, שהם דינים שבהם יש אחיזה לחיצונים (כוחות הטומאה). הפעולה להבריח את החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכיים הגבורות משורש הבינה, וכשממשיך גבורה מבינה אז החיצונים בורחים, ולוקח הבכורה והברכה, זה בחינת ברכיים. שורש הבכורות נקרא יין שהוא יין המשמח, כמו שכתוב על יעקב, כשראה שהוא בחינת ברכיים במקום דין המשיך את שורש הגבורות בחינת יין המשמח, בחינת: "ויבא לו יין וישת" (בראשית כז) – שהוא שורש הברכה. נמצא, שעל ידי ריקודים, ששותה מיין המשמח שהוא שורש הגבורה והבינה, נמשכים ריקודים אלה למטה בתוך הרגליים ועל ידי כך מצליח לגרש החיצונים. "ועתה שא נא כליך" (ליקו"מ ח"א, רעח) על ידי חליף טוב (סכין שחיטה) יכולים לראות כל הכלים של בית המקדש, איזה פנים יש להם. וזה שכתוב שאמר יצחק לעשו: "שא נא כליך" (בראשית כז), שביקש יצחק מעשו שיבדוק את הסכין וישחט יפה, רמז בכך על כלים של בית המקדש שהם נראים על הסכין היפה שהוא החליף. "ותכהינה עיניו מראות" (ליקו"מ ח"ב, פב) כל מה שאדם נתעלה ביותר בודאי הוא יותר קרוב לאלוקות, כי כל הטוב הוא אלוקות כמו שכתוב (תהלים קמה) – "טוב ה' לכל", ואנו רואים את ההיפך כשאדם מגיע לידי עשירות, אזי שוכח את הקב"ה, וזה בחינת "ותכהינה עיניו מראות" (בראשית כז), מחמת שנתקרב ביותר אל אור האלוקות עניו מתכהות ואור זה מזיק לו, כמו שאדם יסתכל על השמש, אור השמש יזיק לו. אך אם נסתכל על עניין זה בגשמיות, נראה שיש אדם שהוא בדחקות ועוני גדול, אולם ברגע שנתעלה ונעשה עשיר, אז הוא שוכח את הקב"ה ואת עבודת ה', וכי לא צריך להיות ההיפך? על זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קלט): "אם אסק שמים" - אדם צריך למצוא בכל עליה ועליה את הקב"ה, את האור האלוקי ולא לשכוח חלילה ולהגיע לבחינת "ותכהינה עיניו מראות". "ואברהם הוליד את יצחק" (ליקו"מ ח"א, פד) כל אדם צריך לרפאות את נפשו, זאת אומרת להעלות אותה למקום שורשה, ואיך יעשה זאת, והרי נאמר התחלת ההתקרבות הוא התרחקות? אמרו חז"ל (תענית ח): "כל המצדיק עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה", וזה בחינת מוחין דקטנות. כתוב: "ואברהם הוליד את יצחק" – כי אברהם הוא חסד ויצחק הוא גבורה, פחד יצחק, וחסד זה מלובש בגבורה, כי יצחק הוא בחינת אלוקים, כמו שאמרה שרה אמנו ע"ה: "צחוק עשה לי אלוקים" (בראשית כא). ו+בחינת קטנות מוחין היא – שצריך כל אדם ללכת מקטנות לגדלות, וכשבא לגדלות זוכה לבחינת יעקב שהוא דיבור בדעה וחכמה. ואילו עשו הוא הסיגים, בחינת: נפש כי תחטא. ולכן: ואלה תולדות יצחק בן אברהם – יעקב ועשו. אולם צריך כל אחד, להביא נפשו לבחינת חכמה שהיא יעקב ובזה גורם להתחדשות העולם, ואז נתרפא נפשו, כי כשמעלה את הנפש לבחינה זו אזי מתגלה כבודו יתברך – "על כל הארץ כבודך".
ויבז עשו את הבכורה" (ליקו"מ ח"א, א) אמר רבי נחמן: כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר השכל שיש בכל דבר להתקרב אל השם יתברך, כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו", וזה בחינת יעקב, כי יעקב זכה לבכורה שהיא ראשית, בחינת חכמה. אולם: "ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כז) שזה בחינת עשו שביזה את הבכורה ולא קישר את עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, על זה נאמר (משלי יח): "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו", שהיא מלכות הרשעה – יצר הרע שנקרא מלך זקן וכסיל שאינו חפץ בחכמה ושכל. על כן, צריך כל אחד לתת בכל כוחו למלכות הקדושה להתגבר על מלכות הרשעה. איך? אמרו חז"ל (ברכות ה): "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע" – על ידי שילמד ויעסוק בתורה, והוסיפו חז"ל באומרם (קידושין ל
: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק" (ליקו"מ ח"א, ח) רוח חיים מקבלים מהצדיק והרב שבדור, ועיקר רוח החיים הוא בתורה מצד הקדושה, וכשאדם מקושר לצדיק הוא מאריך רוחו, ועל כן נקרא הצדיק: איש אשר רוח בו, שממשיך את עיקר הרוח וממלא את הלב, ובכך ממלא את החסרון שעיקרו בלב, והצדיק יודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד. אולם רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאווה ובוז, מאין מקבלים הם את הרוח להשלים חסרון זה בליבם? דע, כי יש רב מצד הטומאה של הקליפה, שהוא בחינת עשו, כמו שכתוב (בראשית לג): "יש לי רב" והוא בחינת (בראשית לו): "אלופי עשו". ותרגם אונקלוס: רברבי עשו, בחינת רב דקליפה זו, שממנו מקבלים הרשעים רוח ומשלימים את חסרונם, והוא רוח הטומאה, בחינת רוח סערה כמו שנאמר: "הן עשו אחי איש שעיר" – כי הרוח שלם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו. אולם, "כל צורריו יפיח בהם" (תהלים י) – על ידי שמתגבר עליהם על ידי רוח פיו, דהיינו הדיבור ותפילה זוכה להאריך רוחו. וכשנקראים "ישראל עניה סערה" (ישעיה נד) – הם בחינת תחת ממשלת עשו איש שעיר, שהוא רוח הסערה. אך מי שדבוק בצדיק מקבל רוח חיים וזוכה לשלמות החסרון מצד הקדושה. "הקול קול יעקב" (ליקו"מ ח"א, כא) כשאדם לומד תורה ואין מבין בה שום חידוש, זה בגלל שהמוחין והשכל של התורה והלימוד שלו הם בבחינת עיבור, וזה נקרא בשם יעקב, כי יעקב הוא בחינת עיבור: "בבטן עקב את אחיו" (הושע יב). מצב זה הוא מצב שהשפע האלוקי נמצא בבחינת העלמה, ואז יפה צעקה לאדם – הן בתפילה והן בלימוד התורה. וצעקה זו היא בחינת: "והקול קול יעקב" – כדי להוציא את המוחין ולהביאו לבחינת לידה. אדם שנמצא במצב שתורתו היא בלא הבנה ואין בה שום חידוש, אין לו לדרוש אותה ברבים, אף על פי שהקב"ה מתענג ממנה, כי אין לדרוש אלא דברים מבוררים ומבוארים לרבים. "ויביא לו יין וישת" (ליקו"מ ח"א, מא) בספר עץ החיים (דף כב) כתוב: הברכיים, היינו הרגליים הם נצח והוד, והם עוקבין. עקב בגימטריא = שתי פעמים אלוקים, שהם דינים שבהם יש אחיזה לחיצונים (כוחות הטומאה). הפעולה להבריח את החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכיים הגבורות משורש הבינה, וכשממשיך גבורה מבינה אז החיצונים בורחים, ולוקח הבכורה והברכה, זה בחינת ברכיים. שורש הבכורות נקרא יין שהוא יין המשמח, כמו שכתוב על יעקב, כשראה שהוא בחינת ברכיים במקום דין המשיך את שורש הגבורות בחינת יין המשמח, בחינת: "ויבא לו יין וישת" (בראשית כז) – שהוא שורש הברכה. נמצא, שעל ידי ריקודים, ששותה מיין המשמח שהוא שורש הגבורה והבינה, נמשכים ריקודים אלה למטה בתוך הרגליים ועל ידי כך מצליח לגרש החיצונים. "ועתה שא נא כליך" (ליקו"מ ח"א, רעח) על ידי חליף טוב (סכין שחיטה) יכולים לראות כל הכלים של בית המקדש, איזה פנים יש להם. וזה שכתוב שאמר יצחק לעשו: "שא נא כליך" (בראשית כז), שביקש יצחק מעשו שיבדוק את הסכין וישחט יפה, רמז בכך על כלים של בית המקדש שהם נראים על הסכין היפה שהוא החליף. "ותכהינה עיניו מראות" (ליקו"מ ח"ב, פב) כל מה שאדם נתעלה ביותר בודאי הוא יותר קרוב לאלוקות, כי כל הטוב הוא אלוקות כמו שכתוב (תהלים קמה) – "טוב ה' לכל", ואנו רואים את ההיפך כשאדם מגיע לידי עשירות, אזי שוכח את הקב"ה, וזה בחינת "ותכהינה עיניו מראות" (בראשית כז), מחמת שנתקרב ביותר אל אור האלוקות עניו מתכהות ואור זה מזיק לו, כמו שאדם יסתכל על השמש, אור השמש יזיק לו. אך אם נסתכל על עניין זה בגשמיות, נראה שיש אדם שהוא בדחקות ועוני גדול, אולם ברגע שנתעלה ונעשה עשיר, אז הוא שוכח את הקב"ה ואת עבודת ה', וכי לא צריך להיות ההיפך? על זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קלט): "אם אסק שמים" - אדם צריך למצוא בכל עליה ועליה את הקב"ה, את האור האלוקי ולא לשכוח חלילה ולהגיע לבחינת "ותכהינה עיניו מראות". "ואברהם הוליד את יצחק" (ליקו"מ ח"א, פד) כל אדם צריך לרפאות את נפשו, זאת אומרת להעלות אותה למקום שורשה, ואיך יעשה זאת, והרי נאמר התחלת ההתקרבות הוא התרחקות? אמרו חז"ל (תענית ח): "כל המצדיק עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה", וזה בחינת מוחין דקטנות. כתוב: "ואברהם הוליד את יצחק" – כי אברהם הוא חסד ויצחק הוא גבורה, פחד יצחק, וחסד זה מלובש בגבורה, כי יצחק הוא בחינת אלוקים, כמו שאמרה שרה אמנו ע"ה: "צחוק עשה לי אלוקים" (בראשית כא). ו+בחינת קטנות מוחין היא – שצריך כל אדם ללכת מקטנות לגדלות, וכשבא לגדלות זוכה לבחינת יעקב שהוא דיבור בדעה וחכמה. ואילו עשו הוא הסיגים, בחינת: נפש כי תחטא. ולכן: ואלה תולדות יצחק בן אברהם – יעקב ועשו. אולם צריך כל אחד, להביא נפשו לבחינת חכמה שהיא יעקב ובזה גורם להתחדשות העולם, ואז נתרפא נפשו, כי כשמעלה את הנפש לבחינה זו אזי מתגלה כבודו יתברך – "על כל הארץ כבודך".