אש שלהבתיה
New member
פרשת השבוע
ויקהל סוד ההצלחה "הצלחה" זוהי משאלת ליבם של רבים מבני האדם. ובאמת, מי אינו רוצה להצליח? התלמיד בתלמודו, הסוחר בעסקיו, הפועל בעבודתו, וכן כל איש ואיש מאחל לעצמו שבכל אשר יפנה יצליח. השאלה אשר עלינו לשאול את עצמנו היא אם ישנה דרך שאנו יכולים להשתדל בה כדי להגיע אל ההצלחה, בנוסף לתפילה ולציפיה לעזרה משמים. החיפוש אחר הדרך אל ההצלחה, הינו נושא חשוב ביותר, בעיקר בכל הנוגע להצלחה בלימוד התורה ולעלייה ביראת שמים. כי ישנם רבים הסבורים שכדי להצליח יש צורך בחוכמה רבה ובכישרונות גדולים. מכאן הם באים למסקנה שכל מי שלא חננו הבורא בתכונות אלו, אין לו סיכוי להצליח. עלינו להפריך גישה זו ולדחותה מכל וכל, כי האמת היא ששערי ההצלחה פתוחים בפני כל אחד ואחד! מהו איפוא, סוד ההצלחה? מהו המפתח אשר באמצעותו נפתחים שערי ההצלחה בפני כל החפצים לבוא בהם? זאת נוכל ללמוד מבני דור המדבר. קודם הקמת המשכן הכריז משה רבינו: "כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה'" (שמות לה). בהמשך הפרשה אנו מוצאים שלמלאכת המשכן וכליו הוצרכו ידע ונסיון בכל מיני אומנויות, כגון: "לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת. ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכת מחשבת...לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש ואורג" (שם). האם היו בעם ישראל באותה תקופה, בעלי מלאכה ואומנים שהיו מוכשרים לכל העבודות שנצרכו למלאכת המשכן? בודאי שלא, הרי כולם יצאו ממצרים ושם עבדו במשך שנים רבות עבודת פרך "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". אנשים אלה ודאי במשך שנים רבות לא קיבלו שום הכשרה מקצועית באומנויות השונות. ובכל זאת, כיצד יכלו בני הדור ההוא לבצע את כל העבודות שנדרשו? את התשובה לשאלה זו מוצא הרמב"ן בפסוק: "ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו". ואומר: "וטעם אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה ליבו בדרכי ה' לבוא לפני משה לאמור לו: אני אעשה כל אשר אדוני דובר".
ויקהל סוד ההצלחה "הצלחה" זוהי משאלת ליבם של רבים מבני האדם. ובאמת, מי אינו רוצה להצליח? התלמיד בתלמודו, הסוחר בעסקיו, הפועל בעבודתו, וכן כל איש ואיש מאחל לעצמו שבכל אשר יפנה יצליח. השאלה אשר עלינו לשאול את עצמנו היא אם ישנה דרך שאנו יכולים להשתדל בה כדי להגיע אל ההצלחה, בנוסף לתפילה ולציפיה לעזרה משמים. החיפוש אחר הדרך אל ההצלחה, הינו נושא חשוב ביותר, בעיקר בכל הנוגע להצלחה בלימוד התורה ולעלייה ביראת שמים. כי ישנם רבים הסבורים שכדי להצליח יש צורך בחוכמה רבה ובכישרונות גדולים. מכאן הם באים למסקנה שכל מי שלא חננו הבורא בתכונות אלו, אין לו סיכוי להצליח. עלינו להפריך גישה זו ולדחותה מכל וכל, כי האמת היא ששערי ההצלחה פתוחים בפני כל אחד ואחד! מהו איפוא, סוד ההצלחה? מהו המפתח אשר באמצעותו נפתחים שערי ההצלחה בפני כל החפצים לבוא בהם? זאת נוכל ללמוד מבני דור המדבר. קודם הקמת המשכן הכריז משה רבינו: "כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה'" (שמות לה). בהמשך הפרשה אנו מוצאים שלמלאכת המשכן וכליו הוצרכו ידע ונסיון בכל מיני אומנויות, כגון: "לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת. ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכת מחשבת...לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש ואורג" (שם). האם היו בעם ישראל באותה תקופה, בעלי מלאכה ואומנים שהיו מוכשרים לכל העבודות שנצרכו למלאכת המשכן? בודאי שלא, הרי כולם יצאו ממצרים ושם עבדו במשך שנים רבות עבודת פרך "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". אנשים אלה ודאי במשך שנים רבות לא קיבלו שום הכשרה מקצועית באומנויות השונות. ובכל זאת, כיצד יכלו בני הדור ההוא לבצע את כל העבודות שנדרשו? את התשובה לשאלה זו מוצא הרמב"ן בפסוק: "ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו". ואומר: "וטעם אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה ליבו בדרכי ה' לבוא לפני משה לאמור לו: אני אעשה כל אשר אדוני דובר".
.
