פרשת השבוע תצוה
פרשת השבוע פרשת תצוה ספר שמות כז-ל הפטרה בספר יחזקאל פרק מג' שלום לכולם אני מקווה שהיה לכם שבוע טוב ואתם מתכוננים לשבת ולפורים, חג של המון אוזני המן ותחפושות מעניינות. חודש אדר מתאפיין בתחילת קריאתן של "ארבע פרשיות" – פרט לתענית אסתר, פורים ושושן-פורים, החלים באדר, מצוינות ארבע שבתות החודש (מהן שתיים לפני פורים ושתיים לאחריו) בשם "ארבע פרשיות", הנקראות בנוסף לפרשת השבוע, והן: "שבת שקלים", "שבת זכור", "שבת פרה" ו"שבת החודש". החודש כולו עומד בסימן הנס הגדול לאבותינו ואמותינו בחודש אדר, בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה. לזכר אותו נס קבעו חז"ל, כי "משנכנס אדר – מרבין בשמחה". בשבת "פרשת שקלים" – שבת זו חלה בראש חודש אדר, (כשחל ראש-חודש באמצע השבוע בשבת שלפני ראש-חודש). קורין בה ל"מפטיר" את הפרשה "כי תישא את- ראש בני-ישראל" (שמות ל'), עד "לכפר על-נפשותיכם". כי בזמן המקדש היו משמיעים באחד באדר על השקלים: כל אחד מבני ישראל, שמלאו לו עשרים שנה, צריך היה לתרום מדי שנה לצורך קרבנות הציבור. בשבת "פרשת זכור" (הפרשה שאותה נקרא מן התורה השבת) – השבת שלפני חג הפורים נקראת שבת "פרשת זכור". גם במהלכה מוציאים לקריאה בתורה שני ספרי תורה. ל"מפטיר" קוראים בספר דברים, פרק כ"ה: "זכור את אשר-עשה לך עמלק בדרך, בצאתכם ממצרים", וקריאה זו, חובה היא מדאורייתא. וה"הפטרה" לקוחה מספר שמואל א', ט"ו:"כה אמר ה' צבאות, פקדתי" עד "גבעת שאול". קטע זה מתאר את מלחמת שאול בעמלק ואת הריגת אגג מלך עמלק בידי שמואל הנביא. קטע זה נבחר ל"שבת זכור", משום שחז"ל קבעו שיש להקדים זכירה לעשייה. כידוע, היה המן בן המדתא האגגי צאצא ישיר לאגג מלך עמלק. תלייתו של המן ושל עשרת בניו הגשימה את הציווי הקדום של "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות י"ז פ"ס י"ד). אנו מקדימים איפוא מצוות זכירה למצווה של "מחה אמחה" בעזרת קריאת הקטע, המדבר על הציווי של "זכור" כבר בשבת שלפני פורים, שכן בפורים עצמו נתקיימה המצווה של "מחה אמחה". עכשיו אחרי הכול לעניינו, בפרשה שלנו (תצוה) יש עיסוק בנושאים הבאים: המשך ההוראות לבניית המשכן וכלי המשכן והנחיות לתרומת בני ישראל לבניית המשכן. כמו במסורת של השבועות האחרונים בואו נתחיל את הדיון שלנו בפיוט שנכתב בהשראת פרשת השבוע, ר' יהושע בר כלפה כותב: אור מנורה אור מנורה/ברה טהורה גלה מהרה/דגול ונורא הר מה נורא/ובית הבחירה זקני הבירה/חכמי התורה טעונים מורא/יודעים אזהרה כהן לפארה/לבושי טהרה מראהו ליקרה/נוואו לשפרה סגן לחברה/על כל לגברה פאר ועטרה/ציץ לקשורה קלה בכרה/רשעה לכפרה שדי במהרה/תחיש שברה פרחון נוטרה/חזק בשררה מהו לדעתכם המסר של פיוט זה? מה אתם למדים ממנו? נשאלת השאלה, מה המשמעות הערכית של לבוש הכהן הגדול? הרב חיים סבתו כותב, בשמונה בגדים נתעטר כהן גדול לכבוד ולתפארת: חושן ואפוד, מעיל וכתונת תשבץ, מצנפט ואבנט, מכנסי בד, וציץ נזר הקודש. "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים כמו שאמר הכתוב: 'כחתן יכהן פאר'(יש' סא, י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן." בתלמוד מבואר שלבגדים היה תפקיד נוסף – לכפר על עוונות מיוחדים. "אמר רב ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים. כתונת מכפרת על שפיכות דמים, מכנסיים מכפרים על גילוי עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, חושן מכפר על הדינין, אפוד מכפר על עבודה זרה, מעיל מכפר על לשון הרע, ציץ מכפר על עזות פנים." אז מעניין למה תתחפשו בהשראת דברי תורה אלו! אשמח לתגובות שבת שלום ומבורכת חג פורים שמח שלכם אוהב ניר
פרשת השבוע פרשת תצוה ספר שמות כז-ל הפטרה בספר יחזקאל פרק מג' שלום לכולם אני מקווה שהיה לכם שבוע טוב ואתם מתכוננים לשבת ולפורים, חג של המון אוזני המן ותחפושות מעניינות. חודש אדר מתאפיין בתחילת קריאתן של "ארבע פרשיות" – פרט לתענית אסתר, פורים ושושן-פורים, החלים באדר, מצוינות ארבע שבתות החודש (מהן שתיים לפני פורים ושתיים לאחריו) בשם "ארבע פרשיות", הנקראות בנוסף לפרשת השבוע, והן: "שבת שקלים", "שבת זכור", "שבת פרה" ו"שבת החודש". החודש כולו עומד בסימן הנס הגדול לאבותינו ואמותינו בחודש אדר, בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה. לזכר אותו נס קבעו חז"ל, כי "משנכנס אדר – מרבין בשמחה". בשבת "פרשת שקלים" – שבת זו חלה בראש חודש אדר, (כשחל ראש-חודש באמצע השבוע בשבת שלפני ראש-חודש). קורין בה ל"מפטיר" את הפרשה "כי תישא את- ראש בני-ישראל" (שמות ל'), עד "לכפר על-נפשותיכם". כי בזמן המקדש היו משמיעים באחד באדר על השקלים: כל אחד מבני ישראל, שמלאו לו עשרים שנה, צריך היה לתרום מדי שנה לצורך קרבנות הציבור. בשבת "פרשת זכור" (הפרשה שאותה נקרא מן התורה השבת) – השבת שלפני חג הפורים נקראת שבת "פרשת זכור". גם במהלכה מוציאים לקריאה בתורה שני ספרי תורה. ל"מפטיר" קוראים בספר דברים, פרק כ"ה: "זכור את אשר-עשה לך עמלק בדרך, בצאתכם ממצרים", וקריאה זו, חובה היא מדאורייתא. וה"הפטרה" לקוחה מספר שמואל א', ט"ו:"כה אמר ה' צבאות, פקדתי" עד "גבעת שאול". קטע זה מתאר את מלחמת שאול בעמלק ואת הריגת אגג מלך עמלק בידי שמואל הנביא. קטע זה נבחר ל"שבת זכור", משום שחז"ל קבעו שיש להקדים זכירה לעשייה. כידוע, היה המן בן המדתא האגגי צאצא ישיר לאגג מלך עמלק. תלייתו של המן ושל עשרת בניו הגשימה את הציווי הקדום של "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות י"ז פ"ס י"ד). אנו מקדימים איפוא מצוות זכירה למצווה של "מחה אמחה" בעזרת קריאת הקטע, המדבר על הציווי של "זכור" כבר בשבת שלפני פורים, שכן בפורים עצמו נתקיימה המצווה של "מחה אמחה". עכשיו אחרי הכול לעניינו, בפרשה שלנו (תצוה) יש עיסוק בנושאים הבאים: המשך ההוראות לבניית המשכן וכלי המשכן והנחיות לתרומת בני ישראל לבניית המשכן. כמו במסורת של השבועות האחרונים בואו נתחיל את הדיון שלנו בפיוט שנכתב בהשראת פרשת השבוע, ר' יהושע בר כלפה כותב: אור מנורה אור מנורה/ברה טהורה גלה מהרה/דגול ונורא הר מה נורא/ובית הבחירה זקני הבירה/חכמי התורה טעונים מורא/יודעים אזהרה כהן לפארה/לבושי טהרה מראהו ליקרה/נוואו לשפרה סגן לחברה/על כל לגברה פאר ועטרה/ציץ לקשורה קלה בכרה/רשעה לכפרה שדי במהרה/תחיש שברה פרחון נוטרה/חזק בשררה מהו לדעתכם המסר של פיוט זה? מה אתם למדים ממנו? נשאלת השאלה, מה המשמעות הערכית של לבוש הכהן הגדול? הרב חיים סבתו כותב, בשמונה בגדים נתעטר כהן גדול לכבוד ולתפארת: חושן ואפוד, מעיל וכתונת תשבץ, מצנפט ואבנט, מכנסי בד, וציץ נזר הקודש. "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים כמו שאמר הכתוב: 'כחתן יכהן פאר'(יש' סא, י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן." בתלמוד מבואר שלבגדים היה תפקיד נוסף – לכפר על עוונות מיוחדים. "אמר רב ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים. כתונת מכפרת על שפיכות דמים, מכנסיים מכפרים על גילוי עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, חושן מכפר על הדינין, אפוד מכפר על עבודה זרה, מעיל מכפר על לשון הרע, ציץ מכפר על עזות פנים." אז מעניין למה תתחפשו בהשראת דברי תורה אלו! אשמח לתגובות שבת שלום ומבורכת חג פורים שמח שלכם אוהב ניר
