בן לולו שלמה
New member
פרשת השבוע - קרח
שלום לכל החברים כאן, חדשים גם ישנים - יהי רצון שלא תרבה המחלוקת, והשלום והברכה ימשיכו לשרור באכסניה נפלאה זו. הנה קטע מתוך מאמר לפרשת קרח לרב משה אלחרר שליט"א. ההמשך מצורף בקובץ word. שבת שלום ומבורך לכולם. א.קרח אין ספק לחכמינו ז"ל שקרח היה אדם גדול מאוד. וגם המאתיים וחמישים (250!!) איש שהלכו אחריו שתבעו כהונה גדולה היו גדולי ישראל. ואם כן מה גרם לו ליפול? התשובה היא: עין הרע!! אבל לא כפי שמסבירים בעלי השטחיות בלימוד תורה, אלא כפי שהסביר גאון וחכם, חותם את תקופת ההוראה והפסיקה של יהדות מרוקו מרן הרב שלום משאש זצ"ל שעיקר הנזק מעין הרע שעליו דברו חכמים הינו לאדם שמלא קנאה ועין הרע ולא זה שהסתכלו עליו. ולכן בעניין קרח ועדתו – משה רבינו לא ניזוק מאומה ומי ניזוק? מסביר הנצי"ב: "אמנם קרח באמת היה אדם גדול... אבל באמת תוכו, לא כן היה, וקנאת השררה אכלתהו.... וקרח שהיה גדול הדור, הוא היה בכוחו להמשיך אחריו רבים [250 מגדולי ישראל!!!]. ("העמק דבר", במדבר ט"ז, א'). ובלשונם של בעלי המדרש: "קרח... עינו הטעתו (במדבר רבה י"ח, ח') דהיינו, לפי הסברו של הרב משאש העין רעה והצרות עין שהיתה לקרח במשה רבינו הטעתה אותו. ב.קרח, בעל רוח הקודש דבר נוסף, נורא מאוד, שחז"ל מלמדים אותנו שקורח היה בעל רוח הקודש. ומי מעיד עליו שהיה בעל רוח הקודש? גדולי החכמים! ובלשונו של רש"י: "וקורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו! ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו. שמואל ששקול כנגד משה ואהרון. אמר: בשבילו, אני נמלט [=בזכותו של שמואל] (רש"י, במדבר ט"ז, ז') ועשרים וארבעה משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש. בנוסף לכך: קורח היה עשיר מופלג מאוד [מכאן הביטוי: "עשיר כקורח"] וגם יפהפה בשערותיו המתולתלות. (מדרש תנחומא פרשת קורח) ג.בעל רוח הקודש ומלא קנאה ועין הרע מכאן המסקנה הנוראית שיכול להיות אדם גדול מאוד בתורה ובעל רוח הקודש אמיתי [בניגוד למציאות שהתרגלנו בה של 50% רוח הקודש. רק רוח] אך הינו מלא קנאה ובעל עין הרע, כפי שהסביר מרן הרב משאש זצ"ל לעיל. ד.הזקוק לישועה – למי לפנות? לאור כל הנאמר לעיל, כל אדם בדורנו שואל את עצמו הרי אנחנו חיים בדור תהפוכות. דור מלא הפכים. בלשונו של מרן הרב עוזיאל: "חושך ואור משמשים בו בערבוביה". מחד רואים ניסים גדולים וישועות מופלאות ומאידך צרות וייסורים קשים וכל אחד מחפש למי לפנות ובמי לתלות את הישועה. ה.חולה בתוך ביתו של אדם מכאן לעוד קושי שעומד בדרכינו. חכמים לימדו אותנו בתלמוד: "דרש רבי פנחס בן חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים". חכמים דקדקו מאוד בתלמוד וכתבו (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא דף קט"ז עמוד א'): "ילך אצל חכם" ולא כתבו ילך אצל "צדיק". ולמה דקדקו בדבריהם לומר שילך דווקא לחכם? ההסבר הוא: צדקות אמיתית, רק ריבונו של עולם יכול להבחין בה ולהחליט שהינה אמיתית שלפניו נגלו כל תעלומות. וכן: דברים רבים, חיצוניים, שנראים לנו כצדקות הינם רק מסווה חיצוני כמו אצל קורח שכלפי חוץ היה נראה אדם גדול ובעל רוח הקודש, וכפי שהיו אנשי בית המקדש השני. כלפי חוץ: גדולים מאוד בתורה, במצוות ובגמילות חסדים. אך היו רקובים ריקבון פנימי של קנאה, שנאה ואונאת דברים. ולכן החורבן הארוך, שאיננו גלוי [כמעט 2000 שנים] הינו תוצאה של ריקבון פנימי שאיננו גלוי. ולכאורה, קורח היה גם חכם גדול ואם בני דורו היו הולכים אליו, היו נכשלים, כפי שנכשלו 250 מגדולי ישראל שהלכו אחריו. דבר נוסף: התלמוד [והרמ"א בשו"ע] כתבו: "ילך אצל חכם". חכמה ניתן לבדוק, צדקות לא ניתן לבדוק. בחכמה אפשר להבחין מה האדם אומר, מלמד, כותב, האם יש בדבריו מסורת העברת תורה מדור לדור? האם יש חכמה ועמקות בדבריו? האם תלמידיו מעבירים את תורתו וחכמתו?
שלום לכל החברים כאן, חדשים גם ישנים - יהי רצון שלא תרבה המחלוקת, והשלום והברכה ימשיכו לשרור באכסניה נפלאה זו. הנה קטע מתוך מאמר לפרשת קרח לרב משה אלחרר שליט"א. ההמשך מצורף בקובץ word. שבת שלום ומבורך לכולם. א.קרח אין ספק לחכמינו ז"ל שקרח היה אדם גדול מאוד. וגם המאתיים וחמישים (250!!) איש שהלכו אחריו שתבעו כהונה גדולה היו גדולי ישראל. ואם כן מה גרם לו ליפול? התשובה היא: עין הרע!! אבל לא כפי שמסבירים בעלי השטחיות בלימוד תורה, אלא כפי שהסביר גאון וחכם, חותם את תקופת ההוראה והפסיקה של יהדות מרוקו מרן הרב שלום משאש זצ"ל שעיקר הנזק מעין הרע שעליו דברו חכמים הינו לאדם שמלא קנאה ועין הרע ולא זה שהסתכלו עליו. ולכן בעניין קרח ועדתו – משה רבינו לא ניזוק מאומה ומי ניזוק? מסביר הנצי"ב: "אמנם קרח באמת היה אדם גדול... אבל באמת תוכו, לא כן היה, וקנאת השררה אכלתהו.... וקרח שהיה גדול הדור, הוא היה בכוחו להמשיך אחריו רבים [250 מגדולי ישראל!!!]. ("העמק דבר", במדבר ט"ז, א'). ובלשונם של בעלי המדרש: "קרח... עינו הטעתו (במדבר רבה י"ח, ח') דהיינו, לפי הסברו של הרב משאש העין רעה והצרות עין שהיתה לקרח במשה רבינו הטעתה אותו. ב.קרח, בעל רוח הקודש דבר נוסף, נורא מאוד, שחז"ל מלמדים אותנו שקורח היה בעל רוח הקודש. ומי מעיד עליו שהיה בעל רוח הקודש? גדולי החכמים! ובלשונו של רש"י: "וקורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו! ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו. שמואל ששקול כנגד משה ואהרון. אמר: בשבילו, אני נמלט [=בזכותו של שמואל] (רש"י, במדבר ט"ז, ז') ועשרים וארבעה משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש. בנוסף לכך: קורח היה עשיר מופלג מאוד [מכאן הביטוי: "עשיר כקורח"] וגם יפהפה בשערותיו המתולתלות. (מדרש תנחומא פרשת קורח) ג.בעל רוח הקודש ומלא קנאה ועין הרע מכאן המסקנה הנוראית שיכול להיות אדם גדול מאוד בתורה ובעל רוח הקודש אמיתי [בניגוד למציאות שהתרגלנו בה של 50% רוח הקודש. רק רוח] אך הינו מלא קנאה ובעל עין הרע, כפי שהסביר מרן הרב משאש זצ"ל לעיל. ד.הזקוק לישועה – למי לפנות? לאור כל הנאמר לעיל, כל אדם בדורנו שואל את עצמו הרי אנחנו חיים בדור תהפוכות. דור מלא הפכים. בלשונו של מרן הרב עוזיאל: "חושך ואור משמשים בו בערבוביה". מחד רואים ניסים גדולים וישועות מופלאות ומאידך צרות וייסורים קשים וכל אחד מחפש למי לפנות ובמי לתלות את הישועה. ה.חולה בתוך ביתו של אדם מכאן לעוד קושי שעומד בדרכינו. חכמים לימדו אותנו בתלמוד: "דרש רבי פנחס בן חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים". חכמים דקדקו מאוד בתלמוד וכתבו (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא דף קט"ז עמוד א'): "ילך אצל חכם" ולא כתבו ילך אצל "צדיק". ולמה דקדקו בדבריהם לומר שילך דווקא לחכם? ההסבר הוא: צדקות אמיתית, רק ריבונו של עולם יכול להבחין בה ולהחליט שהינה אמיתית שלפניו נגלו כל תעלומות. וכן: דברים רבים, חיצוניים, שנראים לנו כצדקות הינם רק מסווה חיצוני כמו אצל קורח שכלפי חוץ היה נראה אדם גדול ובעל רוח הקודש, וכפי שהיו אנשי בית המקדש השני. כלפי חוץ: גדולים מאוד בתורה, במצוות ובגמילות חסדים. אך היו רקובים ריקבון פנימי של קנאה, שנאה ואונאת דברים. ולכן החורבן הארוך, שאיננו גלוי [כמעט 2000 שנים] הינו תוצאה של ריקבון פנימי שאיננו גלוי. ולכאורה, קורח היה גם חכם גדול ואם בני דורו היו הולכים אליו, היו נכשלים, כפי שנכשלו 250 מגדולי ישראל שהלכו אחריו. דבר נוסף: התלמוד [והרמ"א בשו"ע] כתבו: "ילך אצל חכם". חכמה ניתן לבדוק, צדקות לא ניתן לבדוק. בחכמה אפשר להבחין מה האדם אומר, מלמד, כותב, האם יש בדבריו מסורת העברת תורה מדור לדור? האם יש חכמה ועמקות בדבריו? האם תלמידיו מעבירים את תורתו וחכמתו?
