לא בטוח
שעקב מעשה הזנות. יתכן שעקב היותה "שייכת" ליבמה - בן יהודה הקטן שילה, והתברר שהיא הרתה לזנונים. יהודה על כל פנים על פי הסיפור לא ידע שזאת תמר (אבל התמיהה שלך בכל מקרה אין לה מקום בעולם הפטריארכלי העתיק). (דרך אגב, בת איש כהן כי תחל לזנות באש תישרף - יש שפירשוה כעבירת ניאוף, למרות שמהתייחסות כבת כהן ולא כאשת פלוני, נראה שמדובר בפנויה. מעניין לציין שרק בת כהן דינה בשריפה. על פי חז"ל מדובר בניאוף ובת ישראל דינה בסקילה, אך על פי משמעות הכתובים, רק בת משפחה מיוחסת אשר זינתה מוצאת להורג בשריפה). מעניינת גם השאלה האם לאחר חשיפת המטרה של תמר, יש לראות במעשיה מטרה נעלה, קיום היבום על ידי אבי הבעל המת, כאשר נמנע ממנה האח הקטן, או שאולי נמנע ממנה עונש המוות, רק עקב החשיפה המבישה שראש השבט בעצמו שגזר את דינה הוא זה שקיים איתה את היחסים האסורים. על כל פנים, מפרשת הוצאת שם רע בפרשת כי תבוא "ופרשו השמלה לפני זקני העיר- ואלה בתולי בתי" ניתן להסיק שעל פי הדין המקראי אם לא נמצאו לנערה בתולים דינה בסקילה. זאת, גם אם קיימה יחסים מיניים בבית אביה כשעדיין לא היתה מאורסת / נשואה לאחר (השווה אם האמור בבת איש כהן לא בטוח שמתיישב יחדיו). מרתקת העובדה שפרשת הוצאת שם- רע עוסקת בעלילות של הבעל ודינו של מעליל העלילה שלא נמצאו לה בתולים, ורק בדרך אגב מוזכר ש"ואם אמת היה הדבר והוציאו את הנערה אל שער העיר וסקלו אותה באבנים ומתה". סביר להניח שהדין המקראי נבנה בצורה הזאת, בכדי לצנן מעט את ההתלהבות לפני הוצאות להורג המוניות של מי שסר חינן בעיני בעליהן. מי שעומד בפרשה שם כנגד הבעל הוא האב, הדמות הפטריכאלית השניה בחיי הנערה, אשר מגן על בתו כנגד דברי העלילות של הבעל ומוציא את שמלת הבתולים החוצה אל זקני העיר על מנת להוכיח את בתולי בתו. הנערה היא דמות פסיבית לחלוטין בפרשה. המאבק הוא של האב (ובמידה פחותה גם האם) כנגד הבעל שבתו "ניתנה" לו זה עתה - "את בתי נתתי לאיש הזה" (מעניין להשוות: "ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה ואמר אבי הנערה אל הזקנים"... מול בן סורר ומורה שם מתואר ו"תפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה") על פי פרשנות חז"ל ופרשו השימלה יבררו העניין כשמלה פרושה (ורק אם זנתה לאחר אירוסיה דינה מוות), אך ממקורות זרים נוספים עולה כי מנהג שמירת שמלת הכלולות המגואלת בדם בידי אבי הנערה, הוא מנהג שהיה ככל הנראה נפוץ בעולם העתיק. והערה לריגולטו: מן האמור "ויחשבה לזונה כי כיסתה פניה", אין כדי ללמד בהכרח על לבוש הזונות בעידן הקדום, יתכן שהוא חשבה לזונה עקב כיסוי פניה וחוסר היכולת לזהותה כתמר כלתו.