פרשת השבוע - וישב

[מישהו אחד שהיה שם]

פרשת השבוע - וישב

בקוראי את פרשת השבוע אחד מקרא ככתבו ואחד תרגום לשפתי שלי, אני מציין לי הערות. מקווה שלא אפריע לכם אם הערות קצרצרות יירשמו כאן תוך כדי בקצרה, להקלת קריאת הפרשה על ידי. אם יש למישו הערות והוספות אשמח כמובן לשמוע. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו... אלה תולדות יעקב: יוסף בן 17 שנה". התחביר אכן קצת בעייתי. היה צריך לפתוח בשמות בני יעקב. "והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה". יוסף נער קטן שגדל יחד עם בני השפחות הפחות מחונכים אשר היו צעירים בגילם מהשבטים האחרים (לאחר שלאה עמדה מלכת וביקשה מיעקב בא נא אל שפחתי) - עליונות שבטים מסוימים על פני שבטים אחרים בצורה די מפורשת בסיפורי המקרא. "ויוצא את דיבתם רעה". כנראה היו שובבים לא קטנים. מתייחס כנראה לבני השפחות. עבדא בהפקירא ניחא ליה. "כי בן זקונים הוא לו". מעניין שהמקרא לא מזכיר את הנימוק שהוא בן אשתו האהובה היחידה רחל. "ויעש לו כתונת פסים". סביר מאד שלא מדובר על לבוש יפה בלבד. אלא על בגד המשמש כסמל סטטוס לכך שהוא היורש החוקי והבכיר. מתאים גם עם שנאת האחים ההיסטרית, הדגשת כתונת הפסים וחלומות יוסף אח"כ. "השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי". מעניין שאת הפרשנות לחלום נותן דוקא יעקב באמצעות הגערה: הבא נבוא אני ואמך ואחיך. הזכרת האמא בחלום אכן תמוהה משהו שכן כבר מתה, כך גם, החלום הנבואי לא קוים לבסוף. "ואביו שמר את הדבר". אין "חלומות שווא ידברו" בעולם העתיק. יש כבוד למיסטיקה. האב גוער לא בגלל שמדובר בהכרח בהבל אלא כי מדובר בחוצפה של הנער הצעיר. "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר". משימה מגעילה של פיקוח מטעם האב. ועונשה בצידה. "ונראה מה יהיו חלומותיו". גם האחים מתייחסים ברצינות לחלומות וחוששים מנטילת הבכורה על ידי יוסף בעידוד יעקב. דוקא ראובן הבכור (שירד כבר כנראה מגדולתו עקב בעילת בלהה) יוצא להגנתו. גם יהודה המועמד השני לבכורה מציע את המכירה. ויתור סימלי ואבירי של שני הטוענים לכתר. "וישב ראובן אל הבור". כנראה היו די מרוחקים אחד מהאחים עם פמלייתו ומקנהו. "והנה אורחת ישמעאלים באה". מדובר בסך הכל בדור שלישי לישמעאל. השבטים הם נכדי יצחק אחי ישמעאל עפ"י המקרא. לא כ"כ הגיוני שהפכו כבר לשבט המוכר באורחותיו. אולי ישמעאלים הוא שם לנוודי מדבר קדמונים, פיראטים יבשתיים, אשר המקרא ייחס להם קשר לישמעאל בן הגר אשר נולד במדבר וידו בכל ויד כל בו (כנאמר ויהי אלוהים את הנער ויגדל ויהי רובה קשת). מבחינת הסדר, התוכנית היתה כנראה למוכרו כדי שיגיע לנוודי המדבר (לכו ונמכרנו לישמעלים). המכירה נעשתה בפועל לא לישמעלים אלא למדיינים הסוחרים שהעלוהו מהבור והם מכרוהו לישמעלים. עדיין לא מתיישב עם האמור והמדנים מכרו אותו אל מצרים, הסותר מצידו את האמור בפרק הבא "ויביאו (הישמעלים) את יוסף מצרימה" "ויטבלו את הכותנת בדם ויביאו אל אביהם"... אתה הלבשתו בכתונת פסים, קבל אותה מגואלת בדם בנך. "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי"... אכן יש שבר בין האחים, החבילה מתפרקת לה. "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'. ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה לבתי נתן זרע לאחיו". סיפור מרתק. אונן משחת ארצה ולא מוכן להזריע את תמר אשתו רק בגלל "שלא לו יהיה הזרע". שכן, עקב מנהג היבום הזרע יהיה שייך לאחיו. לא לגמרי ברור המשמעות של ייחוס הבן לאח שמת ומה ההשלכות לכך עד שהם מפריעות לאונן לשכב עם אשתו. אוננות כמובן מלשון מעשה אונן (בכללה גם אוננות וירטואלית

) איך אומר אליזד, אל תלכו לשום מקום, הלכתי לשתות מים אני תיכף חוזר...

 

[מישהו אחד שהיה שם]

פרשת השבוע 2

בחיי אליזד, פעם ראשונה שאני כותב מנסה לשלוח ואז הוא מוציא לי הודעה מצטערים מקסימום הודעה היא 6,500 תוים הידעתם? בכולופן, קבלו את ההמשך, וזה רק הולך ונהיה יותר מעניין: "ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו". מכאן שלשיטת המקרא אשה מוחזקת "קטלנית" גם בשניים

, לא ברור העניין של "עד יגדל". אם היא מסוכנת הרי גם שיגדל תהיה מסוכנת לו. אולי מדובר בהתחמקות בלבד. מכאן גם ש"קטלנית" לאו דמא גרים אלא מזליה גרים. שכן, אונן לא קרב אליה ולמרות זאת מת, או ש-טיפות מקדימות גם הן מדבקות למרות ההשחתה ארצה לפני השפיכה

. מעניין שכבר בזמן חז"ל ניחשו שיש מחלות העוברות ביחסי מין "דמא גרים" והחזקת האשה כקטלנית. למותר לציין שגבר "קטלן" אין. יוק. הזונה הראשונה במקרא: ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עיניים. שינויים קטנים בלבד ביחס לזונות דהיום. הזונה יושבת בצומת ולא עומדת עם היד מושטת למכוניות. הזונה אמנת מתקשטת (ותתעלף- מלשון מעולפת ספירים) אבל מכסה את פניה כדי שלא יזהו. בכולופן. היתה פעם בושה ווהיה גם מסתורין. המחיר היה גדי עיזים. נראה לי די שווה למחירים ביחס להיום

. מעניין שאין ליהודה כסף לתת לה. כבר בזמן עפרון ואברהם משתמשים במטבעות. אבל או שלא היה ליהודה בכיס או שגדיים היו לו יותר. אין ביקורת על יהודה שהולך לזונה זה מקובל וזה בסדר. קצת מוזר שיהודה לא מזהה אותה כשהוא מקיים איתה יחסי מין. אולי כן זיהה, וכדי להציל את כבודו הורה "הוציאה ותשרף" להלן. "איה הקדישה היא בעיניים". מכאן היו שפירשו שקדישה במובן זונה שהוקדשה לעבודת אלילים, זונות קדמוניות ששימשו בתפקיד כוהנות באורגיות דתיות המוניות לכבוד אלת הפריון בעל פעור וכדו'. אך מלשון המקרא אין לכך ראיה. קדוש = מופרש ומיוחד. אם לטוב ואם למוטב (הרי את "מקודשת" לי במובן ייחוד וקידושין ולא קדושה בהכרח) "ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך ויאמר יהודה הוציאה ותשרף". מסמר שיער ומרתק. 1. אין דין ואין דיין. ראש השבט מחליט ומתבצע. 2. ככל הנראה עונש השרפה בגלל שהיא היתה יבמה ושייכת לבנו של יהודה השלישי (שלה) שעתיד לגדול - לא בטוח שעל זנות בלבד זהו העונש. לא נראה שלפני כן זה הטריד מישהו שיש קדישה בעיניים. יתכן גם בגלל היותה ממשפחה חשובה יש לשורפה. השווה "ובת איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף". לזונות פחותות הערך והמשפחה הונח בעצימת עין. שכן, שאי אפשר לעולם ללא זונות ובני זונות. בכולופן נראה שזה היה לגיטימי שיש זונות על אם הדרך ולא כל זונה כזאת נשרפה. 3. מעניין שמבחינת יהודה זה היה כאמור לגיטימי לחלוטין לבוא לזונה. אין על כך טיפת ביקורת. מוזכר שאשתו מתה וברור שהוא צריך לספק את יצריו המיניים. "הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה". אנשים היו מדברים במשלים ובחידות ספרותיות קמעא. השווה גם לעיל: "הכר נא הכתונת בנך היא אם לא". אולי סוג של מידה כנגד מידה. אבל אין כאן ממש מרכיב של עונש. מעניין מה זה חותמת. כנראה היה כבר ראש משפחה מכובדת המחזיק חותם לאשרר צוים ושטרות מכר וכדו' פתילים. כנראה אכן בגדים מצוייצים (ר' למשל פתיל תכלת) מטה. גם מקל מכובד כיאה לראש משפחה מכובדת המחזיק בידו מקל. או שכבר היה אדם מבוגר הנשען על מקלו. לא יכול להיות יותר מדי מבוגר לאור התאבון המיני הבריא. כנראה סוג של סמל סטטוס. "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני". יש גם נימוק פורמלי לפוטרה מעונש השרפה: "כי על כן לא נתתיה לשלה בני". לא מדובר בזונת רחוב אשת איש/אשת יבם, אלא בתחבולה מוצדקת על מנת לשמר את זרע האח המת. אשר על כך מגיעים רק שבחים. יהודה בכל מקרה פטור משריפה. ראשית הוא גבר ולא אשה זונה. שנית מה יכל לעשות והרי לא הכירה. בגדי האלמנות היו עליה "ימים רבים", כפי העולה מן האמור: "שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה... וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה... ויוגד לתמר ותסר בגדי אלמנותה". בגד אלמנות כנראה בגדי שחורים שנהגו כבר בעולם העתיק, וכיוון שנזקקה ליבם נשארה בבגדי אבלותה גם לאחר ש"רבו הימים"... למען לא תהיה לאיש אחר זולת היבם. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. מרתק ש-שושלת יהודה ראשיתה במעשה זנות וגילוי עריות החותן שבא על כלתו (מופיע בכלל איסור גילויי העריות בתורה) השווה עם העובדה שדוד הוא צאצא לרות המואביה, שעליה הוזקקו חכמים לתרץ בדוחק מואבי ולא מואבית.. (מכאן גם אני למדתי הקטן "המוני ולא המונית" מכאן לפרח'ה שהותרה מן התורה וכדברי לייבל ויספיש נישט קין נפקא מינה וגו' ובוודאי ובוודאי שאסרו על הכותי ולא על הכוסית ו"הבא על הכוסית" אין לך מצווה גדולה הימנה

). זרח ופרץ. "והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ". מרתק להשוות עם פרשת יעקב ועשיו. גם כאן הקטן - פרץ, הוא אבי שושלת דוד. שווה להחזיק בעקב האח ולהתפרץ. חוטא חצוף נשכר. "ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים". מעניין שגם שר הטבחים הוא סריס. ציפיתי לגבר גבר. זה לא מגילת אסתר בו הסריס הוא שר המלך לעניין תמרוקי הנשים ומלבושיהן (מי אמר שאומואים מעצבי אופנה ובשמים זה משהו חדש?) לא בטוח שסריס הכוונה למובן סריס בפשוטו המופיע בנביא. יתכן שזה שם כולל למשרתי המלך. מעניין לבדוק. ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שיכבה עימי. אם בעלה היה סריס זה די מובן. על כל פנים מהעובדה שהיה נשוי ניתן להסיק שאין הכוונה לסריס במובן המשמש בימינו. אשת פוטיפר סיפור ההטרדה המינית הראשונה הידועה לנו ככל הנראה. מי יגלה עפר מעיניך סלסרו. כבר ההטרדה המינית הראשונה בהיסטוריה הינה עלילה של מישהי שלא קיבלה

מעניין שנימוקי יוסף יפה התואר לא לשכב עמה מתחילים בהכרת הטובה לאדוניו ומסתיימים עם חטא לאלוהים באי הכרת טובה זו: "איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני כי אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים". אין מילה על אשת איש וניאוף. נימוקים ענייניים לחלוטין. "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עימי ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה.. ותקרא לאנשי ביתה.. ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו". קלאסיקה שבקלאסיקות. יש התחלה. יש אמצע. יש תשוקה. בגידה. עלילות שקר. טוויסט בעלילה. המרשעת מנצחת. הגיבור הולך לכלא אבל יוצא משם משנה למלך. ועל כך בפרשה הבאה

 

[צביה מהדרום]

מה עניין פרשת השבוע לפה?

קצת מעייף לקרוא את הכל

 

[מישהו אחד שהיה שם]

שהשבוע חל במקרה

בדיוק על פרשת וישב.. לא חייבים לקרוא. ממש לא. כמוש"כ במקום אחר, כל אחד ואחת לפום דיליה ודילה. יש מי שאוהב לקרוא דברים ברומו של עולם. יש מי שאוהב דברים בתחתיתו של עולם. יש מי שאוהב שרשורים מה מאפיין יוצאים בשאלה. יש מי שמעדיף שרשורי הטרדות מיניות. יש מי שמעדיף לקרוא על עלילות אליזד בעיר ובמושב (אני למשל). יש מי ששרשורי מחבתות עושים לו את זה. יש מי שמעדיף שרשורי צבא, יש מי שמעדיף פוליטיקה hard core. ויש מי שיאהב לקרוא פרשת השבוע מקרא ותרגום. כתבתי בעיקר בשבילי עם שטף הקריאה. אבל מי שמוצא נחת מוזמן לעיין. חלפו שנים מאז עזיבתי את עולם הדת ומעולם לא נפרדתי מספרי הדת ובהם ספר הספרים. ברצונך מוצא בהם אגדה, ברצונך הלכה, ברצונך היסטוריה, ברצונך רומנים מרתקים, ברצונך תולדות עם ישראל, וברצונך ושלא ברצונך, הנך מוצא כי דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ויש דבר שיאמר ראה זה חדש כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו. אנשים חושבים שההיסטוריה מתחילה מתקופת הרנסנס או מהתקופה המכונה העת החדשה. ולא היא. בבסיס האמיתי, היכן ששוכנים המחשבות, הפחדים, האמונות, והדעות, לא השתנה הרבה. גם בתקופה בה ניתקתי קשר מאנשים שעזבו את הדת, עד לתקופה בה הכרתי פורום זה ובו אנשים נהדרים (גם יורי 80 שחוץ מהיותו מנהל טרחן הוא אדם מקסים

) - את ספרי הדת לא עזבתי מעולם. משתדל להשאיר משו לנפש שלא תימלא. איך אומר סלסרו: "אין מציאות בלי שורשים. אין תולדות בלי אבות. צריך רק להעמיק, להתבונן ולאהוב הרבה, הרבה מאוד" - עגנון "את הריץ´, את הרץ´, את הריצ´רץ´ נפתח, ונראה עולמות משונים" משתדל לקרוא את פרשת השבוע בכל שישי כשמתאפשר. ושמח לשתף. לא חייבת לקרוא. אבל אם הגעת עד לפה. אני יתן לך טיפ למשו שאולי כן יעניין אותך. אי תשלום שכר עבור התלמדות למלצרות אינה רק עוולה אזרחית כי אם עבירה פלילית שדינה מאסר עד ששה חודשים. יש פקחים במשרד העבודה והרווחה שתפקידם לאכוף את חוקי העבודה. את יכולה להגיש תלונה ולבקש להישאר אנונימית ושיחקרו את התלונה באמצעות התחזות של פקח לעובד חדש בהצלחה בעבודה החדשה

 

[estersh]

לא מחכה לך

אני בורחת מכתיבה מכל סוג שהוא בכל דרך אפשרית, בלי קשר לעובדה שמנקר לי בראש בכל פעם שאני מחויבת לתגובה שכביכול הבטחתי. יש איש אחד שרוצה שאספר לו מה עבר לי בראש בתקופה שתהיתי. אמרתי לו שאני לא זוכרת ושאשלח לו חלק מהקבצים שיש לי מאותה תקופה. לא בדיוק מה שכתבתי לו. רק תרגום קליל למסר מסובך יותר. אבל הצצתי מעט בחלק מהקבצים והרגשתי שכבר קל יותר להתערטל בפומבי מלשלוח לאיש שאני לא מכירה את הנפש שלי עטופה בנייר עיתון מלפני שנתיים. כמו לראות עצמך בסרט פורנוגרפי שרץ ברשת. שיזדיין הוא עם הגישה המתנשאת שלו והתחביר היותר קלוקל שלו. פלש לי לתיבה האישית במסווה של זקוק לעזרה, והתיישב לי על המצפון- את זוכרת אותי? - "להזכיר עצמי לפנייך". או ונסה לתרגם לי את המסר הבא, בשלמותו: "מה שייך יותר מחיבוטי נפש, באיזשהו מצד זו פיסגת ההשגה האנושית... לא כך?" כולל הכותרת. אין לי חיבוטי נפש. יש לי מיגרנה ביומה השלישי וחשיש קל ביום השני שאם אקפוץ בשבילו שנתיים אחורה, לא אוכל לחזור וחבל. כי טוב לי ככה במיטה מכניסת השבת עם הרדיאטור. שבת יצאה? כי הבטחתי לעזאזל שאבוא עד בני ברק בשביל סופגניות עם המשפחה. אני אהרוג אותם אם לא יהיו גם לביבות. את אמא שלי ממילא רצחתי בשבועיים האחרונים לילה אחרי לילה. וכל בוקר כשאני קמה, ומציתה סיגריה, אני תוהה כמה נשמות יש לה. אני מרחמת עליה, אני רוצה למות מיתה חטופה אחת. מיד אחרי שאוהב מישהו והוא יאהב אותי. אין שומדבר אחרי זה. וגם זה כמובן עולה בעשן הספק מיד. ואני רוצה להקדים את הרגע שאחרי. ש. אומר שהכל דיבורים, ושאם אחרי שהיינו מסכמים מחדש את העובדה שאנחנו לא מתאימים, היינו הולכים לישון יחד, היה יותר טוב לשנינו. חבל שלא סיפרתי לו שאתמול בלילה רצחתי את אמא שלי, אולי הוא היה יורד מהרעיון. ואיפה היית מתחילת השבת הזו, שאני מבלה את כולה ויותר מתחת לשמיכה לבד, טוחנת רציחות. ולא יכולה לקרוא לך. אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים, כי ברגע שהוא יוצר את אקט ההתרה, הוא כבר לא אסיר. ממצב האסירות הוא לעולם לא יחלץ, אלא אם כן יופיע מישהו כשהוא עדיין שם וזו בערך תמצית הפרשה, כפי שקראתי אותה השנה. וישב היא הפרשה היחידה שאני יודעת חלק מהטייטש שלה בע"פ מהימים שהיינו דוחפות את הקוקו לתוך כובע קסקט, מושכות ומסלסלות פיאות במערה ומחכות לרומאים כדי להחליף את החומש בסביבונים. או בחץ וקשת? לוידעת, ישלי ערבוב כלשהו בין חנוכה לל"ג בעומר. הסתבכתי קצת עם החוטים. זה הולך ככה- אתה יוצר פינה לבדידות. קצה המרפסת, השדה שבחוץ, הצוק שעל הים או המיטה שלך או ויש לך את ההבעה הזותי שמצטלמת כל כך על הנפש שלך כשאתה שם כולך, עם כל הכלום שלך ומדמיין שגרעין היסורים שלך סופסוף מתפרץ מהתא הפנימי שלו אל פני השטח. עכשיו אתה אבוד לגמרי, גם אם מרוצה ממה שעשוי להיקלט בעין. לא, עכשיו אתה אבוד לגמרי ששום מצלמה לא נחשבת בראש שלך, עכשיו אתה אבוד לגמרי ואתה יודע שלא תוכל לחזור על המשפט הזה כבר בשום גירסה. אבוד. מה רציתי לומר? זהו. עכשיו כשאין לך כל אחריות על עצמך, תורו ליטול אותה. שיתפרץ לחדר בבהילות, שיראה הכל, ויחרד, ויתפעם, וישפוך עליך מים, וירביץ לך, ויכעס, ויתבעת, וילטף, ויתעשת וילביש ויחבק ויתחבר. שיציל אותך. וזהו, שכל זה לא הולך לקרות. אף אחד לא יגיח לתוך העולם שלך. אתה תמיד צריך לקרוא להם, ולהסביר ולבאר, ולצאת מהכלא כדי לחכות להם, ולצאת משם בשביל השיחזור. וכשאתה כבר לא שם, מה אתה צריך אותם? ולמה אתה בכלל חוזר אחורה? רק בשביל לתת להם את התחושה הטובה שלא סתם הזעקת אותם? שהם באמת מצילים אותך? אני אוהבת את פרשות השבוע. בויצא נפרדנו. אני נסעתי להורים בנתניה, ועל הצוק חלמתי אותך שוכב פרקדן, כמו איש שחושב שכל העולם מתאחד תחתיו ובחורות עולות ויורדות בסולם מעליך. הייתי אחד מהמלאכים שם, ובעוד אני עולה ויורדת ועולה ונופלת, ראשך היה בשמים. אתה דמיינת כוכבים של אהבה ואני נלחמתי על גיד הנשה שלי, אתה יודע, הנקודה החלשה שלי, זותי שקיימת בכל אחד מאיתנו. הנקודות שמציינות את המקומות בהם כבר נשברנו פעם אחת, ויותר, והם רגישים. ומדממים אם לוחצים עליהם. כמו ששברת פעם רגל, ומאז בכל מעברי העונות אתה יודע ששברת אותה פעם, אתה מרגיש את זה. מי שחווה לא צריך הסברים, פשוט מרגישים ונזכרים. ואם זו דלקת כרונית, ואם הנפש שלך מודלקת ומפרישה בכל התקפה את הריר -- אני לא יכולה לספר על גיד הנשה שלי, כי כבר מאוחר וכואב לי נורא הראש ואני צריכה להיות אצל סבתא שלי ממזמן, ואני צריכה שהיא לא תציק לי הלילה. ועוד מעט תזרח לי השמש, ואני עוד צולעת, זו הסיבה שלא נוגעים בגיד הנשה לעולם, כי גם אם ניצחת במלחמה הראשונה, ושרית ויכולת וראית אלוהים- אתה פגוע איפשהו ולא בטוח שכשתשחזר אותה בשבילם, לא תקיץ בדיוק בשלב הקריטי. ותמות כי כבר נגעת. נ.ב. אתה, אל תראה חובה להגיב. לפחות אני לא אעשה לאחרים מה שלא הייתי רוצה שיעשו לי, בעקיפין.

 

[Le Fay]

וואללה. להתערטל בפומבי זה בהחלט

משחק ילדים לעומת זה. מצד שני זה כנראה לא כמו סרט פורנוגרפי, כי דבר שבעובדה הוא ששום סרט פורנוגרפי שנתקלתי בו עד כה לא הצליח לעניין אותי מעבר לשלושה הפריימים הראשונים, קל וחומר שלא צפיתי בו עד הנ.ב. סלחי לי בבקשה שהרציחות שלך הצחיקו אותי עד מאד, למרות ואולי אפילו מפני שכל השאר הזכיר לי כמה כואב כשכואב. ומקווה שהיו לביבות.

 

[boaZone]

רכבות

אז החלטנו לעבור למקום פחות יקר, ברחוב קטן בצד השני של הכיכר בדצמבר תל אביבי מפלח וקר ושנינו. התחלות חדשות אלף תשע מאות שמונים, ארוחות מוכנות, מסעות מתוכננים - העולם והאושר נכנעו ושכבו לרגלינו לא היה בעולם דבר שיפריד ביננו. קמת מוקדם והלכת לדירה החדשה, להזיז ארגזים לדבר עם האשה, ואני עוד ישן עם טרנזיסטור קטן שהבאנו. ואז Lucy in the sky טלטל אותי לקום ו- a day in the life קפה מהקומקום וקריין שנשבר כשהודיע שלנון איננו ומותו כמו חייו סימן חיי ומותנו פולח כמו כאב בגשם אז חציתי את הרחוב אלייך, ועמדנו חבוקים באור חיוור אני זוכר את מגע ידייך. איך רכבות נוסעות רכבות באות עמוסות מטען בחושך וצללים מנופפים אלי שלום מהיר. רכבות לוקחות אותך אותי למקום רחוק מאיתנו, ואנחנו משלמים את המחיר. בדצמבר תל אביבי קולנוע מיושן בסרט Imagine בפני קהל קטן השעון נעצר בשמונים ושמונה עלינו. שם אשתו הראשונה סיפרה בקול שקט, על רכבת להודו מסע אל האמת היא סיפרה עליהם ואני חשבתי עלינו. כמו שלנון היה אמרה, כמו שג'ון איננו בהמולה היא נשארה על הרציף המון סגר עליה. היא ידעה שהרכבת שנסעה לקחה אותו מסיפור חייה איך רכבות נוסעות רכבות באות עמוסות מטען בחושך וצללים מנופפים אלי שלום מהיר. רכבות לוקחות אותך אותי למקום רחוק מאיתנו, ואנחנו משלמים את המחיר. בתוך המזוודה שלך אולי יש עוד תקוה אולי אי שקט בשלי יש את המוזיקה שלו ועוד תמונה עצובה מסרט איך רכבות נוסעות רכבות באות עמוסות מטען בחושך וצללים מנופפים אלי שלום מהיר. רכבות לוקחות אותך אותי למקום רחוק מאיתנו, ואנחנו משלמים את המחיר. רכבות/דני רובס.

 

[boaZone]

../images/Emo10.gif נועד לאסתר.

אבל גם את ענתי מוזמנת לזמזמם "וקריין שנשבר כשהודיע שלנון איננו" <בועZון חולה

>

 

[Le Fay]

אני עוד ב'יום בו המוזיקה מתה'

(דון מקלין) ואסתרש נוקבת משניהם.

 

[estersh]

אני מלכת הדרמה. אני מתבוססת בבוץ.

הלילה היתה קרה "במקומות המועדים" כלשון הרדיו ובירושלים לפי מה שחוויתי. וכשרכבתי בירידה ארוכה ומהירה מהעיר עד הדירה היא פילחה לי את הראש מאוזן לאוזן גם דרך הכובע. התכווצתי לתוכי. בבוקר פתחתי ראשונה את המשתלה והלכתי לעונתיים. עטפנו אותם ללילות בחממת ניילונים. היו מקומות שהניילון הורם ברוח, אבל גם במקומות האטומים היתה שכבה של קרח על העלים וגם בקערות עם המים. אחר כך השקינו ואחר כך השמש יצאה ואחר כך היו כל העלים קשים ומכווצים ואחר כך התנצלתי כל היום לפני לקוחות ממורמרים. היתה קרה הלילה. הפרחים סבלו הלילה מקרה. וליטפתי אותם, את העלים, וחשבתי לרכך אותם, והם עדיין לא נראים טוב. זאת התנצלות. וקודם היה סתם רקע מצויר; שמש מפשירה, מצברוח משתפר, ראש מצטלל מהחדות של הכאב מביך להתוודות אז אני מרבה מלל אני מוקפת באנשים טובים. ברובם מדהימים, רובם המוחלט מעולם אפילו לא חשבו לפגוע בי במודע. ישלי נטייה לרשימות ועוד רגע אפרט פה על ההורים וכל המשפחה והחברים והצוות והבוסים ו.. ומי שהיה אי פעם מסוגל לפגוע בי, הרי זו אני [אני- זאת לא מילה גסה. תזכורת עצמית] ; בשריטות שצרבתי לעצמי, בדריכה במקומות הלא נכונים, בהתעכבות עליהם, בהגדלה של נקודות זניחות, בחיבור של כולן יחד למסכת תלושה. ובתרגום שלהן למונולוג דורסני. אז נכון שהרגשתי אתמול רע, אבל ההוא שרצה- ביקש בתמימות ורק אני הרגשתי דרישה שאינלי יכולת לעמוד בה, וההוא שנפרדנו ממזמן, אחרי לא הרבה זמן, הוא איש עדין ויקר. ואמא שלי לא רודפת אותי ואף אחד לא דוחף אותי לשום פינה ובדידות היא בכלל מצב נפשי שלא תלוי בהכרח בכמות האנשים שאכפת להם מסביב אז לא היתה שום הצדקה לשימוש שלי במילים שלהם ובערבוב הגדול והעיוות שניסו להצדיק את המצברוח שלי. אני מתנצלת. וחשה בושה על שכיבדתם את הכאב המנצל שלי, שכיבדתם אותו עד השירים על לנון. וגם אהבתי אותכם על זה ועל כל שאר הדברים שעוד כמה אמרו. מתביישת, מעריכה ואוהבת. חברה שלי כתבה פעם: אסופת רגשות אקראית דחסתי לתוך קופסא שקופה שאוכל להציץ רואה אותן קמלות נעלמות מסירה את המכסה ומוציאה גוויות. לוידעת למה נזכרתי. והיא גם שאלה שם- כשאנחנו אומרים "באמת" לכמה אחוזים של שקר אנחנו מתכוונים? ו"שם" היה מקום שכתבנו בו כל לילה, וכשהלכנו לישון, מחקנו לפי תור כל מה שהיה מבהיל מידי, כל מה שהיה מוחצן מידי, כל מה שהיה שקרי מידי, כל מה שהיה מתבכיין מידי, כל מה שהיה מתנשא, פתטי, חושפני, מטופש, מובן מאליו, מסורבל, פוגעני, צטדקני, אגואיסטי, , מתחכם, מייבש, רדוד, נודניק, משעמם, ממוחזר, אמיתי, "שם" היה מקום מוגן. קירות מרופדים שאפשר לצרוח ולבעוט בהם ואף אחד לא יפצע. ואף אחד לא יצטרך לקחת אחריות על המילים. ואני לא יודעת על מי דרכתי היום. ואני לא מסוגלת לקחת אחריות על אף מילה. זהו.

 

[אנדרנליסט]

../images/Emo88.gifסומנת אצלי

ככותבת האיכותית של החודש. ברכותי.

 

[Le Fay]

דוקא עכשיו לא לגמרי מאמינה ../images/Emo6.gif

במיוחד לא שדרכת על מישהו, אפילו בטעות. הי, כשכואב אז כואב. גם כשמותחים שריר זה לא כאב אובייקטיבי ואת אותם צירים הרבה יותר קשה לשאת אחרי שמונה שעות לידה. למה לכעוס, לצרוח ולבעוט מחוץ לתחום? זה חלק מרפרטואר הביטויים האנושי, כל עוד זה לא יוצא דווקא על חלשים ממך, לגמרי בריא לעשות את זה מפעם לפעם; ואת ה"מבהיל מדי" הייתי משאירה. זו לא אחריות שלך לגונן על כולם. להערכתי אין לך במה להתבייש ואת לא חבה התנצלות, כל מה שהעלית כאן עד כה מעורר אצלי כבוד והערכה: גם הצורה וגם התוכן. ובין חברים מותר גם להיות שבריריים או חלשים לפעמים: אם זה בכלל ניצול, הוא לגמרי סביר (ולעיתים קרובות הדדי). נ.ב. רגע - אז "אני" זו לא מילה גסה?

 

[אדוגמטית]

מישהו,

אם כבר אז אומר שאני נהנית מאד לקרוא את פרשנויותיך לפרשת השבוע. התחלתי אפילו לחכות להם... אל תפסיק בבקשה. תמשיך להיות ציני, מעצבן ונוקב. מוסיף אחלה פלפל.

 

[מישהו אחד שהיה שם]

../images/Emo9.gif

 

[מישהו אחד שהיה שם]

מכתב

נוגע ומרגש. עושה רושם שנכתב בדם לב חש ומרגיש.. מקווה שהמסר אכן יגיע למי שאמור לקרוא ולא להגיב ושדברים יסתדרו בשבילך על הצד היותר טוב והערונת מאדם שלא מכיר: בגיד הנשה מותר לגעת רק אסור לאכול. במקרים מסוימים נגיעה ואפי' קצת מסג' וטיפול במקום הכואב יכולים לעזור ולרפא את מה שיש.. ובמקרים אחרים אכן צריך לקפוץ, לעבור את הנהר, לאסוף איכשהו את השברים, צולעים או לא, ולחכות לבוקר חדש שיזרח ויאיר בחייך. לא יודע במקרה שלך. (דרך אגב, בפעם הראשונה שאמרו למישהי לא לאכול והיא הלכה עם זה ללא לנגוע זה נגמר לא טוב

) בכל מקרה, הרבה פעמים דוקא התגברות על הקושי, נותנת לבנאדם כוחות מעבר למה שהוא חשב שיש בו, "כי שרית עם אלוהים ואנשים" ותוכל. מקווה בשבילך שתוכלי גם תוכלי

 

[אנדרנליסט]

וואו ../images/Emo97.gif

 

[uty76]

אסתרש אם את צולעת לאט

את סוף סוף יכולה לראות את הדרך להרגיש שוב ושוב את הכאב ולהצליח כל צעד כמעט לנסח אותו את מקסימה איך שאת קבלי חיבוק עידוד

 

[uty76]

כשקראתי אותך עלתה בי שאלה

הרי הן יהודה והן תמר התאלמנו, הוא מאישתו והיא מבנו, שניהם היו שותפים לפורקן ייצרם, אך דינם היה שונה על יהודה היה להתבייש במעשהו ועל תמר היה לאבד את חייה גוד שמישהו יסביר לי את ההיגיון

 

[rigoletto111]

ההיגיון הוא שגבר יכול ללכת לזונה

אבל על הזונה להשרף - בתור דוס לשעבר אתה לא מכיר את הלוגיקה הזו? אגב, בתורכיה עומדת לדין בכירת הארכיאולוגיות במדינה זו, מאזז אילמיה ג'יג , מומחית לתרבות השומרית, כיון שטענה שכיסוי הפנים לאישה, שהתגלגל לחג'אב המוסלמי, מקורו בלבוש של זונות. אחת הראיות לכך הוא סיפור תמר , ובו כידוע "ויחשבה לזונה כי כסתה פניה". חז"ל כהרגלם מתחכמים ואומרים שיהודה לא הכיר אותה כי בבית חמיה תמיד כסתה את פניה מרוב צניעות. אשרי המאמין.

 

[rigoletto111]

בעצם כבר זיכו את הארכיאולוגית

לדיווח מה BBC בשימוע הראשון השופט דחה את התביעה . באמת היה מוזר אלו בתורכיה היו מרשיעים על תביעה כזו. ועוד נגד אחת מתומכות החילוניות. תארו לכם שהיו מחליטים שהגברת בת ה92 תשב 20 שנה בכלא...