מישהו אחד שהיה שם
New member
פרשת השבוע - וישב
בקוראי את פרשת השבוע אחד מקרא ככתבו ואחד תרגום לשפתי שלי, אני מציין לי הערות. מקווה שלא אפריע לכם אם הערות קצרצרות יירשמו כאן תוך כדי בקצרה, להקלת קריאת הפרשה על ידי. אם יש למישו הערות והוספות אשמח כמובן לשמוע. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו... אלה תולדות יעקב: יוסף בן 17 שנה". התחביר אכן קצת בעייתי. היה צריך לפתוח בשמות בני יעקב. "והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה". יוסף נער קטן שגדל יחד עם בני השפחות הפחות מחונכים אשר היו צעירים בגילם מהשבטים האחרים (לאחר שלאה עמדה מלכת וביקשה מיעקב בא נא אל שפחתי) - עליונות שבטים מסוימים על פני שבטים אחרים בצורה די מפורשת בסיפורי המקרא. "ויוצא את דיבתם רעה". כנראה היו שובבים לא קטנים. מתייחס כנראה לבני השפחות. עבדא בהפקירא ניחא ליה. "כי בן זקונים הוא לו". מעניין שהמקרא לא מזכיר את הנימוק שהוא בן אשתו האהובה היחידה רחל. "ויעש לו כתונת פסים". סביר מאד שלא מדובר על לבוש יפה בלבד. אלא על בגד המשמש כסמל סטטוס לכך שהוא היורש החוקי והבכיר. מתאים גם עם שנאת האחים ההיסטרית, הדגשת כתונת הפסים וחלומות יוסף אח"כ. "השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי". מעניין שאת הפרשנות לחלום נותן דוקא יעקב באמצעות הגערה: הבא נבוא אני ואמך ואחיך. הזכרת האמא בחלום אכן תמוהה משהו שכן כבר מתה, כך גם, החלום הנבואי לא קוים לבסוף. "ואביו שמר את הדבר". אין "חלומות שווא ידברו" בעולם העתיק. יש כבוד למיסטיקה. האב גוער לא בגלל שמדובר בהכרח בהבל אלא כי מדובר בחוצפה של הנער הצעיר. "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר". משימה מגעילה של פיקוח מטעם האב. ועונשה בצידה. "ונראה מה יהיו חלומותיו". גם האחים מתייחסים ברצינות לחלומות וחוששים מנטילת הבכורה על ידי יוסף בעידוד יעקב. דוקא ראובן הבכור (שירד כבר כנראה מגדולתו עקב בעילת בלהה) יוצא להגנתו. גם יהודה המועמד השני לבכורה מציע את המכירה. ויתור סימלי ואבירי של שני הטוענים לכתר. "וישב ראובן אל הבור". כנראה היו די מרוחקים אחד מהאחים עם פמלייתו ומקנהו. "והנה אורחת ישמעאלים באה". מדובר בסך הכל בדור שלישי לישמעאל. השבטים הם נכדי יצחק אחי ישמעאל עפ"י המקרא. לא כ"כ הגיוני שהפכו כבר לשבט המוכר באורחותיו. אולי ישמעאלים הוא שם לנוודי מדבר קדמונים, פיראטים יבשתיים, אשר המקרא ייחס להם קשר לישמעאל בן הגר אשר נולד במדבר וידו בכל ויד כל בו (כנאמר ויהי אלוהים את הנער ויגדל ויהי רובה קשת). מבחינת הסדר, התוכנית היתה כנראה למוכרו כדי שיגיע לנוודי המדבר (לכו ונמכרנו לישמעלים). המכירה נעשתה בפועל לא לישמעלים אלא למדיינים הסוחרים שהעלוהו מהבור והם מכרוהו לישמעלים. עדיין לא מתיישב עם האמור והמדנים מכרו אותו אל מצרים, הסותר מצידו את האמור בפרק הבא "ויביאו (הישמעלים) את יוסף מצרימה" "ויטבלו את הכותנת בדם ויביאו אל אביהם"... אתה הלבשתו בכתונת פסים, קבל אותה מגואלת בדם בנך. "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי"... אכן יש שבר בין האחים, החבילה מתפרקת לה. "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'. ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה לבתי נתן זרע לאחיו". סיפור מרתק. אונן משחת ארצה ולא מוכן להזריע את תמר אשתו רק בגלל "שלא לו יהיה הזרע". שכן, עקב מנהג היבום הזרע יהיה שייך לאחיו. לא לגמרי ברור המשמעות של ייחוס הבן לאח שמת ומה ההשלכות לכך עד שהם מפריעות לאונן לשכב עם אשתו. אוננות כמובן מלשון מעשה אונן (בכללה גם אוננות וירטואלית
) איך אומר אליזד, אל תלכו לשום מקום, הלכתי לשתות מים אני תיכף חוזר...
בקוראי את פרשת השבוע אחד מקרא ככתבו ואחד תרגום לשפתי שלי, אני מציין לי הערות. מקווה שלא אפריע לכם אם הערות קצרצרות יירשמו כאן תוך כדי בקצרה, להקלת קריאת הפרשה על ידי. אם יש למישו הערות והוספות אשמח כמובן לשמוע. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו... אלה תולדות יעקב: יוסף בן 17 שנה". התחביר אכן קצת בעייתי. היה צריך לפתוח בשמות בני יעקב. "והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה". יוסף נער קטן שגדל יחד עם בני השפחות הפחות מחונכים אשר היו צעירים בגילם מהשבטים האחרים (לאחר שלאה עמדה מלכת וביקשה מיעקב בא נא אל שפחתי) - עליונות שבטים מסוימים על פני שבטים אחרים בצורה די מפורשת בסיפורי המקרא. "ויוצא את דיבתם רעה". כנראה היו שובבים לא קטנים. מתייחס כנראה לבני השפחות. עבדא בהפקירא ניחא ליה. "כי בן זקונים הוא לו". מעניין שהמקרא לא מזכיר את הנימוק שהוא בן אשתו האהובה היחידה רחל. "ויעש לו כתונת פסים". סביר מאד שלא מדובר על לבוש יפה בלבד. אלא על בגד המשמש כסמל סטטוס לכך שהוא היורש החוקי והבכיר. מתאים גם עם שנאת האחים ההיסטרית, הדגשת כתונת הפסים וחלומות יוסף אח"כ. "השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי". מעניין שאת הפרשנות לחלום נותן דוקא יעקב באמצעות הגערה: הבא נבוא אני ואמך ואחיך. הזכרת האמא בחלום אכן תמוהה משהו שכן כבר מתה, כך גם, החלום הנבואי לא קוים לבסוף. "ואביו שמר את הדבר". אין "חלומות שווא ידברו" בעולם העתיק. יש כבוד למיסטיקה. האב גוער לא בגלל שמדובר בהכרח בהבל אלא כי מדובר בחוצפה של הנער הצעיר. "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר". משימה מגעילה של פיקוח מטעם האב. ועונשה בצידה. "ונראה מה יהיו חלומותיו". גם האחים מתייחסים ברצינות לחלומות וחוששים מנטילת הבכורה על ידי יוסף בעידוד יעקב. דוקא ראובן הבכור (שירד כבר כנראה מגדולתו עקב בעילת בלהה) יוצא להגנתו. גם יהודה המועמד השני לבכורה מציע את המכירה. ויתור סימלי ואבירי של שני הטוענים לכתר. "וישב ראובן אל הבור". כנראה היו די מרוחקים אחד מהאחים עם פמלייתו ומקנהו. "והנה אורחת ישמעאלים באה". מדובר בסך הכל בדור שלישי לישמעאל. השבטים הם נכדי יצחק אחי ישמעאל עפ"י המקרא. לא כ"כ הגיוני שהפכו כבר לשבט המוכר באורחותיו. אולי ישמעאלים הוא שם לנוודי מדבר קדמונים, פיראטים יבשתיים, אשר המקרא ייחס להם קשר לישמעאל בן הגר אשר נולד במדבר וידו בכל ויד כל בו (כנאמר ויהי אלוהים את הנער ויגדל ויהי רובה קשת). מבחינת הסדר, התוכנית היתה כנראה למוכרו כדי שיגיע לנוודי המדבר (לכו ונמכרנו לישמעלים). המכירה נעשתה בפועל לא לישמעלים אלא למדיינים הסוחרים שהעלוהו מהבור והם מכרוהו לישמעלים. עדיין לא מתיישב עם האמור והמדנים מכרו אותו אל מצרים, הסותר מצידו את האמור בפרק הבא "ויביאו (הישמעלים) את יוסף מצרימה" "ויטבלו את הכותנת בדם ויביאו אל אביהם"... אתה הלבשתו בכתונת פסים, קבל אותה מגואלת בדם בנך. "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי"... אכן יש שבר בין האחים, החבילה מתפרקת לה. "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'. ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה לבתי נתן זרע לאחיו". סיפור מרתק. אונן משחת ארצה ולא מוכן להזריע את תמר אשתו רק בגלל "שלא לו יהיה הזרע". שכן, עקב מנהג היבום הזרע יהיה שייך לאחיו. לא לגמרי ברור המשמעות של ייחוס הבן לאח שמת ומה ההשלכות לכך עד שהם מפריעות לאונן לשכב עם אשתו. אוננות כמובן מלשון מעשה אונן (בכללה גם אוננות וירטואלית