פרשת השבוע במדבר
פרשת השבוע במדבר פרקים א' עד ד' הפטרה בהושע פרק ב' שלום חברים יקרים , אני מקווה שעבר עליכם שבוע קייצי מקסים, נורא נהנתי לראות את פרצופי נוער תל"ם היפים בוועידת התנועה. השבוע בפרשת השבוע יש לנו את הנושאים הבאים: עריכת מפקד אוכלוסין בשנה השניה ליציאת מצרים. הזכרים בני עשרים שנה ומעלה התפקדו על פי שבטיהם, ובסה"כ נמנו 603,550 איש יוצאי צבא, למעט הלווים. הלווים התפקדו על פי משפחותיהם: בני גרשון, בני קהת ובני מררי. מספרם היה בסה"כ 22,000. סודרו סדרי ההליכה במדבר וסדרי המחנה בזמן חניה. לצורך זה נחלקו השבטים לארבעה דגלים – ארבעה כיוונים, שהקיפו את המשכן מכל צדדיו. לשאלת מהות מיפקד האוכלוסין ניתן לומר שפרשת המיפקד והמחנה היא פרשה מופלאה: חורגת לחלוטין מהקצב הדינמי של הסיפור המקראי, שלעלילותיו הדרמטיות יצא שם עולם, וכולה שרויה במעין קיפאון. ניתן היה כמובן לתאר את המיפקד בדרך אחרת לגמרי – באמצעות תנועה בלתי פוסקת, כיאה למפעל הענקי. אך רישומו של המפקד כמבצע איננו ניכר. כול-כולו מצטמצם לפסוק אחד: " ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמת. ואת כל-העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על-משפחתם לבית אבתם" .(במדבר א פסוקים 17-18) גם מקומו של הדיאלוג, האופייני כל-כך לסיפור המקראי, נפקד. היחסים בין ה' למשה, לא אחת יחסים סוערים, מצטיירים כאן כיחסים בין מצווה למצווה – ה' ומשה נענה: "כאשר צווה ה' את-משה ויפקדם במדבר סיני". (במדבר א', פסוק 19) היענות-צייתנות זו תופסת גם לגבי כל ישראל: "ויעשו בני ישראל ככל אשר-צוה ה' את-משה כן-חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחתיו על-בית אבתיו". (במדבר ב', פסוק 34). הדגש בפרשה זו מוסב על הפרטים ולא על העלילה. החוט המקשר של העלילה מצטמצם לקישור רופף לפרטים בעלי אופי ארגוני. י' ליכט, בפירושו לספרנו, היטיב לעמוד על מאפייניה הסגנוניים של הפרשה: " כך מתקבלת תמונה מפורטת של העדה כולה. אמנם זוהי תמונה שכולה נתונים מנהליים, לא תיאור ממחיש של מציאות חיה אלא בבואה מנהלית או ארגונית של מציאות זו". (במדבר, ע"מ 3) סדר זה כרוך בו רעיון! בלשונו של ליכט: "...האל הקים לו במדבר את עם ישראל כחברה אידאלית ...חברה זו היא דגם לעדת ישראל בכל הדורות...(שם)." היו שראו את סדר המחנות במדבר כדגם ממשי, שבמידה רבה יש בו צד של חיקוי. אין ספק שמגילת המקדש המתארת את המקדש האידיאלי וסביבתו אליבא דכת מדבר יהודה שאבה השראה מהסדר בפרשת במדבר, הן באשר לסידור הכללי – סימטריה של שלושה שבטים בכל רוח – והן באשר לשמות השבטים. כמובן, בהתחשב ביוצאים מן הכלל שהכציבה האידיאולוגיה של הכת (י' ידין, מגילת המקדש א , עמ' 198-199). עניין נוסף במישור דיון אחר בקשר לפרשתנו הוא - הלויים כתחליף לבכורות – ידוע כי מלכתחילה נועדו הבנים הבכורים לתפקיד הגדול של היותם מוקדשים לעבודת-ה' במישכן, כלשון הפסוק: " ואני הנה לקחתי את-הלוים מתוך בני ישראל תחת כל-בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים; כי לי כל-בכור ביום הכתי כל-בכור בארץ מצרים, הקדשתי לי כל-בכור בישראל מאדם עד-בהמה לי יהיו אני ה'" (ג/יב, יג). אולם לאחר כשלון העגל והפרת הברית, ניטלה פריבילגיה זו והועברה לידי הלויים, שנבחרו מפי הגבורה כתחליף לבכורי ישראל, וכאן מתעוררות שתי שאלות: 1. האם משמעות פסוקים אלה היא כי אמנם חל כאן כביכול שינוי בתכנון סדרי העבודה של אלוהים? לכאורה דבר זה משתמע ממש מלשון הפסוקים, מה שאין להעלותו על הדעת מבחינה תאולוגית. 2. הבעיה השנייה היא בלשון הסיום של הקטע העוסק במינוי זה של הלויים, בו מדובר למעשה בענין סידורי אירגוני פרוזאי, אולם מאידך הסיום מפתיע ביותר שהרי נאמרה בו מעין הכרזה ברת משקל: "כי לי כל-בכור ביום הכתי כל-בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל-בכור בישראל מאדם עד-בהמה, לי יהיו אני ה'". מה דעתכם על מבנהו החברתי של עם ישראל? האם פרשת השבוע מהווה שיעור מאלף במתמטיקה-סטטיסטיקה שימושית? שבת שלום ומבורך מתוקים שבוע משמעותי ואוורירי שלכם אוהב מאוד ניר
פרשת השבוע במדבר פרקים א' עד ד' הפטרה בהושע פרק ב' שלום חברים יקרים , אני מקווה שעבר עליכם שבוע קייצי מקסים, נורא נהנתי לראות את פרצופי נוער תל"ם היפים בוועידת התנועה. השבוע בפרשת השבוע יש לנו את הנושאים הבאים: עריכת מפקד אוכלוסין בשנה השניה ליציאת מצרים. הזכרים בני עשרים שנה ומעלה התפקדו על פי שבטיהם, ובסה"כ נמנו 603,550 איש יוצאי צבא, למעט הלווים. הלווים התפקדו על פי משפחותיהם: בני גרשון, בני קהת ובני מררי. מספרם היה בסה"כ 22,000. סודרו סדרי ההליכה במדבר וסדרי המחנה בזמן חניה. לצורך זה נחלקו השבטים לארבעה דגלים – ארבעה כיוונים, שהקיפו את המשכן מכל צדדיו. לשאלת מהות מיפקד האוכלוסין ניתן לומר שפרשת המיפקד והמחנה היא פרשה מופלאה: חורגת לחלוטין מהקצב הדינמי של הסיפור המקראי, שלעלילותיו הדרמטיות יצא שם עולם, וכולה שרויה במעין קיפאון. ניתן היה כמובן לתאר את המיפקד בדרך אחרת לגמרי – באמצעות תנועה בלתי פוסקת, כיאה למפעל הענקי. אך רישומו של המפקד כמבצע איננו ניכר. כול-כולו מצטמצם לפסוק אחד: " ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמת. ואת כל-העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על-משפחתם לבית אבתם" .(במדבר א פסוקים 17-18) גם מקומו של הדיאלוג, האופייני כל-כך לסיפור המקראי, נפקד. היחסים בין ה' למשה, לא אחת יחסים סוערים, מצטיירים כאן כיחסים בין מצווה למצווה – ה' ומשה נענה: "כאשר צווה ה' את-משה ויפקדם במדבר סיני". (במדבר א', פסוק 19) היענות-צייתנות זו תופסת גם לגבי כל ישראל: "ויעשו בני ישראל ככל אשר-צוה ה' את-משה כן-חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחתיו על-בית אבתיו". (במדבר ב', פסוק 34). הדגש בפרשה זו מוסב על הפרטים ולא על העלילה. החוט המקשר של העלילה מצטמצם לקישור רופף לפרטים בעלי אופי ארגוני. י' ליכט, בפירושו לספרנו, היטיב לעמוד על מאפייניה הסגנוניים של הפרשה: " כך מתקבלת תמונה מפורטת של העדה כולה. אמנם זוהי תמונה שכולה נתונים מנהליים, לא תיאור ממחיש של מציאות חיה אלא בבואה מנהלית או ארגונית של מציאות זו". (במדבר, ע"מ 3) סדר זה כרוך בו רעיון! בלשונו של ליכט: "...האל הקים לו במדבר את עם ישראל כחברה אידאלית ...חברה זו היא דגם לעדת ישראל בכל הדורות...(שם)." היו שראו את סדר המחנות במדבר כדגם ממשי, שבמידה רבה יש בו צד של חיקוי. אין ספק שמגילת המקדש המתארת את המקדש האידיאלי וסביבתו אליבא דכת מדבר יהודה שאבה השראה מהסדר בפרשת במדבר, הן באשר לסידור הכללי – סימטריה של שלושה שבטים בכל רוח – והן באשר לשמות השבטים. כמובן, בהתחשב ביוצאים מן הכלל שהכציבה האידיאולוגיה של הכת (י' ידין, מגילת המקדש א , עמ' 198-199). עניין נוסף במישור דיון אחר בקשר לפרשתנו הוא - הלויים כתחליף לבכורות – ידוע כי מלכתחילה נועדו הבנים הבכורים לתפקיד הגדול של היותם מוקדשים לעבודת-ה' במישכן, כלשון הפסוק: " ואני הנה לקחתי את-הלוים מתוך בני ישראל תחת כל-בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים; כי לי כל-בכור ביום הכתי כל-בכור בארץ מצרים, הקדשתי לי כל-בכור בישראל מאדם עד-בהמה לי יהיו אני ה'" (ג/יב, יג). אולם לאחר כשלון העגל והפרת הברית, ניטלה פריבילגיה זו והועברה לידי הלויים, שנבחרו מפי הגבורה כתחליף לבכורי ישראל, וכאן מתעוררות שתי שאלות: 1. האם משמעות פסוקים אלה היא כי אמנם חל כאן כביכול שינוי בתכנון סדרי העבודה של אלוהים? לכאורה דבר זה משתמע ממש מלשון הפסוקים, מה שאין להעלותו על הדעת מבחינה תאולוגית. 2. הבעיה השנייה היא בלשון הסיום של הקטע העוסק במינוי זה של הלויים, בו מדובר למעשה בענין סידורי אירגוני פרוזאי, אולם מאידך הסיום מפתיע ביותר שהרי נאמרה בו מעין הכרזה ברת משקל: "כי לי כל-בכור ביום הכתי כל-בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל-בכור בישראל מאדם עד-בהמה, לי יהיו אני ה'". מה דעתכם על מבנהו החברתי של עם ישראל? האם פרשת השבוע מהווה שיעור מאלף במתמטיקה-סטטיסטיקה שימושית? שבת שלום ומבורך מתוקים שבוע משמעותי ואוורירי שלכם אוהב מאוד ניר