פרשת השבוע / בחוקתי ../images/Emo63.gif
בהשראת הרב שרגא "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמורו, ועשיתם אותם... והקימותי את בריתי איתכם [אני אקיים את כל הבטחותי לכם]... ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה... ויספתי ליסרה [לייסר] אתכם שבע על חטאותיכם..." תחילתה של פרשת השבוע שלנו, מתארת בפנינו את המנגנון המיוחד, של 'גורם-מול-תוצאה' - מנגנון העוטף אותנו בכל רגע ורגע בחיינו היומיומיים. כמה פעמים במהלך חיינו היומיומיים קורים לנו דברים אשר גורמים לנו להגיד : למה זה קורה דווקא לי ? האם חבוי מסר סמוי בגורם אשר משפיע על התוצאה ? לדוגמא : את/ה מגיע לתחנת הרכבת ובדיוק הרכבת המיועדת עזבה את הרציף . מייד מפטיר שאלה : אוףףףףףףף למה זה קורה לי ? ואז בת קול עונה לך : אינני יודע אבל יש לך 25 דקות לחשוב על זה עד בואה של הרכבת הבאה . אנו קיימים בשתי יישויות . יישות אחת שמיימית . אשר בה מתקיימים "ארועים" אשר לא תמיד ולרוב אינם ברורים ונהירים לנו . כמה פעמים שואל/אומר אתה לעצמך או לבריות הסובבים אותך "כאילו יש יד (נעלמה) מכוונת" . האומנם ? ולהלן זה ה"גורם" / ה"מסר" (בחוקתי) ויישות שניה אשר היא התוצאה הארצית : נפל לנו חפץ יקר והתנפץ ל-1000 רסיסים , החמצנו בשניה רכבת , נכנס בנו רכב מפגע אשר גרם לפציעה קשה ואנושה וכו'... ולהלן זה ה"עונש ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה... ויספתי ליסרה [לייסר] אתכם שבע על חטאותיכם..."| וכאן אביא סיפור קטן משלי להמחשה : בימים עברו עת הייתי צנחן צעיר ניווטנו במרחבי ישראל עד כלות הכוחות . ועד שכפות רגלינו נשחקו עד כמעט העצם . ופעם אחת , עת ניווטנו בלילה באיזור ג'נין הגענו אל "מזלג" וואדיות אשר בתחילתו לא היה ברור ששם מתחיל פיצול הוואדיות . וכך ייצרנו סטיה של כ- 20 ק"מ ממסלול הוואדי אשר במסלול . פשוט במקום לקחת ימינה המשכנו עם הערוץ ישר אשר התפצל בשלב מסויים מאוד חזק שמאלה . הגענו : כתושים , שחוקים , מותשים ומאוד כאובים אל נקודת הכינוס . ואין לי ספק שזה היה עונשנו בגין היהירות והפזיזות שאחזה בנו . (הן רצינו "לגמור" מהר את הציר וללכת לישון ) זו היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי אנשים מהלכים בשנתם . פשוט נרדמנו תוך כדי הליכה . והיום : בני יקירי מצוי בתקופת ניווטים בדרום . ובשיחתנו אני שואלו : איך הולך בן ? ותשובתו : הולך מצויין , קלי קלות ואנו (בני ובן זוגו לניווט ) מגיעים תמיד ראשונים לקו הגמר . מסיים שיחתנו באומרו אני לו : בן ... תיזהר "ממזלג וואדיות" אין בעיה אבא עונה הבן ... קטן עלינו ... וכך מתקשר אלי הבן לפני יומיים ובקולו שומע ... תשישות ... אבא : "אכלנו אותה" במזלג וואדיות עם סטייה של כ-15 ק"מ . אני מת לישון בייי .... ואני ... מחייך לעצמי ובהמון נחת כי ... קיבל הבן את עונשו על השחצנות והיהירות שלו . בטוחני שלמד את הלקח . אל לנו לקחת את מהלך חיינו כמובן מאליו . באם הצלחנו מאוד במעשה אחד , אין זה אומר שנצליח בו בפעם השניה . ותמיד תזכרו : יש גורם/מסר אל מול תוצאה שתהיה לכולנו שבת ענוגה , שקטה , שלווה ומהנה . שבת שלום
בהשראת הרב שרגא "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמורו, ועשיתם אותם... והקימותי את בריתי איתכם [אני אקיים את כל הבטחותי לכם]... ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה... ויספתי ליסרה [לייסר] אתכם שבע על חטאותיכם..." תחילתה של פרשת השבוע שלנו, מתארת בפנינו את המנגנון המיוחד, של 'גורם-מול-תוצאה' - מנגנון העוטף אותנו בכל רגע ורגע בחיינו היומיומיים. כמה פעמים במהלך חיינו היומיומיים קורים לנו דברים אשר גורמים לנו להגיד : למה זה קורה דווקא לי ? האם חבוי מסר סמוי בגורם אשר משפיע על התוצאה ? לדוגמא : את/ה מגיע לתחנת הרכבת ובדיוק הרכבת המיועדת עזבה את הרציף . מייד מפטיר שאלה : אוףףףףףףף למה זה קורה לי ? ואז בת קול עונה לך : אינני יודע אבל יש לך 25 דקות לחשוב על זה עד בואה של הרכבת הבאה . אנו קיימים בשתי יישויות . יישות אחת שמיימית . אשר בה מתקיימים "ארועים" אשר לא תמיד ולרוב אינם ברורים ונהירים לנו . כמה פעמים שואל/אומר אתה לעצמך או לבריות הסובבים אותך "כאילו יש יד (נעלמה) מכוונת" . האומנם ? ולהלן זה ה"גורם" / ה"מסר" (בחוקתי) ויישות שניה אשר היא התוצאה הארצית : נפל לנו חפץ יקר והתנפץ ל-1000 רסיסים , החמצנו בשניה רכבת , נכנס בנו רכב מפגע אשר גרם לפציעה קשה ואנושה וכו'... ולהלן זה ה"עונש ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה... ויספתי ליסרה [לייסר] אתכם שבע על חטאותיכם..."| וכאן אביא סיפור קטן משלי להמחשה : בימים עברו עת הייתי צנחן צעיר ניווטנו במרחבי ישראל עד כלות הכוחות . ועד שכפות רגלינו נשחקו עד כמעט העצם . ופעם אחת , עת ניווטנו בלילה באיזור ג'נין הגענו אל "מזלג" וואדיות אשר בתחילתו לא היה ברור ששם מתחיל פיצול הוואדיות . וכך ייצרנו סטיה של כ- 20 ק"מ ממסלול הוואדי אשר במסלול . פשוט במקום לקחת ימינה המשכנו עם הערוץ ישר אשר התפצל בשלב מסויים מאוד חזק שמאלה . הגענו : כתושים , שחוקים , מותשים ומאוד כאובים אל נקודת הכינוס . ואין לי ספק שזה היה עונשנו בגין היהירות והפזיזות שאחזה בנו . (הן רצינו "לגמור" מהר את הציר וללכת לישון ) זו היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי אנשים מהלכים בשנתם . פשוט נרדמנו תוך כדי הליכה . והיום : בני יקירי מצוי בתקופת ניווטים בדרום . ובשיחתנו אני שואלו : איך הולך בן ? ותשובתו : הולך מצויין , קלי קלות ואנו (בני ובן זוגו לניווט ) מגיעים תמיד ראשונים לקו הגמר . מסיים שיחתנו באומרו אני לו : בן ... תיזהר "ממזלג וואדיות" אין בעיה אבא עונה הבן ... קטן עלינו ... וכך מתקשר אלי הבן לפני יומיים ובקולו שומע ... תשישות ... אבא : "אכלנו אותה" במזלג וואדיות עם סטייה של כ-15 ק"מ . אני מת לישון בייי .... ואני ... מחייך לעצמי ובהמון נחת כי ... קיבל הבן את עונשו על השחצנות והיהירות שלו . בטוחני שלמד את הלקח . אל לנו לקחת את מהלך חיינו כמובן מאליו . באם הצלחנו מאוד במעשה אחד , אין זה אומר שנצליח בו בפעם השניה . ותמיד תזכרו : יש גורם/מסר אל מול תוצאה שתהיה לכולנו שבת ענוגה , שקטה , שלווה ומהנה . שבת שלום
