שלום לכולם, נמצאת בפרשת דרכים וזקוקה לעצה. כבר מספר שנים אני מתלבטת ושוקלת את צעדי. אני בת 50 ונשואה 25 שנה לבעל נאמן, יציב, אבא נהדר וחבר לחיים. מאז ומעולם מערכת היחסים בינינו היא יותר כשל שותפים לדירה. אין בינינו אינטימיות רגשית ובכלל נדיר כל סוג של מגע. הוא לא מחמיא, לא מחבק ולא מנשק ואף לא יוזם שום קרבה פיזית או נפשית. יש בינינו שיחות על ענייני חולין, עניינים שקשורים בילדים ובבית וכמה תחביבים משותפים. כאשר נישאתי לא ידעתי שאלו יהיו פני הדברים , מספר פעמים הצעתי טיפול זוגי אך מבחינתו לא קיימת כלל בעיה והכל תקין. ישנם גוונים נוקשים ואולי אף לא נורמטיביים באישיותו. על אף גילי המופלג, קשה לי להשלים עם זה שאאלץ לוותר על אינטרקציה תקינה בין גבר לאישה למרות שעמדתי בזה שנים רבות וקיים בי געגוע לתחושת קירבה . מצד שני, חבל לי לפרק את המשפחתיות הקיימת, בעיקר בגלל הילדים ולהתחיל הכל מחדש לא פשוט בגילי. אשמח לתובנות. האם להישאר ופשוט להשלים עם המצב או שיש אפשרויות נוספות. מה אתם הייתם עושים?