פרשת "דברים":
בס"ד
בעל ה"שפת אמת" מגור אמר על ספר דברים שהוא כמו תפילין של יד שכן כל הפרשיות מרוכזות בו בבית אחד לעומת זאת ארבעת הספרים האחרים הם בבחינת תפילין של ראש בהן ערוכות הפרשות בארבע בתים. ונקרא "דברים" בשל דברי התוכחה שנמצאים בתחילתו ובסופו, דברי תוכחות אלו תכליתם לקרב את ליבות בני ישראל לתורה, כמו תפילין של יד שהם כנגד ליבו של האדם.
"ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ "
על המילים "ותקרבון אלי כולכם" מציין רש"י, שכאן באו בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים וזקנים את הראשים, ואילו במתן תורה קרבו בהגינות, ילדים מכבדים את הזקנים וזקנים את הראשים.
מקשה הכלי יקר, מה עניין קריבת מתן תורה לכאן, ומה עניין ההשוואה בין קריבה זו לקריבה זו? ומתרץ, שאף זה מן התוכחה: במתן תורה, כשלא הייתה ערבוביא וכל אחד הקדים את חבירו ונתן לו כבוד, ניתן היה לפרש את הכבוד והקדימה הנ"ל לשבח, כדרך ארץ ואיפוק ראויים. אך כאשר נתקבצו לשלוח המרגלים, וקיבוץ זה היה בערבוביא וכל אחד נדחף להגיע ראשון, התגלה למפרע שבמה שחשוב להם באמת, ענייני העולם הזה, כל אחד דוחף את חברו כדי להגיע ראשון, אך כשהדברים מגיעים למחויבות רוחנית, כגון קבלת עול תורה, שם לפתע כל אחד מכבד את רעהו ואומר לו לך אתה קודם...
ומסיים הכלי יקר "ועוד היום כך המידה בישראל, שדווקא בעסק התורה מכבדים זה את זה, ולפעמים הכיבוד להקל מעליו וליתן עול התורה לזולתו, ועל כל פנים כשבאים לעסק ממון גלה כבוד מישראל, כי לעולם לא יכבדו הילדים את הזקנים...אלא כל דאלים גבר, ואין חכמה ואין תבונה לנגדם שווה לכלום".
"ויאמר ה' אלי אל תירא אותו, כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו"
דברי חיזוק אלה, שאומר ה' למשה רבנו המתכונן למלחמה בעוג מלך הבשן, מעוררים קושי: האמנם זקוק משה להבטחה ולהרגעה של הבורא, כדי שלא יפחד מיריבו החזק? נכון אמנם, שכוחו של עוג היה עצום באופן מיוחד. הגמרא בברכות מספרת, שכדי להכותו, היה משה רבנו – שגובהו עשר אמות – צריך ליטול מקל באורך עשר אמות, ולקפוץ לגובה של עשר אמות, ורק כך הצליח להכות את עוג ב...קרסולו. עוד מסופר שם, שעוג עקר הר, ששטחו ג' פרסאות ועמד לזרקו על מחנה ישראל, ורק יד ה' הצילה את העם ברגע האחרון. אך כלום ייתכן, שנאמן בית ה', משה, חושש מכוח שריריו של אחד ממלכי כנען?! ואכן חז"ל הבינו אחרת:
לא יתכן, שמשה יפחד מכוחו הגשמי של עוג. עשר אמות, ואפילו עשר פרסאות, לא ירתיעו את נביא ה'. אם ה' יכול היה לחיל פרעה, על חרטומיו ומכשפיו – ודאי שיוכל גם למלך הבשן. בכלל: לפחד מגבורתם הגשמית של מלכי הארץ, זה היה הרי חטא המרגלים! איך אפשר לתלות במשה חולשה שכזו?! הרי הוא שעודד את העם להאמין, שה' יכה את כל מלכי הארץ. ועוד היקשו חז"ל במסכת נידה: מדוע משה זקוק לחיזוק רק מפני עוג? הלא מספר פסוקים קודם לכן, אמר ה' למשה לכבוש את סיחון, אחיו של עוג, שהיה גיבור כמותו – ושם לא מצינו דברי חיזוק למשה?!
לכן הבינו חז"ל, שמשה חשש מכוחו הרוחני של עוג, מזכויותיו הרוחניות. ואיזו זכות רוחנית הייתה לעוג? – מוסרים חז"ל, שכאשר נישבה לוט, היה זה עוג, שהודיע את הדבר לאברהם, שרדף אחרי ארבעת המלכים וניצח אותם. מידע זה, שמסר עוג, הביא אפוא קידוש שם שמים בעולם, וכמו כן גרם הנאה לצדיק כאברהם, בכך שסייע לו להציל את לוט בן אחיו. זוהר כתב, שעוג היה מאנשי בית אברהם שנימולו, ומשה חשש ממצווה זו שבגופו. וזהו שאמר לו ה': אל תירא אותו - אל תירא מאות הברית שבו!)
מכל מקום, משה חושש עתה, שזכות אותה מצווה תעמוד לעוג.
הרב נבנצל "שיחות לספר דברים"
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
אורה נוסרת (NOOSRAT) בת שרה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
יהי רצון שימים אלה יהפכו לימי שמחה וחג!!
בס"ד
בעל ה"שפת אמת" מגור אמר על ספר דברים שהוא כמו תפילין של יד שכן כל הפרשיות מרוכזות בו בבית אחד לעומת זאת ארבעת הספרים האחרים הם בבחינת תפילין של ראש בהן ערוכות הפרשות בארבע בתים. ונקרא "דברים" בשל דברי התוכחה שנמצאים בתחילתו ובסופו, דברי תוכחות אלו תכליתם לקרב את ליבות בני ישראל לתורה, כמו תפילין של יד שהם כנגד ליבו של האדם.
"ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ "
על המילים "ותקרבון אלי כולכם" מציין רש"י, שכאן באו בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים וזקנים את הראשים, ואילו במתן תורה קרבו בהגינות, ילדים מכבדים את הזקנים וזקנים את הראשים.
מקשה הכלי יקר, מה עניין קריבת מתן תורה לכאן, ומה עניין ההשוואה בין קריבה זו לקריבה זו? ומתרץ, שאף זה מן התוכחה: במתן תורה, כשלא הייתה ערבוביא וכל אחד הקדים את חבירו ונתן לו כבוד, ניתן היה לפרש את הכבוד והקדימה הנ"ל לשבח, כדרך ארץ ואיפוק ראויים. אך כאשר נתקבצו לשלוח המרגלים, וקיבוץ זה היה בערבוביא וכל אחד נדחף להגיע ראשון, התגלה למפרע שבמה שחשוב להם באמת, ענייני העולם הזה, כל אחד דוחף את חברו כדי להגיע ראשון, אך כשהדברים מגיעים למחויבות רוחנית, כגון קבלת עול תורה, שם לפתע כל אחד מכבד את רעהו ואומר לו לך אתה קודם...
ומסיים הכלי יקר "ועוד היום כך המידה בישראל, שדווקא בעסק התורה מכבדים זה את זה, ולפעמים הכיבוד להקל מעליו וליתן עול התורה לזולתו, ועל כל פנים כשבאים לעסק ממון גלה כבוד מישראל, כי לעולם לא יכבדו הילדים את הזקנים...אלא כל דאלים גבר, ואין חכמה ואין תבונה לנגדם שווה לכלום".
"ויאמר ה' אלי אל תירא אותו, כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו"
דברי חיזוק אלה, שאומר ה' למשה רבנו המתכונן למלחמה בעוג מלך הבשן, מעוררים קושי: האמנם זקוק משה להבטחה ולהרגעה של הבורא, כדי שלא יפחד מיריבו החזק? נכון אמנם, שכוחו של עוג היה עצום באופן מיוחד. הגמרא בברכות מספרת, שכדי להכותו, היה משה רבנו – שגובהו עשר אמות – צריך ליטול מקל באורך עשר אמות, ולקפוץ לגובה של עשר אמות, ורק כך הצליח להכות את עוג ב...קרסולו. עוד מסופר שם, שעוג עקר הר, ששטחו ג' פרסאות ועמד לזרקו על מחנה ישראל, ורק יד ה' הצילה את העם ברגע האחרון. אך כלום ייתכן, שנאמן בית ה', משה, חושש מכוח שריריו של אחד ממלכי כנען?! ואכן חז"ל הבינו אחרת:
לא יתכן, שמשה יפחד מכוחו הגשמי של עוג. עשר אמות, ואפילו עשר פרסאות, לא ירתיעו את נביא ה'. אם ה' יכול היה לחיל פרעה, על חרטומיו ומכשפיו – ודאי שיוכל גם למלך הבשן. בכלל: לפחד מגבורתם הגשמית של מלכי הארץ, זה היה הרי חטא המרגלים! איך אפשר לתלות במשה חולשה שכזו?! הרי הוא שעודד את העם להאמין, שה' יכה את כל מלכי הארץ. ועוד היקשו חז"ל במסכת נידה: מדוע משה זקוק לחיזוק רק מפני עוג? הלא מספר פסוקים קודם לכן, אמר ה' למשה לכבוש את סיחון, אחיו של עוג, שהיה גיבור כמותו – ושם לא מצינו דברי חיזוק למשה?!
לכן הבינו חז"ל, שמשה חשש מכוחו הרוחני של עוג, מזכויותיו הרוחניות. ואיזו זכות רוחנית הייתה לעוג? – מוסרים חז"ל, שכאשר נישבה לוט, היה זה עוג, שהודיע את הדבר לאברהם, שרדף אחרי ארבעת המלכים וניצח אותם. מידע זה, שמסר עוג, הביא אפוא קידוש שם שמים בעולם, וכמו כן גרם הנאה לצדיק כאברהם, בכך שסייע לו להציל את לוט בן אחיו. זוהר כתב, שעוג היה מאנשי בית אברהם שנימולו, ומשה חשש ממצווה זו שבגופו. וזהו שאמר לו ה': אל תירא אותו - אל תירא מאות הברית שבו!)
מכל מקום, משה חושש עתה, שזכות אותה מצווה תעמוד לעוג.
הרב נבנצל "שיחות לספר דברים"
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
אורה נוסרת (NOOSRAT) בת שרה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
יהי רצון שימים אלה יהפכו לימי שמחה וחג!!
