פרשת בשלח

[יצחק וולסטר]

פרשת בשלח

פרשת בשלח " ויהי בשלח פרעה את העם.." למרות כל המכות, היה קשה לפרעה לעכל את פירוש יציאת מצרים. הוא איבד לא רק את כוח העבודה של עם עבדים שבנו לו את פטאום ורמסס, אלא גם את יוקרתו, הדבר הכי חשוב לשליט. משה מוביל את העם דרך המדבר שלא להסתבך במלחמה עם הפלשתים. עדיין העם כבד ובלתי מאורגן. הם לוקחים גם את עצמות יוסף כפי שהבטיחו לו. פרעה מחליט לרדוף אחרי בני ישראל והוא אומר: " נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר.." לאן כבר יכולים להגיע? הצבא המצרי יוצא למרדף. בני ישראל על שפת ים סוף בחרדה גדולה. משה מקבל הוראות מלמעלה. הנס הגדול: בקיעת ים סוף עומד להתרחש. " וישם את-הים לחרבה ויבקעו המים.." " ויבאו בני-ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.." בני ישראל עוברים בשלום וכאשר המצרים מגיעים לשם הים חוזר והם טובעים. " וינער ה' את-מצרים בתוך הים: וישבו המים ויכסו את-הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה.." " אז ישיר משה ובני-ישראל את השירה הזאת לה'.." שרים את שירת הים כדי להודות על הצלתם. גם מרים לקחה את התף ושרה. בני ישראל ממשיכים אל מדבר סין. במדבר אין אוכל והם מתלוננים למשה: " איפה סיר הבשר של מצרים?!" ה' מוריד את המן. יום יום יורד מן חוץ משבת. ביום שישי צריך לדאוג לשבת. עם קשה עורף, הם רוצים בשר. ה' מזמן להם את השלו. מגיעים לרפידים ואין מים. " ויצמא שם העם למים.." שוב ה' עושה נס. " וחכית בצור ויצא ממנו מים.." " ויבא עמלק וילחם עם-ישראל ברפידים.." לא רק הרעב והצמא, גם האויב. ה' שוב מציל. משה עולה על ההר ומרים את מטה האל. כאשר ידו רמה ישראל גובר. כאשר יש אמונה ויש על מי לסמוך ההצלחה מובטחת. אך " כאשר יניח ידו גבר עמלק.." לכן תומכים בידו וישראל מנצח. " ויחלש יהושוע את-עמלק ואת עמו לפי חרב.." מאז עלינו לזכור: " כי המלחמה של ה' בעמלק מדור לדור.." * את שם הספר הראשון שלי " נבוך בארץ" לקחתי מן הפרשה הזאת. הספר יצא לאור ב 1995 וכבר אזל מזמן מן השוק, לכן אין כאן עניין של פרסום. אני מצרף את ההקדמה שמסבירה את הכול. שבת שלום

 

[הפלאות של עליזה1]

בת שלום ומבורך לכולם

מעט על פרשת השבוע לכולם, מה בין "העם" ל"בני ישראל" פרשתינו מהווה את המשך יציאתם של ישראל ממצרים, בדרך אל היעד הסופי בבניין ביהמ"ק בירושלים. כחלק ממסעם של ישראל במדבר, בדרכם אל ארץ ישראל, עתידים ישראל להגיע להר סיני, שם יקבלו את התורה בקולות וברקים. אולם האם הכרחי היה הדבר להיות כן? האם מסעם של ישראל היה חייב לעבור דרך הר סיני או שמא היו יכולים להגיע ישירות לארץ ישראל בלא קבלת התורה בסיני? אנו כה רגילים למה שהתרחש במציאות במסעותיהם של ישראל ביציאתם ממצרים, שהשאלה נראית לנו מופרכת ותמוהה. ולא רק זאת, אלא שואלים אנו את עצמינו מה פשרה של שאלה זו, שהרי מה זה משנה אם התשובה תהיה כזו או אחרת?! לכן מפתיע הדבר שכאשר קוראים אנו את הפסוקים הראשונים של פרשתינו, מגלים אנו שהתכנית האלקית היתה לכתחילה אחרת לחלוטין. ישראל היו אמורים לצאת ממצרים ומשם מהלך שלושת ימים להיכנס לארץ ישראל ולקבל בה את התורה בירושלים, "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים". שהרי אם מתבוננים אנו בפס' המתארים את יציאת ישראל ממצרים וסיבת אי הליכתם ישירות אל עבר הארץ, אין אנו מוצאים שום זכר לכך שצריכים לעבור דרך מדבר והר סיני על מנת לקבל שם את התורה. להיפך, הסיבה שנותנת התורה בתחילת הפרשה לכך שאין ישראל הולכים ישירות לארץ ישראל, היא "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". כלומר, ישנו חשש שהעם יתן ראש וישוב למצרים בהתקלו בבעיות שעלולות להופיע בהגיעם ישירות לארץ ישראל (ראוי לציין שאין המקרא אומר שהמטרה היא למנוע מלחמה. מלחמה בדרך תהיה בכל מקרה וכבר בסוף הפרשה כידוע. אבל המטרה היא למנוע את האפשרות של "ושבו מצרימה"). בכדי להבין נכוחה את השינוי הזה בתכנית האלקית, עלינו ראשית להבהיר שני מושגים שלמרות שבקריאה שטחית אנו רגילים שלא לעשות הבחנה ביניהם, הרי שכאשר מדייקים בדברים, אין ברירה כי אם להיווכח שיש הבדל מהותי ביניהם. התורה בתחילת הפרשה אומרת לנו כי: "חמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", כלומר בני ישראל עלו מצויידים בכלי זין מוכנים למלחמה אם תידרש, לעומ"ז אומרת לנו התורה כי הסיבה ש"לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים" היא "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". ואם כן עולה השאלה מאליה: לשם מה עלו מצויידים בכלי מלחמה אם ברגע שיתקלו בה הרי יסובו על עקביהם ויברחו?! מחוייבים אנו א"כ לומר כי המילים 'בני ישראל' אינם שם נרדף ל-'העם'. המדובר בשני ציבורים שונים שתגובת כל אחד מהם היא אחרת במצבים שונים לאורך הזמן. כך גם ניתקל בשוני זה ביניהם כאשר יגיעו בהמשך הפרשה לשפת ים סוף, כאשר המצרים סוגרים עליהם מאחור. בני ישראל יגיבו ב"ויצעקו בני ישראל אל ד'" כלומר נשאו תפלה להקב"ה שיצילם מיד פרעה. לעומתם העם הגיב ביאוש נורא כפי שעולה מתגובת משה "ויאמר משה אל העם אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום", אם כן פסוק התלונה המופיע לפני תגובתו של משה "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים", מהווה את תגובת העם למצב המשברי. שאם לא כן, קשה הדיסוננס שבין צעקתם להקב"ה להצלה מחד ותלונותיהם בפני משה מאידך. אא"כ אין המדובר באותם האנשים, ובני ישראל הגיבו בצורה אחת והעם בצורה שניה (והיו עוד כתות אחרות כידוע מדברי הירושלמי), ולכן ישנה תגובה כפולה מצד משה. מכאן יכולים אנו למצא פתח להבנת עניין שינוי המסלול וחובת המעבר דרך הר סיני וקבלת התורה בו. אילו הדבר היה תלוי ב'בני ישראל' בלבד היו יוצאים ממצרים ומגיעים ישירות לא"י לירושלים לבנות את בית הבחירה. אולם בשל הימצאותו של העם, כלומר שילוב של הערב רב שהעלה משה ממצרים (כפי שיאמר הקב"ה למשה לאחר חטא העגל "לך רד כי שיחת עמך" – אותם שאתה העלת ממצרים על דעת עצמך) ואותו חלק מהעברים שבהתנהגותו טרם זכה להיקרא בשם 'בני ישראל', אותם קטני אמנה שאינם מוכנים עדיין להגעה לטרדות האומה בארצה עם המשברים וההתמודדויות הכרוכות בכך. הרצון והכח להתמודד עם קשיים אלו נובע מהידיעה הברורה שלא משה הוציא אותנו ממצרים אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. והוא כבר הודיע למשה בסנה כי במידה והוא יצטרך לאות על "כי אנוכי שלחתך" בגלל שיחשבו שאתה פעלת את המעשה "בהוציאך את העם [דוקא] ממצרים" (וראה גם שם את שיזור הלשונות של 'בני ישראל' ו'העם'. וכמובן שיש הבדל בין 'העם' ו'עמי'). לכן ברור כי הסיבה "פן ינחם העם" היא פועל יוצא של המצב של "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים". מכאן יכולים אנו ללמוד לימוד חשוב וגדול: אנו צריכים לראות מה התורה אומרת לנו בדברה עימנו ולא להשליך עליה את דעותינו. כי אז, יכולים אנו להתחיל לשמוע מה ד' מדבר אלינו ודורש מאיתנו ואז מתקיים בנו "ובני ישראל יוצאים ביד רמה". שבת שלום ובשורות טובות

 

[שי1951]

שבת שלום לכל הפורומיסטים נ../images/Emo82.gif../images/Emo79.gif

קטע מתוך כרמן: CARMEN_Overture_Act_I

 

[שי1951]

לציפי ../images/Emo49.gifליום ההולדת ../images/Emo79.gif../images/Emo65.gif

 

[שי1951]

וקטע נוסף ../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif להנאת כולנו../images/Emo13.gif

קטע הסיום מ "הספר מסיבליה" שכתב רוסיני

 

[י מ י ת 2]

לציפי, מזל טוב כפול ומכופל../images/Emo49.gif

להשיא נכדה זה משהו שקש לתאר במילים. אני חויתי את החויה הזאת אז אני מברכת כבעלת נסיון. שתזכי לראותה תחת החופה עם בחיר לבה ותזכי לנינים. אם כי היום לא כל כך מהר מביאים ילדים לעולם. אבל לקוות צריך. והעיקר שמרי על בריאותך למענך ולמען הדורות הבאים אחריך. לשי על המוסיקה

, אאזין בשעה יותר מאוחרת. בכל אופן תודה. זו קבלת שבת מאד יפה. ליעלי על המטלה שהטלת עלינו. (אגב, אני מכירה את הסיפור בנוסח אחר, אספר בהזדמנות אחרת) לדעתי מי ממש לא יוצא טוב מהסיטואציה זה פול. אם היא לא היתה ניצלת אז הוא היה נשאר קרח מכאן ומכאן.אגואיסט אחד וגם צדקן. ורוני, מה הוא קופץ? הרי הוא סרב לעזור לה, אם הוא כל כך אוהב, אז זה כאילו שבסתר לבו ציפה שיקרה משהו לפול והוא יזכה בשרה. גם הוא לא יוצא טוב . (אוי אין כאן צדיקים כנראה) זהו עד כאן שבת הגדול .יש כאן משהו לא בסדר בסיפור. כי הקונפליקט הוא לא בין כל החמישה. או שאני טועה? מה אתם אומרים? שבת שלום לכלם. ולסתונית שוב, תהיי בריאה.

 

[ציפי ב היחידה]

תודה תודה../images/Emo24.gif../images/Emo51.gif

ערב טוב לכל חברי הפורום ששלחו לי ברכות לרגל שתי השמחות שלי. אני רוצה לספר לכם איך עבר עלי יום הולדתי זה לא בא ממקום של רחמים עצמייםאתחיל ממה שהיה לפני שנה באותו תאריך. בן זוגי שיזכה לחיים ארוכים, (בן אדם לא כל כך בריא) הלך איתי לקניות (דבר שהוא די נדיר) בדרך הביתה הוא פתאום החליט שהוא ממהר הביתה ולא מוכן להתעכב במכולת. הוא לקח ממני כמה שקיות של הקניות והלך. בשביל הכניסה לביתנו יש מדרגות עם מעקה שאני שילמתי עבורו ויש עוד שתי מדרגות שאי אפשר לשים שם מעקה. בקיצור הוא אבד שיווי משקל ונפל אחורנית ודפק את הגב שלו בצורה רצינית. איכשהו הוא הגיע הביתה ואז התחיל הסיוט, אני הגעתי כמה דקות אחריו ומצאתי אותו יושב על כסא עם גב תחתון מאד מאד נפוח מלא שטפי דם ולא מסוגל לזוז. איכשהו הצלחתי להביא אותו למיטה ובמשך כמה ימים היינו צריכים להתמודד עם כאבי תופת וקושי לקום לעשיית צרכים וכמובן שבין השאר גם להגיע לרופא שאמר שזה יעבור בלי טיפול כילפי בדיקה ידנית, הוא קבע ששום דבר לא זז ולא נשבר זה אך ורק גוש של שטפי דם. ועכשיו אספר לכם על משהו מדהים שעזר לנו משחה מרומניה ככה זמן לפני המקרה קיבלתי (עקב נפילותי הרבות)מחברה יקרה את המשחה הזאת. בקיצור (הראיתי זאת לרופא הכירורג והוא אישר) התחלתי למרוח את המשחה וכאילו במטה קסם הנפיחות ושטפי הדם ירדו בקצב מהיר וגם הכאבים פחתו משעה לשעה. עכשיו תשאלו למה כל הסיפור., כי גם היום חגגתי את יום הולדתי עם בעיה בריאותית שלו. הוא נתקף בכאבי תופת באיזור החזה והבטן ולא ישן כל הלילה ובבוקר הלכנו לרופאה שנתנה טיפול תרופתי, אבל הכאב עדיין ישנו ואני כל הזמן במצב הכן אולי נצטרך להגיע לבית חולים. אחרי הצהרים יצאתי לפני סגירת החנויות וקניתי הביתה קצת כלניות ונרקיסים והכל בסדר. אני לא עצובה ולא מתלוננת. אלי, תן בי את השלווה-לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים יעלי, הסיפור על חמשת החברים לא מצא חן בעיני מכל ההיבטים. הרבה חיבוקים ונישוקים.

 

[yaely2]

שי, אתה עשר בחיי ../images/Emo168.gif

שבת שלום לכולם

לשי תודה לך על הנעימות הנעימות, לרוקסן ושוש על ההתיחסות לחומר, כל הכבוד. לאריקה על הסבתא עם התרופה והסבתא עם העבודה. המון תודהמרים על ההשתתפות הפעילה. לציפי שוב מזל טוב, ולגבי הסיפור שהבאתי הוא לא צריך למצוא חן, פשוט צריך לחשוב שאת שופטת ואיך את מתייחסת לכל אחד. לילה טוב.

 

[הפלאות של עליזה1]

עוד הסברים על פרשת שבוע בשלח חלק א

''אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל'' השמים מעידים עליו 'נתקבצו קהל גדול לקבור את (ר"ש) בנו של ר"ע אמר להם: "הוציאו לי ספסל לבית הקברות עמד ודרש ואמר: 'אחינו ישראל שמעו, לא שאני חכם, שיש כאן חכמים ממני. לא שאני עשיר, שיש עשירים ממני. אנשי דרום מכירין את ר"ע, אנשי גליל מאין מכירין? האנשים מכירין את ר' עקיבא, הנשים והטף מאין? אלא יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם, אלא לכבוד תורה ולשם מצוה. מנוחם אני, שאילו היו לי שבעה בנים וקברתים. ולא שאדם רוצה לקבור את בניו, אלא יודע אני, שהוא בן עולם הבא, שזיכה את הרבים, שכל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו.. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, שנאמר: "צִדְקַת ד' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל.." ועוד שמגלגלין זכות ע"י זכאין. ראויין היו ישראל להגאל ממצרים שאילו לא עמדו משה ואהרן, שנאמר: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.." ' (מסכת שמחות פרק ח'). עם ישראל היו נגאלים ממצרים גם לולא משה ואהרן. שנאמר: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו יד). כיון שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שעם ישראל יצאו ממצרים. אומר רבי עקיבא: 'ראויין היו ישראל להגאל ממצרים, שאילו לא עמדו משה ואהרן'. אם משה ואהרן לא היו מוציאים את עם ישראל, ודאי שהקב"ה היה גואלם ע"י אחרים שיוציאום ממצרים. ולמה יצא העם דוקא על ידי משה ואהרן? כיון 'שמגלגלין זכות על ידי זכאי' (שבת לב.). והם היו הכי זכאים שבדור. מה מלמד ומחדש ר' עקיבא במה שהוא אומר על בנו: 'אלא יודע אני, שהוא בן עולם הבא, שזיכה את הרבים' 'שמגלגלין זכות על ידי זכאי'? - הפירוש הוא; שמי שמתגלגלת זכות על ידו, השמים מעידים עליו שהוא זכאי שאלמלא היה זכאי, לא היו מגלגלין מן השמים זכות על ידו. וכך אומר ר' עקיבא על בנו: 'יודע אני, שהוא בן עולם הבא'. כיצד ידע? אלא שמן השמים זיכו את בנו לזכות את הרבים ואם כן הרי 'שהוא בן עולם הבא'. למדנו מהספדו של ר"ע מהי מעלת מזכה הרבים? 'מובטחני - שבני זה - בן העולם הבא - שהיה מזכה הרבים'. הנראה הוא, שכל אחד יכול להיות מזכה הרבים. אבל לא כן הוא ועיננו הרואות שיש הרבה מניעות וחשבונות שאדם לא זוכה. אך אם אדם זוכה להיות מזכה הרבים, בתורה וביראת שמים זו בודאי עדות מן השמים שהוא זכאי לעולם הבא. מכ"ם אחרי שהקב"ה מראה את כחו בעשרת המכות וכולם מבינים שיש בורא לעולם שהוא בעל הכחות כולם, מוציא ה' את ישראל מארץ מצרים ומגיעים לים סוף. הים מלפנים, פרעה מאחור, מליוני אנשים רצים לכיוון הים. איך עוברים את הים הזה? אין רפסודות, אין סירות, אין שום דרך לעבור ואז הקב"ה קורע להם את הים. "לְגזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים" (תהלים קלו יג) הים נבקע לשנים עשר גזרים וכל שבט הולך במסלול אחר בכבוד מלכים כשחופה לראשם. "הַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמאלָם" (שמות יד כב) וכשאחרון הישראלים עולה, נכנסים המצרים והים שוטף את כולם. מידה כנגד מידה על הגזירה של "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְארָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א כב). הקב"ה החזיר לפרעה ולכל חילו על אותה גזירה מידה כנגד מידה. כך מנהיג הקב"ה את עולמו. יש לו מכ"ם. מכ"ם, ראשי תיבות, מידה כנגד מידה. "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזּאת לד' וַיּאמְרוּ לֵאמר אָשִׁירָה לד' כִּי גָאה גָּאָה סוּס וְרכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו א). אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל – 'משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולים כמשה באותה שעה שאמרו שירה לפני הקב"ה'. חכמים זכרונם לברכה אומרים ש'היו שקולים משה לישראל וישראל למשה באותה שעה'. התרוממות הנפש של ישראל שהיתה תוצאה מהאמונה העמוקה, של הבטחון שלהם בה' יתברך, של התקדשות ונכונות לשמוע לכל דבר היוצא מפיו של משה רבנו, ההתרוממות הזאת הביאה אותם למדרגה של משה רבנו. בשעה שאמרו שירה היו כל ישראל במדרגה של משה רבינו. "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג יח) - חמישית האמינו במשה והלכו אחריו למדבר. הם ברחו מפרעה, עם ילדים קטנים, עם תינוקות ואין אפשרות לחזור, לא עוברים מדבר ביום יומיים, מאיפה יהיה אוכל? מהיכן שתיה? הם מאמינים באמונה שלמה והולכים אחרי המנהיג. שעה של התעלות זו היתה שעה של רכוז כל המאמצים וכל ההשגות הרוחניות, שעה בה התלהטו כל התשוקות והגעגועים שבלבותיהם שרחשו עוד מעת ירידתם לשעבוד מצרים. אחרי 210 שנים של גרות ושעבוד, הנה נמסר להם שהגיע יום הפקודה שעליו נצטוו ע"י יוסף הצדיק: "פָּקד יִפְקד אֱ-לֹקִים אֶתְכֶם.." (בראשית נ כה) הם יוצאים ממצרים לים ובאותה שעה מתגלת להם השכינה, הם מצביעים באצבע ואומרים: "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו ב). בני ישראל מגיעים לנקודת השיא בהשראות השמימיות הנפלאות שהיו להם עד כה וזוכים לומר שירה על הים בזכות האמונה, כמו שכתוב: "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד לא). רק נשער בדמיוננו את המחזה הנפלא הזה שבו מליונים פוצחים בשירה אדירה כאיש אחד בלי ללמוד את המילים, בלי ללמוד את המנגינה, "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזּאת לד' וַיּאמְרוּ לֵאמר אָשִׁירָה לד' כִּי גָאה גָּאָה סוּס וְרכְבוֹ רָמָה בַיָּם". מקהלה ששרה שני בתים עושה לעתים הכנות במשך חדש. ואילו כאן מליונים רבים פוצחים בשירה ואומרים את אותם מילים ומנגנים באותו מקצב, בהרמוניה וביחד. זה נקרא השראת שכינה. כמה כדאי היה להם לחכות ולזכות בשכר סבלנותם, כמה שוים כל יסורי האהבה והצפיה הנאמנה כשאדם מקבל על עצמו בטחון ואמונה שלמה בה' יתברך עד שהוא עשוי לזכות להגיע לאותה שעה שדברו עליה חז"ל של התחברות והתמזגות עם כל בעלי ההשגות. יש שעה בה אדם יכול להיות שקול ושוה למשה רבינו. יכול אדם בשעה מיוחדת בחייו להזדהות ולעלות במעלות קדש ולהמשיך את השעה לאורך זמן עד לגאוני הגאונים וראשוני הראשונים.

 

[הפלאות של עליזה1]

חלק ב

כיצד יכול אדם להגיע ולהתעלות למדרגות הגבוהות ביותר? – למשל, ע"י קיום מצות הכנסת אורחים. באותה השעה כשעושה את המצוה בשלימותה בהידור ובדקדוק יכול להתמזג ולהשתוות כביכול לאברהם אבינו מכניס האורחים הגדול והראשון בעולם. כשאדם משליך את נפשו מנגד לכבוד ה' יתברך, באותה השעה יכול הוא להתרומם למעלת יצחק בעקידה, להיות שקול ליצחק אבינו שמסר את נפשו לקב"ה ומוכן היה להעקד. כל אדם שסובל יסורים ומתנסה בנסיונות ויש לו צער של רדיפות מבית ומחוץ ועומד ומחזיק באמונה שלו בהקב"ה ונשאר בענוה שלו ולא בא בטרוניות אל הקב"ה, בוטח בה' באמונה שלמה, יכול להגיע ולהתרומם למידתו של בחיר האבות יעקב אבינו. אדם יכול לקנות בשעה מסוימת מעלה גדולה מאד ואם הוא חכם יכול להמשיך את השעה הזאת וממנה להתעלות מהמדרגה שבה נמצא למדרגה נוספת נשגבה יותר. תשובת המשקל "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". התורה מספרת לנו שב"אָז" משה קלקל וב"אָז" הוא תיקן. לפעמים האדם נכשל, אך כשם שקלקל, כן הוא יכול לתקן. והדבר נלמד ממשה. המדרש מונה ששה חטאים של משה רבנו ע"ה אחד מהם (מ"ר שמות פרשה כג) ש'אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא יודע אני שחטאתי לפניך ב"אָז" שנאמר: "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כג) הוא פנה כביכול בתרעומת לקב"ה: אתה שולח אותי בשליחות לאמר לפרעה: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ז טז) "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעה.. הֵרַע לָעָם הַזֶּה". באיזו לשון הוא אמר? – "וּמֵאָז בָּאתִי". ובמה הוא תיקן? "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזּאת", למה? הוא ראה את פרעה ועבדיו טובעים בים. זה שאמרתי עליו ש"מֵאָז בָּאתִי..הוא הֵרַע". 'לכך אני משבחך ב"אָז". היום אני רואה אותו טובע בים וכל המצרים שוקעים בים. 'בא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים' וכן על כל אדם ללמוד שגם אם סרח בכל מצב יכול לתקן. לפני קצת יותר משנה אירע אחד מחמשת האסונות הגדולים בעולם שהיו במאתים חמישים השנים האחרונות אסון הצונמי, שבו נהרגו למעלה מ-200 אלף איש בדקות ספורות. כך היה עם המצרים שטבעו בהמוניהם, "סוּס וְרכְבוֹ רָמָה בַיָּם". ולמה כל זה? "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות יח יא). מכ"ם - מידה כנגד מידה. לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בני ישראל על נשיהם וילדיהם שיצאו למדבר הצחיח, השמם, בלי הכנה כלשהי. ללא מאכל ושתיה מספקת לתקופה בלתי מוגבלת איך יתקיימו בחום השמש היוקדת? איך ישרדו במקום של נחשים עקרבים ושרפים וחיות? כיצד ניתן לקחת עם שלם של מליונים עם ילדים קטנים ולהעביר אותם למדבר אל הלא נודע זה לכאורה מות בטוח. הקב"ה זוכר את האמונה הזאת שהאמינו בו ויצאו למדבר ואומר: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ב ב) עם ישראל יצא למדבר רק בכח האמונה. ובזכות אמונתם ונאמנותם מוריד להם הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו את המן, כמו שכתוב: "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ" (תהלים עח כה). כל יום ירד המן. במשך ארבעים שנה עם שלם אוכל לחם מן השמים. עשרה נסים נעשו ע"י המן: כך במשך "אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שם) יום יום. כל טעם שרצו לטעום טעמו בו, "אַרְבָּעִים שָׁנָה" בלי חלב לילדים. הם חיו בהשגחה ניסית, חושית, ראו הכל בעינים. מים שתו במדבר צחיח מבארה של מרים, שהיה נלווה להם בכל מסעיהם. ילד קטן שיצא ממצרים בן שנה, גדל ארבעים שנה במדבר, מאיפה ספקו לו בגדים? כתוב (רבה שה"ש פרשה ד): "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ" (דברים ח ד) 'אמר ליה: "ולא היו גדלים"? אמר ליה: "צא ולמד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו" שהיו גדלים הילדים כמו חלזון עם הבגדים, הוא גדל והמידות מתרחבות. ומה באשר לנקיון ול-תכבוסת? הענן היה שף בהם ומגהיצן' היו, שפים את עצמם בענן. היו נכנסים בתוך הענן כמו ששוטפים מכוניות, המכונית נכנסת בתוך סבכה של מברשות עם סבון ויוצאת נקיה ככה היו נכנסים ויוצאים עם ריח מגוהצים, ישתבח הבורא. עד היום לא המציאו דבר כזה. 'ענני כבוד' סבבו אותם (סוכה דף יא והיה להם גם מזוג אויר, מפני השמש הלוהטת. ועוד הרבה הרבה ניסים כמובא במדרשים. ~~~~~~~~~~~~~~~~~ 'המשנה ברורה' מביא בשם הזוהר הקדוש שמי שאומר את 'שירת הים' בשמחה מוחלין לו עונותיו. למה? ''וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם..'' (שמות יג יז) חז''ל אומרים על המלה ''וַיְהִי'' שהכונה ל – 'ווי ווי'. (שמות רבה פרשה כ) המדרש מייחס את צעקת ה'ווי ווי' לכמה וכמה אנשים. אחד מהם הוא משה רבנו, שצעק 'ווי' ('משה אמר ווי') כי ידע שלא יכנס לארץ ישראל. גם 'פרעה', אומר המדרש (שמות יג רכ''ה): 'קרא ווי'. למה פרעה צעק? אומרים חז''ל: משל לעבד המלך שנשלח לקנות דג. חזר העבד ובאמתחתו דג מסריח. טעם המלך מהדג, קרא לעבד ואמר לו: בחר אחת משלש האפשרויות: - לאכול את הדג בעצמך. - לקבל חמישים מלקות. - לשלם קנס גבוה. החליט העבד שהאפשרות הזולה ביותר היא לאכול את הדג. כמעט סיים העבד לאכול את הדג המסריח, אך לא עמדו לו כחותיו והקיאו. אמר המלך: או שאתה מסיים לאכול, או שנעבור לעונש המלקות, או תשלם את הקנס. בחר העבד במלקות ולאחר שספג ארבעים מלקות מתוך החמישים, שוב לא עמדו לו כחותיו והוא בקש לשלם קנס. כלומר, העבד גם אכל את הדג המסריח, גם קבל מלקות וגם שילם קנס גבוה. כך היה גם עם פרעה: במכת הדם נבאש היאור, כלומר הסריחו הדגים, הוא גם קבל מכות ואח''כ גם שילם כשיצאו בני ישראל ''בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל'' (בראשית טו יד). לבסוף הוא גם צעק 'ווי' שכתוב: ''וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעה אֶת הָעָם'' (שמות יג יז) שפרעה צעק 'ווי'.

 

[הפלאות של עליזה1]

חלק ג

''וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ..'' (שמות יג יט) למה כתוב: ''עִמּוֹ''? אמר הרב מאיר מונק: חז''ל אומרים (מסכת סוטה יג.) על משה רבנו ש''חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת'' (משלי י ח). איזו חכמה יש בהעלאת עצמות יוסף ע''י משה? הלא גם אחרים עשו מצוות, עם ישראל עשו ''מצוה מזהב''! הם אספו כסף וזהב במצות ד'. למה, אם כן, אומרים רק על משה ש''חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת'' ולא מייחסים זאת גם לבני ישראל?! התשובה היא: שמשה רבנו לוקח את המצוה הזאת גם לעולם הבא ואילו בני ישראל לוקחים את המצוות לעולם הזה. סיפר רבינו יוסף חיים זצ''ל מבגדד על שני שכנים שהתעשרו. הראשון שמע מהרב בדרשתו שסגולה לעושר - כיבוד אשתו כפי שכתוב בגמרא (בבא מציעא דף נט.) 'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו' (כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו). השני שמע בדרשתו של הרב שסגולה לעושר - מעשר כספים. עישר את רכושו ונתן מעשר מכל רווח ואכן התעשר. לימים נפגשו השנים. שאל ראובן את שמעון: ''האם אתה מעשר את כספך''? ענה שמעון: "לא". "אם כן איך התעשרת''? תמה ראובן. ''כבדתי את אשתי כראוי כפי ששמעתי מהרב'' הלך ראובן אל הרב וטענה בפיו: ''מדוע לא סיפרת בדרשתך שיש גם סגולה כזאת לעושר, הרי אם הייתי משתמש בסגולה זו, זה היה עולה לי פחות וגם הייתי משאיר את הכסף בתוך הבית. לעומת זאת כשנתתי מעשר זה עלה לי יותר וכל הכסף הלך לענים'' ענה לו הרב: ''ובכל זאת יש הבדל. חברך שמעון אמנם התעשר, אבל עושרו ישאר כאן ולעומתו אתה, כספך שמור לך לאחר מאה ועשרים בגן עדן. עליך אמר אדונינו דוד המלך ע''ה: ''אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ'' (תהילים פרק מט). * ''וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ..'' (שמות יד טז) מה פרוש ''הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ''? אומר הרא''ש בשם אביו: כשבני ישראל ראו את משה מרים את המטה, היו שאמרו: ''חכמה גדולה! אם לי היה המטה הזה, גם אני הייתי יכול לעשות אתו נפלאות'' אומר ד' למשה: ''הָרֵם אֶת מַטְּךָ'', אבל ''נְטֵה אֶת יָדְךָ'' כלומר ללא המטה, שכולם יראו שהמטה מונף באויר ורק היד הנוטה היא שתגרום לים להבקע! ואכן, מיד כתוב: ''וַיַּאֲמִינוּ בַּד' וּבְמשֶׁה עַבְדּו''. שהבינו מיד שלא מדובר כאן ב''מטה קסמים''. * ''וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו'' (שמות יד יז) מהו פשט הפסוק? ד' אומר שהוא יזרוק את המצרים לתוך הים. לאיזו מטרה? ואז אהיה נכבד בעיני פרעה ובכל חילו ובפרשיו. בפסוק יח כתוב: ''וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ד' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו'' מה ההבדל בין שני הפסוקים? פסוק י''ח נראה חוזר על פסוק י''ז?! הגראי''ל שטיינמן אומר: שהפסוק הראשון מדבר על כך שד' יתן סטירה לפרעה וכתוצאה מכך יהיה לו כבוד אצל עם ישראל. בפסוק השני (יח), ד' מדבר על כך שלמצרים תהיה ידיעת ד' ''וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ד' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעה...'' * ''... וַיּוֹלֶךְ ד' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם'' (שמות יד כא) אומר רש''י: ''וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם''- 'כל מים שבעולם' (מכילתא). אומר רבנו עובדיה מברטנורא: רש''י דייק זאת מכך שכבר כתוב שהים נהפך ''לֶחָרָבָה'', מכאן ש''וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם'' הכונה לכל המים שבעולם. אחרים שואלים: מה ההתפעלות הגדולה מקריעת ים סוף? למה אנשים מתפעלים מכך, הלא ד' הוא שברא את הים והוא יכול לקרוע אותו?! מסבירים ע''פ משל: היה אמן שבנה סוס מכני הנראה כסוס אמיתי לכל דבר והעמידו בכיכר העיר והאנשים התעלמו מיצירתו! התעצב האמן על כי לא מעריכים את עבודתו. בא אליו חכם ויעץ לו: ''חתוך הסוס לשני חלקים והעמידם במרחק קצר אחד מהשני''. כך עשה ומאז האנשים שעברו התפעלו מאד מיצירתו של האמן. רק לאחר שחתך את הסוס התברר לאנשים שמדובר בסוס לא אמיתי שנוצר ע''י האמן. והנמשל - למרות שד' ברא את הים, אנשים לא מתפעלים מכך. לאחר שד' חתך את הים לשנים, נעמדו כולם והתפעלו מהארוע המיוחד! * ''..וַיַּשְׁקֵף ד' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם: וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ד' נִלְחָם לָהֶם..'' (שמות י''ד, כ''ד - כ''ה) שואל ה'פענח רזא': למה כתוב: ''וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו''? וצריך היה לכתוב 'אופני מרכבותיו'. עונה ה'פענח רזא': אם ד' היה מוריד את כל הגלגלים, למרכבה היתה עדין אפשרות גלישה, אבל בהסרת גלגל אחד הנסיעה במרכבה היא חויה מפוקפקת מאד כי המרכבה קופצת. התוספות מסבירים: שהמצרים בעצמם הסירו את אֹפַן מַרְכְּבֹתיהם. למה עשו זאת? כדי לעצור את מרכבותיהם מלהדרדר לתוך הים כי בני ישראל נכנסו לים והמצרים ניסו לחלץ את המרכבות, ככתוב: ''וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת'', הרי שמנוסה במרכבה שהוסר ''אֹפַן'' מגלגליה - איטית היא וכבדה.

 

[הפלאות של עליזה1]

חלק אחרון,

''וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה..'' (שמות יד כב) מה ההבדל בין פסוק כב' לפסוק כט'? ''וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה..'' (שמות יד כט) נאמר בשם רבי אלימלך מליז'ענסק זצ''ל: לאחר שבני ישראל הלכו ''בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה'' אז הם הבינו שגם כשהולכים ''בַּיַּבָּשָׁה'' זה ''בְּתוֹךְ הַיָּם''. כל עוד הולך האדם ''בַּיַּבָּשָׁה'' הוא מודע לכך שזה ענין שיגרתי. ב''יָּם'' אי אפשר ללכת ו''בַּיַּבָּשָׁה'' כן אפשר ללכת. לאחר שראו שד' מיבש את ''הַיָּם'' והופכו ל''יַּבָּשָׁה'' הבינו כולם שהכל זה ענין של 'השגחה פרטית', שגם כשאתה הולך ב''יַּבָּשָׁה'' - זה כמו ''בְּתוֹךְ הַיָּם'' ואין הבדל. תמיד אתה בידיו של הקב''ה. וכך הסביר הגה''צ ר' שלום שבדרון זצ''ל את השאלה של רב החובל ששאל את יונה הנביא ''מַה לְּךָ נִרְדָּם''. הסביר ר' שלום שרב החובל שאל איך אתה מסוגל לישון כשהאניה מיטלטלת בין הגלים בצורה נוראה כל כך, הרי אפשר למות מרב פחד ואתה ישן לך רגוע ושלו. ענה לו יונה הנביא: ''וְאֶת ד' אֱ-לֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה'' (יונה א ט) אתם אינכם אנשים מאמינים ולכן ביבשה אתם רגועים כי יש קרקע מוצקה תחתיכם, אבל אני מאמין בד' ותמיד אני בידיו ולכן אני מרגיש רגוע בים סוער בדיוק כמו על היבשה. מסופר על האדמו''ר מגור בעל 'חדושי הרי''ם': שפעם בנסעו במרכבה נרדם העגלון והמרכבה התדרדרה לתהום. כל יושבי העגלה כמעט נטרפה דעתם מרב פחד ורק ה'חדושי הרי''ם' ישב רגוע. כשנצלו, שאלוהו איך לא פחד? ענה ''חדושי הרי''ם'': שאצלו אין הבדל. בין כך ובין כך הוא פוחד מד' ותמיד הוא בידיו... ה'משנה ברורה' (בסימן נא ס''ק יז) כותב בשם ספר הזוהר: שחיבים לקרוא את ''אָז יָשִׁיר'' (שמות טו א) בשמחה 'ויאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו'. מסופר על אחד מהאדמו''רי''ם שקרא את ''אָז יָשִׁיר'' בכזאת שמחה והתרוממות הרוח עד שהקהל מרוב התלהבות הרימו את שולי מכנסיהם כדי לא להירטב... כששמע זאת המגיד ממז'ריץ אמר: האדמו''ר הביא את הקהל לכזאת דרגה של התרוממות הרוח שהם הרגישו בקריעת ים סוף, אבל מה מענין את הקהל? רק שלא ירטבו...! א את ''אָז יָשִׁיר'' 'בשמחה', זה מראה שהוא באמת מאמין גדול! ומגיע לו על כך מחילת עונות. * ''וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם..כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם'' (שמות טו ח) אומר הרא''ש וגם ה'תוספות שאנץ': ''קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם'' שה''לֶב'' נמצא באמצע הגוף. מכאן, שד' חילק את הים לשלש: את החלק העליון והתחתון הוא הקפיא, בחלק האמצעי היה מעבר, כך שבני ישראל עברו בו, כדי שיהיה לכולם נוח לעבור. לא צריך לרדת במדרון אל קרקעית הים ולא צריך לעלות כשיוצאים מהים. * ''מִי כָמֹכָה בָּאֵ-לִם ד' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא..'' (שמות טו יא) ב'ג'ד' כ'פ'ת' בראש מלה מקבל דגש. כל זה בתנאי שהוא לא בא לאחר אותיות א'ה'ו'י'. אם המלה הקודמת מסתיימת באחת מהאותיות הללו, אז הב'ג'ד' כ'פ'ת' לא יקבל דגש. לכן כתוב: ''מִי כָמֹכָה בָּאֵ-לִם''. למה לא ''מִי כּמֹכָה'' (דגש בכף) והלא ה'כּ' היא מאותיות ב'ג'ד' כ'פ'ת' בראש מלה? אלא, כפי שאמרנו לפני כן, יש אות 'י', לכן אומרים: ''מִי כָמֹכָה'' ללא דגש. למה נאמר ''מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ'', עם 'כּ' דגושה? והיה צ''ל: ''מִי כָמֹכָה'' ללא דגש - כי יש אות 'י' מאותיות א'ה'ו'י' לפני הב'ג'ד' כ'פ'ת'?! אומרים התוספות (ומובא גם ב'בית יוסף'): בני ישראל עברו עם 'פסל מיכה' בים. אם יהיה כתוב: ''מִי כָמֹכָה בָּאֵ-לִם ד'; מִי כָמֹכָה (בלי דגש) אז עלול להתפרש שד' - מיכה! כלומר ש'פסל מיכה' הוא אלוהים! לכן עשו 'תקון סופרים' נגד כללי הדקדוק; ''מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ''. ומוסיף ה'בית יוסף' על פסוק ט''ו: ''תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן..'' ולמעשה צ''ל: ''כָאָבֶן'' ('כָ' לא דגושה) כי היא מופיעה לאחר אות 'וּ' מאותיות א'ה'ו'י' - כשלמעשה כתוב: ''יִדְּמוּ כָּאָבֶן''?! התשובה היא: שגם כאן עשו 'תקון סופרים', כי מי שאינו מדקדק יאמר: 'ידמוך אבן' לכן תיקנו ושמו ב'כָ' דגש! ובדרך הלצה מסבירים; שפרעה עצמו אמר את הפסוק, אלא שבהתחלה הוא ניסה לומר זאת לפי כללי הדקדוק 'מי כמוך' אבל נכנסו לו מים לבית הבליעה והוא כבר לא יכל לומר 'כָ' לא דגושה - ויצא לו ''מִי כָּמֹכָה'' עם דגש! * ''וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לד' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם'' (שמות טו כא) מכל השירה בחרה מרים הנביאה רק בפסוק זה. מדוע? אומר ה'פרדס יוסף': מרים טענה שאמנם לרוכבים מגיע להם לטבוע בים, אבל מה אשם הסוס? אלא שהתשובה היא שהסוס עזר לו, לכן קבל את הדין של הרוכב. אמרה מרים: אנחנו לא לומדות תורה, אז במה אנחנו זוכות לחיי העולם הבא? בזה שאנחנו מסייעות ללמוד תורה ובכך שהנשים שולחות את הבנים לבית המדרש ומחכות לבעלים שישובו משעורי התורה. ומנין לנו שנקבל על כך שכר? אם הסוס שרק מסייע לרוכב מקבל את הדין של הרוכב, אז לנו הנשים המסייעות, גם מגיע לקבל, ככתוב: ''לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי'' (שיה''ש א', ט').