פרשת בהעלותך

[יצחק וולסטר]

פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך " בהעלתך את-הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". חוזרים אל פולחן המשכן. מקום המייצג את נוכחות האל חייב להיות קדוש ומפיץ את רוח השכינה. אור מנורת הזהב, כמו שכתבה חנה סנש: בכוחו לגרש הרבה חושך. על הלויים המשרתים בקודש להיות נקיים, מגולחים ולבושים ללא רבב כל הזמן, כמו במסדר המפקד. לא מספיק שהצדק נעשה, הצדק צריך להיראות! אמרו חכמים. העם שנאסף לפני אהל מועד צריך לראות במו עיניו את עבודת הלויים שהיא נקייה ומכובדת, על אף שבעיסוק בקרבנות קל להתלכלך. אולי זה רמז לחברי הכנסת ולשרים. מי שחושב שזהו, גמרנו עם הפסח ושכחנו אותו עד לשנה הבאה? אז לא. יש כאן שוב תזכורת. את הפסח חוגגים בחודש הראשון ( ניסן ) ביום ה 14 כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, אבל מי שהיה טמא או שהיה בדרך ונבצר ממנו לעשות את הפסח במועדו, יוכל לקיים את החג כעבור חודש. בחודש השני (סיון ) ביום ה 14 בו. מי שסתם התרשל לא כלול בהסדר הזה. " והאיש אשר-הוא טהור ובדרך לא-היה וחדל לעשות את הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" המשכן מכוסה ענן ביום ו"כמרא-אש" בלילה. הענן מסמל את החנייה והרגיעה ובעלות הענן יש להתכונן לתזוזה. "על פי השם יחנו ועל פי השם יסעו". מלבד הסימן של הענן ציווה משה על נשיאי השבטים להכין חצוצרות. " ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל- פתח אהל מועד". מסתבר שמערכת הכריזה אינה המצאה חדשה. " בשנה השנית בחודש השני בעשרים לחודש נעלה הענן" בני ישראל נסעו ממדבר סיני עד מדבר פראן. בפעם הראשונה נסעו לפי ההוראות והכול התנהל כשורה. כאן נפרדים מחותן משה המדיני שעל אף ההפצרות להמשיך ביחד לארץ המובטחת, סרב וחזר לארצו. " עם קשה עורף תמיד יזידו!" כתב שלונסקי באחד משיריו. " ויהי העם כמתאננים רע.." "איפה סיר הבשר של מצרים!" את העבדות כבר שכחו. "המן לא מספיק רוצים בשר!" משה מתפלל: " מאין לי בשר לתת לכל-העם הזה?" הוא אוסף שבעים זקנים לתמוך בו. ( להוריד את הצעות אי-האימון) בסוף מגיע השלו, בשר עוף מעודן. אוכלים וחוגגים. עם האוכל באה התאווה והפריצות. " ויך השם בעם מכה רבה מאוד". " ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאווה" מרים מרכלת על משה, " על-אודות האשה הכושית אשר לקח.." העונש על לשון הרע: צרעת. אף שמשה מבקש מחילה עבורה היא מרוחקת מן המחנה שבעת ימים. הם מחכים לה עד שתבריא ולא נסעו בלעדיה. הרכילות ולשון הרע, גם אם הדברים הנאמרים נכונים, הם עבירה חמורה, היות והם פוגעים באחדות ונענשים בחומרה. משפט הפתיחה של הפרשה מרגש אותי בכל פעם. מעבר לפרוש המילולי שלו יש לו מסר חשוב ועמוק. אני מכיר אנשים שחיים בעולם הגשמי. כל עולמם: הפרנסה, האוכל, השינה והזיון. אין הבדל בינם לבין בעלי חיים אחרים. לעומתם אדם בעל מחשבה ורגש חי בעולם אחר, הוא כאילו שותף לבריאה. לכן נאמר בפסוק: בהעלותך לרמה של אדם חושב ורגיש יאירו לך שבעת הנרות. שבת שלום

 

[הפלאות של עליזה1]

ועוד לפרשה חלק א

פרשת בהעלותך "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" כדי להבין את נפש הגר, נתבונן באישיותו של יתרו חותן משה, שהיה יושב בכבודו של עולם ועזב את מקומו כדי להתחבר אל עם ישראל. דרשת הרב אמנון יצחק שליט''א והרי הכתוב מתמיה עליו, שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת למדבר ציה ותוהו ואין בו כלום, לכך נאמר: ''וַיָּבֹא יִתְרוֹ.. אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹקִים'' (מכילתא פרשת יתרו פרשה א). מתוקף בקשת האמת של יתרו עד שביסר כל ע''ז שעבד והשליך אחר גוו את עמלו ומעמדו בהיותו כהן און במדין זכה להיות חותנו של איש האלקים ואיש האמת משה רבנו. כמו כן זכה להסתופף במחיצתו ובמחיצת אהרן אחיו הכהן הגדול ושבעים זקנים ונביאים שבישראל ואכל מן שמימי, מזונם של מלאכים ושתה מבארה של מרים, המחכים כל אדם, מוקף בענני כבוד ורואה בחוש את ענן ה' ההולך לפניהם לנחותם הדרך, בהשגחה עליונה ממש, בגן עדן עלי אדמות. והנה מגיע הרגע הגדול מכל: ''וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן משֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל'' ומה משיבו יתרו? ''וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ'' אך משה רבנו מפציר בו: ''וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ''. אומר המדרש: ''וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ'' - אין ''נָא'' אלא לשון בקשה. אמר לו: ''אם אין אתה מקבל עליך בקשה, גוזרי עליך גזרה. עכשיו ישראל אומרים; לא נתגייר יתרו מחיבה! כסבור היה יתרו, שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו, שראה שאין להם חלק, הניחם והלך לו''. דבר אחר; ''כסבור אתה שאתה מרבה כבוד המקום - ואין אתה אלא ממעט! כמה גרים ועבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה''?!. ''וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם'' - שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים, לומר: ''אם יתרו חותנו של מלך, לא קבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם''. ''כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר'' - א''ל: ''אילו אחר, שלא ראה נסים וגבורות במדבר הניח והלך לו, כדאי הוא. אתה שראית, תניח ותלך לך''?. ''אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ'' - אמר רבי יהודה: ''אמר לו; אתה שראית חן שנתן לאבותינו במצרים שנאמר: ''וה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם'' תניח ותלך''?. ד''א; ''וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם'' – ''לא דייך, אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה''?. (ילקוט שמעוני במדבר פרק י רמז תשכו). למרות כל הפיוסים וההבטחות של משה רבנו ליתרו, הוא משיבו נחרצות: ''לֹא אֵלֵךְ..''! הכיצד? איך יתכן שמי ששוכנע ואמר בריש גלי: ''עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים'' וזכה לחזות במראות אלקים במדבר ואף נתחבב על הקב''ה כל כך עד ששבעה שמות נקראו לו; יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני. יתר שהותיר פרשה אחת בתורה. יתרו שייתר במעשים טובים. חובב שהיה חביב למקום. רעואל שהיה כריע למקום. חבר שנעשה כחבר למקום. פוטיאל שנפטר מעבודה זרה. קני שקנא לשמים וקנה לו תורה. (מכילתא פרשת יתרו פרשה א), מסרב להמשיך עם משה ולהכנס לארץ ישראל שכל כך התאוה לה משה ולא זכה להכנס והתחנן על כך תקט''ו תפילות ללא הועיל? מה עוד, שאינו חושש שיתרחקו בגין מעשהו גרים מישראל ואף יתמעט כבוד שמים ומוותר על היותו מורה הוראה בסנהדרין, הזהו יתרו ששמע ובא ועזב כבודו של עולם? אלא שחז''ל מגלים לנו מה היתה התלבטותו של יתרו לבקשתו של משה חתנו: ''אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ'' - אמר לו: ''כלום הנר מהנה אלא, במקום החושך. וכי מה הנר מהנה בין חמה ללבנה? אתה חמה ואהרן לבנה! מה יעשה הנר בין חמה ללבנה? אלא, הריני הולך לארצי ומגייר כל בני מדינתי ואביאם לתלמוד ואקרבם תחת כנפי השכינה''. יכול שהלך ולא עשה? הרי הוא אומר: ''וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה.. וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם'' (שופטים פרק א) (רש''י פסוק טז) ' ''מֵעִיר הַתְּמָרִים'' - היא יריחו, שניתן להם דושנה של יריחו לאוכלה עד שיבנה בית המקדש.. ונתנוה לבני יתרו ארבע מאות ארבעים שנה, והתלמידים שבהם הניחוה והלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה. ''וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם'' - עם התלמידים היושבים לפניו. הוא בקש מאת הקדוש ברוך הוא שיזמין לו תלמידים הגונים, שנאמר: ''וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי..'' (דברי הימים א ד י) וזימן לו החסידים הללו'. (ילקוט שמעוני שמות פרק יח רמז רעא). ולכאורה כל הקושיות מסולקות בטענתו של יתרו, 'מה הנר מועיל במקום חמה ולבנה'? ומה עוד, שהוכיח במעשיו שאכן שינה את פני מדין בשובו לשם והשפיע עליהם כל כך עד שהכניסם תחת כנפי השכינה ועלו ללמוד תורה בבית מדרשו של יעבץ ולא עוד אלה שויתרו על דושנה של יריחו בטענה; 'כל עצמנו לא באנו והנחנו כל מה שהיה לנו אלא כדי ללמוד תורה ועכשיו אנחנו זורעים וקוצרים'? (תנחומא יתרו ד') ולכן נקראו חסידים. אך למרות כל זאת משה רבנו דחה את כל טיעוניו של יתרו והבין שמאחוריהם מסתתרת סבה אחרת עמוקה והיא הרגשת הגר בארץ לא לו עד כדי ויתור על ההבטחות והמעלות הגדולות אשר היה ודאי זוכה להן ולא טענת 'הנר מה מהנה'? כפי שמובאים הדברים במדרש: ''וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ'' אמר לו: ''..יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ודיין הייתי בעירי, ואם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסי, ואם איני הולך מפני נכסי אלך מפני מולדתי''! א''ל: ''למחר כשתיחלק ארץ ישראל לשבטים, איזה שבט מכם, שיתן לי כרם אחד בתוך שלו? אלא, הריני הולך לארצי ואוכל פירות ושותה יין מכרמי''! (ילקוט שמעוני במדבר - פרק י - רמז תשכו). לא יאומן כי יסופר! אכן נתברר הדבר; הסבה העיקרית של יתרו שלא להצטרף אל עם ישראל, היתה הפחד מפני חיים עלובים ודחוקים על חשבון אחרים וההעדפה לחיי שלוה בארצו וחיי כבוד עם נכסים עצמאיים ושתיית יין מכרמו דוקא ולא מכרם אחרים, גרמו לו לשוב לארצו במסוה של שאיפה להרבצת תורה ויראה. עם כל ההפסד הגדול של המעלות הרוחניות שהבטיחו משה רבנו בארץ ישראל. עלינו לדעת; כי זוהי טעמה של גרות! ולכן, קריאת התורה אלינו; ''וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם'' (שמות פרק כג). כמו''כ, עלינו להתבונן סביבותינו ולעזור לכל בעלי התשובה היקרים אשר עזבו את כל אשר להם ובאו לחסות בצל השכינה, אך לצערנו, חלקם מרגישים עדין כגרים בתוך החברה החרדית ומבקשים לשים את בניהם ובנותיהם בכרם ה' צבקות כדי שיגדלו בדרך ישראל סבא ולא ידחקו חלילה לשוב על עקבותיהם ויתמעט כבוד שמים בעולם, כדברי משה רבנו ליתרו. ''וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו ...''

 

[הפלאות של עליזה1]

חלק ב

לעם ישראל לא היתה סיבה לבכות על הבשר, כיוון שיצאו מארץ מצרים עם צאן ובקר לרוב אבל הבקר וצאן של הערב רב מתו במכת הדבר והאספסוף אשר בקרבו התאווה לבשר. הרה''ג לוינשטיין בדברי ד' אל משה וציוויו על עבודת הלויים, מפסוק ו' עד כ', כתוב י''ג פעמים המילים ''בני ישראל'', כשמתוכן פעם אחת כתוב ''עדת בני ישראל''. מדוע? עונשם של ישראל בעבור חטא העגל היה ח''ו כליון לעם, ורק מפני י''ג מידות של רחמים, ד' ריחם עליהם, וציווה לקחת במקומם את הלויים. פעם אחת כתוב ''עדת בני ישראל'' – ובזה כיוון הכתוב לרמוז לנשים שלא חטאו בחטא העגל. רמז לכך מצינו בפסוק: ''אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי'' (קהלת ז', כ''ח). ''בְכָל אֵלֶּה'' – היינו בכל ''אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל''… (שמות ל''ב, ד') הנשים לא חטאו! * ''וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל… הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדו…'' (במדבר ט', ב'–ג') מדוע כפל הכתוב וציין שיעשו את הפסח ''בְּמוֹעֲדוֹ''? אומר ה''משך חכמה'': בני ישראל מנו לפחות ששה מליון איש, וכל משפחה היתה צריכה להביא קרבן, והיו רק שלושה כהנים: אהרן, אלעזר ואיתמר. מכאן שצריך היה לשחוט בין הערביים כחמישים אלף קרבנות! לכן מדגישה התורה ''בְּמוֹעֲדוֹ'', להשמיענו את גודל הנס שהספיקו כולם להקריב את הפסח במועדו, בין הערביים! * ''אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא'' (במדבר ט', ו') מי היו האנשים הטמאים? יש מחלוקת בגמרא (סוכה כ''ה.) האם היו אלה מישאל ואליצפן אשר הוציאו את הגופות של נדב ואביהוא מתוך הקודש, או נושאי ארונו של יוסף, או שנטמאו למת מצווה. אומר רש''י (ומקורו בגמרא ב''ב קי''ט: ''לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן - כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום, ולא יתכן לומר זה אחר זה שאם משה לא היה יודע אהרן מנין לו''. בפרק כ''ז מסופר על בנות צלפחד: ''וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה: וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד…'' (כ''ז, א' – ב'). אומר רש''י: ''לִפְנֵי משֶׁה - ואח''כ לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים ועמדו לפני כולם''. סרס המקרא ודרשהו, היינו שיש להפוך את הסדר בפסוק, שקודם באו לפני אלעזר ולא ידע ואח''כ לפני משה. ומדוע הסבר זה לא נאמר גם במקרה של האנשים הטמאים? אומר ה''חתם סופר'': מי היו האנשים שבאו? מישאל ואליצפן. אליצפן היה נשיא. והרי יש דין בגמרא (סנהדרין ט''ז.) שאין דנים נשיא אלא בבית דין של שבעים ואחד. וא''כ אליצפן לא יכול לבוא לפני אהרן, אלא רק לפני בית דין של שבעים ואחד. והנה על משה רבנו אמרו חז''ל (סנהדרין שם) שהיה שקול כבית דין של שבעים ואחד. לכן במקרה של האנשים הטמאים לא יתכן לומר סרס המקרא ודרשהו, כלומר שבאו לפני אהרן ולא ידע ואז הלכו למשה, כי לא הלכו לפני אהרן מפני שאליצפן היה נשיא. ה''פנים יפות'' מסביר הסבר נוסף מדוע הם באו גם לפני אהרן: הם חשבו שמשה לא יודע מה ההלכה, ויש לשאול באורים ותומים. והלא דין הוא שאין שואלים באורים ותומים אלא למלך, ולכן הלכו למשה שהוא המלך כדי שישאל באורים ותומים, והלכו לאהרן שנשא את האורים ותומים. ואז אמר להם משה שלא צריך לשאול באורים ותומים, ''…עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ד' לָכֶם'' (במדבר ט' ח). * ''וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ד'…'' (ט', ח') אומר רש''י: ''למה נגרע - אמר להם, אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו, יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הבשר לטמאים. אמר להם, עמדו ואשמעה כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו - אשרי ילוד אשה שכך מובטח שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה''. כאן גילתה לנו התורה את אחד ההבדלים בין נבואת משה רבנו לנבואת שאר הנביאים. משה רבנו היה מדבר עם השכינה בכל זמן שרצה, מה שאין כן אצל שאר הנביאים אשר היו צריכים לעשות הכנות לפני כן. הגמרא (תמורה ט''ז.) אומרת: אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבנו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי (שמות ל''ג, י''א): ''…וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל'', מיד תשש כוחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקב''ה: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה… האם יהושע לא צדק בתשובתו למשה? אומר הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ''ל: הלא אף אם נניח שיהושע היה אומר למשה רבנו תלמידך אני, למדני. מה כבר היה משה רבנו מלמד ומחדש לו?! והנה בכל זאת אנו רואים שהיתה על יהושע קפידא משמים… הדבר אומר דרשני! אך דבר אחד יהושע לא למד ממשה רבנו: את הגמרא (שבת קי''ב שאם ראשונים כבני אדם – אנו כחמורים. כי כשנגמרת תקופה, הדור הבא הוא כחמורים ביחס לדורות הקודמים. בתקופת יהושע בן נון, כבר אין תורה משמים כפי שהיתה בימי משה רבנו. אם יהושע היה מבקש ממשה רבנו ללמד אותו, היה מלמדו כלל זה שאמרו חז''ל לגבי ירידת הדורות, אבל כיוון שסבר שאין מה ללמוד ממנו עתה, מכיוון של ימיו לא הניחו שעה אחת, אמר לו ד': עתה תלמד זאת בדרך הקשה. שכח שלוש מאות הלכות, ונוצרו בידו שבע מאות

 

[הפלאות של עליזה1]

חלק ג שבת שלום

ספקות. ''עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ד' '', את זה יכול היה רק משה רבנו, אדון הנביאים. * "… נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ד' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ד' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל'' (במדבר י', כ''ט) אומר ה''משך חכמה'': אם ד' היה אומר שהוא הולך להשמיד את הגויים, עדין לא בטוח שהיה זה מתקיים, כי נבואה לרעה יכולה להתבטל ע''י שחוזרים בתשובה. אמר לו משה רבנו: כאן הנבואה לא תחזור, ''כִּי ד' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל'', כלומר לא רק שישמיד את הגויים, אלא גם יתן לנו את הארץ! * ''זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם… וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים'' (במדבר י''א, ה') אומרים חז''ל (יומא ע''ה.) שהם בכו על עסקי עריות. שואל הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ''ל: מה הביא את חז''ל להוציא את המקרא מידי פשוטו ולדרוש שהם בכו על עסקי עריות, מדוע לא נפרש כפשוטו שהם בכו על בצלים ושומים, וכפי שמבואר ברש''י? אלא שירדו חז''ל לעומק נפשו של האדם. חז''ל הבינו שלא יתכן שיהיו אנשים שיאכלו מן ויטעמו בו את כל הטעמים שבעולם, והם יקומו ויבכו שאין להם שום ובצל! האם אדם שפוי בדעתו יבכה על שאין לו חציר לאכול… אלא חז''ל דיברו על ה''תת מודע'' של נפש האדם וגילו לנו על כלל גדול בכוחות הנפש. הם לא בכו על שום ובצל, אלא על עריות, ואפילו הם עצמם לא היו מודעים לכך! לפעמים יש לאדם התמרמרות על עניין מסוים, ומשום מה הוא לא יכול לבטא אותו בגלוי, על כן הוא מדחיק אותו, ובמקום זאת הוא מתמרמר בפועל על עניין אחר, פעוט ושולי… וכן בפרשת ''לך-לך'' (י''ג, י') כשלוט ראה את סדום ועמורה ''כְּגַן ד' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם'', פשוטו של מקרא שהן פוריות ויש בהן הרבה מים, ואפשר להתעשר מזה. אך מדרשו: ''כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם'' - שיש בה עריות. ואף כאן נשאלת השאלה, מה הביא את חז''ל להוציא את המקרא מידי פשוטו, מדוע לא נפרש כפשוטו שלוט נמשך אל סדום ועמורה על שום שהן פוריות ויכלו לשמש כר נרחב להתעשרות? אלא, אומר הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ''ל, חז''ל ירדו לעומק נפשו של לוט. לוט הרוויח הון רב בהיותו עם אברהם, שנאמר (בראשית י''ג, ה'): ''וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר…'' האם עבור תוספת של כסף היה לוט עוזב את אברהם והולך לחיות בסדום?! אלא הבינו חז''ל שב''תת מודע'' מונח משהו אחר: לא כסף וזהב משכו את לוט לסדום ולא לעניין זה השווה אותה למצרים. אלא כמו שמצרים היתה מלאה בעריות, כך גם סדום זה מה שמשך את לוט לשם! וכן בחיי היום יום, אם אדם מתנהג בהנהגה מסוימת, יש לבדוק אם אין זה ביטוי חיצוני למשהו אחר, המצוי בעומק נפשו של האדם… * ''וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ד' מְאֹד…'' (במדבר י''א, י') לעם ישראל אין כל סיבה לבכות על הבשר, כיוון שיצאו מארץ מצרים עם צאן ובקר לרוב. ובנוסף, הלא פרעה הוסיף להם כמות נכבדה, כדברי משה ''גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת…'' (שמות י', כ''ה). אלא שיש מצב של ''חינם מן המצוות''… מסביר ה''פנים יפות'': לבני הערב רב לא היה בקר וצאן, כי הם מתו במכת הדבר. לכן האספסוף אשר בקרבו התאווה לבשר. וכששמעו בני ישראל את טענת הערב רב, ''נזכרו'' גם הם שהם מוגבלים בכמות הבשר, כי הרי הבקר והצאן יגמרו לבסוף … לכן אמרו ''זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל…'' (במדבר י''א, ה'), ''נֹאכַל'' לשון עתיד, כלומר, במצרים היו כל כך הרבה דגים, שהיה אפשר לאוכלם עוד ועוד בלי הגבלה, ולעולם לא יחסר להם מהם. ולעומת זאת, גם אם יש להם עתה צאן ובקר לרוב, מכל מקום זה נחשב בעיניהם ל''חסר'', מכיוון שהבשר עתיד להיגמר, הוא חסר כבר עתה… אמר משה רבנו: אם כך, אין תקנה לדבר! הלא אף אם אביא להם בשר, הם ימשיכו לטעון שבעוד תקופה קצרה הוא יגמר, ומה יהיה אחר כך? אמר לו ד' שיש פתרון לדבר, ד' יתן להם כל כך הרבה עד שיהיה לזרא בעיניהם ויימאס להם ממנו… רמז נון הפוכה ''וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה…'' המסר שבנון ההפוכה מדוע יש דווקא נונים הפוכים? המזמור של ''אשרי'' בנוי בסדר אל''ף בי''ת, מלבד האות ''נ'' שאיננה מופיעה בו. מדוע? אמרו חז''ל (ברכות ד': מפני שיש בו מפלתו של ישראל. בעמוס (ה', ב') כתוב: ''נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל''. מוסיפה הגמרא: בארץ ישראל דרשו אחרת את הפסוק: ''נָפְלָה לֹא תוֹסִיף'', כלומר, לא תוסיף עוד לנפול, אלא ''קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל''. כלומר ה''נ'' היא טובה ורעה גם יחד, תלוי איך קוראים אותה. הדבר תלוי בשמירת התורה והמצוות. אם נשמור תורה ומצוות, ד' יגאל אותנו, ואז ''קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל'' . לכן כשבאים להפריד בין שתי פורענויות, שבהן ישראל ברחו מן המצוות, באה האות ''נ'' הפוכה, לרמוז על נפילה. אך ה''נ'' יכולה להיות גם ישרה, וזה תלוי בכם, אם תשמרו את המצוות!

 

[עמליה3]

שבת שלום

תודה ליעלי על כל ברכותיךליצחק ועליזה על פרשת השבוע. מאחלת לכולכם שבת שלום כל אחד באשר יחפוץ:בבית עם המשפחה ,בטיולים בים בבריכה, והעיקר לנוח לקראת השבוע הבאעלינו לטובה. שבת שלום.