פרשת "אמור":
בס"ד
"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב "
למעשה, התענית היא בעשירי לתשרי, ועל אף זאת נקט הכתוב "בתשעה לחודש". מכאן למדו חז"ל במסכת ברכות, שאף היום התשיעי כביכול לוקח חלק במצווה, וזאת על ידי אכילה ושתיה בו- "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
לא התבאר בחז"ל בפירוש, מה טעם המצווה לאכול בתשיעי. לפי ההסבר הפשוט (וכך עולה מרש"י במסכת יומא ובמסכת ברכות), שורש מצווה זו הוא הכנת גוף האדם לצום שיבוא בעשירי, ובלשון רש"י: "כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה". וכן לשון הטור, "שיאכלו וישתו תחילה כדי שיוכלו להתענות וכדי שלא יזיק להם העינוי".
יש מבארים שהטעם הוא להיפך (בתורה תמימה)-המטרה היא להכביד את הצום בעשירי, וזאת ע"י אכילה ושתיה בתשיעי, כי מי שמרבה באכילה ושתיה בתשיעי, הצום קשה עליו אח"כ יותר (כי כבר התרגל לאכול ולשתות בכמויות גדולות).
ויש מפרשים שהטעם הוא להוציא מליבם של צדוקים, שהיו מפרשים את הפסוק כאילו יש להתענות בתשיעי (שיבולי הלקט).
"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש"
הגמרא במסכת ראש השנה שואלת: וכי בתשיעי מתענין והלא בעשירי מתענין? אלא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי!
יש להבין – שאל המגיד מדובנא – מדוע כתבה התורה מצות אכילה בלשון של תענית? מן הנכון היה לכתוב "בתשעה לחודש תאכלו ותשתו"!
אלא – תירץ המגיד על פי משל:
בנו של עשיר אחד היה שובב גדול. בכל יום, בעת שהיה הולך מביתו לבית המלמד, היה עובר דרך השוק, ובעברו ליד הדוכנים העמוסים לעייפה בפירות ובמיני מגדנות, היה שולח את ידו ולוקח "מעשר" וממהר להימלט מן המקום...
כאשר ראו מוכרי השוק, כי כך בכל יום, פנו אל אביו של הנער בבקשה, שיוכיח את בנו, שיפסיק מיד ממעשיו הרעים.
קרא האב לבנו ודיבר עמו קשות, שיפסיק מיד ממנהגיו המגונים, אולם כל דבריו עלו בתוהו.
כאשר ראה האב, כי אין ברירה, קרא לבנו ואמר: בני יקירי, אין זה מן הראוי, שתלך אל בית המלמד לבדך, מהיום והלאה תלך לשם כמנהג המכובדים – בלוויית תזמורת!
שמח הנער מאד ואכן ביום המחרת באו מנגנים עם כלי נגינתם השונים ויצאו עם הנער בשיירה עליזה אל בית המלמד.
כרוז מיוחד הלך בראש והכריז: פנו דרך לבחור המופלג שלשלת היוחסין!...
כאשר הגיעו אל השוק, חמד הנער לקחת לעצמו פרי כמנהגו הנלוז, אולם התבייש מאד, שהרי אין זה מן הראוי, שיעזוב את כל הכבודה וייגש לחטוף פרי.
כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד – על האדם נאמר, כי יצרו רע מנעוריו, וכל ימיו הוא נמשך אל הבלי העולם הזה ותענוגות הגוף, על כן אם היה הכתוב מצווה ואומר: " בתשעה לחודש תאכלו ותשתו", מי יודע מה היה עושה...ומי יודע אם היה מנין בבית הכנסת בערבו של יום.
משום כך עטף הקדוש ברוך הוא את הציווי הזה "בצעיפים ובמעטפות" וכתב בתורתו: "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש", ואחר שהאכילה והשתייה ילכו בלוויית "כלי זמר", דהיינו שהם כתובים בלשון תענית המגבילה את הדבר, אז יבין האדם את האופן הראוי לאכילה זו!
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"
הצדיק רבי מרדכי מנשכיז היה כל ימיו עני ואביון, אולם במשך כל ימות השנה הי ה חוסך לחם מפיו, ואוסף פרוטה לפרוטה, וכאשר הגיע ערב חג הסוכות, היה רוכש בכסף שחסך אתרוג מהודר.
שנה אחת, עלה בידיו לחסוך סכום גדול יותר מבכל שנה, משום כך פנה בערב החג בשמחה בה לעבר השוק, כדי לקנות אתרוג מהודר.
לפתע ראה רבי מרדכי בצדי הדרך יושב יהודי וממרר בבכי.
מדוע אתה בוכה? שאל הרבי.
צרה גדולה באה עלי – השיב האיש – עגלון אני, והנה הבוקר לפתע נפל סוסי ומת... ואני נותרתי ללא סוס וללא פרנסה , משום כלך אני בוכה.
הוציא רבי מרדכי את צרור מעותיו מכיסו, נתנם ליהודי ואמר: הא לך יהודי יקר, לך וקנה לך סוס חדש.
חזר רבי מרדכי לביתו שמח ומאושר.
והיכן האתרוג? שאלו בני ביתו.
השנה איני קונה אתרוג! השיב רבי מרדכי.
אינך קונה??? הוסיפו ושאלו בני ביתו – וכי על מה תברך?
בשנה זו – השיב רבי מרדכי – יברכו כל בני ישראל על אתרוג, ואילו אני – אברך על סוס...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב "
למעשה, התענית היא בעשירי לתשרי, ועל אף זאת נקט הכתוב "בתשעה לחודש". מכאן למדו חז"ל במסכת ברכות, שאף היום התשיעי כביכול לוקח חלק במצווה, וזאת על ידי אכילה ושתיה בו- "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
לא התבאר בחז"ל בפירוש, מה טעם המצווה לאכול בתשיעי. לפי ההסבר הפשוט (וכך עולה מרש"י במסכת יומא ובמסכת ברכות), שורש מצווה זו הוא הכנת גוף האדם לצום שיבוא בעשירי, ובלשון רש"י: "כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה". וכן לשון הטור, "שיאכלו וישתו תחילה כדי שיוכלו להתענות וכדי שלא יזיק להם העינוי".
יש מבארים שהטעם הוא להיפך (בתורה תמימה)-המטרה היא להכביד את הצום בעשירי, וזאת ע"י אכילה ושתיה בתשיעי, כי מי שמרבה באכילה ושתיה בתשיעי, הצום קשה עליו אח"כ יותר (כי כבר התרגל לאכול ולשתות בכמויות גדולות).
ויש מפרשים שהטעם הוא להוציא מליבם של צדוקים, שהיו מפרשים את הפסוק כאילו יש להתענות בתשיעי (שיבולי הלקט).
"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש"
הגמרא במסכת ראש השנה שואלת: וכי בתשיעי מתענין והלא בעשירי מתענין? אלא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי!
יש להבין – שאל המגיד מדובנא – מדוע כתבה התורה מצות אכילה בלשון של תענית? מן הנכון היה לכתוב "בתשעה לחודש תאכלו ותשתו"!
אלא – תירץ המגיד על פי משל:
בנו של עשיר אחד היה שובב גדול. בכל יום, בעת שהיה הולך מביתו לבית המלמד, היה עובר דרך השוק, ובעברו ליד הדוכנים העמוסים לעייפה בפירות ובמיני מגדנות, היה שולח את ידו ולוקח "מעשר" וממהר להימלט מן המקום...
כאשר ראו מוכרי השוק, כי כך בכל יום, פנו אל אביו של הנער בבקשה, שיוכיח את בנו, שיפסיק מיד ממעשיו הרעים.
קרא האב לבנו ודיבר עמו קשות, שיפסיק מיד ממנהגיו המגונים, אולם כל דבריו עלו בתוהו.
כאשר ראה האב, כי אין ברירה, קרא לבנו ואמר: בני יקירי, אין זה מן הראוי, שתלך אל בית המלמד לבדך, מהיום והלאה תלך לשם כמנהג המכובדים – בלוויית תזמורת!
שמח הנער מאד ואכן ביום המחרת באו מנגנים עם כלי נגינתם השונים ויצאו עם הנער בשיירה עליזה אל בית המלמד.
כרוז מיוחד הלך בראש והכריז: פנו דרך לבחור המופלג שלשלת היוחסין!...
כאשר הגיעו אל השוק, חמד הנער לקחת לעצמו פרי כמנהגו הנלוז, אולם התבייש מאד, שהרי אין זה מן הראוי, שיעזוב את כל הכבודה וייגש לחטוף פרי.
כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד – על האדם נאמר, כי יצרו רע מנעוריו, וכל ימיו הוא נמשך אל הבלי העולם הזה ותענוגות הגוף, על כן אם היה הכתוב מצווה ואומר: " בתשעה לחודש תאכלו ותשתו", מי יודע מה היה עושה...ומי יודע אם היה מנין בבית הכנסת בערבו של יום.
משום כך עטף הקדוש ברוך הוא את הציווי הזה "בצעיפים ובמעטפות" וכתב בתורתו: "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש", ואחר שהאכילה והשתייה ילכו בלוויית "כלי זמר", דהיינו שהם כתובים בלשון תענית המגבילה את הדבר, אז יבין האדם את האופן הראוי לאכילה זו!
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"
הצדיק רבי מרדכי מנשכיז היה כל ימיו עני ואביון, אולם במשך כל ימות השנה הי ה חוסך לחם מפיו, ואוסף פרוטה לפרוטה, וכאשר הגיע ערב חג הסוכות, היה רוכש בכסף שחסך אתרוג מהודר.
שנה אחת, עלה בידיו לחסוך סכום גדול יותר מבכל שנה, משום כך פנה בערב החג בשמחה בה לעבר השוק, כדי לקנות אתרוג מהודר.
לפתע ראה רבי מרדכי בצדי הדרך יושב יהודי וממרר בבכי.
מדוע אתה בוכה? שאל הרבי.
צרה גדולה באה עלי – השיב האיש – עגלון אני, והנה הבוקר לפתע נפל סוסי ומת... ואני נותרתי ללא סוס וללא פרנסה , משום כלך אני בוכה.
הוציא רבי מרדכי את צרור מעותיו מכיסו, נתנם ליהודי ואמר: הא לך יהודי יקר, לך וקנה לך סוס חדש.
חזר רבי מרדכי לביתו שמח ומאושר.
והיכן האתרוג? שאלו בני ביתו.
השנה איני קונה אתרוג! השיב רבי מרדכי.
אינך קונה??? הוסיפו ושאלו בני ביתו – וכי על מה תברך?
בשנה זו – השיב רבי מרדכי – יברכו כל בני ישראל על אתרוג, ואילו אני – אברך על סוס...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
