אוהו, זה שיר נהדר
בלי ספק אחד המוצלחים של עמיר. שיר שמצמרר אותי כל פעם מחדש. לדעתי מספר על אדם בעל רצון עז להשתנות ולצאת לדרך חדשה, אך בכל פעם כשהוא מתחיל את התהליך ומתקרב אולי לשינוי, הוא נתקל באיזה מכשול שהוא לא מצליח לעבור וכל הסיפור חוזר על עצמו מהתחלה. השורות הראשונות בכל בית מסמלות את הפעולות שהוא מבצע כדי לצאת מהבוץ. בבית הראשון אפילו מצויה טיפה של אופטימיות - "ועם קצת אור שלא כבה עדיין", ומתואר המאבק המתמשך עם המשבר - "מביט על מרצפות ונאבק בתוך חלל" תוך כדי איזכור העובדה שהבנאדם מנסה להשתנות ובעצם להפוך למשהו אחר ממה שהוא היה תמיד.. אוקיי, הבית השני הוא פשוט גאוני אי אפשר לתאר כמה. שוב מתואר בשורות הראשונות הניסיון להשתנות בכוח, בלי שום קשר למה שמתנהל בשטח עצמו (מתעלם מכל הסימנים, טומן ראשו בחול). הבנאדם שוב נמצא בפני נקודת שינוי, אך נתקל במכשול נוסף ומבין שזו לא הדרך. הוא נמצא על סף שינוי אבל הפחד להלחם מונע ממנו להשלים את המאבק. הבית הזה גאוני בטירוף בעיקר בגלל הצורה שבה הוא כתוב. אין, עמיר מוציא פה את המיטב וגורם למוח לחשוב שעות נוספת. הפזמון מתאר את הבריחה מהנפש, הבריחה מהמציאות העכשווית כל פעם מחדש, מאותו הרודף, אותו המשבר. מן מעגל מחזורי שחוזר על עצמו ולא נגמר. ולסיום החפירה - הבית השלישי מתאר לדעתי את השבירה הסופית. הבחור לא מצליח להשתנות למרות כל המאמצים ופשוט רוצה ללכת לא משנה כל כך לאן, לברוח למקום אחר בו אולי יוכל להתחיל הכל מחדש. משאיר כמה ספרים פתוחים גאים על המדף, משאיר כמה מזכרות ממנו, אבל עמוק בפנים רוצה לברוח. מקווה שקראת ושעכשיו השיר הזה נשמע קצת יותר ברור. זה שיר שמאוד קשה להבין ואני בטוח שיש לו הרבה הרבה פירושים ומשמעויות...
