פרק 7
וסוף סוף! אחרי יום כיפור התאיישתי... אוי אני צריך לכתוב מהתחלה... גשם שחלקו אינו מקרי אחר הצריים התחיל פתאום לרדת גשם. זה לא היה גשם צפוי מראש, למרות שכבר התחיל החורף. למעשה, זה היה הגשם הראשון של השנה. דיאנה הסתכלה דרך החלון]הרטוב[ על השמיים]הוסערים[. "איזה יום גשם משעמם..." היא נאנחה. "אולי נשחק במשהו...?" הציעה קריסטלמון. "טוב, שווה לנסות." והם התחילו לשחק בכל מיני דברים שאת רובם קריסטלמון לא הבינה]"לא! למה אכלת את הפרש!?" אמרה דיאנה באמצע משחק שחמט. "אבל אמרת שאני יכולה לאכול אותו..."] אבל בסוף הכל הסתדר חוץ מפרש ושני חיילים לעוסים. לבסוף השמש חזרה לשמיים. ]גם דמיסוניקמון חיבר שיר על זה, רוצים לשמוע? לא? אז בפעם אחרת... אווו יש לי רעיון!] כולם התחילו לצאת מהבתים ולשמוח על האי-גשם. גם דיאנה החליטה לצאת, אבל קריסטלמון הייתה צריכה להתחבא. אחרי שהם יצאו מהבית קריסטלמון נעלמה, אבל הייתה בטווח שמיעה. בדרך הן פגשו את טאקאשי]"לא!! דיג'ימון חצוף!!" אמרה דיאנה לאחר שקיקטריסמון קפץ עליה]. "היי דיאנה!" אמר טאקאשי. "היי..." "את לא תאמיני מה קרה לי לפני יומיים!" אמר טאקאשי בהתרגשות. "קיבלת מוח?" שאלה דיאנה. "לא... קיקטריסמון דיג'יגדל!" אמר טאקאשי בגאווה. "אה, וגם דמיסוניקמון." הוסיף. "כן בטח..." אמרה דיאנה. "אם הייתי מוצא את המטבע נחושת]רק קיקטריסמון יודע איפה הוא: במחבוא הטוב ביותר שקיים- הבטן שלו] הייתי מראה לך..." אמר טאקאשי. ולאחר עוד כמה פטפוטים שלא שווה לכתוב אותם, הם נפרדו. "אפילו הטיפש במסכה]מעניין, היא שכחה שלקריסטלמון יש מסכה?] כבר דיג'יגדל..." חשבה לעצמה דיאנה. ------------------------------------------------------------------ לפנות ערב היא כבר חזרה הביתה, וברגע שהיא נכנסה קריסטלמון כבר הגיעה לחדר של דיאנה. בלילה הטריד אותה מה שהיא שמעה מטאקאשי. היא חלמה שהיא, טאקאשי, וריי עורכים מבחן לדיג'ימונים שלהם מול דיג'ימונים אלופים. דמיסוניקמון וקיקטריסמון כבר ניצחו, ורק קריסטלמון עוד לא ניצחה. "מה קרה דיאנה, קריסטלמון לא מצליחה לדיג'יגדול?" צחקו עליה כולם. קהלש היה מסביב גם התחיל לצחוק, ואפילו הדי'גימון שהיא נלחמה נגדו התחיל לצחוק. דיאנה התעוררה. באותו זמן גם התעוררה קריסטלמון]שישנה בצד[. "תגידי... זאת רק אני או שחלמנו אותו חלום?" שאלה קריסטלמון. אבל אף אחת לא ענתה והן חזרו לישון. למחרת זה היה יום שבת ולכן דיאנה הייתה יכולה לישון כמה שהיא רצתה, אלא שהיא לא רצתה לישון. במקום היא יצאה לטייל בפארק. בתוך הפארק לפתע נראה גרורומון ענקי. "הפעם אני אנצח... לא כמו החברים שלי!" שאג הגרורומון ברגע שהוא שם לב לדיאנה וקריסטלמון. דיאנה לא הבינה על מה הוא דיבר. "ברד קריסטלי!" קריסטלמון ירתה את המתקפה על גרורומון, שלא הושפע. "לזה את קוראת מתקפה?! מפציץ מיילל!!! אווווו!!!!" ובמזל קריסטלמון התחמקה. "את חושבת שאת מהירה מה?!?!" שאג גרורמון. הוא קפץ לעברה, והיא התחמקה. "הנה עוצמה אמיתית... מפציץ... מיילל!!!! אוווווווו!!!!" שאג גרורומון והפעם קריסטלמון נפגעה והתרסקה על עץ]...[ונפלה לאדמה. התחיל לרדת גשם. "לא קריטסלמון!" דיאנה רצה לעברה. "דיאנה..." לחשה קריסטלמון. "בואי נברח! מהר!" אמרה דיאנה. "לא... אני חייבת... לנצח!" אמרה קריסטלמון. "לא! האחרים יכולים לנצח אותו... בואי נלך..." התעקשה דיאנה. "אבל..." התחילה קריסטלמון. "בלי אבל! אני לא רוצה שתיפגעי!" אמרה דיאנה. קריסטלמון נעלמה ושוב עמדה להלחם בגרורומון. "קריסטלמון!!!" קראה דיאנה. פתאום הופיע מטבע נחושת ביד שלה. היא לא ידעה למה היא עשתה את זה, אבל היא בכל זאתץ עשתה את זה. "התאמה דיגיטלית! התפתחות נחושת!" "קריסטלמון! דיג'יגדל ל..." קריסטלמון התחילה לגדול, אבל היא רק הגיעה לבערך חצי מטר גובה יותר מאשר דיאנה, וזה התגמד מול גרורומון. היא הייתה דומה לקריסטלמון, רק שהיהלום על המסכה שלה קטנה ומבקום זה היה אחד גדול על מוט שהיא החזיקה. היו לה מגיני כתפיים מנחושת. "טמפיטמון!" אמרה הקריסטלמון המשופרת. "חה! זה הכל? מפציץ מיילל!!!!" גרורומון ירה את המתקפה. "סופה קריסטלית!" אמרה טמפיטמון והיהלום שעל המוט שלה זהר, ומטר קריסטלים החזיר את ההתקפה לעבר גרורומון. הוא נפגע קשה. "לא! אני לא מאמין שהובסתי... בבקשה, אדון סקווידמון, תסלח לי!" אמר גרורומון. ולפתע כאילו בתשובה גרורומון נורה, והתחיל להתפורר. הנתנוים עפו לעבר חור בשמיים. טמפיטמון הלכה מול דיאנה, וחזרה לקריסטלמון בדיוק בזמן להתעלף בידיה של דיאנה. "אני עייפה..." היא אמרה. שתיהן חזרו הביתה. והדבר שיותר הטריד מכל את דיאנה היה מה שגרורומון אמר. "סקווידמון?"
וסוף סוף! אחרי יום כיפור התאיישתי... אוי אני צריך לכתוב מהתחלה... גשם שחלקו אינו מקרי אחר הצריים התחיל פתאום לרדת גשם. זה לא היה גשם צפוי מראש, למרות שכבר התחיל החורף. למעשה, זה היה הגשם הראשון של השנה. דיאנה הסתכלה דרך החלון]הרטוב[ על השמיים]הוסערים[. "איזה יום גשם משעמם..." היא נאנחה. "אולי נשחק במשהו...?" הציעה קריסטלמון. "טוב, שווה לנסות." והם התחילו לשחק בכל מיני דברים שאת רובם קריסטלמון לא הבינה]"לא! למה אכלת את הפרש!?" אמרה דיאנה באמצע משחק שחמט. "אבל אמרת שאני יכולה לאכול אותו..."] אבל בסוף הכל הסתדר חוץ מפרש ושני חיילים לעוסים. לבסוף השמש חזרה לשמיים. ]גם דמיסוניקמון חיבר שיר על זה, רוצים לשמוע? לא? אז בפעם אחרת... אווו יש לי רעיון!] כולם התחילו לצאת מהבתים ולשמוח על האי-גשם. גם דיאנה החליטה לצאת, אבל קריסטלמון הייתה צריכה להתחבא. אחרי שהם יצאו מהבית קריסטלמון נעלמה, אבל הייתה בטווח שמיעה. בדרך הן פגשו את טאקאשי]"לא!! דיג'ימון חצוף!!" אמרה דיאנה לאחר שקיקטריסמון קפץ עליה]. "היי דיאנה!" אמר טאקאשי. "היי..." "את לא תאמיני מה קרה לי לפני יומיים!" אמר טאקאשי בהתרגשות. "קיבלת מוח?" שאלה דיאנה. "לא... קיקטריסמון דיג'יגדל!" אמר טאקאשי בגאווה. "אה, וגם דמיסוניקמון." הוסיף. "כן בטח..." אמרה דיאנה. "אם הייתי מוצא את המטבע נחושת]רק קיקטריסמון יודע איפה הוא: במחבוא הטוב ביותר שקיים- הבטן שלו] הייתי מראה לך..." אמר טאקאשי. ולאחר עוד כמה פטפוטים שלא שווה לכתוב אותם, הם נפרדו. "אפילו הטיפש במסכה]מעניין, היא שכחה שלקריסטלמון יש מסכה?] כבר דיג'יגדל..." חשבה לעצמה דיאנה. ------------------------------------------------------------------ לפנות ערב היא כבר חזרה הביתה, וברגע שהיא נכנסה קריסטלמון כבר הגיעה לחדר של דיאנה. בלילה הטריד אותה מה שהיא שמעה מטאקאשי. היא חלמה שהיא, טאקאשי, וריי עורכים מבחן לדיג'ימונים שלהם מול דיג'ימונים אלופים. דמיסוניקמון וקיקטריסמון כבר ניצחו, ורק קריסטלמון עוד לא ניצחה. "מה קרה דיאנה, קריסטלמון לא מצליחה לדיג'יגדול?" צחקו עליה כולם. קהלש היה מסביב גם התחיל לצחוק, ואפילו הדי'גימון שהיא נלחמה נגדו התחיל לצחוק. דיאנה התעוררה. באותו זמן גם התעוררה קריסטלמון]שישנה בצד[. "תגידי... זאת רק אני או שחלמנו אותו חלום?" שאלה קריסטלמון. אבל אף אחת לא ענתה והן חזרו לישון. למחרת זה היה יום שבת ולכן דיאנה הייתה יכולה לישון כמה שהיא רצתה, אלא שהיא לא רצתה לישון. במקום היא יצאה לטייל בפארק. בתוך הפארק לפתע נראה גרורומון ענקי. "הפעם אני אנצח... לא כמו החברים שלי!" שאג הגרורומון ברגע שהוא שם לב לדיאנה וקריסטלמון. דיאנה לא הבינה על מה הוא דיבר. "ברד קריסטלי!" קריסטלמון ירתה את המתקפה על גרורומון, שלא הושפע. "לזה את קוראת מתקפה?! מפציץ מיילל!!! אווווו!!!!" ובמזל קריסטלמון התחמקה. "את חושבת שאת מהירה מה?!?!" שאג גרורמון. הוא קפץ לעברה, והיא התחמקה. "הנה עוצמה אמיתית... מפציץ... מיילל!!!! אוווווווו!!!!" שאג גרורומון והפעם קריסטלמון נפגעה והתרסקה על עץ]...[ונפלה לאדמה. התחיל לרדת גשם. "לא קריטסלמון!" דיאנה רצה לעברה. "דיאנה..." לחשה קריסטלמון. "בואי נברח! מהר!" אמרה דיאנה. "לא... אני חייבת... לנצח!" אמרה קריסטלמון. "לא! האחרים יכולים לנצח אותו... בואי נלך..." התעקשה דיאנה. "אבל..." התחילה קריסטלמון. "בלי אבל! אני לא רוצה שתיפגעי!" אמרה דיאנה. קריסטלמון נעלמה ושוב עמדה להלחם בגרורומון. "קריסטלמון!!!" קראה דיאנה. פתאום הופיע מטבע נחושת ביד שלה. היא לא ידעה למה היא עשתה את זה, אבל היא בכל זאתץ עשתה את זה. "התאמה דיגיטלית! התפתחות נחושת!" "קריסטלמון! דיג'יגדל ל..." קריסטלמון התחילה לגדול, אבל היא רק הגיעה לבערך חצי מטר גובה יותר מאשר דיאנה, וזה התגמד מול גרורומון. היא הייתה דומה לקריסטלמון, רק שהיהלום על המסכה שלה קטנה ומבקום זה היה אחד גדול על מוט שהיא החזיקה. היו לה מגיני כתפיים מנחושת. "טמפיטמון!" אמרה הקריסטלמון המשופרת. "חה! זה הכל? מפציץ מיילל!!!!" גרורומון ירה את המתקפה. "סופה קריסטלית!" אמרה טמפיטמון והיהלום שעל המוט שלה זהר, ומטר קריסטלים החזיר את ההתקפה לעבר גרורומון. הוא נפגע קשה. "לא! אני לא מאמין שהובסתי... בבקשה, אדון סקווידמון, תסלח לי!" אמר גרורומון. ולפתע כאילו בתשובה גרורומון נורה, והתחיל להתפורר. הנתנוים עפו לעבר חור בשמיים. טמפיטמון הלכה מול דיאנה, וחזרה לקריסטלמון בדיוק בזמן להתעלף בידיה של דיאנה. "אני עייפה..." היא אמרה. שתיהן חזרו הביתה. והדבר שיותר הטריד מכל את דיאנה היה מה שגרורומון אמר. "סקווידמון?"