פרק 7

[טריירמון]

פרק 7

וסוף סוף! אחרי יום כיפור התאיישתי... אוי אני צריך לכתוב מהתחלה... גשם שחלקו אינו מקרי אחר הצריים התחיל פתאום לרדת גשם. זה לא היה גשם צפוי מראש, למרות שכבר התחיל החורף. למעשה, זה היה הגשם הראשון של השנה. דיאנה הסתכלה דרך החלון]הרטוב[ על השמיים]הוסערים[. "איזה יום גשם משעמם..." היא נאנחה. "אולי נשחק במשהו...?" הציעה קריסטלמון. "טוב, שווה לנסות." והם התחילו לשחק בכל מיני דברים שאת רובם קריסטלמון לא הבינה]"לא! למה אכלת את הפרש!?" אמרה דיאנה באמצע משחק שחמט. "אבל אמרת שאני יכולה לאכול אותו..."] אבל בסוף הכל הסתדר חוץ מפרש ושני חיילים לעוסים. לבסוף השמש חזרה לשמיים. ]גם דמיסוניקמון חיבר שיר על זה, רוצים לשמוע? לא? אז בפעם אחרת... אווו יש לי רעיון!] כולם התחילו לצאת מהבתים ולשמוח על האי-גשם. גם דיאנה החליטה לצאת, אבל קריסטלמון הייתה צריכה להתחבא. אחרי שהם יצאו מהבית קריסטלמון נעלמה, אבל הייתה בטווח שמיעה. בדרך הן פגשו את טאקאשי]"לא!! דיג'ימון חצוף!!" אמרה דיאנה לאחר שקיקטריסמון קפץ עליה]. "היי דיאנה!" אמר טאקאשי. "היי..." "את לא תאמיני מה קרה לי לפני יומיים!" אמר טאקאשי בהתרגשות. "קיבלת מוח?" שאלה דיאנה. "לא... קיקטריסמון דיג'יגדל!" אמר טאקאשי בגאווה. "אה, וגם דמיסוניקמון." הוסיף. "כן בטח..." אמרה דיאנה. "אם הייתי מוצא את המטבע נחושת]רק קיקטריסמון יודע איפה הוא: במחבוא הטוב ביותר שקיים- הבטן שלו] הייתי מראה לך..." אמר טאקאשי. ולאחר עוד כמה פטפוטים שלא שווה לכתוב אותם, הם נפרדו. "אפילו הטיפש במסכה]מעניין, היא שכחה שלקריסטלמון יש מסכה?] כבר דיג'יגדל..." חשבה לעצמה דיאנה. ------------------------------------------------------------------ לפנות ערב היא כבר חזרה הביתה, וברגע שהיא נכנסה קריסטלמון כבר הגיעה לחדר של דיאנה. בלילה הטריד אותה מה שהיא שמעה מטאקאשי. היא חלמה שהיא, טאקאשי, וריי עורכים מבחן לדיג'ימונים שלהם מול דיג'ימונים אלופים. דמיסוניקמון וקיקטריסמון כבר ניצחו, ורק קריסטלמון עוד לא ניצחה. "מה קרה דיאנה, קריסטלמון לא מצליחה לדיג'יגדול?" צחקו עליה כולם. קהלש היה מסביב גם התחיל לצחוק, ואפילו הדי'גימון שהיא נלחמה נגדו התחיל לצחוק. דיאנה התעוררה. באותו זמן גם התעוררה קריסטלמון]שישנה בצד[. "תגידי... זאת רק אני או שחלמנו אותו חלום?" שאלה קריסטלמון. אבל אף אחת לא ענתה והן חזרו לישון. למחרת זה היה יום שבת ולכן דיאנה הייתה יכולה לישון כמה שהיא רצתה, אלא שהיא לא רצתה לישון. במקום היא יצאה לטייל בפארק. בתוך הפארק לפתע נראה גרורומון ענקי. "הפעם אני אנצח... לא כמו החברים שלי!" שאג הגרורומון ברגע שהוא שם לב לדיאנה וקריסטלמון. דיאנה לא הבינה על מה הוא דיבר. "ברד קריסטלי!" קריסטלמון ירתה את המתקפה על גרורומון, שלא הושפע. "לזה את קוראת מתקפה?! מפציץ מיילל!!! אווווו!!!!" ובמזל קריסטלמון התחמקה. "את חושבת שאת מהירה מה?!?!" שאג גרורמון. הוא קפץ לעברה, והיא התחמקה. "הנה עוצמה אמיתית... מפציץ... מיילל!!!! אוווווווו!!!!" שאג גרורומון והפעם קריסטלמון נפגעה והתרסקה על עץ]...[ונפלה לאדמה. התחיל לרדת גשם. "לא קריטסלמון!" דיאנה רצה לעברה. "דיאנה..." לחשה קריסטלמון. "בואי נברח! מהר!" אמרה דיאנה. "לא... אני חייבת... לנצח!" אמרה קריסטלמון. "לא! האחרים יכולים לנצח אותו... בואי נלך..." התעקשה דיאנה. "אבל..." התחילה קריסטלמון. "בלי אבל! אני לא רוצה שתיפגעי!" אמרה דיאנה. קריסטלמון נעלמה ושוב עמדה להלחם בגרורומון. "קריסטלמון!!!" קראה דיאנה. פתאום הופיע מטבע נחושת ביד שלה. היא לא ידעה למה היא עשתה את זה, אבל היא בכל זאתץ עשתה את זה. "התאמה דיגיטלית! התפתחות נחושת!" "קריסטלמון! דיג'יגדל ל..." קריסטלמון התחילה לגדול, אבל היא רק הגיעה לבערך חצי מטר גובה יותר מאשר דיאנה, וזה התגמד מול גרורומון. היא הייתה דומה לקריסטלמון, רק שהיהלום על המסכה שלה קטנה ומבקום זה היה אחד גדול על מוט שהיא החזיקה. היו לה מגיני כתפיים מנחושת. "טמפיטמון!" אמרה הקריסטלמון המשופרת. "חה! זה הכל? מפציץ מיילל!!!!" גרורומון ירה את המתקפה. "סופה קריסטלית!" אמרה טמפיטמון והיהלום שעל המוט שלה זהר, ומטר קריסטלים החזיר את ההתקפה לעבר גרורומון. הוא נפגע קשה. "לא! אני לא מאמין שהובסתי... בבקשה, אדון סקווידמון, תסלח לי!" אמר גרורומון. ולפתע כאילו בתשובה גרורומון נורה, והתחיל להתפורר. הנתנוים עפו לעבר חור בשמיים. טמפיטמון הלכה מול דיאנה, וחזרה לקריסטלמון בדיוק בזמן להתעלף בידיה של דיאנה. "אני עייפה..." היא אמרה. שתיהן חזרו הביתה. והדבר שיותר הטריד מכל את דיאנה היה מה שגרורומון אמר. "סקווידמון?"

 

[טריירמון]

פרק 6, שהוא

פרק מוזיקלי במיוחד נשמע צליל של מפוחית פה. "וואו, אפשר גם לנסות?" שאל דמיסוניקמון בהתלהבות. "קדימה." אמר ריי ונתן לדמיסוניקמון את המפוחית. דמיסוניקמון התחיל לנגן."זהו בלוז" אמר והמשיך, "הדיג'ימון." ]והמשיך.[ "למה דווקא משהו עצוב? תעשה משהו שמח!" אמר ריי. "אוקיי!" צפצף דמיסוניקמון, והתחיל לנגן. איכשהוא הוא הצליח לשיר בזמן שהוא ניגן. "היי דיג'ימון היי דיג'ימון, חברים של כל הילדים, היי די'גימון היי דיג'ימון, אלופי עולם הדיג'ימונים, אלופי עולם הדיג'ימונים, אלופי עום הדי-ג'י-מו-נים!!!" שר דמיסוניקמון]כתבתי את השיר נכון? או יותר נכון להגיד כתבתי את החלק הזה שלו נכון?]. "מאיפה אתה יודע את זה?" שאל ריי. דמיסוניקמון משך בכתפיו. ------------------------------------------------------------------ בינתיים ריי הלך לבית ספר אז דמיסוניקמון החליט לברוח מהבית. הוא גנב את הבגדים של אבא של ריי, כדי שלא יראו מי הוא באמת]כמובן שזה נראה מטופש עליו.[, ולקח את המפוחית, והסתובב בחוץ וניגן]ואפילו היו כאלה שזרקו לעברו מטבעות, אותן הוא לעס בשמחה]. "אני דמיסוניקמון מון מון שונא לימון מון אוהב אקורדיון יון יון..." שר לעצמו דמיסוניקמון. בינתיים דמיסוניקמון ראה מה השעה על שעון של מישהו שעבר לידו. "אוי לא! ריי עוד מעט חוזר!" והוא רץ בחזרה לבית של ריי, טיפס דרך החלון, החזיר את הבגדים למקום, וחיכה כאילו הוא לא זז בכלל. "חזרתי!" אמר ריי ונכנס לחדר. דמיסוניקמון ניגן במפוחית. "משהו קרה בזמן שלא הייתי?" שאל ריי. "לא" אמר דמיסוניקמון, "היה אמור לקרות משהו מיוחד?" ------------------------------------------------------------------ לפנות ערב ריי שם לב ברדאר של הדיג'יכלי שלו שיש דיג'ימון ענקי בפארק. "בוא דמיסוניקמון!" הוא אמר. "מה קרה?" אבל לפני שהוא גמר את המשפט הם הגיעו לפארק]זה ההפך מהזמנים של דרגון בול זי, למי שראה, ששם פרק שלם זה בערך דקה או שתיים]. שם חיכה להם שוגונגקומון ענקי. "מתקפת הד!!!!" צרח דמיסוניקמון וריי במזל שנייה לפני כן שם אטמי אוזניים. שוגונגקומון אמנם לא הושפע, אבל הוא שם לב לדמיסוניקמון. "מנסה להתחרות איתי בצלילים?" קרקר שוגונגקומון. דמיסוניקמון התחיל קצת לפחד והתחיל ללכת אחורה. שוגונגקומון צחק בקרקורו. "נראה אותך מול זה!" אמר וכיוון את החצוצרות שלו לעבר ריי, ופתאום צליל נמוך עטף את כל הסביבה. פתאום ריי התחיל להתפורר. "מה... מה זה?" הוא שאל. שוגונגקומון קרקר. "זה טון סמוראי. הוא מפרק אותך לנתונים!" אמר.]שימו לב שזה מוי-טיימר למי שקרא, אבל נדמה לי ששיניתי קצת את האפקט ואולי את השם]"מה... נעשה?" שאל ריי. "שניכם בקרוב תתפרקו לנתונים." אמר שוגונגקומון וכיוון את החצוצורות שלו לעבר דמיסוניקמון. "דמיסוניקמון... תשבור את הצליל שלו בעזרת צליל גבוה יותר!" אמר פתאום ריי, שכבר נעלמו לו הרגליים. דמיסוניקמון צרח וצרח, אבל כלום לא קרה, עדיין טון הסמוראי היה גבוה יותר. "מרסק קונצרט!" אמר שוגונגקומון וקרן ענקית של צלילים העיפה את דמיסוניקמון וריסקה אותו על עץ]כל פעם עץ?[. "לא! דמיסוניקמון! תברח, תציל את עצמך..." אמר ריי שכבר הגוף שלו התחיל להתפורר. "אני... לא משאיר אותך כאן..." אמר דמיסוניקמון. "אתה חייב... אני לא רוצה שתושמד!" אמר ריי. "מתקפת הד!!!!" צרח דמיסוניקמון, וניסה לתקוף את שוגונגקומון. הוא ניסה זאת כמה פעמים עד שהתייאש, ולריי נשאר כמעט רק הראש. שוגונגקומון קרקר. "אולי נשמיד קודם את הילד סופית?" הוא אמר, והתחיל לקפוץ לכיוון ריי. "לאאאאא ריי!!!!!!!" צרח דמיסוניקמון. הקול הזה היה מספיק חזק כדי לשבור את טון הסמוראי. הוא קפץ והזיז את ריי ונפגע במקום. "לאאא!" אמר ריי. פתאום הופיע לו ביד מטבע נחושת קטנה, ובלי לדעת מה שהוא עושה הוא הכניס אותה לדיג'יכלי ואמר: "התאמה דיגיטלית! התפתחות נחושת!" "דמיסוניקמון דיג'יגדל ל..." ודמיסוניקמון זהר וגדל, עד שכולו הפך להיות ענק ולבן, עם חלקי נחושת בזנב]תראו את התמונה שאני אחזור הביתה[. "סוניקמון!" אמר היצור. שוגונגקומון צחק. "זה כל מה שיש לך?" אמר. ובאמת סוניקמון היה קטן יותר משוגונגקומון. סוניקמון חייך. הוא התחיל ללכת לאט. האוזן שלו רטטה וריי שמע שיר מוכר מאוד...]למרות האטמי אוזניים!] "היי דיג'ימון היי דיג'ימון]סוניקמון קפץ לכיוון שוגונגקומון[, חברים של כל הילדים]הוא נחת מולו[, היי דיג'ימון היי דיג'ימון, אלופי עולם הדיג'ימונים]סוניקמון עלה למצב עלייה עם אוזניים פתוחות], אלופי עולם הדי-ג'י-מו-נים!]"מתקפת... הד!!!!!!" צרח סוניקמון.]" ואז שריי גמר לשיר, שוגונגקומון התחיל להתפורר, וריי לקח את הנתונים שלו. סוניקמון קטן בחזרה לדמיסוניקמון, ונראה עייף מאוד. "מסכן... זה בטח היה מעייף מאוד." אמר ריי וסחב את דמיסוניקמון בחזרה הביתה.

 

[טריירמון]

הסבר למה שמתי פרק 6

כי אני צריך שליסטה תכניס אותו למאמרים... וגם את פרק 7 עם אפשר...

 

[Digi Lista]

פרק 6 כבר ממזמן במאמרים.

אנשים תבדקו טוב לפני שאתם אומרים משהו יותר מפעם אחת(והוא גם לא נכון). את פרק שבע הכנסתי עכשיו.

 

[טריירמון]

אה טוב סליחה.

 

[Apikachu L]

ממש יפה!!!!!1

מתה על הסיפור שלך!!!!!!!!!!!!

 

[טריירמון]

פרק 8

לעולם הדיגיטלי! מיליוני דיג'ימונים היו על החוף וגם באוקיינוס, מול החוף. התחולל קרב. הדיג'ימונים היבשתיים היו בעיקר דרקונים ולטאות, ואילו המימיים היו דגים ויצרוי מים. כל פעם שמישהו ניצח, הוא זהר בכחול ונעלם. בסוף הצבא המימי ניצח, והם לקחו דיג'ימון ענקי כשבוי. פתאום משהו הכה בדיג'ימון, והוא צרח מכאבים. בינתיים במרחק של מימד משם, מישהו מרגיש את מה שקרה... "טאקאקי! טאקאקי!" קרא קיקטריסמון. "זה טאקאשי! ומה קרה?" אמר טאקאשי. "משהו קרה בעולם הדיגיטלי!" אמר קיקטריסמון. "ואיך אתה יודע?" שאל טאקאשי. "אני מרגיש את זה בעצמות שלי ובמטבע נחושת שאצלי בבטן!" אמר קיקטריסמון. טאקאשי הסתכל עליו במבט מוזר. "המטבע... אצלך... בבטן?!?!" שאל טאקאשי. קיקטריסמון הלך כמה צעדים אחורה. טאקאשי נאנח. טאקאשי הדליק טלוויזיה, ובדיוק שידרו חדשות. "דיווחים מוזרים על שער מוזר וכחול בפארק." אמר הכתב שהיה באזור הפארק, וראו במצלמה משהו כחול וענקי, שער, שהסתובב בצורת מערבולת. דברים שהיו קרובים אליו נשאבו אליו באיטיות ונכנסו לתוכו. "אנו חושדים כי זה "חור כחול" מסוכן. אין סיבה לפאניקה, רק תישארו בבית ואל תתקרבו לפארק!" אמר הכתב. 'זה קשור למה שקיקטריסמון אמר...' חשב טאקאשי. "בוא! הולכים!" קרא פתאום טאקאשי. "לאן?" שאל קיקטריסמון. "לפארק!" הסביר טאקאשי. "אבל האיש המוזר לא אמר שזה חור קקול מסוכן?" שאל קיקטריסמון. "זה כחול. וזה בטח שער לעולם הדיגיטלי... ואם באמת קרה משהו בעולם הדיגיטלי, ודווקא נפתח שער כאן, זה אומר שאנחנו צריכים לעבור בו." אמר טאקאשי. לקיקטריסמון לא היה תירוץ ולכן הוא היה חייב ללכת עם טאקאשי. הוא הצליח להתחמק מאמא שלו, שהדברים האחרונים שהוא שמע ממנה זה "אל תתקרב לפארק!" --------------------------------------------------------------------- במהרה הם הגיעו לקרב, ששם אנשים שמרו על הכניסה לפארק. "איך ניכנס?" שאל קיקטריסמון. "תצפה ותלמד." אמר טאקאשי. הוא לקח אבן, וזרק אותה לכיוון מסויים, והשומרים רצו אחריה. "זה היה ממש קל!" הוא אמר. "לא הייתי מתנגד עכשיו לאכול איזו מחברת קלה..." אמר קיקטריסמון. הם נכנסו לשטח הפארק. הם הגיעו עד לחור ה'קקול'. "וואו! זה ענקי!" אמר קיקטריסמון. פתאום הם גם שמו לב שדיאנה וריי שם. "אותו סיפור?" שאל טאקאשי. "כן..." אמר ריי. "אנחנו אמורים להיכנס לתוכו?" שאלה דיאנה. "כנראה, או אחרת הוא לא היה מופיע דווקא כאן!" אמר טאקאשי. "בעולם הדיגיטלי יש מחברות?" שאל קיקטריסמון. "מאיפה לי לדעת? אתה בא משם!" אמר טאקאשי. "טוב, בואו נלך." אמר ריי. "לפני שאנחנו קופצים... יש לי שאלה לשניכם, כי אולי לא נחזור. איך קיבלתם את הדיג'ימונים שלכם?" שאל טאקאשי. "שיחקתי במשחק מחשב עם טריירמון והפסדתי לקבוטרימון מורעב ]"צירוף מקרים?" חשב טאקאשי] ואז דמיסוניקמון יצא מהמסך ביחד עם הדיג'יכלי." אמר ריי. "די-גרייד." אמר טאקאשי. "מה?" שאל ריי. "ככה אני קורא לדיג'יכלי.. מה דעתך?" אמר טאקאשי. "אה... נחמד." אמר ריי. "אני כמעט אותו דבר רק שהפסדתי לטוגמון מורעבת ושיחקתי עם ריינמון, ואז קריסטלמון יצאה מהמסך ביחד עם הדיג'יכלי." אמרה דיאנה. "די-גרייד! די-גרייד! את לא מקשיבה?!?" אמר טאקאשי. "טוב זהו... כדאי שנלך." אמר ריי. "רגע, מה עם המשפחות שלנו?" שאל טאקאשי. "והמחברות?" שאל קיקטריסמון. "בקשר לזה אל תדאג למרות שלא כתוב ארזתי תיק." אמר טאקאשי. "כן, גם אנחנו." אמרו דיאנה וריי. "והמשפחות... לא יודע נפגוש אותם ונסביר להם הכל בסוף." אמרה דיאנה. "ממילא לי אין כל כך משפחה לחזור אליה..." "מה זאת אומרת?" שאל טאקאשי. "אני לא רוצה לדבר על זה..." אמרה דיאנה. "טוב..." אמר טאקאשי. "נו דיי עם הדיבורים! נקפוץ וזהו!" אמר ריי. ושלושתהם קפצו לחור. "לא! חכו לנו!" אמרו הדיג'ימונים וקפצו. השער נסגר אחריהם. מייד הם הסתובבו במערבולת כחולה ולא ידעו להדביל בין הכיוונים. "אכלתי יותר מידי לפני המסע!" אמר קיקטריסמון. "כדאי שתחזיק אותו בבטן... לא כדאי שתתחיל להקיא שאנחנו מסתובבים באוויר ללא שליטה!" אמר טאקאשי. מייד הם יצאו מהשער ונפלו על אדמה מוצקה. כמה וורמונים וטנטומונים התחבאו שהם ראו שבני האדם נפלו. "איפה... איפה אנחנו?" שאל טאקאשי לאחר שהתאושש. "העולם הדיגיטלי, זה בטוח!" אמר ריי. מה יקרה להם בעולם הדיגיטלי? איפה הם בכלל? כלומר, איפה בעולם הדיגיטלי? האם קיקטריסמון שמר את המחברות שהוא אכל או שהם כבר יצאו? כל זאת ועוד בפרק הבא...

 

[אורנית לנצח]

טוב עכשיו קראתי גם את הפרק הזה

וגם הוא נחמד מאוד.כל הכבוד! בכלל,כולם בפורום הזה כותבים מאוד יפה.(ושוב,סליחה שאני חוזרת על עצמי)

 

[Apikachu L]

ממש יפה!

מתה על הסיפור שלך!

 

[Digi Lista]

זה כבר במאמרים../images/Emo13.gif

 

[אורנית לנצח]

יפה מאוד!

קראתי הכל וזה מאוד יפה לדעתי! מצטערת שאני חוזרת על עצמי כאן יותר מידי....

 

[טריירמון]

קפיצי קפוצי

1234567890-

 

[OFIRB9]

זה טוב!

וזה משתפר!!!! עוד ציורים! אני אוהבת לצייר את הדיג'ימונים שלך, ולהכניס אותם לעונה השניה שלי! אז תן לי כמה ציורים שלהם בלי קשר לסיפור (עם שמות בבקשה)

 

[טריירמון]

אין לי כאלה

חחחח

 

[טריירמון]

הקפצה!

כי אני עומד לכתוב את הפרק הבא ואני לא רוצה שזה פתאום יעבור לעמדו הבא

 

[טריירמון]

פרק 9

למה אנחנו כאן? "למה אנחנו כאן?" שאל קיקטריסמון. "אנחנו כאן כי קפצנו לשער!" אמר טאקאשי. "אבל חוץ מזה?" קיקטריסמון הסתכל מסביב. "כי הגורל רצה." אמר טאקאשי. "הגורל רצה, הוא רצה, הוא חצה, הוא מיצה, הגורל רצה!" דקלם דמיסוניקמון. "זה לא זמן לשירים." אמר ריי לדמיסוניקמון. וורמונים וטנטומונים התחילו לצאת לאט לאט מהמחבואים שלהם ולבדוק את היצורים המשונים והדיג'ימונים שאיתם. "יו! איזה חמודים!!!" אמרה דיאנה והבהילה חלק מהוורמונים, שחזרו אחורה. "אנחנו כנראה בכפר חרקים..." אמר ריי. קיקטריסמון קפא במקום. "מה קרה?" שאל טאקאשי את קיקטריסמון. "ח... ח... רקים!!!! אני מפחד טאקאשי!" אמר קיקטריסמון והתחיל לרעוד. "אתה יותר חזק מהם, אין לך מה לפחד!" אמר טאקאשי. "אה... נגיד..." אמר קיקטריסמון אבל בליבו עדיין פחד. עכשיו הוורמונים והטנטומונים ממש הקיפו אותם. "אה... שלום... אנחנו באנו לשלום!" אמרה קריסטלמון. "מה אתם?" שאל וורמון אחד. "הם בני אדם," אמרה קריסטלמון והצביעה על דיאנה ריי וטאקאשי "ואנחנו דיג'ימונים, כמוכם." היא בציעה על עצמה, קיקטריסמון ודמיסוניקמון. "מה אתם עושים כאן?" שאל טנטומון. "את האמת, אנחנו לא ממש יודעים. משהו קרה בעולם הדיגיטלי בזמן האחרון?" שאל טאקאשי. "לא שאנחנו יודעים!" אמרו כמה וורמונים. "איפה אנחנו בכלל?" שאלה דיאנה. "אתם בעיר החרקים שלנו... אנחנו הכפר המעורב של וורמונים וטנטומונים..." אמר וורמון אחד. פתאום הדי-גרייד של כולם התחיל לצפצף ולהבהב וזה הבהיל את כל הורמונים והטנטומון שנאספו. "תרגעו! זה לא יעשה לכם כלום." אמר ריי. טאקאשי הסתכל ברדאר של הדי-גרייד. "משהו בערך ק"מ קדימה." אמר טאקאשי. "זה הגבול ביננינו לבין כפר אחר, שלא שייך לכפר החרקים. יש שם דיג'ימונים מכל הסוגים." אמר טנטומון אחד. "טוב, בואו נלך לשם!" אמר טאקאשי, והם התחילו לצעוד לעבר האות ברדאר. קריסטלמון כל הזמן השיגה את כולם והייתה צריכה לחכות עד שיעברו אותה ושוב השיגה את כולם. דמיסוניקמון כל הזמן טיפס על עצים, קפץ ודאה לעבר הכיוון שכולם הלכו בעזרת האוזניים שלו. הוא גם חיבר כמה שירים בדרך. קיקטריסמון השתדל להתרחק מכל חרק שנקרה לדרכו. לבסוף הם הגיעו לכניסה לכפר, שם מיליוני דיג'ימונים באו אליהם. "ברוכים הבאים! חיכינו לכם! ברוכים הבאים לכפר!" צפצפו הקולות מכל כיוון, ולפני שהם קלטו מה קרה, הדיג'ימונים שחבו אותם לעבר בית גדול. "לאן אתם לוקחים אותנו?" שאל טאקאשי מבין כל ההמולה. "אנחנו לוקחים אתכם לג'יג'ימון!" אמר גבומון אחד, או שזה היה סייקמון, היה קשה לשים לב. הם נכנסו לבית הגדול, ששם על כיסא]גדול[ ישב ג'יג'ימון. הדיג'ימונים עזבו את הדיג'גורלים והדיג'ימונים שלהם והסתלקו משם. "ציפיתי לבואכם." אמר ג'יג'ימון. "אתה זה שפתח את השער?" שאל טאקאשי. "כן זה אני. וגם אני שלחתי לכם את הדיג'ימונים. רק אתם יכולים להציל את העולם הדיגיטלי." אמר ג'יג'ימון. "אתה יכול לספר לנו מה קרה?" שאל ריי. "שעת סיפור!" צפצף דמיסוניקמון. "לפני המון המון זמן, יישות יצרה את העולם הדיגיטלי, והפקידה אותו ל4 אלים שישלטו על המזרח, המערב, הדרום, והצפון." "האלים האלה יצרו לעצמם מלאכים שגם יעזרו להם בשליטה, והם היו שלושה. ואז לבסוף המלאכים מינו שלושה דיג'ימונים מדרגת אולטימט לסגנים שלהם." "הדיג'ימונים האלה הם קיקררובומון, בליידראמון, וסקווידמון. אבל לפני שנמשיך בסיפור, יש סיפור עתיק יותר. ]'אוי לא!' חשב טאקאשי.[ מתישהוא האלים נלחמו בכוח אדיר, שכמעט והם לא ניצחו אותו עד שהם השתמשו במקור כח כה ענקי, שלא רק שהוא לא חיסל את הרשע אלא רק שיתק אותו להרבה הרבה זמן, הוא גם התפרק ל18 חלקים." דמיסוניקמון היה היחיד שבאמת הקשיב לסיפור בלי להשתעממם. ג'יג'ימון המשיך. "ה18 חלקים האלה הפכו לסמלים, שעל 6 מהם יכולים לשלוט 3 דיג'יגורלים, לפי האגדה. ה12 האחרים יכולים להפוך לעבדים של מי שמוצא אותם. רק 6 הסמלים שיתאחדו מחדש, יוכלו לנצח את הרשע הבא. ועכשיו לתקופה האחרונה... הכוח הרשע חזר, והשתלט על סקווידמון. הוא הפך להיות כל כך חזק, עד שאף אחד לא העז להילחם בו. הוא ידע שהילדים המושיעים הם בעולם האמיתי, לכן הוא שלח לשם דיג'ימונים. הוא בחר אותם על ידי קרבות בין שתי צבאות, ואפילו לקח ושיעבד את חלקי הצבאות של אחרים. אתמול התרחש קרב גדול בין הצבא של סקווידמון לבין זה של בליידראמון. הוא לקח את בליידראמון בשבי, בגלל הניצחון בקרב, וכנראה שיעבד אותו. אתם חייבים לעצור אותו לפני שהוא ישתלט על כל השלושה, או שהכל אבוד." סיים ג'יג'ימון. "זה היה סיפור ארוך..." אמר קיקטריסמון. "אז... אתם מסכימים?" שאל ג'יג'ימון. "אני מסכים!" אמר טאקאשי והסתכל על האחרים. "טוב... גם אני מסכים." אמר ריי לאחר שתיקה ארוכה. "אם כולם מסכימים, אז גם אני!" אמרה דיאנה. "וגם אנחנו!" אמרו הדיג'ימונים. "אז הכל מסודר. לכו, ותצליחו להציל את העולם הדיגיטלי." אמר ג'יג'ימון. פתאום אחד הקירות בבית התפוצץ. "מה זה היה?" שאל טאקאשי. "בקרוב נגלה" אמר ריי והסתכל לעבר החור שבקיר שמישהו התקרב לעברו.

 

[Apikachu L]

וואו!!!!!!

מדהים ביותר! אתה גדול! אני:כולם לשיר! כולם:הוא גדול,הוא גדול הוא גדול, הוא גדול הוא גדול הוא גדווול הוא גדול,הוא גדול הוא גדול, ה ו א ג ד ו ל !!!!! אני:לא את השיר הזה..בעצם גם זה מתאים..טוב לא משנה..לפרק הבא נשיר את השיר השני כולם:יש!!!!!!!פרק של טריירמון!מתי מתי מתי?

 

[OFIRB9]

הנה שאלה טריירי

הפכת לכוכב במערכוני "קרמבו מחבתים" (ככה קוראים לזה) אז למה אתה לא משתתף? יש לך ורטואלים מיני:"כן, כולנו אוהבים שאתה זורק על ספון פחיות" איילי"צוציק ואני מצאנו גם מכסה מנוע!!!" קרמבוט"זה שלי" צוציק"אה...בעסה..." ספון"חברה מישהו יכול לעזור לי?" כולם*זורקים פחיות על ספון* ספון"לא! רק לא תות בננה!" קן *פוגע לו בראש* ספון*מתעלף* קן:"בישי! המלכה ויקי:"שש וחצי!" קרמבוט:"קרמלו!" איילי"תשתקו כבר!!!" אני"מישו רוצה מיץ ענבים?" כולם"מיץ ענבים!!!" *מזנקים עליי* אני:"סיחה שניצלנו את השירשור שלך, אבל השתקתי אותם אז תמשיך, פיק מעולה! *פוגעת בי פחית* *מתעלפת*

 

[טריירמון]

לא הבנתי... =/

 

[טריירמון]

הנה משהו שממזמן רציתי להגיד

לכל דיג'יגורל בסיפור שלי יש סמל המעונה הראשונה שמאפיין אותו... נראה אתכם מזהים לפי פרקי האלופים של כל אחד, ותכף אני גם מפרסם פרק שיבהיר את זה. נראה אתכם מנחשים!