tornado0089
New member
פרק 7
אני מודה. לקח לי זמן להתרגל לעובדה שמיכל יוצאת עם בחורות. כמי שגדלה בשכונה שבה אין מקום לשונות, חונכתי לשאוף לנורמטיבי. התגובה הראשונה שלי ליציאה של מיכל הייתה להגיד לה שנתגבר על זה. היא מצידה עיקמה פרצוף והבהירה לי שאין על מה להתגבר. היא היא מאושרת ורוצה שאהיה שותפה לאושר הגדול הזה. הייתי בטוחה שהיא בהכחשה.
משיחה לשיחה מיכל ניקתה ממני שכבה עבה של דעות קדומות. הכנות הזו הייתה מרעננת ופרצה לנו נתיב בלתי מוכר של חברות מזן חדש שטרם הכרתי. הבנתי שעד לאותו הרגע חזיתי רק בצללית עמומה שלה ועתה עומד מולי אדם שלם. הצטערת על הצלליות העמומות האחרות בחיי שכנראה יצא לי להחמיץ במשך השנים. אחרי מספר שבועות מיכל סיפרה להורים. הם שמחו שסוף סוף בטחה בהם מספיק כדי להכיר להם את ביתם האמתית.
כך הפכה מיכל לאשת הסוד שלי. האדם הראשון שהתקשרתי אליו עם בשורה טובה, והיחידה שהתחשק לי לדבר איתה כשרציתי לבכות. נדמה היה שלכל בעיה היא מסוגלת למצוא את משכך הכאבים. היו לנו שיחות על פוליטיקה ועל פילוסופיה, על היומיום ועל כלום. היו לנו גם ריבים שהגיעו לטונים צורמים. היא הייתה אחד מהאנשים היחידים שיכלו להוציא אותי מדעתי וכמעט באותה נשימה לגרום לי לסלוח. ואולי אפילו חשוב יותר, היא לימדה אותי לבקש סליחה. היה בה מן תום ששבה את כולם. מלאה בתובנות, באופטימיות ובאהבה לחיים, לסביבה, לאתגרים ולכל דבר אחר שיש לעולם להציע. עם הזמן היא הצליחה לקלף ממני הרים של פסימיות ולהחזיר את האמון בהדדיות הבסיסית הזו שבין בני האדם . שמחתי שהתמזל מזלי למצוא חברה כזו, מיוחדת במינה.
את אמיר פגשתי במסיבה אחרי רצף של קשרים כושלים, שדה המוקשים שלי היה כבר מבוסס היטב ונמנעתי מלהתמודד שוב עם שוק הרווקים המתוסבכים. לעומת זאת, אהבתי מאוד לשמוע על התמודדותה האמיצה של מיכל עם הדרמות של שוק הרווקות. היא נהנתה לשתף ואני נהנתי להקשיב, מוגנת בבית מתחת לפוך. באותו היום הפצירה בי להפסיק להתחבא ולצאת למסיבה של חברים. אז יצאתי. אמיר הקסים אותי בפשטות שלו ובחוש ההומור המטורף. הוא אהב אותי. ואני, רציתי כל כך לאהוב אותו בחזרה.
התיישבתי בסלון המסודר להפליא וחשבתי על החיים המבולגנים שלי. לבסוף הרמתי את הטלפון. "מחר ב6?" שלחתי הודעה. כעבור מספר דקות הטלפון רטט, התשובה הופיעה על הצג. "נתראה".
אני מודה. לקח לי זמן להתרגל לעובדה שמיכל יוצאת עם בחורות. כמי שגדלה בשכונה שבה אין מקום לשונות, חונכתי לשאוף לנורמטיבי. התגובה הראשונה שלי ליציאה של מיכל הייתה להגיד לה שנתגבר על זה. היא מצידה עיקמה פרצוף והבהירה לי שאין על מה להתגבר. היא היא מאושרת ורוצה שאהיה שותפה לאושר הגדול הזה. הייתי בטוחה שהיא בהכחשה.
משיחה לשיחה מיכל ניקתה ממני שכבה עבה של דעות קדומות. הכנות הזו הייתה מרעננת ופרצה לנו נתיב בלתי מוכר של חברות מזן חדש שטרם הכרתי. הבנתי שעד לאותו הרגע חזיתי רק בצללית עמומה שלה ועתה עומד מולי אדם שלם. הצטערת על הצלליות העמומות האחרות בחיי שכנראה יצא לי להחמיץ במשך השנים. אחרי מספר שבועות מיכל סיפרה להורים. הם שמחו שסוף סוף בטחה בהם מספיק כדי להכיר להם את ביתם האמתית.
כך הפכה מיכל לאשת הסוד שלי. האדם הראשון שהתקשרתי אליו עם בשורה טובה, והיחידה שהתחשק לי לדבר איתה כשרציתי לבכות. נדמה היה שלכל בעיה היא מסוגלת למצוא את משכך הכאבים. היו לנו שיחות על פוליטיקה ועל פילוסופיה, על היומיום ועל כלום. היו לנו גם ריבים שהגיעו לטונים צורמים. היא הייתה אחד מהאנשים היחידים שיכלו להוציא אותי מדעתי וכמעט באותה נשימה לגרום לי לסלוח. ואולי אפילו חשוב יותר, היא לימדה אותי לבקש סליחה. היה בה מן תום ששבה את כולם. מלאה בתובנות, באופטימיות ובאהבה לחיים, לסביבה, לאתגרים ולכל דבר אחר שיש לעולם להציע. עם הזמן היא הצליחה לקלף ממני הרים של פסימיות ולהחזיר את האמון בהדדיות הבסיסית הזו שבין בני האדם . שמחתי שהתמזל מזלי למצוא חברה כזו, מיוחדת במינה.
את אמיר פגשתי במסיבה אחרי רצף של קשרים כושלים, שדה המוקשים שלי היה כבר מבוסס היטב ונמנעתי מלהתמודד שוב עם שוק הרווקים המתוסבכים. לעומת זאת, אהבתי מאוד לשמוע על התמודדותה האמיצה של מיכל עם הדרמות של שוק הרווקות. היא נהנתה לשתף ואני נהנתי להקשיב, מוגנת בבית מתחת לפוך. באותו היום הפצירה בי להפסיק להתחבא ולצאת למסיבה של חברים. אז יצאתי. אמיר הקסים אותי בפשטות שלו ובחוש ההומור המטורף. הוא אהב אותי. ואני, רציתי כל כך לאהוב אותו בחזרה.
התיישבתי בסלון המסודר להפליא וחשבתי על החיים המבולגנים שלי. לבסוף הרמתי את הטלפון. "מחר ב6?" שלחתי הודעה. כעבור מספר דקות הטלפון רטט, התשובה הופיעה על הצג. "נתראה".
