פרק 7- גשם שחור

Yan and Ksan

New member
פרק 7- גשם שחור

שמונה דמויות שחורות צעדו לאיטן בחורבות עיר הסופה. היה זה לילה עטור עננים דלילים ואפורים, חצי שקופים. הרוח הקרה שנשבה היתה מסיטה את העננים, וחושפת כוכבי כסף בוהקים, ומדי פעם, שלושה ירחים זוהרים, צבועים בכחול, ורוד וצהוב זרחני. "מה עושה האבן השואבת הזאת בכלל?" שאל פורסט, והפר את שלוות הלילה. "זה כמו מגנט, הוא יכול למשוך אליך מה שתרצה" אמרה דיאנמון. תיואמנרה נאנח. "ואיך משתמשים בזה?" שאלה קא שו "זורקים את זה למעלה ואומרים מה מחפשים." דיאנמון ענתה "מרתק!" אמרה אייראמון "ומה אז?" שאלה לילימון "אמ...לא יודעת...אבל זה מה שהיה כתוב בספר" דיאנמון דישדשה מעט במקומה "ספר?" נידלק אור בעיניה של אייראמון "איזה?" "השדונים שרפו אותו" נאנחה דיאנמון "איך הקמע ניקרא?" "קמע סלנה" ענתה ניקס. תיואמנרה נאנח שנית. "מה יש לך?" שאל פורסט "לא כלום..." ענה תיואמנרה באנחה "נתחיל?" אמרה דיאנמון. היא זרקה את האבן גבוה ולחשה אל שמי הלילה השחורים, "קמע סלנה!" גל רוטט עבר באוויר, ושיתק לשנייה כל דבר חי שהיה בסביבה. כל הסובבים הביטו באבן השחורה בציפייה, בעודה נופלת באיטיות בלתי רגילה. שניות ארוכות עברו, שניראו כמו נצח, בעוד האבן נופלת יותר ויותר, מפספסת את ידה המושטת של דיאנמון, ונוחתת, בצליל עמום ובפיזור גרגירי חול ואבק, על האדמה. שקט מתוח שרר. הרוח הקרה נשבה באיטיות, מפזרת אבק, חול ועננים לכל עבר, מכסה את האבן בשכבה גרגירית דקיקה. "אמ... לא ניראה לי שהאבן הזאת עובדת..." אמר פורסט, ואמר את מחשבותיה של רוב החבורה. דיאנמון העבירה את עיניה במהירות בחורבות העיר השקטה. ואז, נאנחת, היא התכופפה להרים את האבן, ונעצרה כמשותקת. גל רוטט נוסף עבר באוויר הקריר, ולאחריו, שקט. דיאנמון הרימה את מבטה, ועיניה נפערו בתדהמה גמורה.
 

Yan and Ksan

New member
..........

אבנים, גרגירי חול ואבק, שרידי בנינים, שברי זכוכית וחרס, חתיכות מתכת עקומות, קרעי בד, כל אלו ריחפו באיטיות סביב החבורה. במהירות הולכת וגוברת, הם החלו להסתובב סביבם. "מה קורה?" זעקה לילימון, ונרתעה לאחור. "האבן! היא פועלת!" קראה דיאנמון בשמחה. השאר לא היו שותפים לשמחתה. האבנים, המתכות, השברים וקרעי הבד הסתובבו מהר יותר ויותר, והחלו לזהור באור לבן. ואז, ללא כל הזהרה, הם נעצרו, עדיין זוהרים באור הלבן בוהק, ונפלו, ברעש, על האדמה, מפזרים בדרכם ענני אבק ענקיים, וכולאים את החבורה בתוכם. פרץ גדול של רוח פיזר את האבק מהחבורה. אייראמון עמדה במרכז, מניפתה עדיין מורמת באוויר. דיאנמון התכופפה אל האדמה, והרימה שני חפצים, מכוסים בשכבה עבה של חול ואבק. "הנה, קחי," אמרה, והושיטה את אחד החפצים הבלתי מזוהים לניקס. זאת מחתה את האבק ממנו, וחשפה תליון עגול, עשוי מתכת תכולה, שהיה מחובר לשרשרת כסופה. "תודה," אמרה ניקס, בעודה תולה אותו על צווארה. "אין בעד מה," אמרה דיאנמון. "לאן עכשיו?" "איפה תושבי העיר יכולים להיות?" שאלה אייראמון את תיואמנרה "במחנה מיוחד שהקימו לצרכים כאלו. יש שם צריפים והכל." ענה לה תיואמנרה "ניראה שהם מוכנים להכל, הא?" אמר מיוטיסמון תיואמנרה חייך "הם נחמדים מאוד, אמנם לפעמים קצת רעשניים וחשדניים מעט אבל כן, הם מוכנים לכל דבר" קא שו בחנה את שרידי העיר "זו כניראה הייתה עיר יפה פעם" "אכן, בואו, אקח אתכם למחנה" אמר תיואמנרה והחל ללכת לכיוון היער. החבורה הלכה אחריו. "היית תושב של העיר הזו?" שאלה לילימון "לא, הוזמנתי לכאן למטרה כלשהיא" ענה תיואמנרה בשקט "לאיזה מטרה?" שאלה לילימון בקול מאנפף. ניקס נאנחה. "משהו לגבי הבריאות שלהם" אמר תיואמנרה. הוא לא נישמע כאחד שרוצה לספר. "מי השליט בעיר הזו?" החליף מיוטיסמון במהירות את נושא השיחה "אין כאן שליט" ענה תיואמנרה "אין?!" שאלה כל החבורה בפליאה "יש כמה אישים חשובים, אבל אף אחד לא שולט בהם" הסביר תיואמנרה "או, הנה הגענו." זו הייתה קרחת יער לא ממש גדולה. היו בה שלושה צריפי עץ גדולים ובנהם רצו חצאי דיג'ימונים צעירים ודיג'ימונים בדרגת תינוק אימונים ולעיתים טירון. כמה דיג'ימונים וחצאי דיג'ימונים עמדו ליד קדרות שטוחות עם גחלים לוחשות שעלהם הייתה רשת. הם ניפנפו עלהם בעלים גדולים וצלו מזון. סביב מדורה קטנה ישבה חבורה גדולה מאוד ושרו שירים. בזמן השירה דחפו אחדים מהם את חברהם והחליפו גידופים ברוח טובה. "מה הדברים האלו?" שאלה אייראמון בכוונתה לקדרות עם הגחלים הלוחשות. "הם קוראים לזה 'מנגל', יש להם אובססיה לדברים האלו" הסביר תיואמנרה. "הם יצורים מוזרים," אמר פורסט. "תיואמנרה!" נשמעה קריאה. דיג'ימונית מכונפת רצה לכיוונם מאחד הצריפים הגדולים. "תיואמנרה! אני לא מאמינה!" אמרה הדיג'ימונית כאשר הגיעה אליהם. "שלום, סטארמון," נד תיואמנרה בראשו לעברה. "תיואמנרה! אתה חי! אבל איך...?" התחילה לומר, כאשר הבחינה בלילימון, פורסט, ניקס, אייראמון, דיאנמון, קא שו ומיוטיסמון שעמדו מאחוריו. "מי אלה?" שאלה בסקרנות. "אלה הם מציליי," ענה תיואמנרה. "או, באמת? מגניב," אמרה סטארמון בהתלהבות, ובחנה כל אחד מהם בסקרנות. "מי את?" שאלה לילימון בחשדנות. "סטארמון, נעים להכיר," הציגה את עצמה ולחצה בחמימות ובחוזקה את ידה של לילימון. "ואת?" "לילימון," ענתה לילימון ומשכה את ידה מהאחיזה. "ואתם?" הביטה סטארמון בששת חברי החבורה האחרים. "ניקס, מיוטיסמון, קא שו, פורסט, דיאנמון וני-אייראמון," הציג תיואמנרה את חבריו. "מגניב," אמרה סטארמון בעודה בוחנת את חברי החבורה ביתר תשומת לב. "יש כאן סוגים שונים," המשיכה. "עלף יערות, עלף ירח, קיאואה ודיג'ימונים. צירוף מוזר," צחקה. "אתם בטח רעבים. קדימה, הארוחה עוד מעט תהיה מוכנה." היא קפצה קדימה, משאירה את חברי החבורה מעט המומים. "בואו," הסתובבה סטארמון, וסימנה להם בידה ללכת אחריה, לעבר אחד מהצריפים. תיואמנרה והאחרים הלכו אחריה.
 

Yan and Ksan

New member
...........2

"הם דיג'ימונים נורא מוזרים," אמר פורסט בהשתוממות מה. "לפחות הם נחמדים," אמרה קא שו במשיכת כתפיים. החבורה הלכה אחרי סטארמון, שהובילה אותם אל שולחנות ארוכים מעץ. החבורה התישבה במהירות. קא שו ופורסט ממש מיהרו לתפוס מקום ביחד. אייראמון וניקס התישבו מהצד השני. מיוטיסמון ליד פורסט. "צריך לשמור עלהם שלא יתפרעו" מלמל לעצמו. תיואמנרה התישב לידו, מול אייראמון. לילימון ניסתה בזריזות לתפוס מקום לידו אבל סטארמון הקדימה אותה. היא נאנחה והלכה להתיישב מהצד השני של השולחן, מולו. "איה!" זעק פורסט לפתע, והצלחות הריקות שעל השוחן קפצו ביחד עם קול של חבטה. נישמעה יללה דקה. כולם הביטו מתחת לשולחן. הייתה שם חבורה של דיג'ימונים קטנים שהתרוצצו מתחת לשולחן. הדיג'ימון הקטן שנפגע החל לקלל נימרצות את פורסט, בקללות שהתיחסו אל שושלתו המשפחתית ולאזורים אלו או אחרים בגופה של אימו. פורסט היה אמנם בוטה מעט אבל להתנהגות כזאת לא היה רגיל, הוא הסמיק והחוויר חליפות, מה שרק הגביר את מטח הקללות. "הי באקמון!" קרא תיואמנרה לעבר הדיג'ימון "בוקר טוב לך!" באקמון ילל וברח משם. "זה תמיד עובד" גיחך תיואמנרה "מה קרה בכלל?" "הוא דרך לי על הרגל" ילל פורסט "אני אטפל בך" אמרה קא שו בחיוך שובב. מיוטיסמון עשה פרצוף חמוץ. למרבה המזל אז הובא האוכל ותשומת הלב הכללית הופנתה לנושא זה. הובאו צלחות גולות של שיפודים ושאר דברים. הם נחטפו במהרה, והותירו את בני החבורה ממצמצים. ניקס אחזה בקצהו של אחד מהם בזמן שבקצהו השני אחז דיג'י גמדון צווחני. "אני לקחתי קודם!" צווח והתחיל לקלל ניקס הביטה בו במבט החמור ביותר שלה. "אתה! אתה! אתה!...." והנחיתה עליו מטח קללות לא משוער. הוא עזב והלך לכיוון צלחת אחרת. תיואמנרה צחקק והעביר שיפוד את אייראמון. "מתי הצלחת להשיג את זה?" שאל פורסט "כאשר הביאו. אל תדאג, גם אתה תקבל" ואכן, עד מהרה הובאה צלחת מלאה נוספת. הפעם החבורה חטפה במהירות משהו לעצמה. "בשר מבושל...איכס..." מלמל מיוטיסמון בזמן שבחן את מה שהצליח לחטוף "אני חושבת שזה דווקא טעים מאוד" מלמלה דיאנמון בפה מלא. מיוטיסמון הביט בה בצער. "מה יש? צריך קצת דם, הא?" צחק פורסט "כן, ממך!" ענה מיוטיסמון בחומרה. קא שו חייכה "אני מבינה למה! אתה כזה מתוק פורסט!" ונישקה אותו לקולות העידוד שעלו מסביב. "אני חושב שאני יודע איפה אני אוכל להשיג לך משהו כזה..." אמר תיואמנרה "איפה?" שאל מיוטיסמון
 

Yan and Ksan

New member
............3

"נישארו לנו נתוני דם שמישהו עירבב בין שני סוגים שונים...אי אפשר להשתמש בהם, כמו שאתה מבין" מיוטיסמון חייך ותיואמנרה הסביר לו איפה הם. הוא קם מהשולחן כעבור כמה שניות נעלם באפלה. "מיוטיסמון הזה הוא בחור נחמד" אמר תיואמנרה "אם..כן..." אמרה לילימון ****************************************** פיה שחורת כנפיים עמדה על ראשו של דיג'ימון מפלצתי. שערה השחור הקצר התבדר ברוח הקרה והבלתי פוסקת, שנשבה באכזריות ביערות האורן האינסופיים של אזור הרוח. כדור שחור וערפילי עף מלמעלה, והחל לחוג סביב דרפמון. תוך דקות ספורות, נוספו אליו כדורים שחורים נוספים, גם הם חגים סביבה. היא חייכה, הושיטה את ידה לעבר כדור שחור אחד שריחף מולה, ונגעה קמעה באצבעה. הכדור זהר לרגע באור לבן עמום, לפני שדמויות עפופות עשן הופיעו על פניו. "הם הגיעו..." לחשה, בעודה מביטה בדמויות שהתרוצצו על פני הכדור. אור אדום הבזיק מדי פעם, צובע את פניה החיוורות באור ארגמני. "את בטוחה?" נהם הדיג'ימון המפלצתי. "אני תמיד בטוחה," השיבה בקור. "מה עושים?" נהם דיג'ימון מפלצתי אחר שהיה לצידם. "מסיימים את המשימה," אמרה. "איזו?" שאל בטמטום דיג'ימון מפלצתי נוסף. "הזאת שלוציפרימון הטיל עלינו, טמבל!" נהם עליו אחד אחר שהיה לידו. "למי אתה קורא טמבל, טמבל?!" "סתמו שניכם!" אמרה דרפמון, בעודה מסתובבת אליהם ומעיפה בדרכה כמה כדורים שחורים. "כן, גבירתי," מילמלו השניים. "מטומטמים," מילמלה דרפמון בגילגול עיניים. "קדימה! חוזרים לעיר הרוחות!" קראה, וטור המפלצות הארוך שהיה לפניהם ומאחוריהם הסתובב והחל לחזור על עקבותיו. "חזרו לאדוניכם," לחשה דרפמון אל כדורי הערפל השחורים, שריחפו בסיבוביות למעלה, ונעלמו. הכדור שהראה את הדמויות ריחף למעלה גם הוא, לאחר ששינה את צבעו לשחור שוב בהבזק אור עמום. *********************************************** השמחה במחנה הייתה גדולה, וכל הנוכחים במקום החלו לרקוד בעליזות מסביב למדורה. בני החבורה, ובינהם מיוטיסמון שכבר חזר ישבו על הספסל והביטו ברוקדים. קא שו נעמדה ואמרה "פורסט, עכשיו אתה בא לרקוד!" פורסט הביט בא במבוכה וזעה קרה טפטפה במורד רקתו "לא, אני לא יודע לרקוד..." "אנחנו מאורסים..." אמרה קא שו "וזה חלק מהתקנות" "אבל קא שו...בסוף לא קיימנו את הטקס ועל איזה תקנות את מדברת..." קא שו הטיבה בו בעלבון "מצטער קא שו...לא רציתי לפגוע בך..." אמר פרסט ברגשות אשם גדולים "אני מצטערת..." מלמלה קא שו וחייכה כל החבורה הביטה בחלופת הדברים בעניין מה. "מיוטיסמון, יש לך דם מסביב לפה" מלמלה לילימון מיוטיסמון ניגב את הפה שלו במבוכה "אז אנחנו הולכים לרקוד?" שאל פורסט "טוב" הסכימה קא שו ונעמדה. אבל היא נאנקה והתכופפה במה שניראה ככאב. "את בסדר? קא שו? קא שו?!" פורסט נינש אליה מיד בבהלה. שאר החבורה נאספה סביבם. קא שו הרימה את ראשה ופניה איבדו כל הבעה. היא התרוממה לאט לאט והחלה לזהור בלבן, ואז החלה לרחף מעל האדמה, ראשה מוטה לאחור. קהל גדול של סקרנים התקבץ סביב. כל החבורה הייתה בהלם טוטאלי. דיג'ימונית אחת קראה "זה בטח בגלל הקציצה המקולקלת..." אבל הקה מסביב השתיק אותה. "אל תגעו בה" מלמל מיוטיסמון "אבל למה?" שאל פורסט "כי היא רואה את העתיד, אסור להפריע לה." חבורת הסקרנים התרחקה קצת . בסופו של דבר קא שו הפסיקה לזהור ולרחף, וצנחה לאט לאט לכיוון האדמה. פורסט תפס אותה, כמעט נופל בעצמו. היא פקחה את עיניה ואמרה "דרפמון מגיעה הנה"
 

Yan and Ksan

New member
..........4

"דרפמון?!" קרא דיג'ימון אחד מזוקן. קריאות הפתעה ובהלה עברו בקהל, שעמד בדממה עד לאותו הרגע. "מה בדיוק ראית?" שאל מיוטיסמון את קא שו. "לא הרבה," אמרה קא שו, משפשפת את ראשה, "עיר הרוסה, צללים שחורים, עיניים אדומות, הרבה אורות לבנים קטנים... ואותה, דרפמון, עומדת על אחד מהצללים, וצוחקת." קא שו נירעדה מעט, אך לא היה ברור עם זה היה מהקור שהחל להשתלט על האזור, או שזה היה משהו אחר. "ואז?" דחק בה מיוטיסמון. "כלום. הכל נהיה שחור עוד לפני שהצלחתי להבין מה ראיתי." "העיר בטח הייתה עיר הסופה," אמר מיוטיסמון. "והצללים היו המפלצות הענקיות האלו שלה," המשיכה אייראמון. "אבל מה היו האורות הקטנים?" שאל פורסט. "אין לי מושג," אמרה ניקס. "אבל אנחנו חייבים להתכונן. אם קא שו באמת ראתה את כל זה, דרפמון עלולה להתקיף אותנו בכל רגע." "צודקת," אמרה לילימון. "אז מה נעשה? נברח להרים?" כמה מהקהל הנהנו בהסכמה. "לא, דרפמון תמצא אותנו בסופו של דבר," קברה ניקס את האפשרות. " אולי נזעיק עזרה מהעיר השכנה?" צעק מישהו מהקהל. שוב מילמולי הסכמה, ושוב ניקס קברה את ההצעה, בטענה של "יותר מדי זמן." הצעות נוספות עלו מהקהל, רובן מטורפות לחלוטין, מעטן שפויות, אך כולן נקברו באכזריות על ידי טענותיה של ניקס. "אז מה עושים?" שאלה לילימון באנחה. "מתקפת נגד," השיבה. "ואיך בדיוק נעשה את זה?" שאל אותו דיג'ימון מזוקן. "דרפמון חזקה מאיתנו פי אלף, ורובנו צעירים מדי או זקנים מכדי להילחם. אין לכם סיכוי להילחם נגדה בכוח." "אם לא בכוח, אז במוח," אמרה ניקס, ועיניה הבריקו בערמומיות. "תקשיבו..." ********************************* מהומה שררה במחנה הפליטים. דיג'ימונים צעירים עברו פה ושם עם קורות עץ, מפילים בדרכם שורות של דיג'ימונים גבוהי קומה. קולות מתכתיים של סכינים ומסורים פילחו את האוויר, וצעקות רבות עוצמה הבריחו דיג'ימוני כנף מעובי היער. דיג'יאלפים חפרו גומחות עמוקות באדמה, מפסיקים בכל פעם שדיג'ימון לא זהיר נופל לתוכן. בין הדיג'ימונים העובדים ניראו חברי החבורה מגישים עזרה ונותנים עצות לאלה שהסתבכו. הזקנים והילדים הועברו לפני כשעה למערות הישנות שבהרים הסמוכים. אייראמון ישבה מעל תוכניות שונות עם כמה דיג'ימונים נוספים. כאשר הם הגיעו להסכמה, כולם הצטרפו לכוח העובד. פורסט עבד עם כמה חצאי דיג'ימונים על המנגלים, שהוגדלו בהרבה וניראה ממש מסוכנים. לילימון התעופפה משם לשם, קושרת את הגפנים שלה להמון דברים בקשרים סבוכים, היו שם לא מעט מישקולות. כמה דיג'ימונים גברתנים מעופפים עזרו לה והיא ניראתה מוחמאת מתשומת הלב. מיוטיסמון, קא שו ותיואמנרה ישבו סביב משהו שניראה ממש מוזר, מידי פעם שולחים שורת להבות/ברקים/משהו לא מזוהה לעבר הגוש. מסביבם היו פזורים המון מטות או חרבות או נשק אחר. תיואמנרה משך את ידו אל תוך הגוש והוציא במהירות חרב, ושם אותה בערמה שהצטברה לידם, ושלף משהו שניראה כמו תותח קטן מתוך הערימה האחרת, מכניס אותו לגוש. "קא שו, תפסיקי לפזול אל פורסט!" נבח מיוטיסמון כאשר היא איבדה את הריכוז. "הוא בלי חולצה" מלמלה קא שו "חוץ מזה, אני עייפה קצת." "טוב..." נאנח מיוטיסמון "דרך אגב, למה את זהרת כאשר ניבאת את העתיד? ראיתי כבר קיאואה מנבאים בעבר אבל אני לא זוכר שזה ניראה ככה" "הכוח של הקיאואה הוא במידת היכולת שלהם להתמודד עם הפיתוי בפני היכולת שלהם. אני כל הזמן מנסה לא לעשות זאת. אני . . . מפחדת" "מהכוחות של עצמך?" שאל תיואמנרה קא שו הנהנה ושלחה ברק נוסף אל תוך הגוש "הפעם זה היה חזק ממני, לא יכולתי לשלוט בזה." "אני מבין. זה כמו שאצלי ככל שהכוח חזק יותר כך הוא יותר מגביל אותי" אמר מיוטיסמון תיואמנרה וקא שו הרימו את ראשם בהפתעה. "אני בקושי משתמש בו, אז הוא נחלש. אני יכול להחזיר אותו. אבל זו הסיבה שאני יכול להיות בשמש. וגם זה:" הוא הוציא מאיפשהוא סיכת ראש אדומה קטנה. "היה יכול להתאים לך" מלמלה קא שו ניקס ניגשה אל החבורה. "איך אתם מתקדמים?" "ממש טוב" ענה תיואמנרה "קא שו גם ממש מוכשרת" אמר מיוטיסמון "יופי" חייכה ניקס, והלכה לעזור לפורסט. קא שו מלמלה משהו בעצבנות. "אל תתני לזה להוציא אותך מהריכוז. למרות שאת משתמשת בכמות קטנה של הכוח שלך זה עדיין יכול להרוס." אמר מיוטיסמון "אוי, שתוק כבר..." מלמלה קא שו והוציאה את התותח מהגוש. כאשר היא הושיטה את ידה לעבר הערימה התברר שלא היה שם יותר כלום. הם סיימו. הגוש התפרק. שלושתם התרוממו וגילו שהאחרים כבר סיימו. "עכשיו צריך רק לחכות להם..." מלמלה ניקס. תיואמנרה נאנק ועייניו החומות החליפו למשך כמה שניות את צבען.
 

Yan and Ksan

New member
............5

"היא בדרך" אמר לאחרים "חמישה קלימטרים מכאן בערך, היא תגיע תוך 10 דקות לכל היותר." סטארמון הביטה בו בפליאה. "כבר אמרתי לך אני רואה את ההווה" חייך אליה. "טוב, כולם לתפוס מקומות, מי שיכול לדיג'יגדול או להשתנות שיעשה זאת עכשיו!" האזור נימלא לרגע בזוהר חלש של דיג'ימונים דיג'יגדלים או חצאי דיג'ימונים משתנים. כולם רצו למארב. "זה עומד להתחיל בקרוב" אמרה ניקס בטא מון מביין הצללים. סטורמאמון לחצה על כפתור במכשיר שלה. "אם לא נצא מזה..." אמר פורסט בטא מון "אנחנו נצא" אמרה קא שו בשקט ונישקה אותו. "כל עוד שניינו פה יהיה בסדר." מיוטיסמון שילח גל עטלפים באוויר, ונישאר עומד על השביל. "למה דווקא הוא התנדב לזה?" מלמלה דיאנמון "אני הייתי צריכה" "את..." אמרה לילימון וקשרה אותה בחבל, אך לא חזק מידי "גם תעזרי" היא לקחה אותה מישם והשכיבה אותה לצד מיוטסמון העומד, והספיקה לזנק למארב לפני שגל פיצוצים הרעיד את העיר, ואז את היער. קולות צורמים נשמעו מהשביל. כמה מהדיג'ימונים וחצאי הדיג'ימונים רעדו מפחד וקור. דפיקות לב מואצות כמעט ונשמעו בשקט של היער. ואז, הקולות נפסקו, ודמות שחורה צעדה לאיטה בשביל. ענני הגשם האפורים מנעו מאור הירחים להגיע לאדמה, ולקח זמן רב עד שהם הבינו מי זה. זאת הייתה דרפמון. היא חייכה כמשועשעת כאשר הבחינה במיוטיסמון העומד על השביל. "מה קרה? החלטת להיכנע?" אמרה בלעג, ונעצרה. "או, ואני רואה שהבאת שוחד קטן." הוסיפה לאחר שהבחינה בדיאנמון השוכבת, שלא נעה ובקושי נשמה. מיוטיסמון לא אמר מילה. דרפמון צימצמה את עיניה. טיפות קטנות החלו לרדת מהשמיים האפורות. האדמה החלה להיות בוצית. הדיג'ימונים הביטו בחשש בשמיים, חוששים מהבא. בארצות הצפון ההרריות, רבים השטפונות שהורסים כפרים וערים רבות. "נו? אתה ניכנע? או שסתם התחשק לך לעמוד כאן?" אמרה בלעג מלווה בחוסר סבלנות. "כן," אמר מיוטיסמון לאחר רגע של שקט. "מה כן?" "אני נכנע." "מה?" אמרה דרפמון בהפתעה. היא בהתה בו לרגע, ואז חייכה שוב. "חה! אתה באמת חושב שאחרי כל מה שעברנו אני אאמין לשטות הזאת? נו באמת, מיוטיסמון. ציפיתי להרבה יותר ממך." "אני לא משקר," אמר מיוטיסמון בשלווה. ברק הבזיק בשמיים. לרגע אחד, דבר לא נשמע מלבד הרעם המתגלגל. "תוכיח," אמרה דרפמון בשילוב ידיים. "אני מסגיר לידך את דיאנמון," אמר מיוטיסמון. "באמת?" אמרה דרפמון בזלזול. מיוטיסמון הוא הרים את דיאנמון בשתי ידיו. דרפמון הרימה גבה. "אתה באמת מסגיר אותה?" "כן." "אני לא מאמינה. מה המכשול?" "שום מכשול. אני נכנע לחסותך, וכהוכחה לכך, מסגיר לידך אותה." דרפמון צחקה. "ואיך אני אדע שברגע שאני אגש אליה לא תתקוף אותי?" מיוטיסמון השכיב את דיאנמון על האדמה, והתרחק כמה צעדים אחורה. "אתה באמת מסגיר אותה," אמרה דרפמון בהפתעה גמורה. היא ניגשה בחשש אל דיאנמון, בעוד ברקע מתגלגל רעם מחריש אוזניים. היא צעדה מהר יותר. תוך רגע היא הייתה במרחק של שני צעדים מדיאנמון. היא צחקה שוב. "אני לא מאמינה! אחרי כל הקרבות חסרי התועלת, אתה ניכנע!" מיוטיסמון חייך. לילימון, אי שם בין צללי היער, חייכה גם. דרפמון הושיטה את רגלה, ולילימון משכה בגפן אליו הייתה קשורה דיאנמון. הברק הבזיק שוב, והטיפות התעבו. היא דרכה, ותוך רגע הייתה בתוך שק רשת מעל האדמה, שהיה קשור לאחד ענפי העצים העבים מעל. "רימית אותי!" צווחה דרפמון אל מיוטיסמון שלמטה. עטלפיו סובבו סביבה, מתכוונים לעוט עליה בכל רגע. "אף אחד לא מרמה את דרפמון!" "נראה שזה מה שעשיתי," גיחח מיוטיסמון. דרפמון התרתחה. היא הושיטה שתי עצבעות לפיה, ושרקה שריקה חדה וצורמת. תוך כמה רגעים נשמעו נהמות מחרישות אוזניים, והדיג'ימונים המפלצתיים שלה, בתוספת כמה שדונים רכובים עליהם, הגיעו בערבוביה גמורה. מיוטיסמון נעלם כהרף עין. עטלפיו המשיכו לעוף סביב דרפמון. דרפמון השתחררה מהרשת שעטפה אותה וקפצה לאדמה. "עכשיו איפה הם?" שאלה את עצמה. הדיג'ימונים רחרחו את האוויר. העטלפים הסתערו עלהם במהרה וכל האזור הפך לשחור.
 

Yan and Ksan

New member
........7!

"תקוף!!!!!!!!" נישמע קולה של ניקס ומיד אחר כך שאגה גדולה מילאה את חלל האוויר מהמתקפות. "אנחנו מוכנים?" שאל פורסט בטא מון את קא שו, לילימון וסטורמאמון. הם ריחפו בחלל האוויר, גבוה מעל הקרב. קא שו נשאה אותו "עכשיו כן" מיוטיסמון הופיע לצידו "לילימון?" לילימון תפסה אותו. "אני חייב ללמוד לעוף פעם" מלמל מיוטיסמון לעצמו "אין לך כנפיים" אמר תיואמנרה, שריחף לידם "גם לך אין" חייך מיוטיסמון תיואמנרה איבד את שיווי משקלו לכמה שניות, אך סטורמאמון תפסה אותו והוא התאזן "פשוט אל תזכיר את זה, טוב?" "אנחנו הולכים לעשות משהו או לא?" שאלה קא שו בזעף "הולכים!" אמרה לילימון, מיוטיסמון שיגר כמה עטלפים נוספים באוויר וקפץ עלהם. הם לא ממש הצליחו לשאת אותו. דמות עפה למעלה ניראתה שם. ספירלות שחורות לבנות הופיעו בין ידיו של תיואמנרה, קא שו הכינה ברקים, ופורסט כיוון את ידיו אל עבר הדמות. דרפמון הופיעה מולם, סרוטה, פצועה וסחוטה. "מוכנה להיכנע?" שאלה לילימון "אין סיכוי!" קראה אליה דרפמון והיכתה בה. לילימון עפה למטה. "לילימון!!!" צעק מיוטיסמון וזינק אחריה למטה "מי הבא בתור?" שאלה דרפמון בחיוך מרושע קא שו ופורסט בטא מון החליפו מבטים."אנחנו!" פורסט בטא זינק עליה באגרופים שלופים וקא שו יצרה סכין מהברק שלה וזינקה עליה גם כן. דרפמון הדפה את שנהם והם היסתחררו באוויר וכמעט נפלו. קא שו התאזנה איכשהו ופורסט בטא מון נתפס ע"י סטורמאמון. "זה מספיק" אמר בשקט תיואמנרה. הוא זרק עליה את כדור הספירלות, ומעגלים החלו להסתחרר סביבה, מתהדקים יותר ויותר. כעבור כמה שניות היא נקשרה במעגלים שחורים ולבנים. "אוויר, מים ואש, תנו לכוחכם לעזור לי" מלמל, וחרב בוהקת הופיעה בידו, הוא הניף אותה בתנועה נקיה על דרפמון אך היא נעלמה והופיעה מאחוריו בועטת בו. הוא נפל למטה. פורסט קפץ מזרועותיה של סטורמאמון ופשט את ידיו לעברה "עלי סתיו!" עלים זוהרים הסתחררו סביבה, מנסים לחתוך בבשרה. "זה הכל, צוציק?" "לא לפני שאני אתערב!" קראה קא שו "ברק נבואה!" אבל הברקים והעלים הסתחררו סביבה ו7לא פגעו בה. היא גיחכה. "עוד, ניראה אותך מתמודדת עם דרגת על!" קראה סטורמאמון "ציפורני סופה!" 10 חלקי הדף מהציפורנים שלה, עפו ,מצטלבים, לעבר דרפמון, אך היא הניפה את ידה וחלקי ההדף חזרו אל סטורמאמון, פוגעים בה. סטורמאמון נאנקה. "זה הכל? שכחת דבר אחד. אני מגה" אמרה "אתם עלובים יותר ממה שחשבתי" "זה לא!" נישמע קולה של ניקס מאחוריה. קא שו, פורסט בטא וסטורמאמון הביטו וראו את ניקס בטא מון עם לילימון, מיוטיסמון ותיואמנרה מרחפים. "תיקפו!" "כפור כוכבים" סובבה ניקס את ידה במעגל, ורוח כוכבים קסופה וקפואה יצאה ממנה. "ברק ארגמן" ברק אדום בופיע בידו של מיוטיסמון, ובוא הצליף בו על דרפמון "תותח פרחים"שלבה לילימון את ידיה ויצרה את הפגז "ספירלת היפוך" תיואמנרה שלך אליה ספירלות שהפגו את הצבע בסיבתם. "טורנדו סרט" סטורמאמון שלבה את ידיה וטורנדו יצא מהן "ברק נבואה" שיגרה קא שו ברקים אל דרפמון "קוצי שלכת" שלח פורסט בטא מון קוצים חדים לעבר דרפמון. נוצר פיצוץ עז שהרעיד את האזור. "זה בטח טיפל בה!" אמר פורסט בטא. "טועה!" נישמע צחוקה של דרפמון, בזמן שענן העשן התפזר. היא קפצה יותר גבוה, ואז נחתה, ובבעיטה סיבובית פגעה בכולם, שעפו אחרוה. "מאיפה יש לה את הכוח?" שאל מיוטיסמון "זו מתנה מהאדון שלי" חייכה דרפמון "ועכשיו אני אגמור איתכם!" "את לא!" נישמע קול מאחוריה וחנית כבדה פילחה את גופה. דרפמון התפוגגה באוויר, בזמן שהצרחה שלה הדהדה. הדבר היחיד שנשאר ממנה, היה ענן שחור ודליל, שהתפזר במהירות ע"י הרוח הקרה. "סוף סוף!" קרא פורסט בשמחה, בעודו יורד על האדמה יחד עם שאר החבורה. דיאנמון הוציאה את חניתתה התכולה מן הבוץ, שכמעט ונעלמה בתוך האדמה הרכה. "כן..." מילמלה דיאנמון. הדיג'ימונים הענקיים, אפורי העור ואדומי העין, נהמו בפחד. מפקדתם הבלתי מנוצחת, נוצחה. "הידד!" קראו הדיג'ימונים וחצי הדיג'ימונים, בעוד המפלצות בורחות ברעש ומהומה חזרה לאדונם השחור. הגשם המשיך לטפטף, חזק יותר ויותר, על גבי החניתות, החרבות והקשתות הזרוקות של פליטי עיר הסופה, כמעט קובר אותם בבוץ. "הידד לגיבורינו!" קראו שוב, והתקדמו אל עבר המחנה, נושאים על כתפיהם את בני החבורה. "היי! זה דווקא כיף להיות גיבור!" צהל פורסט. הדיג'ימונים שנשאו אותו הריעו. "הגשם הזה לא מוצא חן בעיני..." מילמל מיוטיסמון. "אוי, נו, מה איתך, מיוטיסמון? תהנה קצת, בחיי!" אמרה לילימון, שדיי נהנתה מתשומת הלב והגשם ושירד על פניה. "כן..." מילמל שוב מיוטיסמון. הברקים הבריקו והרעמים התגלגלו, בעוד הטור הארוך של הדיג'ימונים וחצאיהם צעדו, חסרי דאגות כהרגלם, אל עבר המחנה החצי מפורק. ובכן, היה אחלה קרב הפרק! אבל האים באמת דרפמון מתה, או שאולי היא עוד תחזור? האם קא שו תפסיק לפחוד מעצמה? ומה יהיה העתיד בהתפתחויות הרומנטיות?(יש עתיד?) כדי לגלות זאת המשיכו לקרא את אגדות העולם הדיגיטלי!
 

OFIRB9

New member
איזה שתי גאונות! ממש! גאונות!!!!

קטעים כאלה טובים אל ראיתי בחיים! הקטע עם המגנט היה ענק XD וגם הקטע עם באקמון! (באקה-מון? -.-;;;) אני ממש אוהבת יציאות והפיק הזה מה זה גדוש! מיוטי ^0^ איזה גבר דו! אוף! למה לי אין כאלה הברקות בפיק שלי??? קבלו תמונה במתנה ^^ עוד פיצול אישיות שלי @@ שתי מוכשרות שלי! הנה מתנה בשביל העבודה הקשה (חוץ מהתמונה)
 

niena

New member
^_^

תודה! שמחה שאהבת את המגנט ^_^ ואת הקטע עם באקמון (יאנה גדולה בכאלו קטעים... חחח...) תמונה מקסימה! הלוואי עליי כזה כישרון... ויש לך מלא כאלו הברקות בפיק! אפילו טובות יותר לפעמים...
 

OFIRB9

New member
אופסה

זה יותר מדויק
שיניתי כדי שיראו מה כתוב
 

niena

New member
אל תספר לי מה אני רוצה.

תן לי להבין, אתה לא רוצה לכתוב ביקורת משום שזה היה עד כדי כך גרוע? אני חושבת שאוכל להתמודד עם זה. אני רוצה לדעת איך אוכל לשפר את הכתיבה שלי.
 
למעלה