פרק 60
פרק 60 - sayonara hikaru שלום, היקארו. החלק הראשון של הפרק: היקארו וסאי בבית של סבא של היקארו. היקארו לא רוצה להאמין לזה שסאי עומד להיעלם. גם כתם הדם שנראה מטושטש יותר, גם סאי שאומר לו... הוא בטוח שסאי שוב אנוכי ולא מתייחס לזה. זה בגלל שהוא לא רוצה להודות בזה. זה ברור בצורה כואבת יותר מאוחר. הוא לא מעלה את האפשרות הזאת על דעתו גם בגלל שזה לא נראה לו הגיוני להיעלם אחרי 1000 שנה אבל לדעתי גם בגלל שהוא מפחד שזה באמת יקרה אז התת מודע שלו לא נותן לו לחשוב על זה. הרי מי חושב ברצינות שהוא הולך להיפרד ממישהו שכל כך קשור אליו? אני מכירה את זה קצת באופן אישי, וזה השאיר בי חותם עמוק אם לא טראומה (אמנם מי שנפרדתי ממנה לא מתה חס וחלילה אבל הקשר התנתק וזה היה מאוד קשה) אז אני מבינה קצת את מה שהוא עבר. "היקארו, בוא נחזור הביתה ונשחק. אתה יכול לשחק נגד סבא שלך מתי שבא לך" "על מה אתה מדבר, איתך אני יכול לשחק כמה שבא לי" "היקארו, אני... היקארו! אני עומד להיעלם בקרוב!" "שוב אתה מודאג משטויות?" זה כל כך עצוב כשיודעים שזה ממש לא שטויות ושזה עומד לקרות הרבה יותר קרוב ממה שאפשר לחשוב. מצד שני, מה שסאי ביקש זה לחזור הביתה ולשחק - הוא נלחץ מזה שהוא יפסיק לשחק, שזה הגיוני אחרי כל כך הרבה זמן שזה הדבר היחיד שהחזיק אותו, אבל הוא גם לא היה מוכן עדיין לחשוב על הפרידה שמצפה לו מהיקארו. החלק השני של הפרק: אירוע הגו. זה היה חלק קצת יותר קליל (בעיקר בזכות אוגאטה, שעד כמה שהוא מטריד הוא פחות אנגסטי מסאי), אבל גם בו היו מטענים רגשיים. היקארו: "גם אוגאטה כאן. כדאי שאתרחק ממנו" ... טראומה? אשיווארה: "אם אזלזל בו מי יודע מה הוא יעשה לי" אוגאטה: "אשיווארה!" ... גם לו יש טראומה? אוגאטה שיכור ---> מטריד. גם אני הייתי מפחדת. (חוץ מזה שריח של אלכוהול וסיגריות זה ממש לא משהו) "אתה לא צריך לפחד" זה לא קצת כמו להגיד "אני לא חשוד" כשאתה פורץ לבית של מישהו? (קורה ביותר מדי אנימות XD) *אוגאטה מתקרב להיקארו יותר מדי* "תן לי לשחק נגד סאי" וסאי מסכים לשחק נגד אוגאטה שיכור כי הוא יודע שלא יהיו לו עוד הזדמנויות. במצב רגיל הוא בטח לא היה מסכים. קצת הטריד אותי שהוא רצה "לענות לנחישות שאוגאטה הפגין בבית חולים", כאילו זה לא היה נראה כאילו אוגאטה הולך לתקוף את היקארו עוד שנייה o.o; היקארו: "אוגאטה-סנסיי, תשחק נגדי עכשיו" אוגאטה: "טוב, נסתפק בך" נסתפק... זו לא מילה שמתארת את היקארו אפילו בשלב הזה. הוא לא משתווה לרמה של אוגאטה, מן הסתם, אבל יש לו פוטנציאל אדיר בכל זאת. ההליכה במסדרון... ועוד מונולוג של סאי. "אלים, למה בחרתם בהיקארו?" "אני אעלם ורק היקארו..." "הקנאה בהיקארו שימשיך לשחק אוכלת אותי" "זה לא הכל... אני לא רוצה להיפרד מהיקארו" "גם מטורג'ירו לא רציתי להיפרד" "אני מצטער, היקארו. אני אעזוב בקרוב" סאי מתמודד עם העובדה שהוא יאלץ, חוץ מלהיפרד מגו, להיפרד גם מהיקארו. אף פרידה היא לא קלה, בטח כשזה מישהו שחיית איתו שנתיים בלי הפסקה. אני בטוחה שהוא היה עצוב בכזאת רמה גם כשטורג'ירו נפטר, אבל לזה היה לו זמן להתכונן נפשית והוא לא נפרד מהכל אלא רק מהאדם הזה. הציורים באמת יפים במיוחד בפרק הזה. זה מגיע לסאי. ;; החלק השלישי: בחדר של היקארו. סאי רוצה לשחק כמעשה אחרון לפני שהוא נעלם. הוא לא נפרד מהיקארו - אולי הוא מפחד שהיקארו שוב יחשוב שהוא סתם אנוכי ולא יאמין לו או שהוא מפחד שהיקארו כן יאמין לו ויהיה עצוב או יכעס עליו. מוזיקת הרקע בקטע הזה היא לדעתי המוזיקה הכי יפה בסדרה, אבל יכול להיות שזה בגלל מה שהיא מזכירה לי... קוראים לה Sayonara Hikaru, כמו השם של הפרק. רק לשמוע את המנגינה הזאת יכול להביא לי דמעות לעיניים (אין הרבה שירים שיכולים לעשות את זה, בטח שלא מוזיקות רקע). היקארו עייף. אם הוא לא היה כל כך עייף אולי הוא היה שם לב למשהו, אבל הוא באמת מותש מהיום הארוך שעבר עליו (לשחק עם אוגאטה שיכור ולקום מספיק מוקדם בבוקר בשביל להתחמק ממנו, ואז נסיעה ארוכה ברכבת... שינה ברכבת היא ממש לא מספיק עמוקה כמו שינת לילה במיטה, מניסיון, ושינה בבית מלון היא פחות עמוקה משינה בבית). בכל מקרה, היקארו עייף אבל הוא בכל זאת מסכים לשחק... למרות שהוא לא חוסך בתלונות. אולי פשוט אין לו כוח להתווכח. והמונולוג האחרון של סאי... "לפני 140 שנה טורג'ירו השאיל לי את גופו. אם טורג'ירו התקיים למעני, אני התקיימתי למען היקארו והיקארו קיים בשביל מישהו אחר. ואותו מישהו קיים בשביל מישהו אחר. אלף שנים ואז אלפיים נאספות כך. זו הדרך הארוכה אל המהלך האלוהי. התפקיד שלי הסתיים. אה, נכון. היקארו? היקארו? היי, היקארו? אתה לא שומע אותי? היקארו, שמחתי..." נקטע ככה באמצע המשפט כשהוא לא יכול אפילו לראות יותר את היקארו, והיקארו מרוב עייפות בכלל לא שם לב שסאי לא נמצא שם יותר, סאי נעלם. למרות שהוא נעלם באמצע המשחק, במילים האחרונות שלו הוא רצה להגיד משהו להיקארו... משהו שלא נדע כנראה לעולם. "היי, תורך. אמרתי שתורך. סאי?" "סאי?" המבט המופתע הזה של היקארו יכול לגרום לי ליותר עצב ממה שהדמעות שלו או המונולוגים של סאי יכולים, כי זה מראה עד כמה היקארו בכלל לא ציפה לזה. הוא לא מבין שסאי נעלם, הוא לא מבין מה קרה והוא לא יכול לעשות כלום חוץ מלנסות להבין בעצמו משהו שהוא בכלל לא מוכן לו נפשית. בכל אחד מהחלקים כשסאי דיבר (קודם עם היקארו, אחרי זה לבד, ואחרי זה כשהיקארו כבר לא שמע אותו) היקארו לא הקשיב לו. (במונולוג במסדרון ראו את העורף של היקארו מופנה לסאי) טריוויה על הפרק הזה: מהחלון של היקארו כשהוא מגיע הביתה ופותח אותו (בפוזה מאוד מעניינת, דרך אגב) אפשר לראות את הדגלים של יום הילד היפני שחל בתאריך ה-5/5. היום הזה זכה לכינוי "יום הגו" בקרב מעריצי הסדרה (ברצינות, חוגגים אותו בכל שנה כבר 3 שנים בפורומים) בגלל שהוא מורכב מהמספר 5 שמבטאים אותו ביפנית "גו" (שנה שעברה זה היה 5/5/5) וגם בגלל שזה תאריך מאוד חשוב בסדרה עצמה, היום שבו סאי נעלם. זה היה ארוך... אבל הייתי צריכה להוציא את זה. וגם חשבתי בדרך על דברים חדשים. ^^