צודקת - התרגום לא מדוייק, צ"ל שינדו
ביפן לא פונים לאנשים בשמות הפרטיים, אלא בתוך חוג המשפחה הקרובה. פנייה למישהו צעיר תמיד תהיה עם שם המשפחה (שינדו, במקרה של היקארו), והרבה פעמים (ויש לשים לב לכך!) מוסיפים סיומת לשם: קון (kun) - לילד, נער, חבר קרוב מבי"ס או מאוניברסיטה. צ'אן (chan) - לילדה, נערה סאן (san) - למבוגר/ת סאמה (sama) - למבוגר/ת, כשרוצים להתייחס ביתר כבוד סנסיי (sensei) - למוסמך/מוסמכת עם תואר, שמתמחה בתחומו ומלמד אחרים. ואז ברור למה קוראים בסידרה הרבה פעמים להיקארו כ:שינדו-קון, ולחברת הכיתה שלו (מחוג גו של בי"ס האזה): קאנקו-צ'אן, ולאוגאטה: אוגאטה-סאמה או אוגאטה-סנסיי. וצריך להקפיד על כך כשמדברים עם יפנים, כי הנימוס הוא מאד מאד חשוב ומובנה בתוך התרבות היפנית ובשפה היפנית. למורה שלי ביפנית אני תמיד פונה עם שם המשפחה שלה ומוסיף בסוף SAN, ולעולם לא אפנה אליה (כמו בתירגום ב"היקארו נו גו") בשם הפרטי שלה, כי זה יחשב כחוצפה וחוסר נימוס מחפיר מצידי. פניה חסרת נימוס בשם הפרטי, היא אחת הסיבות שהיפנים קוראים לזרים: באקא-נה-גייג'ין (baka-na-gaijin:זר טיפש), שמשמעותו זר שלא יודע להתנהג.