פרק 6 ../images/Emo66.gif
עברו כ-5 דקות לפני ששפתיו של פבלו זזו מאלה של מריצה, 5 דקות שנראו לשניהם כשנייה אחת אינסופית, מין דרך מוצא לשניהם .. שביל אל עולם פנטזיות כלשהו ששייך רק להם. מריצה הייתה הראשונה שהגיבה, "אני.." פבלו השפיל את עיניו "אני חייבת ללכת!" אמרה מריצה בבת אחת ויצאה לכיוון הדלת אבל פבלו תפס בזרועה "אני יודע מה את חושבת" מריצה הרימה את מבטה אליו "אני לא חושבת שאתה מסוגל אפילו לתאר לעצמך מה שאני חושבת", הוא הסתכל אל החלון,שילב את אצבעותיו לאיקס מאחורי גבו ואז החזיר את המבט אליה "את חושבת שהנשיקה הזאת הייתה טעות, ושהיא התרחשה רק בגלל הייאוש של שנינו" מריצה הביטה בו המומה ופבלו המשיך "את חושבת שזה לא יחזור על עצמו כי שנינו עלולים להפגע" מריצה שתקה לרגע ואז הנהנה בכאב "כן.. זה בדיוק מה שחשבתי" אמרה. לאחר מכן יצאה, כשסגרה את הדלת של הקרון היא נצמדה אליה והתחילה לבכות, פבלו בפנים שוב הביט אל החלון ולאחר מכן אל הגיטרה, הוא נזכר בדבריה של מריצה "זה אפשרי" ואז דפק באגרופו על השולחן ואמר לעצמו "לא,זה לא". פילאר ישבה עם פילאר ולוחן בחצר בית ספר כשניקו ניגש אליהם, "סנטיאגו ביקש שתבואו למועדון בשיעור ולא לכיתה" הוא בא ללכת אבל אז קראה לונה "ניקו, אפשר לדבר?" הוא הביט בה וחייך קלות "כן, כמובן. את באה לגינה?" לונה קמה ולפני שהלכה הביטה בלוחן ופילאר, לוחן הביטה בה ואמרה "יש דברים שאף פעם לא יעלמו" לונה הסתובבה לראות באיזה מרחק ניקו ממנה ואז אמרה להן בלחש "כמו אהבה אמיתית" ואז הלכה . מיה נכנסה לחדר המפות ומיד אחריה נכנס מנואל ונעל את הדלת . "מה אתה עושה ילד? תן לי לצאת" מנואל הכניס את המפתח לכיס מכנסיו "לא, לפני זה אנחנו צריכים לדבר!" מיה התקרבה לדלת "אין לנו על מה לדבר" אמרה חצי כועסת, חצי מיואשת. מנואל נעמד ליד הדלת כשפניו קרובים לפניה "אני חושב שדווקא יש" מיה באה להסתובב והוא תפס אותה "ממה את כל כך מפחדת?" שאל. "מנואל, תעזוב אותי - אני רצינית" מנואל עזב מיד את ידה "אני רוצה לעזור לך" הוא הביט בה בעצב "תני לי". מיה הסתכלה אל עיניו, היא פתחה את פיה לומר משהו אבל אז רק אמרה בלחש "אתה רוצה לעזור לי?" וכשהוא הנהן אמרה "אז תפתח את הדלת ותן לי לצאת" .מנואל בחן אותה, ואז הוציא את המפתח מכיסו ופתח את הדלת ואז לפני שיצאה אמרה לו "אני מצטערת, אבל אתה הבן אדם האחרון שיוכל לפתור לי את הבעיות" הוא הביט בה מתרחקת ונשען על הקיר חושב "אני גם הבן אדם הראשון שישמח ליצור לך אותם" ואז השפיל את ראשו בכאב "למה את כל כך חשובה לי?" פילאר התקרבה לחואקין כשזה ישב עם חבריו, "חואקו, אתה בא למועדון?". הוא הסתובב אליה "לא, אני נראה לי אפסיד את השיעור הזה - יש לי דברים יותר חשובים לעשות מלהקשיב להרצאות המשעעמות של המורה לאתיקה" היא הסתכלה בחבריו והם ישבו משתוקקים שתעזוב, "כמו למכור סמים?" שאלה, חואקין קם אליה מיד "את יכולה לצעוק יותר חזק? לא שמעו אותך במלזיה" פילאר פתחה את ידו "חשבתי שסיימת את העסק הזה" חואקין הכניס את השקית לכיסו "כן, אבל את יודעת איזה כסף אפשר להרוויח מזה?" היא הסתכלה עליו ואז אמרה "לא אכפת לי! הגיע הזמן שתבחר, אני או הסמים" . חואקין נותר המום. מרקוס נכנס לחדרה של לוחן "אני מצטער על מקודם", היא הביטה אליו "אין לך על מה לבקש סליחה- הבנתי שזה היה בגלל המסדר" אמרה. הוא חייך והתיישב לידה "ידעתי שתביני, ופעם הבאה נמציא איזה סימן כדי שתביני מראש" לוחן חייכה גם היא "טוב" . הוא נישק אותה בלחי ואז קם ואמר "טוב, אני חייב לזוז, זה לא ממש בטוח להיות בחדר של 2 מקבלות מלגה" לוחן לא הגיבה, היא הייתה עדיין ברגע של הנשיקה , כשיצא מרקוס היא נגעה בלחייה ואז נזכרה במילותיה של לונה "... כמו אהבה אמיתית ". סרחיו נכנס לבניין של בית הספר, בראשו הוא כבר תיכנן את הנסיעה עם בנו לאיזור של התיירות שהוא צריך לבקר , ראשו היה כל כך מעופף שהוא נתקל בלי כוונה במישהי . "אני מצטער .." הוא אמר וכשבא להמשיך הוא הבחין לפתע שמולו עמדה לא אחרת מאשר פאולה . "מה את עושה כאן?" שאל נרגז, וכשהיא לא ענתה הוסיף "אמרתי לך שתתרחקי מהבן שלי או תשלמי על זה!!"
עברו כ-5 דקות לפני ששפתיו של פבלו זזו מאלה של מריצה, 5 דקות שנראו לשניהם כשנייה אחת אינסופית, מין דרך מוצא לשניהם .. שביל אל עולם פנטזיות כלשהו ששייך רק להם. מריצה הייתה הראשונה שהגיבה, "אני.." פבלו השפיל את עיניו "אני חייבת ללכת!" אמרה מריצה בבת אחת ויצאה לכיוון הדלת אבל פבלו תפס בזרועה "אני יודע מה את חושבת" מריצה הרימה את מבטה אליו "אני לא חושבת שאתה מסוגל אפילו לתאר לעצמך מה שאני חושבת", הוא הסתכל אל החלון,שילב את אצבעותיו לאיקס מאחורי גבו ואז החזיר את המבט אליה "את חושבת שהנשיקה הזאת הייתה טעות, ושהיא התרחשה רק בגלל הייאוש של שנינו" מריצה הביטה בו המומה ופבלו המשיך "את חושבת שזה לא יחזור על עצמו כי שנינו עלולים להפגע" מריצה שתקה לרגע ואז הנהנה בכאב "כן.. זה בדיוק מה שחשבתי" אמרה. לאחר מכן יצאה, כשסגרה את הדלת של הקרון היא נצמדה אליה והתחילה לבכות, פבלו בפנים שוב הביט אל החלון ולאחר מכן אל הגיטרה, הוא נזכר בדבריה של מריצה "זה אפשרי" ואז דפק באגרופו על השולחן ואמר לעצמו "לא,זה לא". פילאר ישבה עם פילאר ולוחן בחצר בית ספר כשניקו ניגש אליהם, "סנטיאגו ביקש שתבואו למועדון בשיעור ולא לכיתה" הוא בא ללכת אבל אז קראה לונה "ניקו, אפשר לדבר?" הוא הביט בה וחייך קלות "כן, כמובן. את באה לגינה?" לונה קמה ולפני שהלכה הביטה בלוחן ופילאר, לוחן הביטה בה ואמרה "יש דברים שאף פעם לא יעלמו" לונה הסתובבה לראות באיזה מרחק ניקו ממנה ואז אמרה להן בלחש "כמו אהבה אמיתית" ואז הלכה . מיה נכנסה לחדר המפות ומיד אחריה נכנס מנואל ונעל את הדלת . "מה אתה עושה ילד? תן לי לצאת" מנואל הכניס את המפתח לכיס מכנסיו "לא, לפני זה אנחנו צריכים לדבר!" מיה התקרבה לדלת "אין לנו על מה לדבר" אמרה חצי כועסת, חצי מיואשת. מנואל נעמד ליד הדלת כשפניו קרובים לפניה "אני חושב שדווקא יש" מיה באה להסתובב והוא תפס אותה "ממה את כל כך מפחדת?" שאל. "מנואל, תעזוב אותי - אני רצינית" מנואל עזב מיד את ידה "אני רוצה לעזור לך" הוא הביט בה בעצב "תני לי". מיה הסתכלה אל עיניו, היא פתחה את פיה לומר משהו אבל אז רק אמרה בלחש "אתה רוצה לעזור לי?" וכשהוא הנהן אמרה "אז תפתח את הדלת ותן לי לצאת" .מנואל בחן אותה, ואז הוציא את המפתח מכיסו ופתח את הדלת ואז לפני שיצאה אמרה לו "אני מצטערת, אבל אתה הבן אדם האחרון שיוכל לפתור לי את הבעיות" הוא הביט בה מתרחקת ונשען על הקיר חושב "אני גם הבן אדם הראשון שישמח ליצור לך אותם" ואז השפיל את ראשו בכאב "למה את כל כך חשובה לי?" פילאר התקרבה לחואקין כשזה ישב עם חבריו, "חואקו, אתה בא למועדון?". הוא הסתובב אליה "לא, אני נראה לי אפסיד את השיעור הזה - יש לי דברים יותר חשובים לעשות מלהקשיב להרצאות המשעעמות של המורה לאתיקה" היא הסתכלה בחבריו והם ישבו משתוקקים שתעזוב, "כמו למכור סמים?" שאלה, חואקין קם אליה מיד "את יכולה לצעוק יותר חזק? לא שמעו אותך במלזיה" פילאר פתחה את ידו "חשבתי שסיימת את העסק הזה" חואקין הכניס את השקית לכיסו "כן, אבל את יודעת איזה כסף אפשר להרוויח מזה?" היא הסתכלה עליו ואז אמרה "לא אכפת לי! הגיע הזמן שתבחר, אני או הסמים" . חואקין נותר המום. מרקוס נכנס לחדרה של לוחן "אני מצטער על מקודם", היא הביטה אליו "אין לך על מה לבקש סליחה- הבנתי שזה היה בגלל המסדר" אמרה. הוא חייך והתיישב לידה "ידעתי שתביני, ופעם הבאה נמציא איזה סימן כדי שתביני מראש" לוחן חייכה גם היא "טוב" . הוא נישק אותה בלחי ואז קם ואמר "טוב, אני חייב לזוז, זה לא ממש בטוח להיות בחדר של 2 מקבלות מלגה" לוחן לא הגיבה, היא הייתה עדיין ברגע של הנשיקה , כשיצא מרקוס היא נגעה בלחייה ואז נזכרה במילותיה של לונה "... כמו אהבה אמיתית ". סרחיו נכנס לבניין של בית הספר, בראשו הוא כבר תיכנן את הנסיעה עם בנו לאיזור של התיירות שהוא צריך לבקר , ראשו היה כל כך מעופף שהוא נתקל בלי כוונה במישהי . "אני מצטער .." הוא אמר וכשבא להמשיך הוא הבחין לפתע שמולו עמדה לא אחרת מאשר פאולה . "מה את עושה כאן?" שאל נרגז, וכשהיא לא ענתה הוסיף "אמרתי לך שתתרחקי מהבן שלי או תשלמי על זה!!"
