פרק 505

גלינקה2

New member
פרק 505

ג'ודי רואה איך המסכה שוב צצה על המיטה שלה. היא מאוד נפגעת כי היא מבינה שטקס הסיום שלה מתעכב. בעזרת איאנלה היא מבינה איך לא היתה צריכה להשתלט שוב. הבעיה שלה היא דווקא משום שהיא חכמה ומוצלחת ותומכת. היא מרוויחה הרבה ומצליחה בעזרת התכונות שלה ולכן קשה לה להבין איפה נגמרות ההצלחות שלה ואיפה הכשלונות מתחילים בעיקר כאשר הכשלונות שלה מפריעים לאחרים יותר מאשר לה. אנשים כמו קלי וניאמבי ואנטוניה שנפגעים באמת מהשגיאות שלהם קל להם יותר לזהות איפה הן טעו. ניאמבי חוזרת שוב למר מצב. היא מתקשרת, מתכננת לשלוח אי-מייל. היא מרגישה שמשהו לא גמור. שהיא חייבת להסביר לו, לסיים אתו דברים. אבל זה לעולם לא יקרה. במקרה של התמכרות הכי טוב לחתוך. האם עוד מישהו הרגיש שההתמכרות גוברת עליו למרות שהוא יודע כמה שזה מזיק לו? אנטוניה מקבלת משימה לרהט את חדר האורחים. יכול להיות שהיא צריכה להרוויח כסף על זה. לא דיברו על כך. מגיע אליה מעצבת שמדריכה אותה. בשבילי זה היה יכול להיות ממש חגיגה. אבל אנטוניה מתלוננת שהיא לא מבינה כלום, ושהיא עייפה וקר לה. היא בוחרת קשת צבעים חמים, מה שגם אני הייתי עושה אם היו נותנים לי. המעצבת מעירה שהיא לא שואלת למחיר של הבדים והשרותים. האמת היא שזה קצת לא כל כך פייר כי זה נראה כאילו היא מקבלת את זה חינם.
 

FreshF5

New member
התמכרות

כן, כמובן, בכל פעם שהחלטתי שאני נשארת נאמנה לעצמי ולא מוותרת, לחשובים, מצאתי את עצמי אחרי כמה ימים נשברת, מוותרת ויוצרת איתם קשר עוד בטרם הם יצרו או מרצה אותם.
 
זה חלק מהעניין...

של ההתמכרות. הידיעה שהוא מזיק, הידיעה שלא צריך להתקשר, לשלוח מייל, לרדוף. הידיעה שזה לא בסדר...אבל הלב לא מסוגל, וכך גם שאר הגוף. אני כ"כ מכירה את מה שהיא עוברת. את החום המתפשט בגוף, את הרעד, את הגעגועים, את חוסר המנוחה (ושמתי לב שהיא גם מרעידה את הרגל כשהיא יושבת- בדיוק כמוני). בתור אחת שנמצאת עמוק עמוק בתוך המצב של ניאמבי אני יכולה להתחבר מאד לעניין של לרצות לעשות את השיחה הזאת. להסביר, לתרץ, לבקש...אבל זאת הכל תעתוע של המח. ניאמבי לא באמת רוצה לסגור איתו את העניינים כי ההתמכרות שלה גורמת לה עדיין בתוך תוכה לחשוב: "ואולי בכל זאת...?!" וזה הכי לא בריא שיש. אני עצמי הגעתי למסקנות הנכונות, ההגיוניות, הבריאות והשפויות- אבל פשוט לא מצליחה ליישם. כל שנשאר לי זה לשאוב כח מפניני החוכמה של איאנלה, למרות שדיבורים לא עוזרים. לא עוזרים שכנועים, תרגילים, משימות ולא כלום. אומרים תמיד שהיחיד שיכול להחליט להיגמל מההתמכרות זה המכור עצמו, אבל כפי שאני רואה את הדברים הדרך היחידה להיגמל מאהבה הרסנית שכזאת היא להכריח את עצמך לעשות בדיוק את ההפך ממה שאת מרגישה. זה חזק ממך לעיתים, זה כואב, זה בוער, זה בעיקר מתיש...אבל ה"קריז" עובר בשלב מסוים, וכשדמעות מתייבשות מבינים שפשוט אין ברירה.
 

גלינקה2

New member
אני גם מרגישה לפעמים את התחושה של משהו

לא גמור וקשה לי להתנתק מאנשים בבת אחת. זאת לא התמכרות אבל התחושה הזאת מוכרת לי. לפעמים אנשים מרגישים את התחושה של הוא לא כל כך רוצה אותי אצל השני והם בעצמם מתנתקים ואז הם בעצם עושים טובה כי הוא פותר את בעית חוסר היכולת להתנתק. כבר קרה לי שאנשים התנתקו ואחרי כן הבנתי שאני זאת ששידרתי שאני לא רוצה אותם אבל לא יכולתי לחתוך בבת אחת. מעניין איך איאנלה תגמול את ניאמבי. לאיאנלה יש את היכולת לחדור לתוך הרגשות של האחרים וכנראה שהיא תשתמש בזה. כזכור, רונדה בזמנו כלאה את ליסה א' בתוך מקום שנראה כמו כלא קטן, ואמרה לה בטון הכי מזלזל בעולם שהוא שם עליה ולא איכפת לו ממנה, וכשזה לא עזר היא גירשה אותה לחודש.
 
אני חושבת ש...

ההיקשרות (נקרא לזה כך) לאנשים שעושים לך רע ולא שמים עלייך זה חלק מעניין ההלקאה העצמית. ניאמבי (ושאר הבנות ש"מכורות" למישהו שעושה להן רע, והרבה רע), בשל כל מה שעברה וספגה (מה שמתקשר לעניין שאיאנלה עלתה על היחס של אמה של ניאמבי כלפיה) רוצה את הבלתי מושג, את הגבר התפוס, את הגבר שעושה לה רע . היא לא חושבת שמגיע לה יותר מזה- וכשזה קורה לא רואים שמשהו לא בסדר, שלא מגיע לה שיתייחסו אליה יפה ובעיקר: היא לא מכירה יחס אחר. פקיחת העיניים וההכרה בכך שזאת התמכרות ושלאף אחת לא מגיע יחס כזה- היא הצעד הראשון והקטן בדרך לצאת מזה, אך הדרך עוד ארוכה. הוויכוח הפנימי בין "הוא הידיד הכי טוב שלי, אני לא רוצה לאבד אותו, כיף לי איתו, אני אוהבת אותו, הוא הכי חשוב לי בעולם" ובמקרה של ניאמבי "הוא סקס מעולה, אני נמשכת אליו" או מה שזה לא יהיה - לבין "אני יודעת שהוא לא טוב בשבילי, שהוא מזיק לי, שמגיע לי יותר מזה" הוא אינסופי. התלות הזאת מוזנת גם מהפחד מהלא ידוע ומחוסר הרצון (והיכולת) להשלים עם העובדה שזה לעולם לא יקרה. היא לא יודעת מה יישאר ממנה אח"כ, בלעדיו. במקרה שלי למשל, אני לא מסוגלת לדמיין את החיים שלי בלי הבנאדם הזה. 4 שנים של שירים, זכרונות, מילים, צחוקים, חלומות...איך אפשר לזרוק כל זה לפח?! איך אפשר להרים דגל לבן ולהגיד: בזבזתי כ"כ הרבה שנים לחינם? הדרך היחידה לגמול את ניאמבי מההתמכרות הזאת היא ללמד אותה שהיא חשובה. יותר חשובה. כרגע ניאמבי רואה מול עיניה את טובת "מר מצב" ולא את טובתה. איך לו יהיה טוב, איך הוא ייצא בסדר, איך הוא לא ייפגע. ברגע שהיא תבין שאין לה אחרת מלבדה, שהיא חשובה ושמגיע לה שיהיה לה טוב- היא גם תתחיל לפעול ככה. ברגע שמגיעים להכרה הזאת צריך להפנים אותה ואז ללמוד ליישם אותה. זה כמו ללמד בנאדם ללכת, לדבר ולאכול מחדש. צריך לשנות את כל מה מכירים עד עכשיו מא' ועד ת'. אני תקועה איפהשהו בשלב היישום. אני יודעת מה צריך לעשות, אני יודעת מה טוב לי ומה לא- אך לא יודעת איך לעשות את זה, לא יודעת איך לשנות ובעיקר פשוט חוששת מהריק הנוראי והאינסופי שיישאר אחריו- ועדיין מקווה שאולי. מה ישאר לי בסוף/ דנה ברגר: אז אני, אז אתה כל היום משחקים במיטה ולחשוב שהכל אפשר לדמיין ובינתיים נגמר באבק, בחיים רגעים כל כך לא ברורים וזה קר ורטוב ופתאום שום דבר לא חשוב לא יודעת מה ישאר לי בסוף איך אתה יכול את הכל לעטוף את עצמי בעולם מקימה משפחה כמו כולם אהבה, מסכות רק עכשיו את כל זה לגלות האמת, מסירות בתפקיד של אישה וטעות אם תלך, אם אחזור אם נשלים עם זה, יעבור ונדמה שאין לי סיבות לחייך איך אתה יכול גם עכשיו ללטף לא יודעת מה ישאר לי בסוף מה ישאר לי בסוף מה ישאר לי בסוף .
 

גלינקה2

New member
עוד פיתרון

ממה שאני ראיתי אין אדם אחד בלבד שאפשר לאהוב. גם לא מאמינה ב"חצי השני". ניתן לאהוב כמעט כל אדם באותה רמת אינטימיות. אם יש בך יכולת לחוש אהבה בלי התנאי שהוא חייב להראות בצורה מסוימת ושיהיו לו תכונות מסוימות ואם נזכור שיש בו נשמה טהורה שלא קשורה לאישיות שלו, ואם נמצא את השביל לתוכו נוכל לאהוב כל אדם. גם בזוגיות לאחר שנים רבות של זוגיות הדבר החשוב הוא החברות ואם אין חברות אלא רק ניצול ותלות כמו אצל ניאמבי אז זאת לא אהבה אלא כל אחד כבול לפצע של השני. כלומר, ברגע שלומדים אהבה בריאה בלי שום קשר לזוגיות אז אי אפשר לאבד אף אחד. תמיד תימצא אהבה.
 
התמכרות לאהבה

אין ספק שזאת חוייה קשה מאין כמוה,זה ממש להיות כלואה בבית הסוהר של עצמך... אבל הפתרון היחידי הוא לחתוך,באכזריות,..גם ליסה בזמנו הרגישה שיש לה עוד "משהו קטן" להבהיר למר אינטרנט שלה.זה כל כך אופיני,האשליה שאם תגידי רק את זה ודי ,תצאי מכובדת,ועם תחושת -"העסק סגור" וזה לא עובד...זה שקר עצמי. כמו באוכל - לדעת מה לא מתאים לך,ופשוט להמנע. זה קשה וכואב,ובוכים ורחמים עצמיים ומה לא,אבל רק כך יוצאים מקשר לא בריא.כמובן שמאוד עוזר ללוות זאת בכתיבה,אבל שוב- לא לילל לדף, אלא לנסות לזהות מה זה עושה לי,איפה נקודות החוזק שלי...להבין על איזה צורך הקשר המפוקפק הזה ענה...ואז - ברוב המקרים מגלים שזאת לא היתה אהבה בכלל אלא אובססיה. כמובן שאינני מתכוונת לאהבה אמיתית שהיתה ומתה,אלא לקשר לא בריא.
 

Y. Welis

New member
כדאי לנסות במצב כזה 'תגובה מינימלית הכרחית'

שהיא המינימום שאפשר לעשות, כדי לסגור את העניין. זה יכול להתבטא במכתב שלא ישלח, דיבור באויר או איזושהי פעולה שתסמל את הניתוק. ההתחלה הזו תסייע מאוד להתחיל את תהליך השיחרור. עוד בעניין (מהאירוח הקודם) http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1684&msgid=101946238&archive=1
 
למעלה