../images/Emo121.gif
זה היה פרק פשוט מדהים! הכי טוב שראיתי בסדרה עד עכשיו. פרק... אמנותי (סדרה אמריקאית אמנותית?? אני מאמינה שסוף העולם מתקרב... תרתי משמע ::בוכה בהיסטריה:

. לא ראיתי את העונה השנייה, אבל נדמה לי שיהיה קשה לעשות סצנות יותר חזקות מאלו שהיו בפרק הזה. נדמה לי שבסצנה הראשונה יוצרי הסדרה הודו לעצמם, בצער רב וביגון קודר, שבריאן הוא הדמות הראשית שמובילה את העלילה, ושאר הדמויות והעלילות הן רק משניות. נו, בריאן קיני כפי שאנחנו מכירים ואוהבים - עירום ומזדיין ::צווחה, התעלפות:: - וסביבו החברים, בשיחת טלפון רבת משתתפים, אוהבים ושונאים אותו באותו זמן (כמוני). בסצנה השנייה חשבתי, "אה, מגיע למניאק הזה, שיתעללו בו קצת." ... אבל תארו לעצמכם, איך תיאה ומישל ופיטר (רנדי כבר רגיל, הממזר) נהנו מצילום הסצנה הזאת: להיות באותו חדר עם גייל (אווו, השם המפורש!
) עירום! המחשבה מסצנה שתיים התחלפה בסצנה שלוש ל: "איזה מסכן!" אבל זה כל העניין בבריאן, אפשר להבין כל מה שהוא עושה בשתי דרכים - האחת, הוא עושה אותם למען עצמו בלבד, השנייה, הוא עושה אותם למען אחרים, בדרכו המיוחדת... וגם כשחושבים שהוא חזיר אנוכי, עדיין אוהבים אותו, כי הוא מקסים ואנושי להפליא. אם כך, אפשר לחשוב שההלוויה שחבריו האוהבים עשו לו בבוקר מגיעה לו, ועדיין להצטער עליו. אלוהים, זה היה אכזרי! כלומר, נכון שלא היתה דמות מבין כל הדמויות בחדר (מלבד לינדזי, אולי) שבריאן לא פגע בה. גם בנושא הגיל! איך הוא לעג למייקי ולטד במסיבת ההפתעה של מייקי? ואיך הוא לעג לדיוויד ב"טקס מלך הבבילון"? הו, זה היה אירוני, בייחוד בהתחשב בעובדה שבריאן בעצמו הוא לא ממש פרגית... אבל, עוגת מצבה?? ארון מתים??? אמנם לא ראיתי את הפרק הזה לפני כן, אבל בכל זאת ידעתי שבריאן ינסה להתאבד בו (הודות ל"מעריב לנוער"... אוי לא ::אוחזת בשני צדי הראש באימה:: הודיתי שאני קוראת מעריב לנוער! איזו בושה!), ולכן ההלוויה נראתה לי אכזרית פי כמה. המסיבה של אמט היתה כל כך מוצלחת! אני חושבת שאמט הוא הדמות הפארודית של הסדרה (ברצינות גמורה), לא, לא בגלל שהוא הומו נשי... פשוט, הוא הדמות שמעבירה את הפארודיות. למשל, כל הרומן התמוה בינו ובין הבחור ההוא (גראנט?) בטקס מלך הבבילון, שהיה פארודיה לכל הסרטים האמריקאים הרומנטיים (אני זיהיתי שם את "סיפור הפרברים"), או אתמול, מסיבת הפלאנל (??) שהיתה פארודיה על כל מסיבות הנושא למיניהן. המסיבה, שעל פניה נראית מצחיקה, היתה חשובה (טד ובלייק, מייקל ודיוויד, אבל עליהם בהמשך... הו, זה הולך להיות ארוך...) ואיזה הבדל בינה לבין סצנת ההתאבדות המגוחכת אך מצויינת (האם זה אומר שהתאבדות, לפחות מהסיבה הזאת, היא מגוחכת?) של בריאן, שנחתכה אליה. איזה מזל שמייקל היה שם להציל אותו! אתם יכולים להגיד שהוא קרציה כמה שבא לכם, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו, הוא תמיד שם כשצריכים אותו (אמ, כאשר בריאן צריך אותו). ועכשיו, ה"פרום" המפורסם של ג´סטין. לא משנה העובדה שהכריס הובס הזה, שהייתי יכולה לכתוב רשימת קללות שנוגעות אליו, אם הוא היה שווה את זה, הכה אותו בסוף. בעיני הערב עדיין היה ניצחון שלו. רק אלו מבינינו שסבלו בבית הספר מפני שהיו שונים (אצלי זה היה ביסודי) יכול להרגיש את מלוא עוצמת הנצחון והנקמה. *מחשבותי מפליגות אל עצמי, אפשר לרדת אל הכוכביות למטה ולהמשיך לקרוא על הפרק עצמו*
- חלום... הנקמה האישית שלי תגיע יום אחד, אין שום ספק. זה יהיה כשאהפוך לסופרת מפורסמת ומוערכת. אני אתראיין למעריב או ידיעות, מוסף סוף השבוע, כדי להיות בטוחה שהראיון יגיע לכמה שיותר בתים. כיוון שאני הולכת להיות סופרת, אני יכולה לדמיין בצבעים מציאותיים לחלוטין איך החארות האלו שהתעללו בי, שעד אז יתחילו חיים רגילים משל עצמם - בעל/אישה, ילדים, עבודה משעממת ולא מספקת - קוראים את העיתון וחושבים לעצמם... "הי, זו המפגרת הזאת מהיסודי"...
. לא יהיה אכפת להם מהעובדה שאני סופרת, כי מה מטומטמים כאלו יכולים להבין בזה? הפרסום, זו מילת המפתח. *תודה על ההקלה. חזרה לפרק* תארו לעצמכם איך השמיניסטים במחזור ההוא יזכרו את נשף הסיום שלהם: הילד שלא פחד להודות שהוא הומו, נמצא בנשף עם אפולו בכבודו ובעצמו (או שמא עלי לכתוב "ארוס"? לא, לבריאן הכי מתאים "פורנו"
). איך הם רקדו ביחד, כמו לא שמים לב שכולם מסתכלים עליהם, ואיך הם התנשקו... ::אנחה:: הובס הוא חריג, לי היה נדמה שרוב התלמידים דווקא שמחו (החיוכים של הבנות... נו, מישהו מופתע מזה בכלל?). זה היה כל כך רומנטי, הקטע במגרש החנייה. היה נדמה ששניהם מאושרים, ושאפילו בריאן מאוהב בג´סטין. ואז בא הקטע עם כריס הובס. לזה בריאן התכוון בפרק עם הסנטורית, מה?... כל עוד יש כאלו אנשים בעולם, צרי אופקים וצבועים (ג´סטין הרי עשה להובס ביד), הוא אף פעם לא יהיה מקום טוב. שמתם לב איך ג´סטין חייך כשהוא הסתובב לקריאה של בריאן? זה כל כך מתוק... ולא מהסוג שעושה לך בחילה. בקטע הזה היה ברור שבריאן אוהב את ג´סטין. אולי לא מאוהב בו, אבל אהבה של בריאן יותר חשובה ואמיתית מההתאהבות שלו (שימו לב איך מייקי כל כך חשוב לו). וכל זה, כשזוכרים את הפרק הראשון, המיתולוגי (אני לא ראיתי, אבל זה העניין במיתולוגי), "אתה תראה אותי רק בחלומות שלך." וכו´. והסצנה בסוף, בבית החולים...
נו, זה סיום עונה ראשונה, ולכן אפשר לנתח את התהליכים שעברו על הדמויות (אני נשמעת כמו המורה לקולנוע שלי...) מהרגע שאותו "דאדי"... אמ... הצליף בטד, נראה כאילו טד באמת התחיל להשתנות, לקבל ביטחון. מוזר, לא? אבל כל מערכת היחסים המגוננת שלו על בלייק מראה את זה. ובסופה, במכון הגמילה, כשהוא זרק את הדיסק של האופרה הזאת, שמסמלת את היחסים ביניהם, זה הראה שהוא שבור, נכון, אבל בכל זאת ממשיך הלאה. אני לא יודעת אם הטד של ההתחלה היה מסוגל לזה. מייקל למד לתפוס ביטחון, ולהגיד "לא" כשצריך. הוא התבגר, וכבר לא ייתן לאף אחד, כולל דיוויד, להשתלט לו על החיים. גם לא לבריאן. בפרק הזה הוא היה החזק, זה שהציל את בריאן, ושכנע אותו שהגיל לא משנה, והוא יישאר אותו דבר גם בגיל מאה. מה שלא השתנה אצלו זה המסירות האמיתית והאוהבת לבריאן. הוא ויתר על הנסיעה עם דיוויד, בשביל להיות שם עם בריאן השבור מפציעה של המתחרה הרציני של מייקי. מייקל גם למד לקבל את ג´סטין, ועובדה שהוא סמך עליו שיהיה מין בן מחליף לאמו. ולסיום, אם מישהו עדיין קורא את זה, מה שהכי טוב בסדרה הזאת, זה שהיא לא קיטשית. כל מה שהתרחש בפרק, ההצלה של בריאן, ה"פרום" (אוי, מקור רציני לבחילה בכל סדרה אחרת), והפציעה של ג´סטין, היו יכולים להיות כל כך קיטשיים, ובסדרה הזאת הצליחו להימנע מזה, הודות לצוות מעולה. ::מחיאות כפיים:: מייגע?
מצטערת... קחו שוקו -