To Be Or Not To Be
סוף סוף הגיע פרק איכותי בעונה הזו. אחרי בצורת ארוכה דוסון קריק חזרה. יחד עם זאת, יש לציין כי כפי שפייסי אמר זה יותר פרק בסגנון "טונייט אין א ורי ספיישל...", מאשר פרק רגיל, והבעיה היא שהוא לא חייב היה להיות כזה. אמנם כל ההתעסקות בזהות המינית של ג'ק היא נושא לפרק ספיישל, ואכן אין ממש צורך או אפשרות להכנה מוקדמת, אבל מה שהופך את הפרק הזה לטוב הוא ריבוי הנושאים שבו והמורכבות שבהם. אם זה היה רק פרק על זהות מינית אז הוא היה מדיף ריח רע של ניצול זול לצרכי רייטינג אבל יש פה גם התעסקות בדמותו של פיטרסון, הסכסוך ביניהם, והמניעים של פייסי. למרות השיר המפתיע דווקא נושא זה היה בעל הפוטנציאל הגדול והוא אפילו לא נוצל עד תום. פיטרסון הוא דמות נפלאה שהשוואה שלו לאבי מתבקשת. הוא גרסה הרבה יותר מרירה, מבוגרת, ויש יאמרו אכזרית של אבי. למעשה, האכזריות שלו מתאפשרת מעצם הכוח שיש לו ביד. העימות הזה היה כ"כ מעניין שהוא גרם לתחושת פספוס. למה לא קיבלנו יותר רקע בנושא? איך יכול להיות שמצליחים להגיע בפרק הזה ליותר מיצוי והתקדמות בעימות שהתגלה רק בפרק הזה, מאשר ב"uncharted waters", עם פייסי ואביו שרקע לגביו פוזר לאורך כל העונה הראשונה? קצת בילד אפ לפני ביניהם, בין אם בדיאלוגים ארוכים, או סתם עקיצות קטנות כמו בתחילת הפרק, היו יוצרים תחושת יריבות שהיתה הופכת את סצנת היריקה לעוצמתית הרבה יותר מכפי שהייתה (והיא היתה עוצמתית). בכל מקרה, מה שהפך את הפרק הזה לטוב (ואת שני הפרקים בכלל), הוא האמביוולנטיות שבו. זה לא רק פיטרסון הרשע, ג'ק הקורבן, ופייסי הגיבור, יש גם עומק שכ"כ היה חסר בפרקים האחרונים. אם אתה לא הולך קדימה, לך פנימה, תחקור ותיצור עומק. בפרק האחרון לא היתה התקדמות וגם לא עומק, למרות שהיה אפשר (הפרק עסק בסרט של דוסון ככלי להתמודדות, ונקודת השיא שלו היתה בוידוי של דוסון שהוא אכן כלי. זו לא נקודת שיא, זו נקודת פתיחה, שצריכה להוביל לאיך הוא מהווה כלי, על מה השינויים בתסריט מעידים, איך ג'ואי מתמודדת עם הייצוג שלה ואיפה נמצאים הפערים בין נקודת המבט של ג'ואי על הקשר לזו של דוסון. מכאן הדרך לאפילו חצי תובנה על סיבת הפרידה היא קצרה וזו כבר התקדמות ראוייה שהיתה הופכת את הפרק להרבה יותר טוב), אבל בפרק הזה (או יותר נכון בצמד הפרקים) יש. פיטרסון הוא לא רשע מוחלט, אבל זה נושא לפרק הבא, ג'ק הוא לא העלמה במצוקה (למרות השיר. סתם, לא יפה...) כמו אנדי, הוא לא מחפש שפייסי יגיע על הסוס הלבן ויושיע אותו בהירואיות, הוא מציג גישה של התמודדות שונה וע"י כך מבקר את ההירואיות של פייסי שהגיעה לרמות קלישאיות בפרק הקודם. זה היה צעד חיוני מבחינת הסדרה כי השארת פייסי כגיבור האולטימטיבי והאלטרואיסטי היה פוגע באמינות הסדרה ויוצר דמות טלנבולית. הפרק היום הציג דמות הרבה יותר אנושית ושלמה, כשהוא עסק במניעים של פייסי. האם פייסי באמת קפץ להגנתו של ג'ק מאלטרואיזם מוחלט או שמא עשה זו מאינטרס אישי בהרבה? בין אם זו התמכרות למעשי גבורה, או שמא רגשי אשם שהובילו אותו, זהו דיון מעניין, כזה שהיה ראוי ליחס מעמיק אף יותר. היה אפשר לטפל בכל תופעת ההירואיות של פייסי העונה. לאחר רמיזות קלות בעונה שעברה, העונה היה חסר לפייסי רק אס על החולצה והייתה נחוצה פה התייחסות רחבה יותר לתופעה. במקום לפטור את המעשה היום כרגש אשם, היה אפשר ליצור אמירה כוללת יותר וליצור מיני טוויסט (טוב בהרבה מזה של "sex she wrote") בתפיסה שלנו את פייסי. אני לא אומר שהיה צריך להפוך ב180 מעלות את דמותו של פייסי, אבל אפשר היה "להאניש" אותו. יחד עם זאת, הטיפול בנושא היה עדיין יפה. מיילו מצטייר כדמות מאזנת שהופכת את הנהלת ביה"ס לקצת יותר הטרוגנית, פייסי ופיטרסון ייצרו סצנה ענקית שהיא אחת מפניני העונה, וכל קו העלילה, כולל הדיון בצדקת המעשה עם דוסון ואנדי (דוסון שוב עם הבטחה שלא בטוח שיוכל לקיים לפייסי,), היה מעניין ועורר חשיבה, אך שוב תסכולים כי בעונה שהיתה משוועת לקווי עלילה, היה אפשר וצריך לפתח את קו העלילה הזה מעבר למה שנעשה. חוץ מזה, ג'ק כתב גם שיר. הנושא בשיר יעבור הילוך בפרק הבא, אבל גם כאן הוא נעשה מצויין, עם משחק נהדר של קר, וטיפול בהתמודדות של אנדי וג'ואי לשיר. ההתמודדות של ג'ואי כמובן לוותה ביחסי דוסון וג'ואי וייצרה, בניגוד לפרק שעבר, אינטראקציה מעניינת. זה התחיל די מוזר כשהיתה אווירה של כולם חברים, כאילו סצנת הסיום מהפרק הקודם באמת שינתה משהו. זה נעשה כדי ליצור אווירה של השקט שלפני הסערה, אבל זה נראה מלאכותי מאוד. בהמשך עם קבלת הידיעה, ג'ואי שוב התנפלה על דוסון בחוסר טקט (זה נהפך למסורת), אך הפעם זה התקדם מעבר לזה. ג'ואי שבה אל דוסון לקבל תמיכה ויציבות, והייתה אוירת העונה הראשונה רק עם חילופי תפקידים, וכמובן, הפעם ג'ואי היתה מודעת לרגשותיו של דוסון כשביקשה ממנו עיצה. האווירה הזו התחזקה עם הנשיקה הקלה בסיום שהזכירה לנו ימים של תסכול ועריגה. במהלך השיחה, דוסון גם דיבר על חשיבותה של כנות, כנות שהיוותה מוטיב חשוב בקשר שלו עם ג'ואי. בגלל חוסר הכנות של ג'ואי התפרק הקשר של שניהם (ולא רק לגבי הנשיקה), כנות בעתיד תהווה את הדוגמה לפער בתפיסת העולם בין השניים כשדוסון מיישם את משנתו לכנה עם ג'ואי לגבי אביה, בניגוד לחוסר כנותה של ג'ואי בעונה הראשונה לגבי בגידתה של גייל. הכנות נמתחת עד לעונה השישית, שם היעדרה מצידו של דוסון מהווה תירוץ לג'ואי להפרד במה שמהווה הקצנה של האבסורד שבפרידה. אותה כנות שעליה דוסון שמר באדיקות, בניגוד לג'ואי, ואף לעיתים שילם עליה בפרידה, עכשיו משמשת לג'ואי שרואה גם אפור תירוץ להפרד. אבל אני סוטה מהנושא... בכל מקרה זהו משפט מפתח שעוזר לנו להבין חלק מההבדלים בין השניים ומתקשר ישירות לפרק סיום העונה. בפרק הקודם קיבלנו חיבוק של ג'ואי את ג'ק כניסיון להרגיע את חששותיו בנוגע להתגברותה על דוסון רק כדי לשמוע אותה מתוודה מאוחר יותר בסערת רגשות שהיא בעצם לא התגברה על דוסון. חיבוק זה מהווה סימן לבאות בפרק היום, ויחד עם מבטו הכאוב של ג'ק בסיום מרמז שלאחר הטיפול באנדי וג'ואי בפרק היום, בפרק הבא תטופל תגובתו של ג'ק לשיר, ושיש במה לטפל.
