נמנמ
ביום שישי בלילה, כששניהם היו לבד, הם התחילו לנהל שיחה רצינית, בפעם הראשונה מאז שנפגשו. "אתה יודע, בזמן האחרון אני מבין שאני כבר לא אוהב את איה כמו שאהבתי פעם." "באמת? למה?" "כי... אני לא יודע." "אני ונטשה מסתדרים מצוין, אני דיי מתגעגע אליה... היא אמרה שהיא לא יכולה לבוא לבקר מחר. חבל." "אתה תשרוד, אבל אני צריך שתעזור לי! אני חושב שאיה מתה עליי, אבל אני לא יודע איך להגיד לה את זה." "הממ... בתור אחד שדחו אותו מאה פעם הייתי אומר להגיד לה בעדינות או לביים איזה ריב." "וואלה. אתה יותר חכם ממה שחשבתי שאתה." "דהה," אמר דורי, "אני גאון, זוכר?" "הא, נכון. גם אני." "איינשטיין קטן." ואז אדם החליט, הוא הבין את ההתלבטות שלו, הוא הבין למה הוא כבר לא רוצה לראות את איה. כאילו המשפט הזה הדליק לו נורה בתוך הראש. "הבנתי למה אני לא אוהב את איה. יש... יש מישהו אחר." "מישהו?" אמר דורי. "כן, מישהו." "מי?" "זה... זה מישהו שאתה מכיר. ו... אה... הוא... מנהל מערכת יחסים והוא חכם מאוד ומצחיק." "אז זה לא אני, נכון?" דורי אמר בחיוך. אדם נשאר בפנים רציניות. "זה אני?!" דורי אמר. אדם מלמל משהו בשפה לא מובנת והנהן. "תשמע, אני, אני לא יודע מה לעשות עם זה, זה נחת עליי ממש בהפתעה ולא היה לי מושג, הקשר שלי עם נטשה ממש טוב ואני לא יכול לעזוב אותה, אתה יודע, זה... אני לא חושב שזה מושך אותי, אתה יודע..." "איך עובדים עליך, דורי, באמת." אדם אמר. הוא לא התכוון לזה, אבל דורי נראה כאילו מאוד הוקל לו. “אל תעשה את זה שוב בחיים!" דורי אמר והרביץ לאדם עם הכרית שלו. אדם ספג קצת מהמכות עד שמצא עוד כרית והם התחילו לנהל מלחמה סוערת. אדם התחיל לנצח, ואז דורי התחיל להתפתל מכאבים. "אדם, לא בניתוח!" "הממ סליחה... לא התכוונתי..." "נו באמת!" דורי הפסיק להתפתל, "אתה לא היחיד שיכול לעבוד על אנשים." אדם המשיך להרביץ לו עוד עד שדורי נכנע. "אני הולך לישון. אני פוחד שאם הרימון לא הרג אותי אז העייפות תהרוג אותי." "אתה כזה אימא פולנייה," אדם אמר בחיוך. "אימא שלך!" דורי אמר. "טוב, זה די נכון. לילה טוב." אדם אמר ונרדם.