פרק -2 - הבובה
טוב, להירגע מהספור עוד לא ממש.באמת זה פשוט כל כך מסעיר...ובעצם אפילו בלתי ניתפש. בעצם כמה שלא הופכים, וחושבים על כל הכיוונים, קשה להבין את כל הספור, ונשארים אם המון שאלות- שבעצם אין עליהן תשובות, כי אין את מי לשאול יותר... אני מעלה סברה, שאימי לא ידעה על כך בעצמה.. כי מהרגע שהגיעה ארצה, ויחד עם עוד חבר'ה הגיעו לקב' שילר שקלטה אותם ונתנה להם את הבית הראשון + כל השאר, החיים בארץ ישראל, התאקלמות, שפה חדשה, התארגנות מחודשת, ובכלל. אח"כ שמצאה את בעלה, חתונה, הקמת בית ..וכו' וכו' בקיצור- החיים ממשיכים לזרום. אפשרות נוספת: לא סבלו ממחסור כלכלי, בקבוץ כידוע לכולם הכל (אז!)על מי מנוחות, אין דאגות, יש אוכל.... וכו' וכו'.פשוט או מהדחקה, או מאי ידיעה. ולכן מעולם העניין לא התגלה. איש מאיתנו, לא היה מעלה על דעתו לחשוב שאולי יש בבובה משהו. ואילולא הסרט- גם אני לא הייתי מעלה על דעתי לחפש עליה משהו- כי העולם שלנו וההויות היומיומיות, והחיים שאנחנו גדלנו לתוכו הם שונים. האוירה שונה וההתייחסות שלנו לעניין היא שונה. לעומת זאת חשבתי לעצמי לאחר שעברו כמה ימים, שלאחר שאסיים את החיפוש אחר כל הקורות את משפחתי הענפה שהייתה.... כמעט כולם ניספו בשואה (משני הצדדים: של אבי ושל אימי), שלזכר כל משפחת זינגר הגדולה שניספתה בשואה, אקדיש /אתרום אותה לקראת התערוכה שתיפתח " ביד ושם "בקייץ הקרוב, ואספר את סיפורה של המשפחה, בעזרת הבובה. מחווה- לזכרם! איך נראה לכם?
טוב, להירגע מהספור עוד לא ממש.באמת זה פשוט כל כך מסעיר...ובעצם אפילו בלתי ניתפש. בעצם כמה שלא הופכים, וחושבים על כל הכיוונים, קשה להבין את כל הספור, ונשארים אם המון שאלות- שבעצם אין עליהן תשובות, כי אין את מי לשאול יותר... אני מעלה סברה, שאימי לא ידעה על כך בעצמה.. כי מהרגע שהגיעה ארצה, ויחד עם עוד חבר'ה הגיעו לקב' שילר שקלטה אותם ונתנה להם את הבית הראשון + כל השאר, החיים בארץ ישראל, התאקלמות, שפה חדשה, התארגנות מחודשת, ובכלל. אח"כ שמצאה את בעלה, חתונה, הקמת בית ..וכו' וכו' בקיצור- החיים ממשיכים לזרום. אפשרות נוספת: לא סבלו ממחסור כלכלי, בקבוץ כידוע לכולם הכל (אז!)על מי מנוחות, אין דאגות, יש אוכל.... וכו' וכו'.פשוט או מהדחקה, או מאי ידיעה. ולכן מעולם העניין לא התגלה. איש מאיתנו, לא היה מעלה על דעתו לחשוב שאולי יש בבובה משהו. ואילולא הסרט- גם אני לא הייתי מעלה על דעתי לחפש עליה משהו- כי העולם שלנו וההויות היומיומיות, והחיים שאנחנו גדלנו לתוכו הם שונים. האוירה שונה וההתייחסות שלנו לעניין היא שונה. לעומת זאת חשבתי לעצמי לאחר שעברו כמה ימים, שלאחר שאסיים את החיפוש אחר כל הקורות את משפחתי הענפה שהייתה.... כמעט כולם ניספו בשואה (משני הצדדים: של אבי ושל אימי), שלזכר כל משפחת זינגר הגדולה שניספתה בשואה, אקדיש /אתרום אותה לקראת התערוכה שתיפתח " ביד ושם "בקייץ הקרוב, ואספר את סיפורה של המשפחה, בעזרת הבובה. מחווה- לזכרם! איך נראה לכם?