פרק 15 האמיתי!

Goggle Girl

New member
פרק 15 האמיתי!

רק כי אוהבים פתיחת שרשורים כאן
"גם אני באה!" איזומי רקעה ברגלה, לא מוכנה להשאר מאחור. לאחר מנוחה קצרה החליט טאקויה לצאת שוב לשטח, וג'ונפי הזמין עצמו להצטרף. איזומי לא הייתה מוכנה להנטש. "אבל, איזומי-צ'אן, את עדיין לא בריאה!" ג'ונפי ניסה לדבר עימה בהגיון. "אבל גם טאקויה לא!" הנער, שבאותו זמן סיים להתלבש, יצא אליהם מהחדר השני. "אני מרגיש בסדר גמור, איזומי." "או, באמת?" היא שאלה בפקפוק. "כן, באמת. וחוץ מזה, אם ג'ונפי ואני נלך, מישהו צריך להשאר ולשמור על טומוקי." הנערה עיקמה אפה בחוסר שביעות רצון. "אבל אני יכולה לעזור!" "תעזרי בכך שתישארי כאן!" לא רואה מפלט אחר, וכן רואה הזדמנות כאשר טאקויה הסב לה את גבו, היא סטרה לו מאחור, מצפה שייצווח בכאב. הוא נשאר יציב כמו אבן. "אפשר לעזור לך, איזומי?" מרגישה מעט מטופשת, איזומי צחקקה קלות. "טוב, בהצלחה! אני אשמור על טומוקי, אל תדאגו!" 'חשבתי שזה יצליח. אוף!' מה שהיא לא ראתה אבל, היה טאקויה בוכה מכאב, נושך את שפתו שלא יצעק חזק כל כך עד שכמעט פצע את עצמו. "טוב. אז אנחנו נחזור עוד מעט. לפחות אני מקווה." שני הנערים לקחו את תיקיהם ועזבו, מנופפים לידידתם שנשארה מאחור. היא נופפה חזרה ונאנחה כשלא הסתכלו יותר. "תמצאו אותם..." היא עצמה את עיניה, מנסה להזכר ביום האתמול. כל מה שהצליחה להעלות היה שלא יכלה לצעוק... ואז הגיעה סיבה שהייתה שווה זעקה הגונה. "...אתם חייבים." ובלית ברירה היא הלכה לשמור על טומוקי. "אוקיי, זהו זה, תן לי את התיק שלך." הייתה זו הפעם העשירית בחמש דקות מאז יצאו לדרכם בה טאקויה החליף את התיק צד, הבעת כאב על פניו. "על, על מה אתה מדבר, ג'ונפי? אני בסדר גמור!" בטעות תיקו נגע בגבו וטאקויה עיוות את פניו כבאב, סותר את הצהרתו מלפני מספר שניות. "תיק. תן." "מה מילת הקסם?" "עכשיו." גונפי הושיט ידו לקבלת המטען ונער המשקפת הסכים בלית ברירה. "זה כבד, אני מזהיר אותך." "לא ממש." "טוב..." הם המשיכו ללכת בשקט למשך כחמש דקות נוספות, ולבסוף ג'ונפי נתן קול לטרדותיו. "לאן בדיוק אנחנו הולכים?" "לאן..." טאקויה נעמד והביט בשמיים, כמעט בחוסר אונים. כמעט. "הלוואי וידעתי." הנער הבוגר הניד בראשו. "טאקויה, אין לנו את פאטאמון עכשיו. הוא לא יוכל להגיד לנו איזו דרך 'זוהרת'. אז איך בדיוק נמצא את קוג'י?" -לא תמצאו אותו...- טאקויה הביט במהירות סביבם, אך, כמובן, לא היה שם איש. "מה זה היה?!" רגש הקלה מסויים שטף אותו כשנוכח לדעת שגם ג'ונפי שמע את הקול. "הבחור עם כול התשובות, זה מה." רוח החלה נושבת, והשמיים התקדרו. "מה, מה קורה כאן?!" ג'ונפי שאל בדאגה. טאקויה הביט סביב בעצבנות. "תראה את עצמך! אל תשחק איתנו!" -אוי, אבל כל כך כיף לשחק איתכם! בייחוד איתך, טאקי-צ'אן! בוא נשחק עוד קצת!- חור שחור הופיע מתתחת לרגליו של טאקויה. ג'ונפי ניסה להגיע אליו, אך הנער כבר נשאב פנימה. הדבר היחיד שנשאר ממנו היה כובעו ומשקפתו, זרוקים על הריצפה. "טאקויה! טאקויה!!!" בחוסר אפשרויות אחרות לפעול על פיהן, ג'ונפי רץ חזרה לבית החולים בכפר בו היו איזומי וטומוקי. טאקויה שקע... ושקע... ושקע... כמו בים ללא תחתית. הוא שקע בחשיכה. הכאב בגבו פסק, אך הוחלף במעין רגש מרדים ששיתק אותו. -טאקי-צ'אן הקטן והמתוק שלי. לבובות אין רצון, נכון?- הוא לא יכל לענות, רק ידע שהוא בצרות. -אז גם לך לא יהיה...- ההרגשה כמעט ועטפה אותו, אך השתנתה חזרה לכאב כאשר אור לבן עפף אותו. -מה, מה זה?!- ההרגשה הייתה מוכרת כנגד עורו, כאילו מישהו חיבק אותו לחיקו. "קו... ג'י..." היה זה לילה חשוך, למרות ששלושת הירחים של העולם הדיגיטלי זרחו. צעקת כאב הדהדה כמו פעמון, חזק וברור. -מה קרה, קואיצ'י? למה את צועק כל כך? לי זה לא כואב בכלל! הא הא הא!- הנער הוקף בחושך וניראה כאילו עוד חושך נשאב ממנו החוצה. בצורה אירונית החשיכה שנבעה ממנו הייתה בהירה יותר מזו שבחוץ. -עוד קצת... רק עוד קצת...- "תפסיק עם זה!" הצל הענקי אכן עשה זאת, וקואיצ'י נפל לרצפה, מתנשם בכבדות. קוג'י עמד שם, אגרופיו קמוצים וכעסו בוער בו. "תעזוב את אחי!" הצל צחקק לו והביט מאח אחד לשני. -אני חושש שאני לא יכול לעשות זאת. אתה מבין, מרגע שהתחלתי, אני חייב לסיים. נשמה אחת שלמה. לאחיך נשאר עוד כל כך מעט...- "אז קח ממני!" הוא צעק, בלי הרבה מחשבה. כל מה שעניין אותו היה שאחיו בסכנה. "קוג'י, מה... מה אתה חושב שאתה עושה?!" קואיצ'י שאל בשארית כוחותיו. "אני לא אתן לו להרוג אותך." שוב, הצחוק הקר והנורא ההוא. -להרוג? לא לא לא. להרוג זה יהיה עונש קל מדי. אולי אפילו ברכה! זה גם לא כל כך כיף.- הוא עצר כשהבחין בכעס שבער בעיניו של קוג'י כשהביט בו. ובחמלה שחש כשהביט באחיו. הרגש ששטף אותו... הייתה זאת קנאה? -אבל... אני מכבד את האומץ שלך. להציע עצמך ככה... אני מסכים להצעתך.- החשיכה עזבה את קואיצ'י, והוא יכל רק לצפות כאשר חלק השווה בגודלו למה שנשאר מנשמתו שלו הוצא מנשמתו של אחיו. "קוג'י..." "אני... לא אתן לך לסבול לבד..." הם חייכו אחד אל השני בעצב, לפני ששניהם נפלו לאדמה, מחוסרי הכרה. הצללית הביטה בקוג'י בתשומת לב, מלקקת את שפתיה. -הם... אור... מעניין... מעניין מאוד...- מעליהם, ירח אחד נכבה וכמעט נעלם לגמרי. ובעוד שאחד נשאר שלם לחלוטין, חלק כמעט בלתי ניראה לעין נעלם מהירח השלישי. היישר ממרכזו. הישר מליבו. עיניו נפקחו רק למצוא חשיכה סביבו, אך טאקויה לא היה מופתע. 'קוג'י... אז זה מה שקרה...' מצד אחד, הוא היה שמח להתחיל להבין את המצב. מצד שני, טאקויה הבין שלו כמעט ואין מה לעשות בנידון. כמעט והחליט שאין מה לעשות כאשר מעין דלת הופיעה מולו. קולו של קואיצ'י נשמע מעבר אליה. האור שהקיף אותו נעלם, משאיר אחריו חום ותמיכה, כמו אחרי אותו לילה... לפני שנזרק לעבר חצי רחוב. הוא חייך וקם על רגליו. "תודה, קוג'י."
 

Goggle Girl

New member
פרק 15 חלק ב'

-אני לא מבין את זה... התוכנית כמעט הושלמה! הכל היה בסדר גמור! למה... _איך_ הוא עדיין מסרב לי?!- קואיצ'י עמד שם ללא נוע בעוד הישות השחורה רטנה לה. טאקויה הביט בהם בשקט. -עשיתי הכל בשלמות... לקחתי את החתיכה מנשמתו, הכל! אפילו לקחתי את זו של אחיו, ועדיין הוא מסרב לי?!- 'אז זה למה קואיצ'י מתנהג ככה...' טאקויה חשב, ולא יכל שלא לרחם ולסלוח לתאום האבוד. הייתה זו, אחרי הכל, הפען השנייה בה הוסט כנגד אחיו. -יש לי חלק מהאור שלו, את כל החושך שלך, ואפילו...- כאב חד שיתק שוב את טאקויה כאשר להבה קטנה הופיעה במרכז החשיכה. ככל שהיא בערה בחוזקה, כך גם טאקויה הרגיש שהוא מאבד את עצמו. -...אפילו את האש של טמבל המשקפת ההוא. אז איך... איך?!- לרגע הישות עצרה, וטאקויה יכל לראות דרך הכאב מעין חיוך ענקי מרחף, כמעט כמו הסימן על גבו. בדיוק כמו הסימן על גבו. -יש לנו אורחים.- פתאום קואיצ'י קם לתחייה, והביט בטאקויה בחיוך מעוות. "חיכיתי לרגע שבו אחי יפסיק להגן עליך." מאוחר מדי טאקויה הבין שאפילו לרוץ כבר לא יכל. הוא יכל רק להביט בחזרה בכעס. הישות קפאה, בעוד הנער בשליטתה התקדם לעבר ידידו. היו אלה אותן עיניים, אותה הבעה, אותו כעס שראה בעיניו של קוג'י אז, בלילה ההוא לפני כחודש. -למה?- חשב. -למה אכפת לו? זה בגלל הנער הזה, או...- הוא מייד סילק את המחשבה מראשו. -לא משנה. בקרוב הוא לא יהווה סכנה.- "עכשיו שאתה כאן, אין מה שיעצור אותי. העולם המושלם שלי יהפוך למציאות." קואיצ'י אמר, עיניו ריקות. טאקויה עצם את עיניו, מוכן לרע מכל, אך במקום צעקותיו שלו נשמעו אלו של קואיצ'י. הוא הביט מעלה, וראה את הנער השני מכסה את עיניו בכאב. נער המשקפת מצידו יכל רק להביט בעוד החשיכה סביבו נבלעה באור, אור שבא מתוכו. אור שהולווה לו, אולי עוד באותו לילה מתוק. הוא נגע קלות בשפתיו, רגש החום נובע משם, ולפני שהבין מה קרה, מצא עצמו במקום אחר. ואז הוא צעק. "קוג'י!" חברו היה שם, אך לא במצב בו היה רוצה למצוא אותו. חוטים שחורים היו קשורים סביב גופו וכנפיו, ומחוברים לקירות. אור נשפך ממנו, מספיק לגרום לאיזור סביבם להראות כאילו באמצע היום. "קוג'י, קוג'י, תענה לי!" הוא לא קיבל תשובה מהנער המכונף. "קוג'י, אנחנו חייבים לצאת מכאן! קוג'י, תענה לי..." "לך מכאן... בבקשה..." אם הם לא היו במצב בו היו, טאקויה היה מרביץ לו. קואיצ'י הביט בכעס בנקודה בה טאקויה היה וקילל. "אחי היקר עדיין משחק באש, הא? הגיע הזמן לכבות את המדורה הזאת לפני שמישהו ייכבה. שום דבר לא יעמוד בדרכי. אפילו לא החברים שלי." הוא פרש את כנפיו, 6 כנפיים שחורות מדהימות ביופיין. הצל מעליו נספג אט אט לתוך כנפיו. "הגיע הזמן... שהחושך והאור ייתאחדו."
 

niena

New member
רוצים עוד פרקים!!!!

נו, נמאס לי לחכות לפרקים הבאים!!!! מתי יהיה הפרק ה16? נ.ב. סיפור מדהים!
 

Light woman

New member
לייט להיות יותר מדי מבולבלת...

*נופלת במקום* קוג'יצ'י: אוקיי לייט, מה למדנו עד עכשיו? אני: אחד ועוד אחד שווה שלוש? קוג'יצ'י: גם... חוץ מזה... אני: אוקיי, עד עכשיו חשבנו שקואיצ'י מאוהב בקוג'י, אבל מסתבר שיש איזה ישות ששולטת בקואיצ'י והיא אוהבת את קוג'י ורוצה לקחת את כל האור שלו לעצמה, והיא לקחה גם קצת מטאקויה, וקוג'י איבד כמעט את כל הנשמה שלו, וגם קואיצ'י, אבל קוג'י לא נכנע עדיין... אממ... ו... מה עוד? אה, כן, יש כל מיני משחקים של אור חשוך וחושך מואר וכל מיני בלבלושים מסובכים כאלה... וזהו^^ ואולי מחר ענבר תקרא את זה שוב... קוג'יצ'י: יפה מאוד^^ עכשיו מגיע לי עוגייה, נכון? אני: זאת שאלה מכשילה? 0.0;
 

Goggle Girl

New member
*נותנת לקוג'יצ'י עוגייה*

כן, זה מבלבל ^^() אבל כיף לכתוב ^-^ ו, אם... משהו כזה ^^() אבל קוג'י לא איבד כמעט את כל הנשמה שלו. לקואיצ'י כמעט לקחו את כל הנשמה, ומקוג'י לקחו את החלק שנשאר להשלים לנשמה שלמה :X @.@ כיף להסביר על הפיקים של עצמי קוג'י: *עדיין קשור לקיר* אפשר לשחרר אותי? טאקויה: *מתקרב לקוג'י עם עיניים בוהקות* קו-צ'אן... קוג'י: בבקשה? @.@
 

moon flower

New member
וווואווווווו!!!!!

וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה פשוט אמייזינג!!! וואו! באו וואו! ווואוווווו! (נסתפק בסקרין שוט של קן-צ'אן הפעם :p)
 

Goggle Girl

New member
באו וואו? הכלב בא להשתלט על הפורום!

הכלב, או בשמו השני, הכלב: ^^__^^ *משתלט על מספר מדינות קטנות באמריקה הדרומית* ניראה לי הוא רוצה שקוג'י יוציא אותו לטיול 3: הכלב: ארף! 3:<
 

LILO digital

New member
יהההההה- פההההה!!!

כל הכבוד לך!! את יודעת? צריך לקרוא ליוצרי דיג'ימון שיעתיקו מהפורום פרקים ורעיונות לעונות... יש כאן כישרונות לא נורמליים!
 

Light woman

New member
מנצלש"ת, סורי, הבטחתי ../images/Emo3.gif

הוא המשיך לשבת מול הדלת. האור האדום מעליה עדיין לא כבה. יד נגעה בכתפו. "הנה טאקויה, קח קפה." אמרה לו הילדה הבלונדינית. "תודה איזומי." הוא אמר ולגם באיטיות את הנוזל השחור. הוא לא הרגיש טוב יותר. טומוקי ישב לידו, ישן. הם ישבו שם עוד כמה שעות, עד שטומוקי התעורר. הוא ראה את מצבו הנואש של מי שתמיד החשיב כאחיו הגדול. "אל תדאג טאקויה, אני יודע שהוא יהיה בסדר." הוא אמר לו, חיוך מעודד על פניו. טאקויה לא היה במצב רוח טוב במיוחד. "איך? איך אתה יודע טומוקי?" הוא שאל אותו, קולו שבור. טומוקי ענה לו בחיוך. הוא הצביע על השמיים מעבר לחלון. "אתה רואה את הכוכב הזה? הכוכב הזוהר הזה שם? קוג'י אמר לי שזה הכוכב שלו. כל עוד הוא ממשיך לזהור שם, הוא בסדר." הוא אמר לו, חיוך על פניו. "ואיך אתה חושב שהוא יודע שזה הכוכב שלו?" הוא שאל. "זה פשוט" ענה לו טומוקי "הוא אמר לי שזה הכוכב האחרון שהוא הסתכל עליו לפניי שהוא ראה אותך." אמר טומוקי. חיוך קלוש הופיע על פניו של טאקויה. הוא הביט בכוכב. הוא עצם את עיניו. "טאקויה" לחש קול באוזנו. "קוג'י?" שאל טאקויה. "כן, זה אני." ענה לו קוג'י. הוא היה מאוד חיוור, טאקויה יכל לראות דרכו, ובו זמנית קוג'י היה אטום לו. "טאקויה, אני רוצה שתבטיח לי שני דברים." אמר קוג'י, דמעות בעיניו. "אחד, תשמור על קואיצ'י." אמר קוג'י, עיניו מתחילות להאדים. "שתיים, תבטיח.... תבטיח... שאף פעם לא תשכח אותי...." הוא אמר, דמעות החלו לזלוג מלחייו. "אני... אני מבטיח לך קוג'י." אמר טאקויה, גם הוא בכה. הוא רצה להתקרב לקוג'י, אבל זה רק התרחק. "טאקויה..." טאקויה שמע קול קורא בשמו. "טאקויה.... טאקויה... תתעורר!" טאקויה התעורר בבהלה. עיניה של איזומי היו מלאות דמעות. "זה לא הצליח." היא אמרה, והתייפחה על כתפו. הוא חיבק אותה. דמעות זולגות על פניו. "טאקויה, טאקויה!" אמר טומוקי שרץ לקראתו, כולו אדום מבכי. "טאקויה, חיפשתי, באמת, אבל אני לא מוצא יותר את הכוכב של קוג'י!" מה דעתכם? אילתרתי הכל בזה הרגע, חוץ מהקטע עם הכוכב ובית החולים, חשבתי על זה בלילה אתמול... ב23:00 שהכלבה שלי החליטה שאני לא באמת צריכה לישון.
 

Goggle Girl

New member
אווו, חמוד 3:

אבל אנא, לא לנצל"ש 3:< אחרת... אני אכתוב... פיק... של... *פוזה דרמטית* "כולם אוהבים את בוקומון!" איך הייתם מרגישים לראות את גיבוריכם האהובים רצים אחריו, אה?! 3:< והנה תמונה קטנה שערכתי.
 
פריטי *_____*

מאוד מאוד מאוד יפה!!!!!*______* קואיצ'י:!!ראיתם!!אמרתי לכם שזה לא אני באמת!!;-; כן,ראינו,ראינו -_-' קואיצ'י:*מקפץ באושר*אני חף-מפשע!!אני חף-מפשע!!!^________^ שימי עוד פרק,עדי-צ'אן ^_____^
 

Ray girl

New member
גם אני להיות מבולבלת... X_X

לא הבנתי מה קרה קואיצ'י: ... מיאו ... *ללקק את היד*
 

Goggle Girl

New member
במקום להגיד מה לא הבנתן (הכל)

תגידו מה כן הבנתן ^^() או תהייו יותר ספציפיות. ואז אני אוכל או להסביר, או להבטיח שזה יהיה בפרקים הבאים
 

Ray girl

New member
אוקיי

מה- קרה לקוג'י קואיצ'י וטאקויה למה- ? איך- ? מי- מי השתלט? איפה- (בעולם הדיגיטלי) מו- פרה... X_X
 

Goggle Girl

New member
אכן פרה :X

מה: טוב. אם... קואיצ'י נעלם בזמן שטאקויה ואיזומי היו מחוסרי הכרה. קוג'י גם כן. טאקויה נשאב לחור השחור ההוא ועכשיו הוא איפה שקוג'י וקואיצ'י. למה: יסופר. איך: כוחות נסתרים :X מי: יסופר. איפה: אי שם. מו: מההההההה *כבשה*
 
אוווווווווו פיקה פיקה *-*

אור ואש תמיד באים ביחד ^^ אני לא מבינה, מה קורה עם קוג'י? הבנתי את הקטע של קואיצ'י והצל שהתשלט עליו (נכון נחמד כשיש את אלה שנוטים ל"דיבוקים"?
) אבל, איפה קוג'י? איך הוא הגיע לבור שטאקי נפל אליו... @_@?!
 
למעלה