Crazy doughnat
New member
פרק 121 - סצינה מס' 2!!! ../images/Emo151.gif
הפעם זה יותר ארוך, ופחות מצחיק. זה יותר רציני מאשר מצחיק. למי שיש כח שיקרא חחחחח.... הנה: 121-02. פנים. בית ענבר. צהריים. ענבר מכינה את הבית ומסדרת אותו לכבוד הילדה שאמורה להגיע. לפתע נשמעות דפיקות בדלת. ענבר רצה לפתוח ובפתח עומד ארז. ענבר: היי! ארז: היי.. אפשר להיכנס? ענבר: ברור ברור. בוא תיכנס... ארז נכנס הביתה, מביט סביבו ורואה שהוא מסודר. ארז: יפה ענבר, הבית מסודר סוף סוף. זה לכבודי? ענבר: אמממ לא.. אממ ארז אתה רוצה לשבת? אני צריכה לספר לך משהו. ארז נראה קצת מופתע ומפוחד ומתיישב. אחריו מתיישבת ענבר. ארז: [תוהה] כן? מה רצית לספר לי? ענבר: [קצת מפוחדת] אתה זוכר את... לפתע ארז קוטע אותה. ארז: [שמח] רגע. גם אני רוצה להגיד לך משהו קודם. ענבר מסתכלת עליו ותוהה לעצמה מה הוא רוצה לספר. ארז: אני חושב ש... ש.. אנחנו צריכים להיפרד. ענבר: [עצובה מאוד ומופתעת] מה?! ארז: תקשיבי שניה. זה לא בגללך. זה בגללי אני פשוט חרא של בן אדם. אני אפגע בך. ענבר: [מגמגמת] לא לא.. תקשיב. ארז, אתה לא תפגע בי. ארז: אני כן! אני חרא של בן אדם. ענבר: [קצת כועסת] די! מספיק להגיד את זה על עצמך! חוץ מזה, מאיפה אתה יודע שאתה תפגע בי? ארז: [חושב שנייה] אמממ... אפי אמר לי. הוא הרגיש את זה. את זוכרת מי זה אפי, נכון? הילד המוגבל הזה שדופק לעצמו מכות בראש... ענבר: כן.. טוב אני מבינה. רגע.. [עולה על רעיון] אני אפתח לך בקלפים ונראה מה ייצא, בסדר? ארז: בסדר.. אבל אני לא חושב שאשנה את דעתי בלל קלפים. בכל מקרה, אני לא מאמין בהוקוס שמוקוס הזה.. ענבר: בסדר. בוא נראה מה ייצא קודם. ענבר מערבבת את חפיסת הקלפים ופורסת אותם על השולחן. ענבר: אוקיי. תבחר קלף. ארז בוחר קלף מהאמצע ומושיט אותו אל ענבר. ענבר מביטה בקלף. קצת מתוחה.. ארז: [קצת לחוץ] נו. מה יצא? ענבר מביטה בו במבט קצת מבואס... ארז: [מתחיל להתרגז] נו ענבר! מה יצא? ענבר: [מגמגמת] אמממ.. יצא.. יצא את קלף הביוב. זה אומר שאתה חרא. חרא של בן אדם. ארז: [לא נראה מופתע] אמרתי לך! את רואה שאני חרא של בן אדם? אנחנו צריכים להיפרד. ענבר: טוב.. אבל תדע שאהבתי אותך תמיד. ושאני לא מפסיקה לאהוב אותך למרות שאתה חרא. ארז לפתע משנה צורתו. ענבר לא מבינה מה קורה. יש הבזק של אור. ענבר: [נלחצת] ארז?? ארז? תדבר איתי. אנחנו ביחד בזה רק תדבר איתי! תגיד מלה. בבקשה ארז.. [מתחילה לדמוע] ארז הופך לגוש גדול מאוד של חרא. ארז: [בקול מוזר] ענבר! תצילי אותי. הפכתי לחרא! ענבר: אבל תמיד היית חרא. זה לא חדש.. לפתע נשמעות דפיקות. ענבר: ארז. תתחבא מאחורי הספה. מהר! ענבר רצה לעבר הדלת ופותחת אותה. בדלת עומדות נטע הבר השמנמנה והילדה שענבר רוצה לאמץ. ענבר: [מאושרת] היי מתוקה! ענבר מושכת את הילדה, דוחפת את נטע הבר וטורקת לה את הדלת בפרצוף. ארז מציץ מהספה. ארז: [נגעל] ענבר. זאת הילדה שאת רוצה לאמץ? תראי איזה נחיריים יש לה. זו לא ילדה. זו צפרדע! ילדה: [מבוהלת, בצרחות] אמא'לה!!! ענבר מי זה?!? ענבר: תרגעי מתוקה. זה חרא. תכירו. חרא-ילדה, ילדה-חרא. נעים מאוד. הילדה בורחת מהבית. לפתע ענבר מתחילה להטיל ביצים. ארז: [מפוחד עד מוות] מה זה??? ענבר: אוי.. לא שוב! לא שוב! ארז: ענבר, את מוכנה להסביר לי מה קורה כאן? ענבר: כן, זה מה שקורה שנואשים להיכנס להריון. אמנם אני לא יכולה ללדת, אבל להטיל ביצים כן. ראיתי את הילדה שאני רוצה לאמץ, והיא דומה לצפרדע. אז נכנסתי להיריון מצפרדע שעבר ברחוב. ועכשיו יש לי יצור קטן [בוכה מרוב אושר]. ארז: איכס! זה יותר גרוע מהחרא שלי! ארז בורח מהבית. מצלמה על ענבר מחזיקה צפרדע. המשך יבוא...
הפעם זה יותר ארוך, ופחות מצחיק. זה יותר רציני מאשר מצחיק. למי שיש כח שיקרא חחחחח.... הנה: 121-02. פנים. בית ענבר. צהריים. ענבר מכינה את הבית ומסדרת אותו לכבוד הילדה שאמורה להגיע. לפתע נשמעות דפיקות בדלת. ענבר רצה לפתוח ובפתח עומד ארז. ענבר: היי! ארז: היי.. אפשר להיכנס? ענבר: ברור ברור. בוא תיכנס... ארז נכנס הביתה, מביט סביבו ורואה שהוא מסודר. ארז: יפה ענבר, הבית מסודר סוף סוף. זה לכבודי? ענבר: אמממ לא.. אממ ארז אתה רוצה לשבת? אני צריכה לספר לך משהו. ארז נראה קצת מופתע ומפוחד ומתיישב. אחריו מתיישבת ענבר. ארז: [תוהה] כן? מה רצית לספר לי? ענבר: [קצת מפוחדת] אתה זוכר את... לפתע ארז קוטע אותה. ארז: [שמח] רגע. גם אני רוצה להגיד לך משהו קודם. ענבר מסתכלת עליו ותוהה לעצמה מה הוא רוצה לספר. ארז: אני חושב ש... ש.. אנחנו צריכים להיפרד. ענבר: [עצובה מאוד ומופתעת] מה?! ארז: תקשיבי שניה. זה לא בגללך. זה בגללי אני פשוט חרא של בן אדם. אני אפגע בך. ענבר: [מגמגמת] לא לא.. תקשיב. ארז, אתה לא תפגע בי. ארז: אני כן! אני חרא של בן אדם. ענבר: [קצת כועסת] די! מספיק להגיד את זה על עצמך! חוץ מזה, מאיפה אתה יודע שאתה תפגע בי? ארז: [חושב שנייה] אמממ... אפי אמר לי. הוא הרגיש את זה. את זוכרת מי זה אפי, נכון? הילד המוגבל הזה שדופק לעצמו מכות בראש... ענבר: כן.. טוב אני מבינה. רגע.. [עולה על רעיון] אני אפתח לך בקלפים ונראה מה ייצא, בסדר? ארז: בסדר.. אבל אני לא חושב שאשנה את דעתי בלל קלפים. בכל מקרה, אני לא מאמין בהוקוס שמוקוס הזה.. ענבר: בסדר. בוא נראה מה ייצא קודם. ענבר מערבבת את חפיסת הקלפים ופורסת אותם על השולחן. ענבר: אוקיי. תבחר קלף. ארז בוחר קלף מהאמצע ומושיט אותו אל ענבר. ענבר מביטה בקלף. קצת מתוחה.. ארז: [קצת לחוץ] נו. מה יצא? ענבר מביטה בו במבט קצת מבואס... ארז: [מתחיל להתרגז] נו ענבר! מה יצא? ענבר: [מגמגמת] אמממ.. יצא.. יצא את קלף הביוב. זה אומר שאתה חרא. חרא של בן אדם. ארז: [לא נראה מופתע] אמרתי לך! את רואה שאני חרא של בן אדם? אנחנו צריכים להיפרד. ענבר: טוב.. אבל תדע שאהבתי אותך תמיד. ושאני לא מפסיקה לאהוב אותך למרות שאתה חרא. ארז לפתע משנה צורתו. ענבר לא מבינה מה קורה. יש הבזק של אור. ענבר: [נלחצת] ארז?? ארז? תדבר איתי. אנחנו ביחד בזה רק תדבר איתי! תגיד מלה. בבקשה ארז.. [מתחילה לדמוע] ארז הופך לגוש גדול מאוד של חרא. ארז: [בקול מוזר] ענבר! תצילי אותי. הפכתי לחרא! ענבר: אבל תמיד היית חרא. זה לא חדש.. לפתע נשמעות דפיקות. ענבר: ארז. תתחבא מאחורי הספה. מהר! ענבר רצה לעבר הדלת ופותחת אותה. בדלת עומדות נטע הבר השמנמנה והילדה שענבר רוצה לאמץ. ענבר: [מאושרת] היי מתוקה! ענבר מושכת את הילדה, דוחפת את נטע הבר וטורקת לה את הדלת בפרצוף. ארז מציץ מהספה. ארז: [נגעל] ענבר. זאת הילדה שאת רוצה לאמץ? תראי איזה נחיריים יש לה. זו לא ילדה. זו צפרדע! ילדה: [מבוהלת, בצרחות] אמא'לה!!! ענבר מי זה?!? ענבר: תרגעי מתוקה. זה חרא. תכירו. חרא-ילדה, ילדה-חרא. נעים מאוד. הילדה בורחת מהבית. לפתע ענבר מתחילה להטיל ביצים. ארז: [מפוחד עד מוות] מה זה??? ענבר: אוי.. לא שוב! לא שוב! ארז: ענבר, את מוכנה להסביר לי מה קורה כאן? ענבר: כן, זה מה שקורה שנואשים להיכנס להריון. אמנם אני לא יכולה ללדת, אבל להטיל ביצים כן. ראיתי את הילדה שאני רוצה לאמץ, והיא דומה לצפרדע. אז נכנסתי להיריון מצפרדע שעבר ברחוב. ועכשיו יש לי יצור קטן [בוכה מרוב אושר]. ארז: איכס! זה יותר גרוע מהחרא שלי! ארז בורח מהבית. מצלמה על ענבר מחזיקה צפרדע. המשך יבוא...
