פרק 1
רוח סתווית חזקה נשבה בחוץ, החזקתי חזק את מעילי, פתחתי את שער החצר, לא לפני שהצצתי לתוך תיבת המכתבים הריקה.. הלכתי בשביל שומעת את חריקת השער בעודו ניתרק לו עם הרוח שהחליטה גם להעיף את כל העלים, אבק של תחילת סופה עומד באוויר, החשתי את צעדי מערערת לעצמי "למה אני לא מקבלת שום ד.. ", המחשבות שלי נקטעו, ליד הדלת היה מונח פתק מלוכלך מתחת אבן, הרמתי את הפתק מחפשת את המפתחות של הבית בכיס המעיל, ומנסה לקרוא את מה שכתוב אך הרוח העיפה את הדף והרקידה אותה בין אצבעותיי, נעלתי את הדלת מאחורי, " איזה שקט פה" חשבתי לעצמי, הנחתי את הפתק על השידה שבכניסה, מפעילה את המשיבון מכוונת את עצמי במעלה במדרגות.. "אין הודעות, ביפפפפפפפ" נשמע קול מוכר ממרחק, עצבות עטפה אותי , החלקתי לתוך המקלחת נרגעת מתלאות היום, יוצאת כשמגבת עוטפת את גופי, מורחת קרמים מתבשמת ויורדת לסלון לראות חדשות... " אין כמו מקלחת חמה" שמעתי את עצמי אומרת לעצמי וצחקקתי.. מזגתי לעצמי כוס יין אדום מבקבוק נדיר שחיכה לו עוד מיום הולדתי, כן, היום שבו גם נפרדנו.. זה היה מזמן.. המחשבות שלי נדדו, נשכבתי על הספה מרימה את הרגליים למעלה. בטלוויזיה דיברו על תחזיות כלכליות שעתידות להתפתח.. על הסופה המתקרבת.. בחלום ראיתי אותו שוב, אוחז בידיי אומר לי "מזל טוב" נושק על מצחי ויוצא מהבית ..... צלצול בפעמון העיר אותי משנתי, קמתי בעצלתיים לדלת, מביטה על השעון, השעה 00.30, " מי זה כבר יכול להיות בשעה כזו, ?" אני ממלמלת לעצמי, פותחת את הדלת אין שם אף אחד, הבטתי לצדדים, כלום ריק, "אולי את מדמיינת לעצמך, כמו שאת מדברת לעצמך" אמרתי בקול, קימטתי את המצח ונזכרתי בפתק המונח על השידה.. אחזתי בו חזרתי לספה ונרדמתי.. טלפון העיר אותי משנתי הבוס מעוצבן, צועק עלי: "קחי יום חופש, לפחות פעם הבאה תודיעי ואני מוריד לך את זה מה.....", ניתקתי, הבטתי בפתק... מיישרת אותו, מנקה את האבק ממנו וקוראת....: " נמאס לך מהכול, רוצה לנסות משהו חדש, התקשרי ל- _ _ _ -_ אנו מחכים רק לך" "רק לך" "רק לך" "רק לך" "רק לי"... בלי לחשוב הרבה הרמתי את הטל'... וחייגתי.... קול עדין ורך ענה מעברו השני, "שלום, מדברת ענת, ראיתי.. ו-.... הםםםםםםם" "כן יקירתי, אנו רוצים לפנק אותך ליום הולדתך, למרות שהוא חל בחודש שעבר.. לחבר שלך קוראים אבי, לא? הוא ביקש להפתיע אותך.." הייתי בשוק, ככה הוא מתכנן להתחנן שאחזור אליו ?!.. "גברת, גברת את איתי, ?" אמר הקול הנעים מהעבר השני.. " אההה, כן, כן ...." "עוד שעה, המונית אצלך.....ותביאי את הפלאפון שלך.." היא אמרה, " להביא מה?" שאלתי, אך רק צלצול ארוך של ניתוק הקשיב לדברי.. הזמן החליט לחול, התארגנתי, התקלחתי , שתיתי יין, סידרתי את הסלון ועדיין יש המון זמן.. עליתי שוב לשטוף את עצמי.. בדיוק כשירדתי דפיקה בדלת.. ניגשתי פתחתי , מעברו בחור סבור פנים, נראה נקי ומטופח,.. "את ענת?" הוא שאל... הנהנתי והוא סימן לי בהטיית הראש לבוא אחריו.. נעלתי את הדלת, הלכתי אחריו, חושבת מתי יהיה לי זמן לתקן את ציר השער החורק.. הוא פתח לי את הדלת, נכנסתי, סגר אותה ונכנס לתא הנהג.. שקט מלחיץ שכזה, מוזר כמו סופה נוספת שמתחוללת רק בתוכי, " לאן נוסעים" שאלתי והוא לא עונה, ניסיתי לדבר אליו עוד מספר פעמים אך הוא התעלם ממני לחלוטין... לאחר נסיעה של כחצי שעה וסיבובים הוא מצווה עלי " צאי". אני יוצאת מהרכב בשוק, בהלם, מסתכלת מתי הוא צץ ומראה את עצמו וצועק " הפתעה"... הפלאפון שלי צלצל, קול של גבר, כיוון אותי לאין ללכת, הלכתי בעקבות הוראותיו, בראשי עוברות אלפי מחשבות...."אולי עובדים עלי, אבל זה מתנה בטח מאבי, אז למה לא שמעתי ממנו כבר חודש, כי הוא רצה להפתיע אותי? אז הוא היה לפחות מדבר איתך החודש האחרון.. אולי זה חלק מההפתעה.." השדרה מסביב הייתה חשוכה ורק פנס אחד בודד בפינה אפשר לי למצוא את הכתובת שמסרו לי.. הבטתי שוב בשלט, פתחתי את השער, שאפתי אוויר ונכנסתי.. ירדתי במדרגות, נקשתי על הדלת 3 פעמים קצר אחד מכה חזקה, ושוב נקישה.. הדלת נפתחה, מקום מעט חשוך, מולי עמדה בחורה צעירה, שהכניסה אותי פנימה, מורידה ממני את המעיל, בוחנת אותי...מורה לי על הכיסא שליד ואומרת לי שעוד מעט ייגשו אלי..ניגשתי לכסא, לידו היה בר קטן והרשתי לעצמי להרגיש חופשייה- כפי שהיא אמרה- מזגתי לעצמי משקה והתיישבתי. החדר היה אפלולי, מעט חנוק, ריח נוסף שאני לא יודעת לתאר אותו עמד באוויר..
רוח סתווית חזקה נשבה בחוץ, החזקתי חזק את מעילי, פתחתי את שער החצר, לא לפני שהצצתי לתוך תיבת המכתבים הריקה.. הלכתי בשביל שומעת את חריקת השער בעודו ניתרק לו עם הרוח שהחליטה גם להעיף את כל העלים, אבק של תחילת סופה עומד באוויר, החשתי את צעדי מערערת לעצמי "למה אני לא מקבלת שום ד.. ", המחשבות שלי נקטעו, ליד הדלת היה מונח פתק מלוכלך מתחת אבן, הרמתי את הפתק מחפשת את המפתחות של הבית בכיס המעיל, ומנסה לקרוא את מה שכתוב אך הרוח העיפה את הדף והרקידה אותה בין אצבעותיי, נעלתי את הדלת מאחורי, " איזה שקט פה" חשבתי לעצמי, הנחתי את הפתק על השידה שבכניסה, מפעילה את המשיבון מכוונת את עצמי במעלה במדרגות.. "אין הודעות, ביפפפפפפפ" נשמע קול מוכר ממרחק, עצבות עטפה אותי , החלקתי לתוך המקלחת נרגעת מתלאות היום, יוצאת כשמגבת עוטפת את גופי, מורחת קרמים מתבשמת ויורדת לסלון לראות חדשות... " אין כמו מקלחת חמה" שמעתי את עצמי אומרת לעצמי וצחקקתי.. מזגתי לעצמי כוס יין אדום מבקבוק נדיר שחיכה לו עוד מיום הולדתי, כן, היום שבו גם נפרדנו.. זה היה מזמן.. המחשבות שלי נדדו, נשכבתי על הספה מרימה את הרגליים למעלה. בטלוויזיה דיברו על תחזיות כלכליות שעתידות להתפתח.. על הסופה המתקרבת.. בחלום ראיתי אותו שוב, אוחז בידיי אומר לי "מזל טוב" נושק על מצחי ויוצא מהבית ..... צלצול בפעמון העיר אותי משנתי, קמתי בעצלתיים לדלת, מביטה על השעון, השעה 00.30, " מי זה כבר יכול להיות בשעה כזו, ?" אני ממלמלת לעצמי, פותחת את הדלת אין שם אף אחד, הבטתי לצדדים, כלום ריק, "אולי את מדמיינת לעצמך, כמו שאת מדברת לעצמך" אמרתי בקול, קימטתי את המצח ונזכרתי בפתק המונח על השידה.. אחזתי בו חזרתי לספה ונרדמתי.. טלפון העיר אותי משנתי הבוס מעוצבן, צועק עלי: "קחי יום חופש, לפחות פעם הבאה תודיעי ואני מוריד לך את זה מה.....", ניתקתי, הבטתי בפתק... מיישרת אותו, מנקה את האבק ממנו וקוראת....: " נמאס לך מהכול, רוצה לנסות משהו חדש, התקשרי ל- _ _ _ -_ אנו מחכים רק לך" "רק לך" "רק לך" "רק לך" "רק לי"... בלי לחשוב הרבה הרמתי את הטל'... וחייגתי.... קול עדין ורך ענה מעברו השני, "שלום, מדברת ענת, ראיתי.. ו-.... הםםםםםםם" "כן יקירתי, אנו רוצים לפנק אותך ליום הולדתך, למרות שהוא חל בחודש שעבר.. לחבר שלך קוראים אבי, לא? הוא ביקש להפתיע אותך.." הייתי בשוק, ככה הוא מתכנן להתחנן שאחזור אליו ?!.. "גברת, גברת את איתי, ?" אמר הקול הנעים מהעבר השני.. " אההה, כן, כן ...." "עוד שעה, המונית אצלך.....ותביאי את הפלאפון שלך.." היא אמרה, " להביא מה?" שאלתי, אך רק צלצול ארוך של ניתוק הקשיב לדברי.. הזמן החליט לחול, התארגנתי, התקלחתי , שתיתי יין, סידרתי את הסלון ועדיין יש המון זמן.. עליתי שוב לשטוף את עצמי.. בדיוק כשירדתי דפיקה בדלת.. ניגשתי פתחתי , מעברו בחור סבור פנים, נראה נקי ומטופח,.. "את ענת?" הוא שאל... הנהנתי והוא סימן לי בהטיית הראש לבוא אחריו.. נעלתי את הדלת, הלכתי אחריו, חושבת מתי יהיה לי זמן לתקן את ציר השער החורק.. הוא פתח לי את הדלת, נכנסתי, סגר אותה ונכנס לתא הנהג.. שקט מלחיץ שכזה, מוזר כמו סופה נוספת שמתחוללת רק בתוכי, " לאן נוסעים" שאלתי והוא לא עונה, ניסיתי לדבר אליו עוד מספר פעמים אך הוא התעלם ממני לחלוטין... לאחר נסיעה של כחצי שעה וסיבובים הוא מצווה עלי " צאי". אני יוצאת מהרכב בשוק, בהלם, מסתכלת מתי הוא צץ ומראה את עצמו וצועק " הפתעה"... הפלאפון שלי צלצל, קול של גבר, כיוון אותי לאין ללכת, הלכתי בעקבות הוראותיו, בראשי עוברות אלפי מחשבות...."אולי עובדים עלי, אבל זה מתנה בטח מאבי, אז למה לא שמעתי ממנו כבר חודש, כי הוא רצה להפתיע אותי? אז הוא היה לפחות מדבר איתך החודש האחרון.. אולי זה חלק מההפתעה.." השדרה מסביב הייתה חשוכה ורק פנס אחד בודד בפינה אפשר לי למצוא את הכתובת שמסרו לי.. הבטתי שוב בשלט, פתחתי את השער, שאפתי אוויר ונכנסתי.. ירדתי במדרגות, נקשתי על הדלת 3 פעמים קצר אחד מכה חזקה, ושוב נקישה.. הדלת נפתחה, מקום מעט חשוך, מולי עמדה בחורה צעירה, שהכניסה אותי פנימה, מורידה ממני את המעיל, בוחנת אותי...מורה לי על הכיסא שליד ואומרת לי שעוד מעט ייגשו אלי..ניגשתי לכסא, לידו היה בר קטן והרשתי לעצמי להרגיש חופשייה- כפי שהיא אמרה- מזגתי לעצמי משקה והתיישבתי. החדר היה אפלולי, מעט חנוק, ריח נוסף שאני לא יודעת לתאר אותו עמד באוויר..
