chatenoire
New member
פרק 1 - לב שבור
(מערכת BESM בחמשת הממלכות) היה זה עוד בוקר שטוף גשם במישורים הבוציים. או ערב שטוף גשם, למען האמת, בבוגוביה קשה היה לדעת. במעלה אחת מאינספור הגבעות שניקדו את האדמה הרטובה עלה טנק. הגבעה היתה טובענית כמעט אחרי ימים ארוכים של גשם בלתי פוסק, אבל הטנק צלח את הקרקע הבעייתית בקלות; מנוע הריחוף שלו בקושי השמיע קול. הוא עבר בעיירה הראשונה שהיה בה מזה כמה ימים, מסובב כמה ראשים בוגוביאנים מופתעים, ועצר לרגלי גבעה שלראשה התנשאה קתדרלה. ללא אור יום ובלי חלונות, פנים הקתדרלה היה חשוך כמעט לגמרי. נשמע קול הצתה מהדהד, ואלומת אור קטנה האירה את הכניסה לחדר הגדול. בפתח הדלת עמד איש גדול לא פחות, סיגריה בידו האחת וילדה קטנה צמודה לרגלו, ואחריו נכנסו לאולם שאר חברי הקבוצה, מפיחים בו יותר חיים ברגע אחד משהיו בו זמן רב. מטיאס כיבה את הגפרור וקירב את הסיגריה לשפתיו, כאשר קול רועד נשמע מכיוון הדלת. "אהה...אתם לא באמת אמורים להכנס לכאן." ההערה היתה שייכת לאיש צעיר בעל שער ארוך וגלימות ארוכות יותר, שעמד בפתח ונראה מודאג במיוחד. לאחר היכרות קצרה שכללה כבדרך אגב גם את הרובה הארבע-קני של מטיאס, התברר שהנער הוא בנו של ראש העיר, או, אם להמנע מהפרזות בקשר לגודלה של העיירה, "האחראי". הוא ליווה את הזרים ביראת כבוד אל בית הוריו, שם ציפתה להם ארוחת מלכים שכללה מיני מאכלים מגוונים כמו תפוחי אדמה, פשטידת תפוחי אדמה, תפוח אדמה ממולא בתפוח אדמה ופירה. בתום הארוחה, כשנשבעו ארבעת ההרפתקנים שיירו בירק האדמה הבא שיקרה בדרכם, נגלל בפניהם סיפורה של העיירה, סיפור שכלל, כמו כל הסיפורים הטובים, קללה נוראית, מוות המוני וביקור חוזר ונשנה של מפלצת זאב איומה ששוכנת בחלקת קבר עתיקה מערבה מהעיירה. מאוחר יותר שמעו את אותו הסיפור גם מפיו של השמש הזקן, האדם היחיד שהורשה להכנס לקתדרלה, אלא שבגרסה שלו הופיעו באורח פלא חלקים נרחבים על נשים חשופות-חזה. הלקח הברור משתי הגרסאות (ובלית ברירה הרמז המטרים להמשך הדרך) היתה האזהרה הנרגשת לגבי כל ההרפתקנים הנועזים שניסו להביס את המפלצת, וככל הנראה נכשלו. החלקים שלהם מעולם לא חזרו חזרה הביתה, בכל אופן. הבוקר עלה, והרמז היחיד לכך היה קרן שמש בודדה וחיוורת שהצליחה לפלס דרך בין העננים כאילו כדי להביע נוכחות, ונעלמה מיד. מטיאס, יאן, אירו ובלס העמיסו את חפציהם על הטנק, שלמרות גודלו יכל, בעזרת טכנולוגיה מופלאה, להכיל חמישה אנשים ואחד טון ציוד. הדרך היתה ברורה, אם כי קצת אפרורית ועדיין מלאה בבוץ: קברו של הזאב. מזג האויר העגום העכיר מעט על האוירה, וכך גם שאלותיה הסקרניות של אובי הקטנה בנוגע לשיניו של איש הזאב וגודל הטפרים שלו, שאלות שאביה ענה עליהן בפירוט רב מדי. הכניסה לקבר היתה מוקפת בחצי חרמש גדול, סמל מוכר בבוגוביה, שכמו רוב אייקוני התרבות שלה, סימל משהו אפל ואכזרי. ארבעת חברי Syn נכנסו זה אחר זה למסדרון הצר והחשוך, מדליקים את פנסיהם ומתמקדים בלב דופק במטרה: לא למות. לא, רגע...אה, להשיג את הקריסטל, ואז לא למות. או לחילופין להשאר לא מתים ולהשיג את הקריסטל תוך כדי, זה יהיה הכי טוב, תודה. המסדרון, שעם הזמן החלו לחוש בסימניהם של טפרים על קירותיו, נפתח לאולם גדול, מרכזו שקוע כמו קולוסיאום מאוד, מאוד צנוע. יצר ההשרדות אמר לשמור על זהירות מירבית ולהמנע מלגעת במה שעשוי להיות מלכודת, אבל קצת לפני שהוא הספיק להוציא את המילים מהפה, אירו ירדה לחלקו השקוע של האולם, גורמת בתמימות לרעם מרוחק שבקע משני קצוות החדר בבת אחת והסתיים באטימתו מהכיוון דרכו הגיעו, בעזרת דלת אבן מסיבית. שקט השתרר, לאחריו "אופס", ואז נהמה מהפתח היחיד של האולם, זה שפנה עמוק יותר לתוך הקבר. אירו הורידה מגבה את מטה העץ בידיים רועדות; בלס הכין את את המתכת העתיקה שלו ושלח מבט קר לעבר הפתח; מטיאס הכניס את הסיגריה הכבויה לפיו, וטען ארבעה כדורים לתוך הרובה, כדורים לתוכם נוצק עשב ה-Wolfsbane, שהשמועות בנוגע לתכונות נוגדות-הזאבים שלו היו נפוצות אך טרם הוכחו. הגיע הזמן להוכיח אותן. ארבעת שליחי Syn, במסע הקריסטלים הראשון שלהם, בהו באימה במפלצת שעמדה מולם. אחרי שנים של אימונים ב-Syn הם התאוששו בתוך רגע, אך היה זה רגע מספיק בשביל הזאב להשתלח באירו ולהצמיד אותה לקיר בטפריו, זוכה לכדור שאכן הוכח כנוגד-זאבים והתקפה אלימה מהעולם הבא. הוא שאג בכאב והתנפל. זה היה קרב קצר למדי, אבל בעיניהם של הלוחמים בו, הוא לא היה דקה אחת פחות מנצחי, וכלל הרבה צעקות, קול ירי וכמה מהלכים שממש /באו מהלב/, כמו נסיונות ההתקפה פסיונית של אירו או הרעדת הנשמות של בלס. בין הנפת מטה לשריקת כדור, התחמק יאן צ'ייקובסקי (ידוע בעיקר כצ'אק, למרות התנגדות קולנית מצידו) אל החדר הפנימי של אולם הקבורה, ויצא משם כהרף עין, מחזיק בקריסטל גדול שהאיר בצורה מוזרה. אז לא היה לו כלי נשק פאלי, אבל לפחות הוא פיצה על כך ביעילות. שליחי הארגון עזבו את הקבר פחות או יותר כפי שהשאירו אותו, מלבד דלת מלכודת אחת שכנראה כבר לא תעבוד וגופת זאב ענקית ומושחתת על רצפת האולם המרכזי. הם השיגו את מה שחיפשו, אפילו אם היה קצת משונה ביחס לקריסטלים רגילים. אבל, מכיוון שקריסטל "רגיל" היה ככל הנראה ליבה של ישות מהעולם העתיק ואצר כוחות אדירים, "קצת משונה" לא היה ממש סיבה לדאגה. הם עצרו למנוחה קצרה בעיירה ממנה הגיעו וסיפרו כלאחר יד על הבסתו של איש הזאב שאיים עליה במאות השנים האחרונות. הם עזבו כמה שעות מאוחר יותר עם שני שקים של תפוחי אדמה, משאירים עיירה גשומה עם קצת פחות מורשת.
(מערכת BESM בחמשת הממלכות) היה זה עוד בוקר שטוף גשם במישורים הבוציים. או ערב שטוף גשם, למען האמת, בבוגוביה קשה היה לדעת. במעלה אחת מאינספור הגבעות שניקדו את האדמה הרטובה עלה טנק. הגבעה היתה טובענית כמעט אחרי ימים ארוכים של גשם בלתי פוסק, אבל הטנק צלח את הקרקע הבעייתית בקלות; מנוע הריחוף שלו בקושי השמיע קול. הוא עבר בעיירה הראשונה שהיה בה מזה כמה ימים, מסובב כמה ראשים בוגוביאנים מופתעים, ועצר לרגלי גבעה שלראשה התנשאה קתדרלה. ללא אור יום ובלי חלונות, פנים הקתדרלה היה חשוך כמעט לגמרי. נשמע קול הצתה מהדהד, ואלומת אור קטנה האירה את הכניסה לחדר הגדול. בפתח הדלת עמד איש גדול לא פחות, סיגריה בידו האחת וילדה קטנה צמודה לרגלו, ואחריו נכנסו לאולם שאר חברי הקבוצה, מפיחים בו יותר חיים ברגע אחד משהיו בו זמן רב. מטיאס כיבה את הגפרור וקירב את הסיגריה לשפתיו, כאשר קול רועד נשמע מכיוון הדלת. "אהה...אתם לא באמת אמורים להכנס לכאן." ההערה היתה שייכת לאיש צעיר בעל שער ארוך וגלימות ארוכות יותר, שעמד בפתח ונראה מודאג במיוחד. לאחר היכרות קצרה שכללה כבדרך אגב גם את הרובה הארבע-קני של מטיאס, התברר שהנער הוא בנו של ראש העיר, או, אם להמנע מהפרזות בקשר לגודלה של העיירה, "האחראי". הוא ליווה את הזרים ביראת כבוד אל בית הוריו, שם ציפתה להם ארוחת מלכים שכללה מיני מאכלים מגוונים כמו תפוחי אדמה, פשטידת תפוחי אדמה, תפוח אדמה ממולא בתפוח אדמה ופירה. בתום הארוחה, כשנשבעו ארבעת ההרפתקנים שיירו בירק האדמה הבא שיקרה בדרכם, נגלל בפניהם סיפורה של העיירה, סיפור שכלל, כמו כל הסיפורים הטובים, קללה נוראית, מוות המוני וביקור חוזר ונשנה של מפלצת זאב איומה ששוכנת בחלקת קבר עתיקה מערבה מהעיירה. מאוחר יותר שמעו את אותו הסיפור גם מפיו של השמש הזקן, האדם היחיד שהורשה להכנס לקתדרלה, אלא שבגרסה שלו הופיעו באורח פלא חלקים נרחבים על נשים חשופות-חזה. הלקח הברור משתי הגרסאות (ובלית ברירה הרמז המטרים להמשך הדרך) היתה האזהרה הנרגשת לגבי כל ההרפתקנים הנועזים שניסו להביס את המפלצת, וככל הנראה נכשלו. החלקים שלהם מעולם לא חזרו חזרה הביתה, בכל אופן. הבוקר עלה, והרמז היחיד לכך היה קרן שמש בודדה וחיוורת שהצליחה לפלס דרך בין העננים כאילו כדי להביע נוכחות, ונעלמה מיד. מטיאס, יאן, אירו ובלס העמיסו את חפציהם על הטנק, שלמרות גודלו יכל, בעזרת טכנולוגיה מופלאה, להכיל חמישה אנשים ואחד טון ציוד. הדרך היתה ברורה, אם כי קצת אפרורית ועדיין מלאה בבוץ: קברו של הזאב. מזג האויר העגום העכיר מעט על האוירה, וכך גם שאלותיה הסקרניות של אובי הקטנה בנוגע לשיניו של איש הזאב וגודל הטפרים שלו, שאלות שאביה ענה עליהן בפירוט רב מדי. הכניסה לקבר היתה מוקפת בחצי חרמש גדול, סמל מוכר בבוגוביה, שכמו רוב אייקוני התרבות שלה, סימל משהו אפל ואכזרי. ארבעת חברי Syn נכנסו זה אחר זה למסדרון הצר והחשוך, מדליקים את פנסיהם ומתמקדים בלב דופק במטרה: לא למות. לא, רגע...אה, להשיג את הקריסטל, ואז לא למות. או לחילופין להשאר לא מתים ולהשיג את הקריסטל תוך כדי, זה יהיה הכי טוב, תודה. המסדרון, שעם הזמן החלו לחוש בסימניהם של טפרים על קירותיו, נפתח לאולם גדול, מרכזו שקוע כמו קולוסיאום מאוד, מאוד צנוע. יצר ההשרדות אמר לשמור על זהירות מירבית ולהמנע מלגעת במה שעשוי להיות מלכודת, אבל קצת לפני שהוא הספיק להוציא את המילים מהפה, אירו ירדה לחלקו השקוע של האולם, גורמת בתמימות לרעם מרוחק שבקע משני קצוות החדר בבת אחת והסתיים באטימתו מהכיוון דרכו הגיעו, בעזרת דלת אבן מסיבית. שקט השתרר, לאחריו "אופס", ואז נהמה מהפתח היחיד של האולם, זה שפנה עמוק יותר לתוך הקבר. אירו הורידה מגבה את מטה העץ בידיים רועדות; בלס הכין את את המתכת העתיקה שלו ושלח מבט קר לעבר הפתח; מטיאס הכניס את הסיגריה הכבויה לפיו, וטען ארבעה כדורים לתוך הרובה, כדורים לתוכם נוצק עשב ה-Wolfsbane, שהשמועות בנוגע לתכונות נוגדות-הזאבים שלו היו נפוצות אך טרם הוכחו. הגיע הזמן להוכיח אותן. ארבעת שליחי Syn, במסע הקריסטלים הראשון שלהם, בהו באימה במפלצת שעמדה מולם. אחרי שנים של אימונים ב-Syn הם התאוששו בתוך רגע, אך היה זה רגע מספיק בשביל הזאב להשתלח באירו ולהצמיד אותה לקיר בטפריו, זוכה לכדור שאכן הוכח כנוגד-זאבים והתקפה אלימה מהעולם הבא. הוא שאג בכאב והתנפל. זה היה קרב קצר למדי, אבל בעיניהם של הלוחמים בו, הוא לא היה דקה אחת פחות מנצחי, וכלל הרבה צעקות, קול ירי וכמה מהלכים שממש /באו מהלב/, כמו נסיונות ההתקפה פסיונית של אירו או הרעדת הנשמות של בלס. בין הנפת מטה לשריקת כדור, התחמק יאן צ'ייקובסקי (ידוע בעיקר כצ'אק, למרות התנגדות קולנית מצידו) אל החדר הפנימי של אולם הקבורה, ויצא משם כהרף עין, מחזיק בקריסטל גדול שהאיר בצורה מוזרה. אז לא היה לו כלי נשק פאלי, אבל לפחות הוא פיצה על כך ביעילות. שליחי הארגון עזבו את הקבר פחות או יותר כפי שהשאירו אותו, מלבד דלת מלכודת אחת שכנראה כבר לא תעבוד וגופת זאב ענקית ומושחתת על רצפת האולם המרכזי. הם השיגו את מה שחיפשו, אפילו אם היה קצת משונה ביחס לקריסטלים רגילים. אבל, מכיוון שקריסטל "רגיל" היה ככל הנראה ליבה של ישות מהעולם העתיק ואצר כוחות אדירים, "קצת משונה" לא היה ממש סיבה לדאגה. הם עצרו למנוחה קצרה בעיירה ממנה הגיעו וסיפרו כלאחר יד על הבסתו של איש הזאב שאיים עליה במאות השנים האחרונות. הם עזבו כמה שעות מאוחר יותר עם שני שקים של תפוחי אדמה, משאירים עיירה גשומה עם קצת פחות מורשת.
