פרק שני

פרק שני

"הוא מדהים.אני לא מאמין שכזה כוסון עובד 3 קומות למטה, ועד עכשיו לא ראיתי אותו!" אמר בן, ישוב, כרגיל, על שולחנה של ענת "והוא מבוגר, זה כ"כ לא הסטייל שלי" "א-הא" ענת הנהנה, עפרון נעוץ בין שיניה, וידיה מקישות במרץ על המקלדת "למה? למה כל הסטרייטים האלה כאלה..." "הממממ" ענת לא הסיטה את עיניה ממסך המחשב "את בכלל מקשיבה לי?" הוא קפץ מהשולחן, בדיוק כשנפתחה הדלת. ענת הרימה את עיניה "איתי, אני מסיימת עוד 20 שניות ואני איתך" איתי חייך כשעיניו נעצרו על בן "ומי זה?" "אתה לא מכיר את בן? זה השליח ששכרת לפני 4 חודשים" ענת לא הרימה את מבטה "אני מצטער" אפילו שמץ קל של מבוכה לא ניכר בקולו "לא זיהיתי אותך... אז מה את אומרת? הוא עושה עבודה טובה? נשאיר אותו?" איתי לא הסיט את מבטו בן חייך, נבוך. משהו עמד באוויר. ענת סיימה להכניס את ערמת הניירות שפלטה המדפסת לתוך המעטפה "בן" הוא לא שמע אותה. עיניו היו נעוצות באלו של איתי "בן!" "כן?" קולה הקפיץ אותו "זה לרח' רוטשילד 30 קומה 4, לאריאל" מבטו של איתי ליווה אותו עד שנעלם. "תפסיק! אתה בזוגיות!" ענת התריסה בהומור, ומשכה את תשומת ליבו חזרה להווה "ואגב זוגיות – איך היה אתמול?" איתי חיבק אותה בחזקה "את נפלאה! היה מדהים! ואני חייב לך ביג-טיים" "בשביל זה יש חברים לא?" אמרה בחיוך, ראשה מסוחרר מהריח שלו. *** "שוב אתה מאחר!" מיכל החמיצה פנים, ונשפה את עשן הסיגריה "מותק, מה יהיה איתך? לא תלמדי שורוד פנינה עושה אותך חיוורת?" שי התיישב, לא לפני שהחליף עם אחותו 2 נשיקות באוויר "אז מה חדש?" "חדש? אני יודעת... קפצתי למשרד של איתי אתמול..." "ו..." שי שילב רגליים ונופף למלצר "ו... הזכרתי לו שיש מי שמבינה אותו, ויש מי שמפרצף לו, בבית..." "ו..." שי לא ויתר, והמשיך לנופף למלצר "וכלום... יש לי סבלנות. בסוף הוא יבין שנדב זה משהו חולף, ואני הדבר האמיתי!" "מותק" שי ניער את האבק המדומה ממכנסי הסן-טרופז הצהובים שלו "את זה את אומרת כבר שנה וחצי, ובינתיים הוא עם נדב, ואת לבד..." עיניה של מיכל הצטמצמו לכדי סדק דק. היא כיבתה את הסיגריה "אתה אל תדאג" *** "שירלי" הרעים קולו של אורן "מה קורה עם – " "הוא בקו 2" ענה הקול הנשי מעברו השני של האינטרקום. אורן חייך, ושיבח את עצמו בשקט על בחירת המזכירה המושלמת "היי" "היי" ענה הקול בצד השני "מה שלומך?" "בסדר... ואתה?" "בסדר... חשבתי עליך לאחרונה" "למה? קרה משהו?" "לא. לא יודע... סתם..." "טוב" "אתה נשמע מוזר... אתה בטוח שהכל בסדר?" "כן... רק.. נו, אתה יודע... בטח ראית את הכתבה הגדולה על איתי" יצא המרצע מן השק – חשב אורן לעצמו ואמר "כן. חשבתי שאולי זה קשור לזה. אתה רוצה להפגש? לדבר קצת?" נדב שתק. חלק ממנו התגעגע לאורן עד כאב. למגע שלו. לריח שלו.... ואז חשב על איתי. אם הוא היה יודע על ההיסטוריה שלו עם אורן, ספק גדול אם היה בוחר לעבוד איתו. ואולי טוב עשו כשהחליטו לפתוח ביחד דף נקי, בלי לדבר על העבר... "מתי?" *** גיל תופף קלות על השולחן – שוב היא מאחרת – חשב לעצמו – אם היא לא מגיעה תוך 5 דקות אני הולך! מלצרית הניחה כוס בירה ומפית על השולחן "סליחה... לא הזמנתי את זה" העיר לה בעדינות "זה מהבחור ליד הבר" השיבה והצביעה על הגבר הנאה שנעץ בו מבטים מהרגע שנכנס. הגבר הרים את כוסו לאות ברכה וחייך. גיל הסמיק, והשיב מחווה דומה. "אני כל-כך כל-כך מצטערת" ענת קפצה עליו בחיבוק "הפרוייקט החדש הזה פשוט לא זורם טוב! תן לי שניה להתארגן, ואני חוזרת" הוא הביט בה מתרחקת לכיוון השירותים, שקלט בזוית עינו משהו מקושקש על המפית. מבט קרוב יותר הראה שזהו מס' טלפון. גיל הרים את עיניו, אך הגבר הנאה כבר לא היה. הוא הכניס את המפית לכיס, בשניה האחרונה לפני שענת חזרה. ***
 
למעלה