פרק מצוין!
אמנם לא התקדמנו הרבה מבחינת העלילה, אבל היו שתי סצינות יוצאות מן הכלל מבחינת המשחק שהשחקנים נתנו: 1) סטפני וברוק 2) ג'קי ומאסימו
ההתנהגות של רידג' וברוק בתחילת הפרק כבר היתה הרבה יותר נורמלית ומתחשבת - לא ציפיתי שיחגגו, כי בכל אופן זה שוק רציני לגלות פתאום שרידג' הוא האבא.
הסצינה בין מאסימו לג'קי היתה מעולה, עד הסיום השטותי. משחק מצוין ומשכנע, ג'קי בשיאה, מאסימו מפחיד בטירוף (מי אמר סטפנו?) ודיאלוג נהדר. הסיום הרס, עם שבירת הכוס ועם התמונה המשפחתית המנותצת - דרמה בשקל וחצי. נו טוב, מבראדלי לא הייתי מצפה ליותר מקלישאות חבוטות.
הסצינה בין סטפני לברוק היתה אחת הטובות ביניהן. קת'רין תמיד מתעלה על עצמה בסצינות המשותפות ביניהן, אבל היום היא שיחקה פשוט מעולה. וסוזן? היא תמיד מצוינת, זה לא חדש. לא יודעת למה, אבל כשסטפני נכנסה לחדר הרגשתי כאילו מלאך המוות נכנס...
אהבתי את החיוך הקטן שעמד לברוק בזווית הפה בזמן שסטפני כורה את הקבר של עצמה - זה היה משעשע.
רון מוס שיחק נורא בסצינה עם ניק. מזל שיש את ג'ק ווגנר, שמציל את המצב.
לא ברור לי למה ניק נשאר בחדר לצפות באיחוד המשפחתי המרגש - מה זה המזוכיזם הזה? סטפני היתה היחידה שם שבכלל התייחסה אליו. כשמארק (עוד דמות מפוספסת) הודיע שהילד של רידג' הייתי בטוחה שעוד רגע סטפני תחטוף את השבץ הרביעי שלה (talk about תשע נשמות!) ואולי למארק יהיה משהו לעשות בסדרה
אחלה פרק!