פרק חדש!

Goggle Girl

New member
פרק חדש!

נא להתעלם מהגירסא המשורשרת P: *צחקוק* תפסיק, טאקויה... אני מתכוון לזה, זה מדגדג! *צחקוק* אה, אז ככה אתה רוצה לשחק, מה?! ...לא, היד שלי לא כואבת יותר. שום דבר שאתה תעשה יכאיב לי אם תחייך אחרי זה. תגיד, אתה מאושר? איפה שאתה עכשיו, איפה שאני לא יכול להגיע אליך... הבבואה שלי יכולה, אתה חושב שאפשר להחליף מקומות עם המראה? ...אתה אומר שאתה אוהב אותי... אותי, או את מי שאתה רואה בי? ...תאמר את שמי. אני יודע שאתה אוהב אותי, תאמר את השם שלי! תן לי לשמוע אותו! בבקשה? טאקויה, פעם אחת, פעם אחת ארורה... בשביל שלא אשכח אותו בעצמי... ... גם אני אוהב אותך, טאקויה. גם אני אוהב... "...אותך..." חלומות תמיד באו לקיצם, בין אם היו הסיוטים הכי גרועים, או הפנטזיות המתוקות ביותר. הנער סירב לקום, מתפלל שהחום שעפף אותו יחזיר אותו לשינה. הוא כמעט והצליח, אלמלא התחושה שמישהו צפה בו. עיניים כחולות נפקחו לאיטן לגלות וילון של ארגמן מסביבו. 'אלוהים, המיטות המלכותיות האלה מוזרות., מבחוץ, צלליתו ניראתה מתיישבת, יד נשעשנת על ברך מורמת. הצופה מהצד חייך והתקרב למיטה, יודע בוודאות שהנער היה מודע לנוכחותו. "איך זה מרגיש, להתעורר לא עם זריחת החמה?" "...מרגיש טוב..." "אפשר להתקרב?" "תרגיש חופשי." הוילון האדום הוסט הצידה טיפה ושיערו הבלונדיני של וולף עמד בניגוד חריף לחדר המוחשך. קוג'י הביט לעברו מזווית עינו לפני שהפנה את מבטו לסדיני המשי שכיסו את פלג גופו התחתון. "אף פעם לא ישנת בלי חולצה." וולף אמר, עיניו רצות לרגע על גופו של קוג'י שניראה לעין. הנער היה שזוף יחסית למישהו שבילה את כל חייו בתוך הטירה, ויותר מדי אתלטי בכדי להיות הנסיך השברירי שהכיר. מצד שלי, הוא עצמו שמר סודות, אז למה שהנסיך לא? "יש פעם ראשונה לכל דבר." באה התשובה המנומנמת. אתה בהחלט הטלת על עצמך את החובה להוכיח זאת בכל הזדמנות שיש לך בימים האחרונים." "אם אתה אומר..." הייתה שתיקה קלה כשהמורה התיישב על קצה המיטה. קוג'י עדיין הביט הצידה, לא מוטרד מהנוכחות. "הייתה לך חברה אתמול?" השאלה התייחסה לבלאגן על השולחן בצידו השני של החדר. "הרגשתי בודד. לאנה הסכימה להישאר." "לאנה... המשרתת החמודה?" סומק קליל הופיע על לחייו של קוג'י. "כן. הלאנה הזאת." "למה לא איזומי?" פניו של הנער הקדירו, ווולף יכל לנחש מדוע. מסיבה מסויינת, סבלנותו של הנסיך לגבי ניסיוניתיה של הנערה לכפות את רגשותיה עליו הפכה לאפסית. אך באותו זמן, הוא נפתח אליה כמו שלא עשה מעולם. 'אני מניח שהוא פשוט נותן לה את הרע עם הטוב...' "אני... משהו... קרה ביננו אתמול. בין איזומי ואני. אז זה לא היה רעיון טוב להזמין אותה..." "אז ביקשת מהנערה... אבל זאת אומרת שכבר ביקשת ממקודם ארוחה לשניים." "חכם." "ומדוע הציניות, נסיכי?" קוג'י נשך את שפתו, מרגיש רע על כך שהתפרץ אפילו מעט על האיש שלו רק היה אחד מגיבורי ילדותו, אבל גם אחד האנשים שממש היה אכפת לו מהם בטירה. "...היה לי לילה קשה." "לא מבחינת שינה. צפיתי בך ישן במשך שנים, אף פעם לא ישנת טוב כמו הלילה." לרגע, הנער תהה מדוע הלוחם ריגל על נסיכו הישן, אך לא היו כוונות זדון בעיניו של האיש אז הוא עזב את הנושא. "היה לך חלום נעים?" הסומק העמיק, והאיש חייך. קוג'י מייד הגן על עצמו. "זה, זה לא ככה!" "בוודאי, קואיצ'י-סאמה... שובב קטן." למשמע שם לא שלו, ולאור חלומו, קוג'י הפך למדוכא עוד יותר. "...לא ככה... בכלל..." עיניו הכחולות געשו כמו ים סוער, והמורה הרגיש רע בשבילו. הוא אהב את 'קואיצ'י החדש', ולוא רק מהסיבה שהוא הראה רגשות אנושיים. עצב היה אחד מהרגשות הללו. "תקשיב. טכנית, אנחנו אמורים להיות בשיעור עכשיו..." הוא היה נאמן לנסיך מאז נולד. היגיון בריא דרש ממנו להיות שם עבורו בשעה קשה. "...אבל אני בספק אם זה מה שאתה באמת רוצה לעשות." קוג'י הביט בו עם תקווה בעיניו. "אני אגיד לך מה נעשה, למה שלא תצא לרכיבה על הסוסה היפה החדשה שלך?" "באמת תיתן לי לעשות את זה?" היה חוסר אמון מסויים בקולו, הסימן של מי שחיי מחוץ לטירה. חוסר האמון שנולד מתוך חצר המלכות היה חריף הרבה יותר. "טוב, בהתחשב בכך שזה השיעור שלי והכל, בתיאוריה אתה חייב לעוף אם אני אמרתי לך לעשות את זה. אז במקום לנופף בכנפיים שאין לך, צא לרכיבה. היא נראית כמו סוסה טובה." הנער היה מוכן לקפוץ לתקרה, כשמחשבה מסויימת היכתה בו. "וולף, אני... לא איכזבתי אותך, נכון?" הדבר האחרון שהוא היה צריך היה לבלגן עוד יותר את חייו של קואיצ'י. הוא כבר שינה לחלוטין את הדרך בה אנשים ראו את הנסיך מבחינת אופי. "כי... אם כן, אם עשיתי משהו לא נכון..." הוא הופסק כשוולף בילגן את שערו הקצר בחיבה, מחייך כמו אח גדול. "תאמין לי, אם זה היה נכון, היית הראשון לדעת... לא הייתי צריך להגיד לך." חסר דברים נוספים לומר, הוא נעמד, סוגר את ווילון הארגמן מאחוריו. "ובכן, אני אלך למצוא לי משהו לעשות. אני בוטח בך שאתה יודע את הדרך לאורוות." כיוון שהפנה את גבו לנער והווילון סכך ביניהם, הוא פספס את המבט הריק והבוהל שעלה לפניו של קוג'י. "בקשר לזה..." "אין בעיות, כן?" הוא בקושי ראה את וולף קורץ לו, מחייך בצורה מעודדת. הנסיך כביכול היסס לרגע לפני שחייך חזרה. "תודה, וולף." "אין בעד מה, נסיכי."
 

Goggle Girl

New member
חלק ב! כמו תמיד ../images/Emo3.gif

איפה אתה? אני לא יכול לראות אותך... אני רוצה לראות אותך, לשמוע אותך שוב... אני רוצה להודות לך... למה אתה לא מופיע לפני? במציאות, לא במראה... הנה אתה! ...אבל מי זה מאחוריך? הוא חבר? ...לא, הוא הסיבה שאתה שם, רחוק מכאן. הוא הנער שאיני יודע עליו דבר, אך אתה יודע עליו מספיק בכדי לזרוק את חייך הצידה בשבילו. אפשר לומר את זה עלינו, לא? לתת את השם, את המקום שלנו בעולם, זה לא שווה ללתת את החיים שלנו? רציתי להיות חופשי. אתה היית מוכן להיכבל. למה? בשבילו? לוותר על כל זה... הרוח שהיא החופש... אתה מוסתר ממני. אני כמו ציפור שעפה בשמיים, אבל אין שמש מעלי. יש רק ענן. ענן שחור ואפל. הוא מכסה אותך. אותך, ואת הנער שאינני מכיר... וידיד משותף גם נחבא בה. פעמונים מדנדים... למה אני לא צוחק? כולם חוץ ממני צוחקים. אבל גם אתה לא צוחק, בעצם... מה קורה לך? אתה דוהה... אל תלך! רק מצאתי אותך, את האור הזה בחיים שלי. חכה, אל תעזוב אותי! לעזאזל הפעמונים האלה! קוג'י!!! הנער קפץ במיטתו, מכוסה בזיעה קרה. מבט מהיר על סביבתו הראה לו שהיה זה רק סיוט נורא... כשהכל נאמר - רק חלום. 'למה... חלום כזה...' נעמד, הוא קם לשטוף את פניו במים מקנקן וקערה שעמדו על שידה ליד החלון, מביט על החווה הקרובה. אנשים כבר עבדו, שמחים להרוויח את לחמם. 'זה בטח מרגיש טוב, ממש להיות ראוי למה שאתה מקבל...' לאורך כל חייו, קואיצ'י למד שהוא קיבל הכל לפי זכות שקיבל בלידתו... הוא אף פעם לא הרגיש כל כך חסר תועלת כמו אז. הוא התיישב על המיטה שוב, ליבו עדיין רץ, וניסה להתמודד עם חלומו. 'מה היה החלום הזה? למה חלמתי אותו? קוג'י... הוא באמת בסדר?' נקישה קלה באה מדלת העץ הפשוטה. הוא מיהר לפתוח, מוצא את אימו של קוג'י שם, מחזיקה ערימה של כביסה נקייה. "אה, אתה ער! בוקר טוב, חומד!" "בוקר טוב, קאא... אמא." היא חייכה ונכנסה פנימה, ממהרת לשים את הבגדים במקומם בארון. ברגע שסיימה היא הביטה בנער שחשבה לבנה, והחיוך נעלם. "אתה חיוור, מתוק. חלום רע?" "משהו... בסגנון." קואיצ'י קפא כשהאישה נגעה בלחיו ברכות. מגעה היה חם ומנחם... אימו תמיד לבשה כפפות משי, אך אף פעם לא היה זה רך כל כך... כך מגע של אם היה צריך להיות. "זה היה רק חלום, חמוד, סתם חלום. לא אמיתי. אתה תשכח מזה עד הערב, אני מבטיחה." הוא פקפק בכך, אך המילים עודדו אותו למרות הכל. "אולי כדאי שתאריך שיער שוב. זה מוזר, לראות אותך ככה." הבוטות הייתה הניסיון לשלה לנחם עוד את קוג'י, ומעריך את המאמץ, קואיצ'י חייך. "כן, גם אני חשבתי..." "בוא, נאכל ארוחת בוקר." היא צייצה בשמחה והובילה אותו למזדרון, מתחילה לרדת במדרגות. בעיניו, היא זהרה בבית הקטן והחמים. מביט בתמונות על הקיר, מבטו של קואיצ'י נפל על תמונה של קוג'י ואימו, האב חסר. שניהם היו מחובקים וחייכו בשמחה אל מי שצילם את התמונה. למרות שציורים עדיין היו פופולריים, הוא לא היה מופתע למצוא תמונות מצלמה, בייתחשב ביחודיות של חנותו של אביו של קוג'י... אך חוסר ההפתעה נדחק הצידה, או יותר נכון, נבלע על ידי החור שפתאום הרגיש בליבו. "אמא..." "כן? מה?" עיניה החמות הביטו בו באהבה מאחורי משקפיה, גורמות לו לבושה על שלא היה ראוי לחיבתה. "...לא, כלום." הוא עקב אחריה בדממה במדרגות ובירך את אביו של קוג'י שישב כבר ליד שולחן הארוחה. 'רק חלום... גם המציאות הזאת היא חלום? אני מרגיש כאילו אני צריך להתעורר... אני מקווה שהוא בסדר...' "קוג'י?" נזכר שזה היה שמו אז, קואיצ'י פנה לאיש לצידו. "כן?" "אתה יוצא לשדה היום, נכון?" "אה, כן." פעם בכמה ימים, קוג'י נהג לצאת לשדה ולראות מה היה מצב החיות. קואיצ'י פחד מהמשימה, כיוון שמשהו אמר לו שהיכן שהכל התחיל יהיה גם המקום בו הכל יסתיים. הוא הרגיש שזמנו היה קצר מדי, אך היה עליו לעמוד בהתחייבויותיו, או ליתר דיוק, התחייבויותיו של קוג'י. הנזיד שהונח לפניו היה זהה לזה מהיום הקודם, ומהיום לפני זה, ומהיום לפני זה, אך זה עדיין היה טעים כמו בפעם הראשונה שטעם את האוכל. אהבה הייתה מרכיב קסם. "זה באמת טוב, אמא!" האישה הסמיקה קלות והאיש חייך. "אוהב את זה, אה? תרצה תוספת?" "לא תודה, אני לא רוצה להתמלא." "באמת, אתה אף פעם לא אוכל כלום, לא יזיק לך קצת בשר על העצמות!" "קוסיי, תפסיק! הילד לא רעב, אז הוא לא רעב! חוץ מזה, הוא צריך לצאת, תן לו. ילדים בגילו צריכים להיות בחוץ, לא כלואים באיזו ספרייה מעלה עובש." דבריה של אם אמיתית לבנה בן הטיפשעשרה. קואיצ'י תהה כיצד אימו תישמע, אומרת מילים אלו, אך מצא שלא יכל לזכור אפילו את קולה. "אבל הוא ממש לא ילד עכשיו, נכון, ילד?" קואיצ'י הביט לעבר אביו של קוג'י בזמן לתפוס את חרבו שניזקרה אליו, האבן חן הירוקה, לא הכחולה, מנצנת. הוא היה בטוח שתפס מבט עצוב ומרוחק בעיניו של האיש, אך קוסיי הטה את ראשו בצורה כזאת שמקשפיו הסתירו את עיניו. "תראה להם מה זה, כן?" מהנהן בראשו בעודו יוצא מהדלת, קואיצ'י יצא לנסות ולסדר את מחשבותיו שהתרוצצו, ובפעם הראשונה בחייו, למצוא לעצמו שימוש.
 

moon flower

New member
גייייייה *-* פרייייטיייי (ציטוט של

חופית-סאמה) עוד! (מה שמזכיר לי ללכת ולתרגם את הפיק שלי)
 

Digi Lista

New member
זה הסוף?...

זה יפה,כרגיל(למה צריך להגיד לך את זה כול הזמן?
)
ועם כבר הרגל אז "אני אכניס למאמרים"
 

Goggle Girl

New member
ליסטה, את חוזרת על עצמך ../images/Emo3.gif

וסתם שאלה ותענו לי בכנות, אני לא אעלב. אני ניראת כמו מישהו שיכולה להעתיק פיקים של אחרים? תענו לי
 

Leemon

New member
לא...

אם את מתכוונת לשאלה שלי למטה, שאלתי לגבי מה שאת כתבת באנגלית ולא לפיק של מישהו אחר.
 

Digi Lista

New member
../images/Emo3.gif

נו,מה לעשות?קשה להיות תמיד חדשנית
למה שתעתיקי דברים של אחרים?את כותבת מדהים בעצמך!וחוץ מיזה...זה לא מוסרי גברת
 

Goggle Girl

New member
יופי

אז תגידי למישהי שהאשימה אותי בזה -.-; איפה טלי, הוא עדה שלי!
 
למעלה