פרק ג' ^^ חלק א' -_-"

[moon flower]

פרק ג' ^^ חלק א' -_-"

לקח לי דיי הרבה זמן לתרגם... דמו זה מוכן עכשיו ^^ (מספר מהשמות שונים בגרסא העברית- ננסי- קוהאקו ריקי- קורי) *אוטוטו-צ'אן= אח קטן *אונה-סאן= אחות גדולה "גיההההההה" טאקויה פלט צווחה בעוד קוג'י נעמד מול המראה והחל להתלבש "טאקויה..." סינן קוג'י בקור, הוא היה לבוש כעת בחולצה ארוכה שדמתה לסוודר כחול שהגיע עד הברכיים "מה?" טאקויה התגונן "תפסיק לבהות בי ככה!" קוג'י החמיץ את פרצופו ולחייו הסמיקו לגוון שקיעה. טאקויה הפנה את מבטו בלית-ברירה והניח לקוג'י להתלבש עד הסוף "קוג'יייי" טאקויה חרחר בעוד קוג'י ניער את שיערו הארוך לתוך האוויר של החדר. "כדאי שנתחיל ללכת הביתה, ג'ונפי-קון..." מלמלה איזומי ונצמדה לידו של ג'ונפי, מזייפת פחד "כן" ג'ונפי חייך מעט והחל בדרכו בעוד פיצוץ נשמע מלמעלה "כנפי מטאור!" קראה ציפור כתומה וענקית שדמתה מעט לפניקס "גרגו-לייזר!" קרא ייצור דמוי-ארנב עם תותחי לייזר על ידיו. שני היצורים נחתו ליד ג'ונפי ואיזומי, מתכוננים להמשיך בקרבם "מהההה זה?!" איזומי צווחה וכמעט קפצה על ג'ונפי "אה..." הציפור מלמלה לפתע בקול אנושי, הופכת לילדה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות "נראה לי שיצאנו מגבולות מגרש האימונים אונה-סאן.." הארנב בלע את רוקו, נהפך לילד עם שיער ירוק-כהה "מי אתם?" ג'ונפי כאילו שכח שעוד לפני רגע היו אלה מפלצות אשר כמעט השמידו חצי מהרחוב "אני קוהאקו, וזה האוטוטו-צ'אן שלי: קורי" קוהאקו ניסתה להיראות חביבה "אה... כן... בוא נלך ג'ונפי-קון.." איזומי אמרה בטון חלול והחלה נחושה בדרכה ללכת לכל מקום שהוא- חוץ מאשר ליד קוהאקו וקורי "חכו רגע!" קוהאקו קראה, רצה אל איזומי וג'ונפי "מצטערת שהבהלנו אתכם, היינו באימון היומי וכנראה יצאנו מהשטח שבו מותר לנו להיות..." קוהאקו משכה בכתפיה בעצבנות והסתכלה על קורי "נכון?" היא מלמלה נואשות ועיקמה את אפה. "מה אתה רוצה אדון?" הבעתו החלולה של קואיצ'י ועיניו הכבויות שידרו רק קיפאון. הוא היה בובה על חוטים, בובה שכל משב רוח קטן יקרע את החוטים הדקיקים וכך יסיים עם חייו. קואיצ'י נשא את מבטו אל לוסמון שישב במקום הרגיל שלו, למעלה. "אתה רואה את הטבעת הזאת?" לוסמון הסתכל על קואיצ'י ועצם מעט את עיניו, אך לא סוגר אותם "כן אדון" קואיצ'י המשיך באותו הטון "יופי, אז אם ככה, קח אותה ותיתן אותה לאחיך" לוסמון גיחך בהנאה וצפה בקואיצ'י שהחל להתרועע על החבלים. *עצירה* "אחי?" קואיצ'י מצמץ מספר פעמים והסתכל על עצמו, ואז על לוסמון. חמתו בערה, נאחז בחוטים הדקיקים הוא ניסה נואשות לטפס אל לוסמון ולהחטיף לו את המנה ההגונה שתכנן להחזיר לו כבר ממזמן. "הקסם שוב הפסיק..." נאנח לוסמון והחליק על אחד החוטים אל קואיצ'י. "עכשיו לך ותן לו את זה" לוסמון חרחר, סנטימטרים ספורים מקואיצ'י "לא אני לא!" קואיצ'י נהם וניסה לתפוס את רגלו של לוסמון, מה שעלה לו בסטירה מצלצלת "אמרתי לך ללכת ולתת את זה לאחיך" לוסמון צמצם את אישוניו ששוב בהקו בתכלת "כן... אדון.." קואיצ'י חזר להבעתו הקודמת, מקבל עוד סטירה מלוסמון "אתם יכולים להיכנס!" טאקויה התיישב על המיטה ליד קוג'י. טומוקי וגב. אופאני נכנסו, עדיין חוששים מעט "טוב, אז הנה לכם בנים. תכירו את טומוקי הימי- השותף החדש לחדר שלכם" גב. אופאני חייכה בהקלה ונתנה לטומוקי דחיפה קלה לתוך החדר "נחמד להכיר אותך! טאקויה" טאקויה ניסה לשמור על נימה של נימוס בקולו "אה... היי... אני טונוקי..." טומוקי מלמל בביישנות "קוג'י" קוג'י נאנח בקרירות והביט לצד "אל תשים לב אליו, הוא פשוט כבד.." טאקויה הביט בציניות לעבר קוג'י "אני_לא_כבד" קוג'י סינן, מבטו עדיין תקוע בקיר "אני חושבת שתסתדרו מפה..." גב. אופאני חייכה מעט וסגרה אחריה את הדלת, קולות עקביה מהדהדים במסדרון הארוך "למה אתם רבים?" טומוקי שאל לרגע, כאילו ידע הכל על טאקויה וקוג'י "ל... למה אתה מתכוון?" טאקויה מצמץ "ראיתי אותך יושב על הילד הכבד, כשהוא בלי בגדים, אתם חייבים להיות מאהבים- אמא סיפרה לי על זה. מאהבים זה דבר נפלא" טומוקי חייך בתמימות "טאקויה...?" קוג'י הצביע עם מבטו על טומוקי "מה...?" טאקויה הסתכל על התקרה "נראה לך שהוא יודע?" קוג'י משך את כתפיו "לא חושב" טאקויה המשיך לבהות בתקרה, מנסה שלא להראות סימני מבוכה "אז אתם כן מאהבים! ידעתי!" טומוקי קפץ ממקומו בשמחה. "מאהבים צריכים לישון באותה המיטה... אמא שלי סיפרה שזה ככה" טומוקי חייך והניח את מזוודתו המרופטת בצד "מה אתה מתכוון לעשות?" טאקויה העז לשאול "אני מתכוון להשיג לכם מיטה זוגית!" טומוקי ניפח את חזהו ודחף את מזוודתו מתחת למיטה הפנויה שעמדה בקצה החדר. "רגע... ומה איתכם ועם המפלצות האלה בכלל?" ג'ונפי הרים את גבתו "אה... לא שמעת על 'פרונטייר פרוייקטים בע"מ'?" קוהאקו תקעה בג'ונפי מבט מלא פליאה "לא למען האמת..." התערבה איזומי "אממ... זה דיי קשה להסביר.. אנחנו בני-אדם עם היכולת להפוך לדיג'ימונים... ויש עכשיו חיפושים לאחר חמשת הילדים שיכולים לשלוט בנשמות" קוהאקו נשענה על קיר הלבנים שהיה בסביבה "הנשמות?" איזומי וג'ונפי שאלו כאחד "אני לא יודעת מה זה הנשמות, רק שיש כבר 3 ילדים עם זה בפרונטייר" קוהאקו נאנחה והסתכלה אל קורי שישב, מחבק את רגליו בזרועותיו "אונה-סאן?" קורי גמגם לרגע "כן, אוטוטו-צ'אן?, קוהאקו הסתכלה על קורי במבט מודאג מעט "אני עייף..." הוא לחש בשקט ועצם את עיניו "עכשיו תסתלק קואיצ'י" לוסמון נבח וניתק בהינף-יד את החבלים שהחזיקו את קואיצ'י "כן אדון... לוסמון" קואיצ'י לחש בקולו הריק ופרש זוג כנפיים שחורות, דוהה כנוצה קלילה באוויר הקר של הסתיו. "עכשיו תסתלק קואיצ'י; עכשיו תסתלק קואיצ'י; תסתלק קואיצ'י; תסתלק..." קולו של לוסמון הדהד במוחו של קואיצ'י והצטרף לקול מוכר, קול שהכיר עוד מילדותו- קול שהיה יקר לו... *פ~ל~א~ש~ב~ק* "קווווואיצ'יייייי!" קרא קוג'י כמעט בוכה "זה לא פייר! איפה אתה? אני לא רוצה לשחק יותר במחבואים!" קוג'י יבב ושילב את זרועותיו על חזהו "קוג'י! זו הפעם השלישית שאתה עושה את זה!" קרא קואיצ'י ברוגז בעודו יוצא מאחוריי שיח "אני לא אוהב להישאר לבד..." גמגם קוג'י ומשך בכתפיו "אה? מצטער" חייך קואיצ'י וחיבק את אחיו בן ה-5" "קואיצ'י?" קוג'י התנתק לרגע מהחיבוק "מה?" קואיצ'י הסתקרן "אתה האח הכי טוב שאפשר לבקש..." קוג'י חייך ושב לחבק את אחיו *ס~ו~ף פ~ל~א~ש~ב~ק*

 

[moon flower]

חלק ב'

"האח הכי טוב..." קואיצ'י התעורר מתוך חלומו וזרק את הטבעת על האדמה. "אני בא לביקור, קוג'י" חייך קואיצ'י וצלל באוויר, נכנס בתעופה לחלון הראשון שהיה פתוח "סליחה!" קרא קואיצ'י לאחר שהתרסק במשהוא, משפשף את זרועו שנפגעה מעט "קואיצ'י!" הנער שבו קואיצ'י התרסק פקח את עיניו לרווחה ומיד התנפל על קואיצ'י בחיבוק "קוג'י?!" קרא קואיצ'י בהתרגשות וחיבק את קוג'י בחזרה "כמה זמן עבר..." קוג'י לחש מעט וחיוך נדיר התפשט על פניו "כן..." קואיצ'י חייך גם הוא, מכווץ את כנפיו "התגעגעתי אלייך" גיחך קוג'י, סנטימטרים ספורים מפניו של קואיצ'י *צעד* "אהם" סינן טאקויה, יוצא מהמקלחת ובוהה במחזה "טא... טאקויה..." קוג'י גמגם "כן?" טאקויה תקע בקוג'י מבט ציני "קואיצ'י, תכיר את טאקויה, המאהב שלי.." קוג'י נאנח והסתכל על קואיצ'י במבט נואש בעוד הזה צמצם את אישונין "כן, בטח... אני צריך ללכת עכשיו" קואיצ'י חרחר ,פורש את כנפיו "חכה רגע!" קרא טאקויה, פוקח את עיניו "מה?" קואיצ'י עצר, מחזיר מבט כעוס אל טאקויה "אתה היית הזה שהטיל עליי את הקללה! אני מזהה אותך!" טאקויה הצביע על קואיצ'י, גורם לקוג'י להסתכל על קואיצ'י בכעס "אני חייב ללכת" לחש קואיצ'י *פ~ל~א~ש~ב~ק* "קוג'י!" קואיצ'י השתעל מעט "קואיצ'י! חכה רגע! אני כבר מגיע אלייך!" קוג'י טיפס במעלה הענף ותפס את רגלו של קואיצ'י "קדימה!" קואיצ'י רעד וסירב להסתכל מטה "רק עוד קצת!" קוג'י תמרן את עצמו ומשך את קואיצ'י למטה. שני האחים נפלו על מעטה הדשא שהיה למטה "אאוץ'..." קואיצ'י שפשף את ישבנו והסתכל על קוג'י "תודה..." הוא מלמל והסתכל על קוג'י "קואיצ'י, אני רוצה שתבטיח לי משהוא..." קוג'י שינה את הבעת פניו לרצינית "מה?" קואיצ'י הסתקרן "שלא תנסה להשתמש שוב בקסמים" קוג'י אמר, מסתכל על קואיצ'י במבט קר מעט "כן... מבטיח..." קואיצ'י מלמל באשמה "תישבע" קוג'י הוסיף "נשבע." קואיצ'י הנהן ושם את אצבעו האחת על ליבו ואת השנייה על ליבו של קוג'י "גם אני" קוג'י הנהן ועשה את אותו הדבר *ס~ו~ף פ~ל~א~ש~ב~ק* "אני לא יכול להאמין לזה..." קוג'י אחז בראשו, מכווץ את גופו לתוך כדור שכאילו הגן עליו "לא יכול להאמין למה?" טאקויה הסתקרן "לזה שהוא הפר את ההבטחה" קוג'י פלט בכעס "איזו הבטחה?" טאקויה התקרב אל קוג'י "זה לא משנה... העיקר שאתה פה איתי... אני אוהב אותך יותר מהחיים עצמם טאקויה..." קוג'י סינן בארסיות ונישק את צווארו של טאקויה הסמוק "גם אני אוהב אותך..." טאקויה ניצל את הקרבה שנפלה בחלקו ושילב את אצבעותיו בשל קוג'י "אני שונא אותך..." לחש קואיצ'י ועף מן החלון.

 

[Apikachu L]

מהמם!

*מתפגרת*

 

[niena]

יפה!!!!!!!!!! ^_^

 

[OFIRB9]

וואו.........

*רועדת בכל הגוף* צמרמורת זה כל כך יפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מהר לתרגם עוד! מהר מהר! זה מדהיייייייייייייייייייייייים! אהבתי אהבתי אהבתי אבל משומה די פספסתי את הקטע של המאהבים...באיזה פרק זה? מדהים מדהים מדהיייייייייייייים אני להדפיס!!!!!!!!!!! ליסטה לשים במאמרים!!!

 

[moon flower]

פרק 1 הסוף ^^

 

[Digi Lista]

../images/Emo45.gif

להכניס למאמרים?(שאלה רטורית,אני פשוט לא זוכרת את השם של הסיפור הזה... עזרה קטנה...)

 

[Apikachu L]

נוצות שחורות

 

[אורנית לנצח]

וואו יפה,כל הכבוד!