פרק ב'

[טורטיתת]

לא ממש מסכימה

לא ממש מסכימה, כי אסור לנו לשפוט אסור לנו לבקר. שאדם כואב, שאדם חלש, שאדם מאבד את עצמו הוא צועק לעזרה, נכון אנחנו כאן (המגיבות) לא היו לנו ממש "כלים" להתמודד עם מצב זה, לכן פנינו לפאמקי שהפעילה את כל העולם ואישתו לעזרה. אבל "רציתי לאהוב" נפשית, כנראה הייתה במקום שרע ומר לה, ומצאה לנכון לשחרר בפורום זה. המסקנה בעצם לחבק בשלב זה לא לבקר, להראות לה דרך חדשה את האור בקצה המנהרה. הכעס שלך אולי כחברה שלה מובן לי, עצם הצעקה לעזרה עולמית, ולא לאותן נשים שהיא מחשיבה חברות, הוא סוג של פגיעה בחברות, אך כרגע תנסי להיות לה ולא רחוק מימנה. (דנה, סליחה שנדחפתי אולי למקום לא לי ערב טוב

רונית )

 

[רציתי לאהוב]

דנדו דנדו

נחמד לדעת שאת מציינת את דאגתך ובאותה נשימה מתנערת ממני, בשביל מה יש חברות אם לא בשביל זה, הא???

 

[פאמקי]

אני דווקא

תומכת ב"אמירתו" של כל רגש, אפשר לכעוס, אפשר להתקומם, אפשר לחבק ולתמוך. מנגד- חשובה הדרך. מצד אחד- עידוד יתר, חיבוק ענקי... יכול לעודד התנהגות כזו ולטפח קורבנוּת (לא רק אצל הכותבת הספציפית!). מצד שני- התקפה, כעס אגרסיבי... יכול לפגוע ולפספס את המטרה. מבחינתי, הכעס של נשים כאן הוא מובן ולגיטימי, יש תחושה של מניפולציה רגשית. אך אם "נצעק" את זה, מהמקום הנפגע- יהיה קשה להבין מה הבעיה וחבל. אז חד משמעית- הודעות אובדניות לא מתאימות לנו! תמיכה, הכוונה ועידוד יותר מנשמח לתת (כל אחד בדרכה), רק צריך לבקש. (יודעת שכותבת בלשון רבות, אך זה נובע משיחות רבות, שהבהירו לי שחושבות כך).

 

[רציתי לאהוב]

פרק ב'

שמי ג'ני ואני כותבת מילות פרידה, כן ככה חינכו אותי לאמר שלום לפני שהולכים. אז רציתי לאמר שלום לכל החברות שלי שפעם עמדו לצידי, לכל החברים החדשים שהכרתי, לאנשים שעברו דרכי כאילו הייתי תחנת דלק ואחרי שמלאו מצברים המשיכו הלאה במסע חייהם, להורים שהביאו אותי לעולם הזה ובזכותם זכיתי לטעום מעט אהבה, לאלו שאמרו לי מקטנותי כמה זאת היתה טעות אנוש שנולדתי בת, ובזכותם הוכחתי אחרת והתחתנתי, כן בזכותם נולדו לי שלושה נסיכים קטנים שיש להם כרגע אמא חדשה כי הישנה לא מספיק טובה עבורם, אז שלום גם להם. שלום לחבריי בעבודה, לכל חסרי הפנים שנאלצתי להתמודד מולם גם כשהייתי תמימה וחסרת ישע. אני אוחזת סכין זו בפעם השניה בחיי, בפעם הראשונה רק רציתי שמישהו ישים לב, יראה, אולי יבין מה עובר עלי, אך כל זה היה לשוא. אנשים לא באמת רוצים לדעת, לא באמת רוצים לראות, מעין מנגנון הגנה שנבנה סביבם עם השנים, אז שלום גם להם. עכשיו או אף פעם לא, כן נראה לי שעכשיו זה זמן מצויין לעבור לשלב הבא למקום ששם לא שופטים ולא נשפטים, כולם שווים. הדם ניגר מידיי הרגשת חמימות מהולה בפחד תהומי, הלב דופק בחוזקה כאילו מנסה לצאת ממני החוצה, לעזוב אותי בטרם עת. הראיה מתשתשת הצלילים מתעמעמים, עכשיו הכל שקט.

 

[41מיקה]

בבקשה תכתבי שזה לא אמיתי !

בבקשה תכתבי שזה רק סיפור !!!!!!! בבקשה תכתבי משהו ! וכן , כן רוצים לדעת ! ספרי ! מה אנשים צריכים לדעת והם לא באמת רוצים לדעת ?

 

[hope999]

לנשום עמוק! לא לאבד תקוה

תכתבי עוד

 

[hope999]

ג'ני תכתבי עוד בבקשה

 

[דמעות חמות]

אנחנו כאן בשבילך

דברי איתנו , את יכולה גם לפנות אלי במסר אני אתן לך פרטי התקשרות תני סימן שאת בסדר

 

[ליתוש2]

ג"ני אנחנו פה!!!

ונשמח מאוד לעזור ולתמוך בך, אשמח מאוד למסר ממך ואם אפשר טלפון, אני מבינה שמאוד רע לך ואנחנו פה לתמוך ולאהוב וכמובן לא לשפוט

 

[hope999]

ג'ני יש פה אנשים שדואגים לך. תגידי איפה את

איפה את נמצאת עכשו? בבקשה תגיבי

 

[אלפא המכשפה]

אם יש למישהי את הטלפון של פאמקי, זה הזמן

להתקשר אליה כדי שתפעיל איזשהו נוהל חירום....

 

[41מיקה]

יצרנו קשר עם פאמקי ! מטפלת בזה !

 

[אלפא המכשפה]

תודה מיקה

 

[פאמקי]

יקירותיי...

אתן מדהימות כתמיד. תודה לכן על שנחלצתן לעזרת החברה היקרה, תודה על התמיכה שניסיתן להעניק, ותודה על שידעתן אותי. גם כשאני לא כאן, יודעת שתמיד יש מי ש"שומר" על נשות הפורום. העניין בטיפול וננסה לעזור בכלים העומדים לרשותנו. אוהבת אתכן. באמת!

 

[41מיקה]

פאמקי ! יש התפתחות ? תיידעי גם אותנו מה קורה!

 

[טורטיתת]

רציתי לאהוב , ג'ני (מסר אישי)

רציתי לאהוב , ג'ני, קראתי אותך הרבה בפורום את אדם זר לי אבל מרגישה קרוב מזדהה איתך גם אני רציתי לאהוב. בין האותיות השורות אחרי הנקודות הפסיקים וסימני השאלה שהיו במילותיך הכתובות, מצאתי אישה חזקה, אצילה, רגישה, שידע את טעם אהבה ורוצה עוד. הקריאה שלך כאן לעזרה אף היא הוכחה לכמה אישה חזקה ואמיצה את, כי רק אדם חזק יכול לקרוא לעזרה לצעוק הצילו, להיות מודע לכמה רע לו כמה אפור וחשוך לו, "עכשיו הכל שקט" סגרת את מילותיך להערב, הכתיבה, מקווה שחררה אותך, נתנה לנפשך מרגועה. רוצה מבקשת ממך מחר, אחרי האפלה שהייתה בה הערב להסתכל במראה טוב טוב על עצמך בעצמך, לחבק את עצמך ולצאת החוצה לעולם, להחזיר את עצמך לעצמך. בטוחה שאת כאן קוראת מילים מתחבקת מתנחמת דומעת צועקת ורק הקירות בביתך סופקות את גודל כאבך, משאירה לך גם מסר בפרטי כולל פון, יכולה לפנות בכל רגע נתון בכל שעה בכל דקה, לצעוק לבכות לדבר אפילו לשתוק, אני מבטיחה להיות דוממת כואבת איתך. מרגישה שאת כאן ושמחה שאת כאן. רונית

 

[רציתי לאהוב]

עדיין פה

אני מצטערת על כל זה.

 

[רציתי לאהוב]

ותודה לכולכן על הדאגה.

 

[hope999]

שומעת את אנחת הרווחה שלי?

אין לך מה להצטער. אני כל כך שמחה שאת אתנו ואת כותבת. תתחזקי מכל כך הרבה דאגה אמיתית לך שהיתה פה אתמול. דאגנו, רעדנו. קיוינו שאת תתחזקי. לכל אחת שחווה את התהליך הזה יש נפילות לתהומות מפחידים. זה בסדר לצלול, לא חושבת שמישהי פה חפה מהעצב ומהכאב שמתלווה לקושי הזה. אבל בבקשה, תדברי. תעזרי. תתמכי. אם את מרגישה לבד, תזכרי שיש לך כאן רצף של כתפיים שפשוט נמצאות כאן בשבילך וחוות חוויות דומות איתך. מאד שמחה שאת כאן

 

[ליתוש2]

ברוכה החוזרת../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

שמחה מאוד שאת איתנו, ותמיד פה בשבילך