פרק אחרון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תפסיקו לנג'ס לי בצ'ט! הנה הפרק שכולם מנדנדים לי לשים אותו כבר... הוא קצר מאוד, ואני מקווה שהוא לא מאכזב.... הפרק הראשון של העונה השניה יגיע בקרוב, אחרי כמה שידורים חוזרים, כתבתי רק שלושה פרקים ממנו בנתיים בבקשה פרק 25 ואחרון היה שלום, דיג'יגורלים "מה קרה?" שאל טקואי, הוא התעורר מכוסה אבק באמצא שומקום, וראה את ריאנה ונאייקי מעולפים לידו, פוקסנמון מייאנמון ומלקולמון ישבו לא רחוק והביטו לשמיים שזהרו בכתום בוער "פוקסנמון מה קרה?" שאל טקואי "האייל הלך בום בום טקוקו" אמר פוקסנמון בעצב "הם הקריבו את עצמם כדי להגן אלינו ולהרוס את רוקטמון" הסבירה מייאנמון את השפה הלא ברורה של פוקסנמון "ועכשיו העולם ניצל בזכותם, אז אמרנו להם תודה" מלקולמון קם ועלה לאוויר מרחף ליד טקואי "כן זה באמת מגיע להם, אבל לא כדאי שנבדוק מה עם טרוניאמון ומיורקימון?" הוא שאל "זה בסדר" אמרה מייאנמון "טרוניאמון הלכה לטירה של מיורקימון, ביקשנו להשאר כאן כדי לראות את זה" והיא הצביעה לשמיים, הכתום הבוער היה השאריות של הפיצוץ שהרס את רוקטמון אחת ולתמיד, סוף סוף הם ניצחו. "הגיע הזמן... כדאי שניקח אותם ונחזור לטירה, נוכל לחגוג, וגם להתחמם..." הוא רעד מקור, היה כבר שעת ערב, והיה די קר "טוב" הם ענו והרימו את נאייקי וריאנה במהלך הדרך הם התעוררו "אני אתגעגע אליו..." אמר נאייקי "לרוקטמון?!" "לא טיפשון, לסוס הזה, זה היית אתה אתה יודע" הוא צחק "כן, הנשמה התאומה שלי, גם אני אתגעגע" אמר מלקולמון "אני אתגעגע לכל זה, עכשיו כשרוקטמון מת אז אין לנו סיבה להלכם יותר יחד..." וכולם השתתקו, גם היא השתתקה והשפילה את ראשה בעצב "אז...עכשיו יהיה לנו זמן לשחק!" אמר פוקסנמון "אני רוצה לחזור לבית שלך לאכול קרמבו! אהבתי את זה!" והוא ליקק שפתיים, כולם צחקו "הנה הגיבורים!" כל שומרי הארמון של מיורקימון קיבלו את השישה במכיאות כפיים סוערות, ובעידוד, והובילו אותם אל אמצע הטירה "אני מניח שאני צריך להגיד תודה" חייך מיורקימון, טרוניאמון חייכה גם היא וקרצה למלקולמון "לא צריך, אני פשוט רוצה לישון קצת" פיהק טקואי "אין הרבה זמן לזה, אתם צריכים לחזור הביתה מהר" אמרה טרוניאמון "ממש תודה על הכנסת האורחים" צפצפה ריאנה "טוב כולנו נחזור הביתה ו..." "לא הבנת" קטא אותה מיורקימון "רק שלושתכם תוכלו לחזור" דממה "מה זאת אומרת??" אמר נאייקי "כוכב הדיג'יונים, שאליו עברתם מעולם בני האדם, מסתובב במעגלים בגלקסיה, וגם כדור הארץ, הכוכב עובר לידו ומאפשר לו לפתוח את השער פעם בזמן מה, והיום זו הפעם האחרונה." הוא השפיל ראשו "מ...מתי שוב יעבור כוכב דיג'ימון ליד כדור הארץ?" שאלה ריאנה בהיסוס "אני לא יודע, בגלל כל הסיבובים, וגם הסיבובים שלנו, אני לא יכול לדעת בוודעות, אבל זה יהיה בטח עוד כמה שנים, עם בכלל, אני לא יודע לומר" הוא אמר בעצב "ש...שנים?" טקואטי הביט בפוקסנמון, ואז התכופף וחיבק אותו "יש לכם חצי שעה, ואז אני וטרוניאמון נפתח לכם שער, ותוכלו לחזור לעולם שלכם, על תדאגו אני בטוח שעוד תפגשו מתישהו..." טקואי ריאנה נאייקי והשאר ישבו במרפסת הגדולה של הטירה ושתקו "טוב...אני חושב שאצתרך לוותר על קרמבו..." אמר פוקסנמון, טקואי הושיט יד והוריד את המשקפת שלו "מה אתה...?" שאל פוקסנמון וטקואי שם את המשקפת על ראשו "זה הדבר שאני הכי אוהב, אחרייך," אמר טקואי "אתה תשמור עליו עד שאחזור?" פוקסנמון התנער קצת, והביט בקיר המראה "אני חתיך לא נורמאלי" הוא צחק "אתה מבטיח שתחזיר לי את זה יום אחד?" שאל טקואי "מבטיח" אמר פוקסנמון, ושנייהם התחבקו מייאנמון הביטה בשנייהם "ריאנה, גם אני רוצה לתת לך משהו שתשמרי עד שנפגש שוב" היא הורידה את סיכת הפרח שלה "לא מייאנמון...אני לא עונדת סיכות..." אמרה ריאנה "זה יהיה יפה לך, ואת לא חייבת לענוד אותה" מייאנמון שמה את הסיכה בידה של ריאנה, והיא ענדה אותה מעל האוזן "זה יפה" אמרה מייאנמון "זה יחזור עלייך אני מבטיחה לך" אמרה ריאנה "נאייקי, לי אין מה לתת" אמר מלקולמון "אתה לא צריך" נאייקי נשען על המעקה חושב על כל מה שעבר בעולם הדיגיטלי "טוב...אז אני מניח שנגיד..שלום?" אמר מלקולמון, משחק עם הכנפיים שלו "גם זה לא" אמר נאייקי ומלקולמון עשה פרצוף מבולבל "זו לא תהיה פרידה אמיתית, אנחנו ניפגש שוב, ואני בתוח שאני ריאנה וטקואי נשמור על קשר, אחרי הכל רק בזכותך יש לי חברים" והוא חייך אליו "כן..." אמר מלקולמון בביישנות "אז, סיכמנו?" הוא שאל "כן" מלקולמון ענה "טוב זהו זה" אמר מיורקימון הילדים נפרדו בקצרה מכל הדיג'ימונים, ועמדו לפני השער "כשניפגש, חסר לך שלא תזכור את שמי!" קרא טקואי "אני אזכור טיקיי!" אמר פוקסנמון "שלוש...שתיים...אחת...קדימה!" קראה טרוניאמון הילדים הסתובבו להביט בפעם האחרונה בחבריהם, טקואי בלי משקפת, ריאנה עם סיכת פרח ענקית, ונאייקי עם חיוך רחב, הרימו את הגלאים שלהם וניפפו לשלום, שניה לפני שנעלמו.
תפסיקו לנג'ס לי בצ'ט! הנה הפרק שכולם מנדנדים לי לשים אותו כבר... הוא קצר מאוד, ואני מקווה שהוא לא מאכזב.... הפרק הראשון של העונה השניה יגיע בקרוב, אחרי כמה שידורים חוזרים, כתבתי רק שלושה פרקים ממנו בנתיים בבקשה פרק 25 ואחרון היה שלום, דיג'יגורלים "מה קרה?" שאל טקואי, הוא התעורר מכוסה אבק באמצא שומקום, וראה את ריאנה ונאייקי מעולפים לידו, פוקסנמון מייאנמון ומלקולמון ישבו לא רחוק והביטו לשמיים שזהרו בכתום בוער "פוקסנמון מה קרה?" שאל טקואי "האייל הלך בום בום טקוקו" אמר פוקסנמון בעצב "הם הקריבו את עצמם כדי להגן אלינו ולהרוס את רוקטמון" הסבירה מייאנמון את השפה הלא ברורה של פוקסנמון "ועכשיו העולם ניצל בזכותם, אז אמרנו להם תודה" מלקולמון קם ועלה לאוויר מרחף ליד טקואי "כן זה באמת מגיע להם, אבל לא כדאי שנבדוק מה עם טרוניאמון ומיורקימון?" הוא שאל "זה בסדר" אמרה מייאנמון "טרוניאמון הלכה לטירה של מיורקימון, ביקשנו להשאר כאן כדי לראות את זה" והיא הצביעה לשמיים, הכתום הבוער היה השאריות של הפיצוץ שהרס את רוקטמון אחת ולתמיד, סוף סוף הם ניצחו. "הגיע הזמן... כדאי שניקח אותם ונחזור לטירה, נוכל לחגוג, וגם להתחמם..." הוא רעד מקור, היה כבר שעת ערב, והיה די קר "טוב" הם ענו והרימו את נאייקי וריאנה במהלך הדרך הם התעוררו "אני אתגעגע אליו..." אמר נאייקי "לרוקטמון?!" "לא טיפשון, לסוס הזה, זה היית אתה אתה יודע" הוא צחק "כן, הנשמה התאומה שלי, גם אני אתגעגע" אמר מלקולמון "אני אתגעגע לכל זה, עכשיו כשרוקטמון מת אז אין לנו סיבה להלכם יותר יחד..." וכולם השתתקו, גם היא השתתקה והשפילה את ראשה בעצב "אז...עכשיו יהיה לנו זמן לשחק!" אמר פוקסנמון "אני רוצה לחזור לבית שלך לאכול קרמבו! אהבתי את זה!" והוא ליקק שפתיים, כולם צחקו "הנה הגיבורים!" כל שומרי הארמון של מיורקימון קיבלו את השישה במכיאות כפיים סוערות, ובעידוד, והובילו אותם אל אמצע הטירה "אני מניח שאני צריך להגיד תודה" חייך מיורקימון, טרוניאמון חייכה גם היא וקרצה למלקולמון "לא צריך, אני פשוט רוצה לישון קצת" פיהק טקואי "אין הרבה זמן לזה, אתם צריכים לחזור הביתה מהר" אמרה טרוניאמון "ממש תודה על הכנסת האורחים" צפצפה ריאנה "טוב כולנו נחזור הביתה ו..." "לא הבנת" קטא אותה מיורקימון "רק שלושתכם תוכלו לחזור" דממה "מה זאת אומרת??" אמר נאייקי "כוכב הדיג'יונים, שאליו עברתם מעולם בני האדם, מסתובב במעגלים בגלקסיה, וגם כדור הארץ, הכוכב עובר לידו ומאפשר לו לפתוח את השער פעם בזמן מה, והיום זו הפעם האחרונה." הוא השפיל ראשו "מ...מתי שוב יעבור כוכב דיג'ימון ליד כדור הארץ?" שאלה ריאנה בהיסוס "אני לא יודע, בגלל כל הסיבובים, וגם הסיבובים שלנו, אני לא יכול לדעת בוודעות, אבל זה יהיה בטח עוד כמה שנים, עם בכלל, אני לא יודע לומר" הוא אמר בעצב "ש...שנים?" טקואטי הביט בפוקסנמון, ואז התכופף וחיבק אותו "יש לכם חצי שעה, ואז אני וטרוניאמון נפתח לכם שער, ותוכלו לחזור לעולם שלכם, על תדאגו אני בטוח שעוד תפגשו מתישהו..." טקואי ריאנה נאייקי והשאר ישבו במרפסת הגדולה של הטירה ושתקו "טוב...אני חושב שאצתרך לוותר על קרמבו..." אמר פוקסנמון, טקואי הושיט יד והוריד את המשקפת שלו "מה אתה...?" שאל פוקסנמון וטקואי שם את המשקפת על ראשו "זה הדבר שאני הכי אוהב, אחרייך," אמר טקואי "אתה תשמור עליו עד שאחזור?" פוקסנמון התנער קצת, והביט בקיר המראה "אני חתיך לא נורמאלי" הוא צחק "אתה מבטיח שתחזיר לי את זה יום אחד?" שאל טקואי "מבטיח" אמר פוקסנמון, ושנייהם התחבקו מייאנמון הביטה בשנייהם "ריאנה, גם אני רוצה לתת לך משהו שתשמרי עד שנפגש שוב" היא הורידה את סיכת הפרח שלה "לא מייאנמון...אני לא עונדת סיכות..." אמרה ריאנה "זה יהיה יפה לך, ואת לא חייבת לענוד אותה" מייאנמון שמה את הסיכה בידה של ריאנה, והיא ענדה אותה מעל האוזן "זה יפה" אמרה מייאנמון "זה יחזור עלייך אני מבטיחה לך" אמרה ריאנה "נאייקי, לי אין מה לתת" אמר מלקולמון "אתה לא צריך" נאייקי נשען על המעקה חושב על כל מה שעבר בעולם הדיגיטלי "טוב...אז אני מניח שנגיד..שלום?" אמר מלקולמון, משחק עם הכנפיים שלו "גם זה לא" אמר נאייקי ומלקולמון עשה פרצוף מבולבל "זו לא תהיה פרידה אמיתית, אנחנו ניפגש שוב, ואני בתוח שאני ריאנה וטקואי נשמור על קשר, אחרי הכל רק בזכותך יש לי חברים" והוא חייך אליו "כן..." אמר מלקולמון בביישנות "אז, סיכמנו?" הוא שאל "כן" מלקולמון ענה "טוב זהו זה" אמר מיורקימון הילדים נפרדו בקצרה מכל הדיג'ימונים, ועמדו לפני השער "כשניפגש, חסר לך שלא תזכור את שמי!" קרא טקואי "אני אזכור טיקיי!" אמר פוקסנמון "שלוש...שתיים...אחת...קדימה!" קראה טרוניאמון הילדים הסתובבו להביט בפעם האחרונה בחבריהם, טקואי בלי משקפת, ריאנה עם סיכת פרח ענקית, ונאייקי עם חיוך רחב, הרימו את הגלאים שלהם וניפפו לשלום, שניה לפני שנעלמו.
((( למה?
