פרקים 3 ו 4
פרק 3 "הייתי מכורה לסמים" אמרתי לו אחרי שתיקה קלה. "איזה סמים? הרואין, חשיש, קוקאין?" שאל בהפתעה. זה נפל עליו בהפתעה גמורה. "אפשר לומר שניסיתי כמעט הכל. אבל זאת הייתה תקופה ארוכה מאוד. אבל נגמלתי. הייתי במכון גמילה במשך שנה וחצי כמעט, ולבסוף הצלחתי להיגמל מהסמים. כרגע הסמים היחידים שאני מעשנת זה סיגריות רגילות." התוודיתי עד הסוף. "ואיך הכל התחיל בכלל?" שאל "אחרי הצבא, כשהתחלתי ללכת ללמוד במכללת שנקר לעיצוב, פגשתי מספר אנשים שהיו נורא נחמדים אלי מהרגע הראשון. ולאחר שהכרנו קצת יותר גם גיליתי את "נפלאות" הסמים, שהיוו עבורי בריחה מאוד קלה מהמציאות הרעה שאותה חייתי באותה תקופה. וככה, כשהייתי על סמים כבר לא הרגשתי רע כל כך. הטבעתי את כל העצב והיגון שהיה טמון בי בתוך החומר המסריח הזה, וכמובן שכשפגה ההשפעה הייתי נורא בדאון ורציתי עוד קצת סמים. ובאותה תקופה הייתי באטרף לא נורמלי של חיפוש אחרי סמים, כסף או כל דבר אחר שיגרום לי להשיג את הסמים שכל כך "עזרו" לי. הייתי מוכנה לעשות הכל. ואז ידיד שהיה לי באותה תקופה גילה את הכל, ואושפזתי במוסד לגמילה מסמים. במשך חודש הייתי שם, מתה לברוח, וכשהייתי נקייה חודש השתחררתי וחזרתי לזה שוב. ואז אושפזתי לשנה וחצי וכבר נגמלתי לחלוטין מהסמים. מיותר לציין שגם מהמכללה העיפו אותי." "עכשיו אני יכול לומר לך מי הביא אותך לכאן, איך נודע לי בכלל על זה שיש לך בעיה, ולמה התקשרתי כדי שתבואי..." אמר בהיסוס "תן לי לנחש, המכללה?" ידעתי, פשוט ידעתי. "כן. זה היה די ברור... ואני רק רוצה שתדעי שהם עשו את זה למענך, כי הם יודעים שיש לך בעיה, והם פשוט רוצים שתפתרי אותה. אני הפסיכולוג הרשמי של המכללה.... נעים מאוד. הם אמרו לי גם שברגע שתהיי מטופלת ותחזרי לתלם אז הם ישקלו להחזיר אותך למכללה" אמר בחיוך. "באמת? אני ממש שמחה! זה נורא יהיה טוב בשבילי!" הבכי התחלף בחיוך גדול. "ועכשיו לעיקר הבעיה", החזיר אותי לנושא האמיתי, "תספרי לי מה גורם לך לחשוב שאת צריכה לרצות את כולם" "זאת הבעיה! אני לא יודעת... אם הייתי יודעת לא נראה לי שהיו מביאים אותי לפה, לא?" חייכתי במתיקות מוזרה. "אז אני אשתדל לעזור לך למצוא את הגורם הזה, ואז תצליחי לפתור את הבעיות שנוצרו לך בגללו, מוסכם?" הוא התנהג כאילו אנחנו עושים הסכם שלום או משהו כזה... "מוסכם" אמרתי. "ועכשיו, נגמר לנו הזמן, אז בואי נקבע מועד לפגישה נוספת, ואז נמשיך מאיפה שהפסקנו, בסדר?" אמר. בצער, או שמא היה זה נדמה לי? "מצוין. אז תודה רבה בינתיים, ומצטערת על זה שהייתי קשה כל כך בהתחלה..." אמרתי במבוכה. "זה בסדר, הרבה אנשים נרתעים ככה מפסיכולוגים, כי הם חושבים שהכל בסדר אצלם, אבל כשהם מגלים את הבעיה ומודים בה, הכל הופך פשוט יותר וזה עוזר. ואני מצטער שהייתי קשוח כל כך בהתחלה, אבל הייתי חייב להשתלט עליך, כדי להתחיל בטיפול..." אמר "טוב, אז נתראה מחר. להתראות" אמרתי, חייכתי ופתחתי את הדלת. "להתראות" אמר. פרק 4 ברגע שיצאתי מהטיפול הראשון בסדרת הטיפולים הרגשתי דווקא טוב. אף פעם לא חשבתי שאחרי טיפול פסיכולוגי ארוך כל כך אני אצא בהרגשה טובה כל כך. תמיד חשבתי שאני ארגיש דפוקה עוד יותר. והמפתיע? הרגשתי אפילו פחות דפוקה! ההרגשה הייתה טובה כל כך, שהרגשתי צורך לשתף מישהו בזה. אז לראשונה מאז שהשתחררתי ממכון הגמילה, התקשרתי להורים שלי, שכבר ויתרו בנוגע אלי אחרי הסמים וכל הבעיות שצצו אצלי. הם היו כמובן, מופתעים מאוד. "טלי??? שלום! מה נשמע? הכל בסדר?" ההפתעה ניכרה היטב בקולם.... "למעשה הכל מצוין! התחלתי היום טיפול פסיכולוגי, וזה נורא עזר לי!" אמרתי בהתרגשות. "באמת? טלי, אנחנו גאים בך מאוד! התקדמת יפה מאוד! וזה נורא משמח אותנו לשמוע שהכל בסדר!" הם התחילו לבכות מאושר... "די, אל תבכו, אני בסדר, הכל בסדר, אני אמשיך בטיפול, ואני אצא מכל הבעיות שצצו בזמן האחרון, אני מבטיחה!", אמרתי. "יופי, טלי, אנחנו נורא שמחים! ותתקשרי אם יש משהו חדש, טוב?" שאלו. "אין בעיה. אז להתראות בינתיים, אני אלך לישון. לילה טוב", אמרתי "לילה טוב", הם ניתקו. הלכתי לישון. אחרי זמן רב כל כך של נדודי שינה, נרדמתי מיד. ההרגשה הטובה ביותר! היו לי חלומות נעימים בהחלט. חלמתי שאני יוצאת מכל הבעיות האלה בחיים שלי במהרה, והכל מסתדר על הצד הטוב ביותר. קמתי בתחושה שהכל הולך להסתדר, והכל יהיה טוב וששום דבר לא יגרום להתפרצויות הזעם שלי. חיכיתי בקוצר רוח לשעה שש בערב, בה נקבע התור שלי. כל כך רציתי כבר לפתור הכל במהרה, לסיים את החלק הזה של החיים שלי בקצת יותר שמחה מאשר אותו חלק של אחרי התיכון. היו לי הרבה תקוות, וזה טוב לקוות. אבל כמובן ששום דבר לא נפתר מהר כל כך. אבל זה לא הפריע לי כל כך. רק רציתי כבר שיגיע התור שלי לפסיכולוג. הרגשתי הקלה עצומה בכל פעם שדיברתי אתו. וכמה שהייתה לי גישה שלילית בתחילת הטיפול, היא דעכה לאיטה, ונעלמה לגמרי. הרגשתי טוב כל כך. והכל בזכות הטיפול. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב כל כך שהרגשתי טוב עם עצמי. הרגשתי שאני באמת עושה משהו טוב.
פרק 3 "הייתי מכורה לסמים" אמרתי לו אחרי שתיקה קלה. "איזה סמים? הרואין, חשיש, קוקאין?" שאל בהפתעה. זה נפל עליו בהפתעה גמורה. "אפשר לומר שניסיתי כמעט הכל. אבל זאת הייתה תקופה ארוכה מאוד. אבל נגמלתי. הייתי במכון גמילה במשך שנה וחצי כמעט, ולבסוף הצלחתי להיגמל מהסמים. כרגע הסמים היחידים שאני מעשנת זה סיגריות רגילות." התוודיתי עד הסוף. "ואיך הכל התחיל בכלל?" שאל "אחרי הצבא, כשהתחלתי ללכת ללמוד במכללת שנקר לעיצוב, פגשתי מספר אנשים שהיו נורא נחמדים אלי מהרגע הראשון. ולאחר שהכרנו קצת יותר גם גיליתי את "נפלאות" הסמים, שהיוו עבורי בריחה מאוד קלה מהמציאות הרעה שאותה חייתי באותה תקופה. וככה, כשהייתי על סמים כבר לא הרגשתי רע כל כך. הטבעתי את כל העצב והיגון שהיה טמון בי בתוך החומר המסריח הזה, וכמובן שכשפגה ההשפעה הייתי נורא בדאון ורציתי עוד קצת סמים. ובאותה תקופה הייתי באטרף לא נורמלי של חיפוש אחרי סמים, כסף או כל דבר אחר שיגרום לי להשיג את הסמים שכל כך "עזרו" לי. הייתי מוכנה לעשות הכל. ואז ידיד שהיה לי באותה תקופה גילה את הכל, ואושפזתי במוסד לגמילה מסמים. במשך חודש הייתי שם, מתה לברוח, וכשהייתי נקייה חודש השתחררתי וחזרתי לזה שוב. ואז אושפזתי לשנה וחצי וכבר נגמלתי לחלוטין מהסמים. מיותר לציין שגם מהמכללה העיפו אותי." "עכשיו אני יכול לומר לך מי הביא אותך לכאן, איך נודע לי בכלל על זה שיש לך בעיה, ולמה התקשרתי כדי שתבואי..." אמר בהיסוס "תן לי לנחש, המכללה?" ידעתי, פשוט ידעתי. "כן. זה היה די ברור... ואני רק רוצה שתדעי שהם עשו את זה למענך, כי הם יודעים שיש לך בעיה, והם פשוט רוצים שתפתרי אותה. אני הפסיכולוג הרשמי של המכללה.... נעים מאוד. הם אמרו לי גם שברגע שתהיי מטופלת ותחזרי לתלם אז הם ישקלו להחזיר אותך למכללה" אמר בחיוך. "באמת? אני ממש שמחה! זה נורא יהיה טוב בשבילי!" הבכי התחלף בחיוך גדול. "ועכשיו לעיקר הבעיה", החזיר אותי לנושא האמיתי, "תספרי לי מה גורם לך לחשוב שאת צריכה לרצות את כולם" "זאת הבעיה! אני לא יודעת... אם הייתי יודעת לא נראה לי שהיו מביאים אותי לפה, לא?" חייכתי במתיקות מוזרה. "אז אני אשתדל לעזור לך למצוא את הגורם הזה, ואז תצליחי לפתור את הבעיות שנוצרו לך בגללו, מוסכם?" הוא התנהג כאילו אנחנו עושים הסכם שלום או משהו כזה... "מוסכם" אמרתי. "ועכשיו, נגמר לנו הזמן, אז בואי נקבע מועד לפגישה נוספת, ואז נמשיך מאיפה שהפסקנו, בסדר?" אמר. בצער, או שמא היה זה נדמה לי? "מצוין. אז תודה רבה בינתיים, ומצטערת על זה שהייתי קשה כל כך בהתחלה..." אמרתי במבוכה. "זה בסדר, הרבה אנשים נרתעים ככה מפסיכולוגים, כי הם חושבים שהכל בסדר אצלם, אבל כשהם מגלים את הבעיה ומודים בה, הכל הופך פשוט יותר וזה עוזר. ואני מצטער שהייתי קשוח כל כך בהתחלה, אבל הייתי חייב להשתלט עליך, כדי להתחיל בטיפול..." אמר "טוב, אז נתראה מחר. להתראות" אמרתי, חייכתי ופתחתי את הדלת. "להתראות" אמר. פרק 4 ברגע שיצאתי מהטיפול הראשון בסדרת הטיפולים הרגשתי דווקא טוב. אף פעם לא חשבתי שאחרי טיפול פסיכולוגי ארוך כל כך אני אצא בהרגשה טובה כל כך. תמיד חשבתי שאני ארגיש דפוקה עוד יותר. והמפתיע? הרגשתי אפילו פחות דפוקה! ההרגשה הייתה טובה כל כך, שהרגשתי צורך לשתף מישהו בזה. אז לראשונה מאז שהשתחררתי ממכון הגמילה, התקשרתי להורים שלי, שכבר ויתרו בנוגע אלי אחרי הסמים וכל הבעיות שצצו אצלי. הם היו כמובן, מופתעים מאוד. "טלי??? שלום! מה נשמע? הכל בסדר?" ההפתעה ניכרה היטב בקולם.... "למעשה הכל מצוין! התחלתי היום טיפול פסיכולוגי, וזה נורא עזר לי!" אמרתי בהתרגשות. "באמת? טלי, אנחנו גאים בך מאוד! התקדמת יפה מאוד! וזה נורא משמח אותנו לשמוע שהכל בסדר!" הם התחילו לבכות מאושר... "די, אל תבכו, אני בסדר, הכל בסדר, אני אמשיך בטיפול, ואני אצא מכל הבעיות שצצו בזמן האחרון, אני מבטיחה!", אמרתי. "יופי, טלי, אנחנו נורא שמחים! ותתקשרי אם יש משהו חדש, טוב?" שאלו. "אין בעיה. אז להתראות בינתיים, אני אלך לישון. לילה טוב", אמרתי "לילה טוב", הם ניתקו. הלכתי לישון. אחרי זמן רב כל כך של נדודי שינה, נרדמתי מיד. ההרגשה הטובה ביותר! היו לי חלומות נעימים בהחלט. חלמתי שאני יוצאת מכל הבעיות האלה בחיים שלי במהרה, והכל מסתדר על הצד הטוב ביותר. קמתי בתחושה שהכל הולך להסתדר, והכל יהיה טוב וששום דבר לא יגרום להתפרצויות הזעם שלי. חיכיתי בקוצר רוח לשעה שש בערב, בה נקבע התור שלי. כל כך רציתי כבר לפתור הכל במהרה, לסיים את החלק הזה של החיים שלי בקצת יותר שמחה מאשר אותו חלק של אחרי התיכון. היו לי הרבה תקוות, וזה טוב לקוות. אבל כמובן ששום דבר לא נפתר מהר כל כך. אבל זה לא הפריע לי כל כך. רק רציתי כבר שיגיע התור שלי לפסיכולוג. הרגשתי הקלה עצומה בכל פעם שדיברתי אתו. וכמה שהייתה לי גישה שלילית בתחילת הטיפול, היא דעכה לאיטה, ונעלמה לגמרי. הרגשתי טוב כל כך. והכל בזכות הטיפול. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב כל כך שהרגשתי טוב עם עצמי. הרגשתי שאני באמת עושה משהו טוב.