פרקים חביבים

[lironlondon]

פרקים חביבים ../images/Emo58.gif

הפרקים של היום בהוט היו חביבים, אבל לא יותר מזה אחרי הפרקים המצויינים שהיו בשבוע שעבר... לדעתי זה היה די צפוי ואפילו קצת ברור ש"טלין" זה לא באמת אבא של ארין. בפרק השני, שטלין ומויא נפגשים, ציפיתי לקצת יותר ריגוש או יותר יחס בין דיירי שתי החלליות. אחרי הכל, נראה לי הגיוני יותר שארין תהיה טיפה יותר חביבה אל ג'ון, לפחות כמו אל רייג'ל... אבל לא, היא אפתית כלפיו לגמרי, אומרת לו "הלו ג'ון" ו-ז-ה-ו. אבל הקטע שבו היא רואה את ג'ון-טלין בקלטת שהוא שלח אל ג'ון-מויא היא הייתה כל כך מוזרה... מן חיוך כזה עם דמעה, מה שלא נראה לי כל כך מתאים. בקיצור, ציפיתי לפרקים האלה מיותר, אבל אם לא הייתי רואה את שני הפרקים הקודמים הייתי כנראה חושבת אחרת.

 

[varty]

לדעתי אלו שני פרקים מדהימים

 

[הייזל]

אם ראית את הפרק שבו זאלאקס מתה

אז את צריכה להבין שארין נפגעה מאוד קשה ממותו של ג'ון-טלין והדרך שהיא בחרה להתמודד עם זה היא לסגת אחורה לארין של תחילת הסדרה החיילת המקצועית שאינה מפגינה רגשות.

 

[lironlondon]

אני מבינה את זה אבל...

אני עדיים בהלם מהפרקים הקודמים 0_0

 

[lironlondon]

*עדיין

 

[הייזל]

ממה בדיוק את בהלם?

 

[lironlondon]

מהפרקים הקודמים...

אלה היו הפרקים הכי טובים בסדרה לדעתי 0_0 (הפרק שבו ג'ון מת והפרק שדארגו רודף אחרי קרייטון בעולם מצויר)

 

[הייזל]

פרקים מעולים

אבל יש עוד כאלה בהמשך. העונה הרביעית מלאה רגעים קסומים. ומסכימה איתך, הפרק המצוייר הוא אחד הפרקים הטובים ביותר.

 

[Schnickelfritz]

לא יודעת...

הוא דווקא לא מהאהובים עלי. אמנם יש בו קסם, הוא ממש מצחיק והוא בהחלט נמצא בקטגורית ה"הזויים" (הסדרה היחידה שיש לה יותר פרקים בקטגוריה הזאת היא זינה), אבל אני לא חושבת שהוא מהטובים ביותר, פשוט כי לא עומד שום דבר מאחוריו. אם בפרקים הזויים אחרים, כמו Crackers Don't Matter או Won't get Fooled Again או פרק כלשהו בעונה 4 שאני אמנע מלציין, כל ההזוי בא עם משהו מעבר, בפרק הזה אין שום דבר מעבר. וניסיתי לראות אותו כמה פעמים, אולי פספסתי משהו, אבל אין. לגיטימי לומר שהוא פרק קומי ולכן מוצלח, אבל לי לא מספיקה רק הקומדיה. לכן לא הייתי קוראת לו "אחד הטובים ביותר", אבל זאת רק אני.

 

[הייזל]

במובן מסויים הפרק המצוייר

הרעיון מסביב: קרייטון נכנס לתרדמת וגוסס, הוא רעיון שמופיע בהמון סדרות גם מיינסטרימיות. ממש כמו שבבאפי לקחו את רעיון האם-אני-משוגעת-או-רק-העולם-שסביבי ועשו אותו ברמה הרבה יותר גבוהה מהאחרים כך עשו גם בפארסקייפ. את הרעיון אני-גוסס-אבל-בוא-נהנה-מזה פגשתי בעיקר בסדרות בתי חולים בהם אחד הרופאים חווה שבץ או התקף לב או שירו בו הרגע. חוץ מזה בהתחשב בכך שג'ון-טלין מת פרק אחד קודם, החזרה לג'ון-מויה והתמודדות של החבר'ה עם משבר בלעדיו היא חשובה מאוד. והרי מלבד הקטעים המצויירים זה מה שקורה בפרק. הספינה של דראגו מאיימת להתפוצץ בתוך מויה ודארגו בזעם היסטרי מעיף את החרב שלו למעמקי מויה אלא שהפעם אין ג'ון שירגיע את המצב וירתום את כולם למציאת פתרון.