Digi Lista
New member
פרץ הידידות...
אחד הפרקים היותר אהובים עליי בחלק הזה של העונה. דיוויס לדעתי נורא מסכן מהסיבה שהוא אומר שאולי סמל החברות שייך למי שיש לו הכי פחות חברים,זה אומנם לא המשפט האחרון שיאמר וגם לא הראשון שנאמר בסגנון אבל כשאדם אומר כזה דבר כנראה שהוא מרגיש בודד ואומנם אישית לי אין בעיה עם בדידות והרבה פעמים אני אפילו מעדיפה לעבוד לבד אבל אני יודעת כמה זה קשה,כמה זה עצוב וכמה זה כואב המון פעמים,אני נשמעת קיטשית אבל זה באמת אחד הדברים שיותר קשה לי לראות ולשמוע,זה מזכיר לי אירועים וחוויות שאולי עיצבו אותי כבנאדם והשפיעו עליי אבל הם לא בהכרח מסוג הדברים שאני רוצה להרגיש שוב,אני אפילו לא בטוחה שאני רוצה להיזכר בחלקים מהעבר הלא רחוק בכלל שלי(עד כמה זקנה לעזאזל אני נשמעת כשאני מדברת ככה?ממש סבתא
) למרות שהם חלק ממני ובלי עבר אין עתיד... אני יודעת שחלק יגידו שדיוויס אשם בהכול,אולי זה נכון(אם כי אני עדיין טוענת שמתייחסים אליו לא בהגינות)אבל הוא עדיין מסכן ומאט וטאי דיי מעצבנים אותי,בעיקר מאט,יש ביחס שלהם(דגש על מאט) משהו מכעיס,מין התנשאות מסוימת ואני לא אוהבת אותה,טי.קיי צודק בדברים שהוא אומר אבל הוא יותר מידיי מנסה להראות את זה והמשפט שהוא אמר לדיוויס לגביי פיתיון להקרבה למען שחרור פטאמון היה ממש מגעיל. קודי בכלל מוזר,מאיפה הוא הוציא את רעיון המשחק דמקה כבסיס לחברות?עזבו אני לא באמת רוצה לדעת... שמתי לב שבקטע של הקרב כשוימון כבר גדל עם ביצת החברות דיוויס ומאט נעצרים ומדברים שזה סבבה אבל באמצע קרב?אני הייתי מתקיפה אותם בשלב הזה...מצד שני דברים כאלה תמיד קורים בסדרות ככה שאין מה להתלונן... נזכרתי במשהו שרציתי לכתוב לפני כמה ימים-בפרק עם מימי,למה בעצם מימי באה?לכמה זמן?עם מי היא באה?לא עלה לה הרבה כסף לבוא רק בשביל לקפוץ לביה"ס ביום שבת ולהיות עם החבר'ה בעולם הדיגיטלי?כלומר ברצינות אפילו שעות הטיסה מאמיריקה ליפן אורכות יותר זמן מהביקור שלה...טוב,אין מה לדאוג לה... נראה לי שלא שכחתי הפעם כלום,אבל בואו לא נבנה על זה
אחד הפרקים היותר אהובים עליי בחלק הזה של העונה. דיוויס לדעתי נורא מסכן מהסיבה שהוא אומר שאולי סמל החברות שייך למי שיש לו הכי פחות חברים,זה אומנם לא המשפט האחרון שיאמר וגם לא הראשון שנאמר בסגנון אבל כשאדם אומר כזה דבר כנראה שהוא מרגיש בודד ואומנם אישית לי אין בעיה עם בדידות והרבה פעמים אני אפילו מעדיפה לעבוד לבד אבל אני יודעת כמה זה קשה,כמה זה עצוב וכמה זה כואב המון פעמים,אני נשמעת קיטשית אבל זה באמת אחד הדברים שיותר קשה לי לראות ולשמוע,זה מזכיר לי אירועים וחוויות שאולי עיצבו אותי כבנאדם והשפיעו עליי אבל הם לא בהכרח מסוג הדברים שאני רוצה להרגיש שוב,אני אפילו לא בטוחה שאני רוצה להיזכר בחלקים מהעבר הלא רחוק בכלל שלי(עד כמה זקנה לעזאזל אני נשמעת כשאני מדברת ככה?ממש סבתא