עמרי,
קודם כל, מעולם לא נתתי הגדרה מלבד 'שמאלני' לעצמי. לא כיניתי את עצמי 'ראדיקאלי' או 'אנטי ציוני' או כל מונח שנראה שאתה ואחרים נוטים לנכס לי, אז אם אינני מגדיר את עצמי כרדיקאלי, אל תעשה זאת בשבילי. ומתוך כך, לא 'הפכתי' לדבריך, אלא אני מחזיק בדיוק באותן עמדות שהחזקתי בהן לפני שכתבתי את הדברים ולפני ההתרחשויות הפוליטיות, ואני באמת האחרון להגן על מפלגת העבודה. אני רק מרגיש, כחבר בנוער מרצ נכון לעכשיו, ואף חבר בועידת מרצ, שהזלזול שאנשים במפלגה (אתה לא היחיד, וזה לא מפתיע אותי) מפגינים כלפי הבחירה של עמיר פרץ בעבודה, היא רק סטירת לחי וגול עצמי. למה נעלבתי שאלת? לא נעלבתי. אני לא נעלב מסיסמאות ודברי סרק באויר, כי אני יודע שלא עומד מאחורין דבר רציני, והן מסתכמות בהיותן סיסמאות. אם כבר, אני יותר קרוב לחד"ש מאשר לעבודה, אבל אני בכל זאת במרצ, ואין צורך לשכנע אותי במעלות (וגם במגרעות) הרבות של מרצ בתחום המדיני, הגאה, הסביבתי, הפמיניסטי ועוד, הרי אני בשורות המפלגה הזו עוד לפני שאפילו אתה, ואתה יודע מה, אפילו מר ביילין, הצטרפתם, אז אני באמת האחרון שצריך שכנוע, אבל שוב - הפריע לי מאד לראות התנשאות, או גאוות יחידה, לא מוצדקת ואפילו מעט ילדותית ודמגוגית, שהפגנת, ושהיא מאפיינת חלק לא מבוטל במרצ - שמצד אחד מלגלג על חד"ש, וקורא לה לאומנית פלסטינית (והלוואי ומרצ היא מאמצת קצת מה- 'פרו-פלסטיניות' של חד"ש, ואם תמיכה בסרבנות זו פרו-פלסטיניות, חברים לא מעטים במרצ, ואני בינהם, הם פרו-פלסטינים) או מזלזלים בבחירה של עמיר פרץ, שעם כל המגרעות שבו (הוא לא אחת שירת את הקפיטליזם, הוא גנרל בדימוס, הוא לא מוכן לחלק את ירושלים, הוא רחוק מהנושא הגאה ועוד...) הוא יכול לעשות מהפך שיחזק את מרצ ואת השמאל, ובסופו של דבר נוכל להשפיע יותר, ואתה יודע את זה. - דרור.