מלך חזק עם מסעות לכיבוש באיזורים צפוניים לא"י
כך על פי התנ"ך: בערך ב-608- מלך מצרים נע לעבר הפרת (מלכים ב' כג, כט), בצעדו עם חייליו על הכביש הצבאי שנמשכת לאורך החוף. כאשר הוא הגיע למעבר מגידו הוא מצא את דרכו חסומה ע"י יאשיה, מלך ירושלים. מלך מצרים שלח את שליחיו אליו, באמרו: "לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם... וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ" בקרב המלך יאשיה נפצע אנושות על ידי קשתים מצריים (דברי הימים ב' לה, כא-כד). פרעה המשיך צפונה לעבר כרכמיש על הפרת. בירושלים העם בחר את יהואחז, הבן השני של יאשיה, למלך. אבל אחרי שלושה חודשים פרעה שם אותו בשלשלאות ברבלה בארץ חמת ושלח אותו למצרים. פרעה אז מינה את אליקים, האח הבכור של יהואחז, למלך בירושלים ושינה את שמו ליהויקים. מהארץ של יהודה הוא קיבל מנחה של מאה ככרי כסף וככר זהב אחד (מלכים ב' כג, לג-לד). במשך השנים הבאות רבלה בצפון סוריה היתה המפקדה הצבאית של פרעה, אשר ביקר שם כפי הנראה כל שנה. שלוש שנים אחרי המסע הראשון פרעה הביא ממצרים צבא גדול ונלחם בכרכמיש על הפרת נגד נבוכדנצר והצבא הכלדי. הצבא המצרי הובס והתפזר, ופרעה נסוג במהירות לעבר מצרים. נבוכדנצר רדף את המערך המובס אבל עצר בגבול מצרים ובגלל צרות שושלתיות כלשהן חזר לבבל. למשך כמה השנים הבאות סוריה וארץ ישראל היו תחת שלטון בבלי בקביעות. רבלה הפכה למפקדה צבאית של נבוכדנצר, ויהויקים הפך לנתינו. זמן מסוים מאוחר יותר פרעה חידש את פעולותיו הצבאיות והמדיניות בדרום ארץ ישראל. אחרי כיבוש אשקלון, הוא המשיך צפונה. יהויקים מרד בבבל ונבוכדנצר שלח צבא של כלדיים וסורים נגד ירושלים. יהויקים נשבה והוצא להורג, ונבוכדנצר הציב את יכניה הצעיר (יהויכין), בנו של יהויקים, על הכס של אביו בירושלים. הצבא המצרי נסוג לגבולות מצרים, מאחורי נחל אל עאריש. יכניה שלט רק שלושה חדשים. נבוכדנצר, חושד ולא בטוח אם המלך החדש של ירושלים שומר אמונים לבבל, צעד שוב נגד ירושלים וצר עליה. המלך הצעיר, ברצונו להציל את העיר ואת עמו, יצא את נבוכדנצר לבסס את נאמנותו. או נשלח לבבל יחד עם "כָּל הַשָּׂרִים, וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה, וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר" (מלכים ב' כד, יד-טו). רק דלת העם נשארה. יכניה נשאר בכלא בבבל שלושים ושבע שנים, עד מותו של נבוכדנצר (מלכים ב' כה, כז). כאשר יכניה נלקח לבבל, צדקיה, הבן השלישי של יאשיה, מונה למלך. ההגליה של העשירים, רבי ההשפעה, והמיומנים מירושלים לא הועילה נגד המורד החדש. למרות כל מה שקרה לפני כן, העם אוהב החופש של ירושלים העדיף מלחמה לעצמאות, שבה הם ציפו לעזרה מפרעה. שמונה שנים אחרי שצדקיה מונה למלך הוא מרד. נבוכדנצר בא עם כל כוחותיו נגד ירושלים וצר עליה. פרעה נע לאורך החוף עם חייליו לתוך דרום ארץ ישראל. הצבא הכלדי עזב את ירושלים "מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה" (ירמיה לז, יא) ובמטרה לא להיות מכותר, הוא צעד נגד המצרים. מכל מקום, קרב לא התרחש, וכפי הנראה הסכם כלשהו הושג, שכתוצאה ממנו הצבא המצרי חזר למצרים והצבא הכלדיי חידש את המצור על ירושלים. אחרי שמונה עשר חודשים הכלדיים כבשו ושרפו את העיר ולקחו את העם של ירושלים הרחק לשבי בבבל. חומר מפורט על מלחמה זו נמצא בפרקים האחרונים של ספר מלכים ודברי הימים, ובמיוחד בספר ירמיהו. נבוכדנצר, אשר שמו מוזכר בכתבי הקודש יותר מתשעים פעמים, היה המלך החזק של האימפריה הגדולה. פרעה, יריבו למשך שני עשורים, נקרא בכתבי הקודש פרעה נכו. הוא חייב להיות מלך מטיל אימה אכן אם, למרות נסיגתו בכרכמיש, הגורל של סוריה וארץ ישראל נשאר לא חתום למשך כמעט שני עשורים; המפלגה המצרית בירושלים היתה חזקה יותר מאשר הבבלית, והצבא של נבוכדנצר הופרע במצור שלו על ירושלים מפני פחדו מפרעה. ספרים על הסטוריה מצרית מספרים סיפור נרחב של מלחמות נכו (השני) נגד נבוכדנצר, אבל סיפור זה מבוסס על החומר העשיר של כתבי הקודש; פעולותיו האחרות מתוארות בעזרת המידע המלוקט מהרודוטוס. האם הארכיאולוגיה יכולה לתמוך בסיפור של מלחמה ארוכה של פרעה נכו ומסעותיו?????????????????????????????????