פרסומות ומפרסמים

[gw182]

פרסומות ומפרסמים

בעיניי פרסומות הם כמו סרטי פורנו וזנות. השחקנים שמפרסמים משהו מוכרים את הגוף ו\או את הקול ו\או את המעמד שלהם (סלבריטאים לדוגמא) לחברה שמפיקה את הפרסומת. בדומה אליהם זונות וכוכבות (או כוכבי) פורנו מוכרות (מוכרים) את הגוף שלהם\ן. לא? מה אתם חושבים?

 

[xena2305]

מסכים ולא מסכים...

אני חושב שפרסומות זה דבר לגיטימי כל עוד הן שומרות על רמה מסויימת ומינון סביר. אין ספק שיש משרדי פרסום אשר מנצלים את חוסר המודעות (במקרה הטוב) או שיתוף פעולה(במקרה הרע) של הממשלה והגורמים אשר אמורים לפקח על הנושא. יכול מאוד להיות שאם אי האכיפה וחוסר הפיקוח על תחום הפרסומות ימשיך לא יעבור זמן רב עד שגם אני יחשוב כמוך אבל כרגע עדיין לא הגענו לנקודת האל חזור ואם יתפסו את "השור מקרניו" אז המצב ישתפר.

 

[amichai58]

שניהם בעייתיים

אבל לא מדובר באותה קיצוניות. סרט כחול נחשב יותר קיצוני, גם מבחינת מוסכמות חברתיות. בני משפחה בד"כ יתגאו בהשתתפות בפרסומות של ילדם/בעלם/אישם/דודם. לגבי סרט כחול לא. כמעט כולנו מוכרים את עצמנו למשהו, גם בעבודה רגילה אנו משרתים הרבה פעמים גופים מרושעים. לדוגמה סתם קופאית בסופר - מוכרת מוצרים של תאגידי רשע, וכך גם הנהג שמוביל, מי שאחראי על הזמנות... השוטר שמכוון את התנועה... ובסה"כ רוב החברה בנויה לשרת אותם. * אני אגב נגד פרסומות, ואם זה היה תלוי בי - היו ננקטים נגדם צעדים חמורים.

 

[gw182]

אני מסתכל על זה מנק' מבט הפוכה...

מי אמר שפורנו זה דבר שלילי?.... לגבי השאר אני מסכים איתך, כל עבודה היא מכירה של הגוף

 

[הצד השלישי]

מה בין פורנו לפירסומות

כל עבודה בשכר היא מכירה של הגוף, או חלק ממנו, בהסכמה מודעת, וממילא גם לגיטימית. כלומר דיון בלגיטמיות של פורנו, אינו נוגע לזכות הלגיטימית, של מי שרוצה, לעסוק למחייתו בפורנו, או בפירסומות, לצורך העניין. אך לבד מכך, ישנם קוים משיקים רבים בין פרסומות לפורנו. אחד החשובים בהם הוא הנטייה שלהם לגרום לאנשים החשופים אליהם להאמין כי משהו בחייהם לא בסדר, כי אין להם את מה שהם רואים על המסך. אבל זה נוגע כבר לנושאים רחבים בהרבה ואין לי כוח לזה כרגע.

 

[האזרח דרור]

הצד הרביעי

"כל עבודה בשכר היא מכירה של הגוף, או חלק ממנו, בהסכמה מודעת, וממילא גם לגיטימית." מה כל כך לגיטימי במכירה של הגוף במקרה של עבודה בשכר? עבודה בשכר היא נוהג נפוץ בימנו - זה לא הופך את זה ללגיטמי. היה פעם מאוד נפוץ ולגיטמי להגדיר אנשים כרכוש - עבדים - האם זה לגיטמי בעינך גם היום? מתוך אתר כולנו נחליט: . מה יהיה גורלו של הקניין הפרטי בדמוקרטיה ישירה? המושג "קנין" מקורו ב"קניה". "קנין פרטי" הוא משהו שאדם פרטי קנה. אך הבעיה שאנו דנים בה איננה ה"קניה" אלא ה"בעלות". לכן, לשם הבהרת הקשר שבין בעלות דמוקרטית לבין בעלות פרטית יש לדון במושג ה"בעלות" לא במושג ה"קניה" או ה"קנין". מה יהיה גורלו של הקניין הפרטי בדמוקרטיה ישירה? מהי "בעלות" ? אנו מגדירים "בעלות על X" כ"סמכות להחליט כל החלטה על X". אם שני פרטים, א' ו ב' עשו עיסקת חליפין בלי כפיה מבחוץ, יסכימו רוב בני-חווה שלכל אחד משניהם יש סמכות להחליט הכל בקשר למה שקיבל בחליפין. הרוב בדמוקרטיה ישירה יסכים לכך. ניתן לכנות זאת "הכרה בקנין פרטי". הבעיה מתעוררת ברגע שיש מקום עבודה המעסיק אנשים רבים. למי מגיעה סמכות במקום עבודה (פרטי, ציבורי, או ממשלתי) המעסיק עובדים רבים (בית-חרושת, רשת תחבורה עירונית, תאגיד, מערכת חינוך ממשלתית) להחליט (או להשתתף בהחלטה) על כל היבט של מקום עבודה זה ? יש הסבורים שאם למשל גב' שרי אריסון קנתה את "בנק הפועלים" במיליוני דולרים היא בלבד מוסמכת להחליט כל החלטה הנוגעת לבנק, כולל החלטה לפטר 900 עובדים (כפי שעשתה לפני כמה חדשים). אך מי שתומך בדמוקרטיה ישירה סבור שכל מי שעובד ב"בנק הפועלים" יש לו סמכות להשתתף בכל החלטה הנוגעת ל"בנק הפועלים". עיקרון ה"קנין הפרטי" אינו תקף לגבי מקום עבודה ציבורי. אם יש ניגוד בין "בעלות פרטית" לבין "בעלות דמוקרטית" במה לבחור ? בבעלות פרטית או בבעלות דמוקרטית ? מקימי אתר זה מעדיפים בעלות דמוקרטית