פרנויה
אז התחלתי לצאת עם מישהו חדש...אבל גם הוא קצת פסיכי כמוני ואני תמיד נלחצת בקשרים מפחיד אותי ...
אתמול כזה בערב שאלתי אותו אם בא לו לצאת היום בערב אז הוא אמר נראה לא יודע אולי אז אמרתי לו טוב אז שיהיה לך לילה טוב ביי אז הוא כתב ביי ואמר נשמעתי דרמטי..כתבתי לא...נשמעת לא מעונין..אז פתאום הוא התחיל לכתוב לא וזה מצטער אנחנו נקבע מחר (הכוונה להיום חמישי בערב) אני אצא מנקודת הנחה שכן לילה טוב נשיקות...לא הגבתי אני לא מתכוונת גם להגיב..אם ירצה יתקשר אם לא ירצה לא יתקשר לא אוהבת משחקי כבוד עם כל הכבוד..
אני מאמינה שהוא יתקשר כי כנראה שהוא מעונין אחרת הוא פשוט היה אומר לילה טוב ומסיים את השיחה אבל סתם אני שונאת את המשחקים של לחכות שיצלצל והפעם אין לי ברירה..פה העיקרון והכבוד חשובים
חוץ מזה המצב בבית לא משהו נשארתי לעבוד עם בוס חדש במחלקה שלי כשהמשפחה שלי הועזבה כי הם סירבו לעבוד תחת הבוס הזה (מקודם מישהו מהמשפחה שלי היה שם הבוס וככה נכנסתי לעבודה) ועכשיו המצב גרוע ממש בבית ..לא מדברים איתי כי החלטתי להשאר במקום העבודה קוראים לי זונה ושפחה של אותו בוס (נכון הוא לא הכי אי אי אי אבל מה אני כבר יכולה לעשות..זה מה יש) ומצד שני אני לא רוצה לעבור לגור לבד כי השכר שם לא בהכרח יספיק לי לעבור לגור לבד (אני צריכה מינימום 5K כדי לכלכל את עצמי מא' ועד ת')
מה שכן החלטתי לעשות זה להמשיך לעבוד שם ואולי לחפש גם עבודות נוספות של חלטורות של מלצרות וכאלה ולחסוך עד שאני אגיע בחשבון ל40K ואז אני אוכל להרשות לעבור לגור לבד כי זה בערך מה שיעלה לי שכירות לשנה (בהנחה שאני שוכרת מקום ב2000 ש"ח שכולל ארנונה ומים) + אוכל + חשמל + כבלים/אינטרנט + פלפון (כי אז יוצא שבערך 4000 עולה לי לחודש להשכיר וזה *12 זה יוצא בסביבות ה50 אלף) ובינתיים פשוט לחסוך גם ככה אני מתקמצנת על עצמי אש הדבר היחידי שבזמן האחרון קניתי והיה גדול זה היה מנוי לחד"כ שכונתי מעאפן לשנה...וזהו אני בקושי מוציאה על בגדים לעצמי או אוכל (ההורים שלי טבעונים ואוכלים אוכל יקר אז כל מה שאנחנו רוצים לעצמנו אם זה במבה או בשר או חלב אנחנו צריכים לקנות לעצמנו) ואולי ההוצאה הכי גדולה שלי זה יציאה פעם בשבוע לבירה שעולה איזה 25 משהו (אפילו בבירות התחלתי לשתות בירות זולות ודוחות ולעשן סיגריות זולות יחסית ולהתקמצן עליהן) ונסיעות אני מניחה..
בקיצור מצטערת על החפירה...קצת קשה בבית עם בן משפחה עם תסכול מפה ועד הודעה חדשה ובכי בכי כל הזמן...קשה לי אני לא יודעת לנחם לא הייתה לי נערות קלה וגם אני סבלתי ובכיתי הרבה אבל לימדו אותי להשתיק את זה למדתי לספוג ולהמשיך הלאה להתקשח מאוד...ולכן קשה לי לנחם כי את עצמי תמיד ניחמתי בסיגריה וקפה ולשבת בטבע כמה שעות וזהו..וזה היה שנים ככה בלי לדבר בלי כלום...אז התקשחתי..וכשאני רואה אנשים בוכים עד היום קשה לי לחבק אותם ולהגיד שיהיה בסדר כי אני רק רגילה כזה להגיד להם ש...טוב מה אתה בוכה עזוב את זה עכשיו תתפכח קצת תתעשת על עצמך ותחשוב איך מתקנים והולכים קדימה מבלי להתבוסס ברחמים העצמיים שלך עכשיו
אז התחלתי לצאת עם מישהו חדש...אבל גם הוא קצת פסיכי כמוני ואני תמיד נלחצת בקשרים מפחיד אותי ...
אתמול כזה בערב שאלתי אותו אם בא לו לצאת היום בערב אז הוא אמר נראה לא יודע אולי אז אמרתי לו טוב אז שיהיה לך לילה טוב ביי אז הוא כתב ביי ואמר נשמעתי דרמטי..כתבתי לא...נשמעת לא מעונין..אז פתאום הוא התחיל לכתוב לא וזה מצטער אנחנו נקבע מחר (הכוונה להיום חמישי בערב) אני אצא מנקודת הנחה שכן לילה טוב נשיקות...לא הגבתי אני לא מתכוונת גם להגיב..אם ירצה יתקשר אם לא ירצה לא יתקשר לא אוהבת משחקי כבוד עם כל הכבוד..
אני מאמינה שהוא יתקשר כי כנראה שהוא מעונין אחרת הוא פשוט היה אומר לילה טוב ומסיים את השיחה אבל סתם אני שונאת את המשחקים של לחכות שיצלצל והפעם אין לי ברירה..פה העיקרון והכבוד חשובים
חוץ מזה המצב בבית לא משהו נשארתי לעבוד עם בוס חדש במחלקה שלי כשהמשפחה שלי הועזבה כי הם סירבו לעבוד תחת הבוס הזה (מקודם מישהו מהמשפחה שלי היה שם הבוס וככה נכנסתי לעבודה) ועכשיו המצב גרוע ממש בבית ..לא מדברים איתי כי החלטתי להשאר במקום העבודה קוראים לי זונה ושפחה של אותו בוס (נכון הוא לא הכי אי אי אי אבל מה אני כבר יכולה לעשות..זה מה יש) ומצד שני אני לא רוצה לעבור לגור לבד כי השכר שם לא בהכרח יספיק לי לעבור לגור לבד (אני צריכה מינימום 5K כדי לכלכל את עצמי מא' ועד ת')
מה שכן החלטתי לעשות זה להמשיך לעבוד שם ואולי לחפש גם עבודות נוספות של חלטורות של מלצרות וכאלה ולחסוך עד שאני אגיע בחשבון ל40K ואז אני אוכל להרשות לעבור לגור לבד כי זה בערך מה שיעלה לי שכירות לשנה (בהנחה שאני שוכרת מקום ב2000 ש"ח שכולל ארנונה ומים) + אוכל + חשמל + כבלים/אינטרנט + פלפון (כי אז יוצא שבערך 4000 עולה לי לחודש להשכיר וזה *12 זה יוצא בסביבות ה50 אלף) ובינתיים פשוט לחסוך גם ככה אני מתקמצנת על עצמי אש הדבר היחידי שבזמן האחרון קניתי והיה גדול זה היה מנוי לחד"כ שכונתי מעאפן לשנה...וזהו אני בקושי מוציאה על בגדים לעצמי או אוכל (ההורים שלי טבעונים ואוכלים אוכל יקר אז כל מה שאנחנו רוצים לעצמנו אם זה במבה או בשר או חלב אנחנו צריכים לקנות לעצמנו) ואולי ההוצאה הכי גדולה שלי זה יציאה פעם בשבוע לבירה שעולה איזה 25 משהו (אפילו בבירות התחלתי לשתות בירות זולות ודוחות ולעשן סיגריות זולות יחסית ולהתקמצן עליהן) ונסיעות אני מניחה..
בקיצור מצטערת על החפירה...קצת קשה בבית עם בן משפחה עם תסכול מפה ועד הודעה חדשה ובכי בכי כל הזמן...קשה לי אני לא יודעת לנחם לא הייתה לי נערות קלה וגם אני סבלתי ובכיתי הרבה אבל לימדו אותי להשתיק את זה למדתי לספוג ולהמשיך הלאה להתקשח מאוד...ולכן קשה לי לנחם כי את עצמי תמיד ניחמתי בסיגריה וקפה ולשבת בטבע כמה שעות וזהו..וזה היה שנים ככה בלי לדבר בלי כלום...אז התקשחתי..וכשאני רואה אנשים בוכים עד היום קשה לי לחבק אותם ולהגיד שיהיה בסדר כי אני רק רגילה כזה להגיד להם ש...טוב מה אתה בוכה עזוב את זה עכשיו תתפכח קצת תתעשת על עצמך ותחשוב איך מתקנים והולכים קדימה מבלי להתבוסס ברחמים העצמיים שלך עכשיו
